ערך/כלאים

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי כלאים

השרשה

בגמרא בפסחים (כה.) אמרינן דאין כלאים נאסרים אלא בהשרשה בלבד.

והמנחת חינוך (מצוה רחצ) הביא דעת הראשונים דאף שאינם נאסרים מכל מקום עובר על הלאו דלא תזרע מיד בזריעה, כיון דשם זריעה הונח על הטלת הזרעים בקרקע. ועיין שדן שם כן גם לענין מלאכת זורע בשבת, אמנם דעת הרש"ש (עג.) לענין שבת שאם מלקט הזרעים שזרע קודם השרשה אינו חייב משום זורה, כדין חותה פת שהניח בתנור קודם שנאפתה שאינו עובר משום אופה. ועיין מה שהוכיח באפיקי ים (ח"ב סימן ד ענף א) כדעת הראשונים מסוגיא דנחל איתן.

ועיין באפיקי ים שם מה שהקשה לו רמ"ז סמאליאטינסקי מגמרא מנחות (עא.) שתזרע משמע זריעה אף בלא השרשה, ואם כן בכלאים דכתיב 'הזרע אשר תזרע' מנין שאין אסור אלא בהשרשה. וביאר האפיקי ים דלהכי אפקיה רחמנא בלשון 'פן תקדש' לומר שאינו ודאי שיקדש כיון דתלי בהשרשה אף שהלאו עובר מיד. ושוב כתב שכן פירש הרמב"ן בפירושו לתורה.

ובבתי כלאים (סימן ב אות מג) הוכיח שחייב על זריעה לבד מדין הרכבה. ועיין אפיקי ים (שם ד"ה ותמיהני) מה שהקשה עליו.

בדלא ניחא ליה

במשנה בכמה מקומות מבואר שאם לא ניחה ליה אין מחייבים אותו לעקור, עי' כלאים (פ"ב מ"ה ופ"ה מ"ו וכן מבואר בעוד משניות). ועי' תוספות ב"ב (ב: ד"ה נתייאש) ותוס' יום טוב (כלאים פ"ב מ"א).

ובאפיקי ים (ח"ב סימן ד ענף א) ביאר דבפשטות אינו אלא לענין קיום כלאים ולענין לאסור הזרעים, אך לא להתיר זריעה לכתחילה, עי"ש שדן בזה.

תולדות

אם חייב בעשיית תולדות מלאכה, ברמב"ם (כלאים פ"א) כתב שחייב על ניכוש וחיפוי, וכתבו המפרשים שהוא משום תולדה דזורע. וע"ע קרן אורה (מו"ק ג.) ואפיקי ים (ח"ב סימן ד ענף א ד"ה ובעיקר).

הרכבת אילן סרק באילן סרק

במשנה בכלאים (פ"א) מבואר שמותר להרכיב אילן סרק באילן סרק. והקשה על זה בתפארת יעקב (לרבי יעקב צבי שפירא אב"ד אסטרין, על המשניות, כתובות פי"ג מ"א), והא לעתיד לבוא יטענו פירות (כמבואר בכתובות קיב:). והוא מוסיף כי דוחק לומר שכולם ייחשבו מין אחד, שהרי מבואר בש"ס שעשרה מיני ארזים הם, וא"כ מסתבר שגם כשיהיו טעונים פירות יש להחשיבם ככמה מינים שאסורים בהרכבה. והאריך בפלפולו ומסקנת דבריו להוכיח שאין משגיחים במה שיהיה לעתיד לבוא. ובסוף דבריו ציין שמקצת מזה שמע משאר בשרו הגאון רשכבה"ג מהרי"ל דיסקין ז"ל בעת שלמדתי בישיבתו בק"ק לומז'א כד הוינא טליא כבן י"ד שנה. בביאור סברתו כתב בחשוקי חמד (כתובות שם) שאפשר שבעצים יהיה כח מיוחד שיינתן בהם באותה שעה להצמיח פירות, וכעת אין בהם כח זה, ולכן עתה הרי אינם אלא אילנות סרק בעלמא ומותרים בהרכבה, ואפילו אם יבוא אליהו ויאמר למחר בן דוד בא, מכל מקום עתה אין הם ראויים לעשות פירות ומותרים בהרכבה.

הטעם שמכריזים בית דין על הכלאים

עי' חדש על ה(מ)דף (מועד קטן ו).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף