תשובה מאהבה/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תשובה מאהבה ‏ ב

ב"ה יום א' ג' טבת ז"ך ויש"ר לפ"ק ג"ט.

ב

שלום לרבינו הגדול המקום יהי' בעזרו. שלום עליך רבי ומורי קירי קירי ישעי ואורי הדרא ארעא והדרא פרי עץ הדר בקודש נאדר יקר האדר דקימא לדרי דרי ה"נ רבן של כל ישראל גאון הגאונים ומופת הדור כבוד שמו תהלתו בקהל חסידים מרנא ורבנא יחזקאל נשיא הלוים נשיא בית אב לחכמים החיים והשלום יחדו יהיו תמים עד אחרית הימים אוכי"ר.

אחרי הכריעה והשתחוי' וקידה חמש מאות מול הדרת קדש כו' עתה באתי על ד"ת כי ארוכה מארץ מדת ענותנותו משיב שלום לכל אדם תשובה מאהבה אוהב את המקום ד"א של הלכה והקב"ה בעולמו כו' ואנכי שואל בטובו הגדול להשיב לי על איזה שאלות כו'.

ראשון לציון במשפט ע"ד שנים שעמדו למשפט לפני ובית דיני ולאחר גמר דין שאמרתי פלוני אתה זכאי ופלוני את' חייב צא תן לו הנושה בא לקחת מכח שעבודא דר"נ כי אין לבע"ח מקום לגבות חובו כי לרש אין כל וכבר הגיע זמן פרעון וכששמע הלוה שזה הנושה רוצה לגבות ויצא נקי מנכסיו רצה להבריח שעבודו הלך עם בעל דינו חוץ לב"ד והתפשר עמו ומחל לו רוב החוב וחזרו שניהם לב"ד ואמרו יחדו כבר מצאנו פשר דבר בינינו ואין עוד אחד על חברו שום דו"ד והנושה עומד וצוח ככרוכי' אחרי שיצא פס"ד מב"ד אין כח ביד הלוה לעשות פשרה ולהפקיע שעבודו ואת הכל ירצה ליקח כפי הפסק על המחויב בדין שיצא מפי הב"ד. ולענ"ד פשוט יותר מכביעתא בכותחא שהדין עם הנוש' ופשרה איננה גורעת כחו ושעבודא דידי' ויש לבעל חוב מקום לגבות חובו אלא שקצת בני תורה חורגים מזנדזין בדבר הזה אמרתי אגלה אזן ששמע על הר סיני ועוקר הרים רבן של ישראל נ"י וכפרט שכבר הגיע זמן פרעון דהסכמות כל האחרונים דא"י למחול כמ"ש הסמ"ע ר"ס מ"ז ועיין בש"ך שם סק"ז ובסימן פ"ו ס"ק י"א שהאריך וכתב ואעפ"י שהרא"ש בפסקיו למסכת כתובות דף י"ט ע"א לא הזכיר אלא שנויי קמא של תוספות שם ד"ה וכגון שחב כו' משמע דיכול למחול מ"מ דברי תשובותיו עקרים הם כתירוץ בתרא של תוס' שם וא"י למחלו והכי קימ"ל ודלא כמ"ש הב"ח לחלק בין קודם שנודע שחב לאחרים דלא נשתעבד מדר' נתן ובתשובותיו מיירי לאחר שנודע דאז נשתעבד, רבי תרשיני לומר דבר אחד ויהא רעוא דאימא מלתא דמשתמע ברחמים וברצון בעיני מורי ומאורי אשר לדעתי העני' והשפלה אין סתיר' כלל והרא"ש דבריו אמת ויציב ונכון בפסקיו ובתשובותיו ושניהם כאחד טובים וכל אחד על מקומו יבוא בשלום ובמישור ותורת אמת בפיהו כי הנה הקשיתי לשאל מאי פריך התלמודא במס' קדושין דף ע"ח ע"ב ובמס' ב"ב דף קכ"ז ע"ב לא יהא אלא אחר אילו בעי למיתבא לי' במתנה כו' הא שקיל וטרי שם אליבא דרבא דקאמר א"ל רנב"י לרבא בשלמא לר"י כו' ולפמ"ש תוס' במס' ב"ב דף ע"ו ע"ב ד"ה קני לך איהו כו' וא"ת אמאי לא קני מדאוריית' כו' וי"ל דכמו שא"י להקדישו כו' כך א"י להקנותן כו' עכ"ל והוא אליבא דרבא במס' פסחים דף ל"א ע"א דס"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ולפמ"ש תוס' במס' ב"ב דף קכ"ד ע"ב ודף קכ"ה ע"א דר"נ דידי' סבר בין גבו קרקע ובין גבו מעות יש לו סתם ר"נ הוא רבו של רבא עיין בתוס' במס' גיטין דף ל"א ע"ב בד"ה אנא לא צריכנא להו א"כ מי לא משכחת לי' דאית לי' שטרות ולא יכול למיתבא אינון במתנה דלית להו קנין למקני לאחרים מדאורייתא דמכירות השטרות דרבנן מש"כ לענין משפט הבכורה אליבא דרבא בשטת רבו ר"נ סתם דאית לי' בין גבו קרקע ובין גבו מעות יש לו א"כ שפיר איצטרך יכיר בצריך היכרא ודוקא בבכור משכחת לי' ולא באחר' והנה נא ידעתי שיש ליישב מ"ש תוס' דר"נ ס"ל בין גבו קרקע ובין גבו מעות יש לו הוא לדעת ר"ת לטעמי' אזיל דס"ל מכירות השטרות דאורייתא כמבואר בתוס' במס' ב"ב דף ע"ו ע"ב ד"ה קני לך כו' בסוף הדבור שם וא"כ בכור ואחר שוין ופריך הש"ס שפיר לא יהא אלא אחר כו' בין לפי' רשב"ם ובין לפי' ר"ת ויעוין ש"ה אמנם יותר מחוור נלע"ד רבנן דהתם דס"ל דאינו נאמן היינו ר"מ דהא הם רבנן דר"י וממקומו הוא מוכרע כמו שפי' רשב"ם להדי' שם במס' ב"ב דף קכ"ז ע"ב בד"ה ולר"מ דאמר כו' ולר"מ דס"ל אדם מקנה דשלבל"ע ודאי מכירות השטרות דאורייתא ואף רבא ס"ל כן אליבא דר"מ וא"כ אין לומר כתירץ תוספות דכמו שא"י להקדישו כו' כך א"י להקנותן מה"ת דהא לר"מ אדם מקנה דבר שלבל"ע א"כ לדידי' מכירות השטרות דאורייתא כקושית תוס' ב"ב דף ע"ז ריש ע"א לפ"ז לר"מ לשטתו פריך הש"ס שפיר מ"ש בכור ומ"ש אחר אח' שר"מ ס"ל מכירו' השטרו' מה"ת ומעתה אזלה לה הקושיא מהב"ח והש"ך בח"מ מעל הרא"ש דמביא שם בפ"ב דכתובות תירץ ראשון של תוס' משום דאביי משני התם לעולם דאמר מלוה וכגון שחב לאחרי' כו' ואביי לשטתי' ס"ל דב"ח למפרע הוא גובה ואז מכירות השטרות דאורייתא (ובארתי בס"ד במק"א אפ"ה ס"ל לאביי דיכול למחול כדשמואל דשמואל הלכתא וליכא מאן דפליג עלי' כמבואר במס' ב"ק דף פ"ט ע"א דפריך ותזבין לכתובתה בט"ה ומשני כדשמואל א"כ מוקי לה למתני' כדשמואל א"כ אף שעבודא דר"נ יכול למחול) ובתשובותיו כלל ס"ח וס"ט שכתב מכח שעבודא דר"נ א"י למחול קאי אליבא דרבא דב"ח מכאן ולהבא הוא גוב' ומכירו השטרות דרבנן והרא"ש ס"ל להדי' דמכירות השטרות דרבנן כמבואר בש"ך ח"מ ר"ס ס"ו איש על דגלו בשמותם לבית אבותם ובזה מתורץ קושית הש"ך בח"מ סי' פ"ו ס"ק י"א על הרא"ש אי מכירות השטרות דרבנן איך יכול למחול שדר"נ דאורייתא לפמ"ש לק"מ הרא"ש כ"כ התם אליבא דאביי דאיירי הסוגיא ולדידי' מכירות השטרות דאורייתא כמ"ש ועוד עלה על לבי עולת נדבה אשר נדבה רוח הנשברה ויראתי להביא על שלחן הטהור אשר לפני ה' אולי לא יעלה לרצון לריח ניחוח לשם גבוה. עכ"פ הסכמות הפוסקי' דשעבודא דר"נ א"י למחול בפרט אחר שנתברר לן ונגמר הדין ונודע ברור שזה חייב לזה וזה לזה ועוד הא בפי' כ' הש"ך בסי' כ"ב סק"ח על מ"ש הרא"ש בתשובה כלל נ"ו סי' ח' אעפ"י ששניהם מתרצים א"י לחזור דהרא"ש מיירי היכא שחב לאחרים בחזרתם ותמהני על הגאון בעל משנה למלך רפ"ז מהל' סנהדרין שמביא תשובת הרא"ש הלזו ותמה עליו דאם שניהם רוצים התובע והנתבע למה א"י לחזור בהם ואדם רשאי בשלו ומה כח ב"ד יפה בזה וכתב דנ"מ אם היו חב לאחרי' בחזרתם כו' ואישתמיטתי' שכבר קדמוהו בקושיא זו על הרא"ש כל בעלי תריסן הב"י והד"מ והסמ"ע והב"ח והש"ך וראיתי להגאון בעל או"ת סי' כ"ב ס"ק ה' בתומים שרצה לפרש מ"ש הרא"ש ששניהם א"י לחזור בהם כו' ר"ל מהודאות אבל ודאי יכולין להתרצות לילך לדיין אחר ותמה על גדולי חקרי לבב שלא פירשו פשוט כזה עיין שם ולענ"ד פשיטא להו לגדולים שאינם יכולי' ללכת אפי' לדיין אחר כמבואר בבית חדש בראיות העצומות מתלמו' ופוסקי' ועמ"ש הב"י סי' י"ב בש' תשובו' הרא"ש ותשובו' חזה תנופה ואין להאריך בדברים אחרים עכ"פ אעפ"י שכל האחרוני' לא פירשו דברי הרא"ש כהש"ך ומשנה למלך מ"מ כלם מודים שהדין דין אמת במקום שחבין לאחרים לא מהני מחילתם זה לזה אלא שמיאנו לפרש לשון הרא"ש כן כמבואר במשנה למלך שם.

ומזה נלע"ד מה דקיימ"ל בגמרא וש"ע סי' י"ב סעיף ב' משנגמר הדין אינו רשאי לעשות פשרה אלא יקוב הדין את ההר הוא מטעם זה שמא פשרה זו חובה היא לאחרים אבל כ"ז שלא נגמר הדין לא שייך לומר שחב לאחרים דדלמא לא יחייבנו הדיין וכסברה זו מצאתי בש"ך שם סי' כ"ב ססק"ב אלא לפ"ז צל"ע מ"ש הב"י בשם ספר האגודה ומביא בש"ע שם סי' י"ב אבל אחר שאינו דיין רשאי לעשות פשרה ביניהם אפי' לאחר גמ"ד אבל שלא במושב דין קבוע למשפט וראיתי בעיר שושן שכתב משום זילותא דב"ד וקשה אי הטעם משום הפשרה זו חובה היא לאחרינא מ"ש ב"ד ומ"ש אחר ויש לדחות דס"ל להאגודה דפשרה ביחיד אינה אלימה כ"כ ושניהם יכולין לחזור כרשב"ג דפשרה בשנים כדאמרו במס' סנהדרין דף ה' ע"ב כשטת הרי"ף והרמב"ם לדעת הב"י וכ"מ פ' כ"ב מהל' סנהדרין הל' ו' (ומה שתמה בב"י ובכ"מ שם למה פסקו כרשב"ג ולא כרבנן שם דף ו' ע"א דפשרה אפי' ביחיד י"ל כבר כ' הכ"מ פ"ט מהל' ט"מ הל' ה' דמה דקיימ"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו כו' לאו דוקא במשנתנו אלא ה"ה בבריית' עיי"ש אלא שדבריו צל"ע מכמה דוכתי ואין כאן מקומו) מכ"ש אם נודע אח"כ שפשרה זו חובה לאחרים משא"כ ב"ד שעשו פשרה אף אם יודע אח"כ שהפשרה חובה לאחרים פשרתם פשרה משו' כח ב"ד יפה.

אבל זה אינו דלישנא דהאגודה לא משמ' כן ועוד משמעו' הש"ע דבסברת האגודה לית מאן דפליג ולפמ"ש דבריו תלוים ועומדים בשני דעות שבסעיף זי"ן שם ועוד גם ב"ד שעשו פשרה ונודע אח"כ שהיא חובה לאחרים נלע"ד דהוי פשרה בטעות ועיין שם סוף סימן כ"ה ומה כח ב"ד יפה שייך בזה לכן נלע"ד עיקר הטעם של האגודה דב"ד אינם רשאים לעשות פשרה דאיך יעשו פשרה אחרי שנודע להם ברור כשמש שזה חייב וזה זכאי ואיך יכולין להוציא מזה וליתן לזה וכדומה משא"כ אחר שאינו דיין שלא נודע לו ברור זכות לזה וחוב לזה.

ועוד נלע"ד לסתור סברתי דאי ס"ד דלכך אסור לבצוע דלמא חובה היא לאחרים איך כ' הש"ג ומביא הש"ך שם סק"ו דבדברי פיוסים ופתויים מותר לבצוע אף לאחר גמ"ד מה מהני הפיוסי' ופתויים מאלו בעלי הדינין אם יש לחוש שחבין לאחרים יען מסתימת כל הפוסקי' הראשונים והאחרונים אבל לאחר גמ"ד אי התה רשאי לבצוע לא משמע כהש"ג כי כל כי האי ה"ל לפרש ועוד משמעות הש"ע והוא מהאגודה שזכרתי אחר שאינו דיין יכול לעשות פשרה ביניהם ואחר ע"כ ע"י פיוסים ופתויים משמע דב"ד אפי' בכה"ג אסור ועיין ב"ח ובספר או"ת אמנם ראיתי בספר כנסת גדולה שהעיד על המנהג כדעת ש"ג ואמינא דמות ראי' דהטור ס"ל כוותי' כי ז"ל הרמב"ם פכ"ב מהל' סנהדרין הל' ד' מצוה לומר כו' וכל ב"ד שעושין פשרה תמיד ה"ז משובח ועליו נאמר משפט שלום כו' בד"א קודם גמ"ד אבל אחר שגמרו הדין אינו רשאי לעשות פשרה כו' והטור מהפך דברי הרמב"ם וז"ל ומצוה לדיין להתחיל להם בפשרה כו' אבל לאח' ג"ד אין לעשות פשרה ומיהו אם יש שבועה ביניהם רשאי' לעשות פשרה ביניהם אפי' לאחר ג"ד כו' וכל דיין שעושה פשרה תמיד ה"ז משובח כו' עכ"ל ונראה דבהא פליגי דהרמב"ם ס"ל דלאחר גמ"ד אינו רשאי לעשות פשרה כלל והטור ס"ל אפי' לאחר גמ"ד העושה פשרה ה"ז משובח אלא שיש הבדל דקודם גמ"ד או אפי' אחר גמ"ד בעבור עונש שבועה הב"ד עושין פשרה שלא מדעת בע"ד ומ"ש אח"כ וכל דיין שעושה פשרה תמיד ר"ל ע"י פיוסי' ופתויים ברצוי בעלי דינין כדעת הש"ג ויהי' איך שיהי' בנ"ד שהנושה זוכה מכח שעבודא דר"נ לא מצאתי חילוק אדרבה מצאתי און לי כ"ז נלע"ד פשוט אלא להפיס דעת החולקים כתבתי לאדמ"ו הגאון נ"י יוריני ויאמר לי.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >