ערך/זכירת מעשה עמלק

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי זכירת מעשה עמלק

אם החיוב הוא בכל יום

עי' ראש יוסף (מגילה יח.) שהקשה דמשמע לכאורה דמצוות עשה על כל ישראל לזכור מעשה עמלק בכל יום ושיהא מתוך הספר, ואילו אנן לא נהגינן כן, ומציין למגן אברהם (סי' ס אות ב) דכשיאמר לשמך הגדול יכוין מעשה עמלק, והיינו במחשבה בעיון בעלמא ולא מתוך הכתב.

וכתב עליו בשדי חמד (כללים מערכת ז כלל יג) שמה שכתב דמצוות עשה לזכור מעשה עמלק בכל יום, לפי הנראה אינו מוכרח כן מדברי הש"ס, ויתכן שבפעם בשנה יוצא ידי חובה זו בקריאת פרשת זכור, ומביא שכן כתב בפרי מגדים (סי' ס אשל אברהם אות ב) בשם אליה רבה, ואז צריך קריאה ממש בפה כמו שנוהגים, והרב מגן אברהם (סי' תרפה) הביא דברי הרב תרומת הדשן (ח"א סי' קח) דלפי מה שכתב הרא"ש (ברכות פרק שלשה שאכלו) דקריאת פרשת זכור מן התורה היא בעשרה, צריך ליזהר בקריאת זכור בעשרה יותר ממגילה בזמנה אלא שהעולם לא זהירי בהכי, עכ"ד התרומה"ד, וכתב עליו במג"א: ולי נראה ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוקא בשבת זו, אלא חכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבהכ"ן וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן, וא"כ כששומע בפורים ויבא עמלק, נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא ידי חובתו, עכ"ל המג"א, הנה מדבריהם מתבאר דבפעם אחת בשנה יוצא ידי חובת זכור בפה.

ומדברי הרב החינוך (מצוה תרג) מתבאר דאף בפעם אחת כל ימי חייו יוצא ידי חובתו, שכתב והעובר על זה ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה וגם עבר על לאו שבא על זה שהוא לא תשכח עכ"ל החינוך, ע"כ תו"ד השד"ח, ועי"ש עוד.

ברכה על הזכירה

בספר מערכי לב (ערך יציאת מצרים דרוש סד דף קמו.; הובא בשדי חמד כללים מערכת ז כלל יג) כתב דיש ליישב כיון דבעינן קריאת ס"ת (לפי מה שכתבו הראשונים דקריאת פרשת זכור היא מן התורה) והרי כבר בירך ברכה"ת בשחר וכו'.

אם אפשר לצאת בהרהור

עי' גמ' (מגילה יח.): זכור - יכול בלב, כשהוא אומר לא תשכח, הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים זכור, בפה. ועי' עוד שדי חמד (שם); חדש על ה(מ)דף (סוטה לב).

אם נשים חייבות בזכירת עמלק

עי' שדי חמד (שם ד"ה ואם) שהרב החינוך (מצוה תרג - זכור את אשר עשה לך עמלק) כתב שנוהגת מצוה זו בזכרים כי להם לעשות המלחמות ונקמת האויב, ולא לנשים, ושבשו"ת בנין ציון החדשות (סי' ח) הקשה עליו, הרי מצות מחיית עמלק שנצטוו במלחמה תמחה את זכר עמלק היא עשה בפני עצמה שמנאה הרב החינוך בפני עצמה, ולמה לא תהיה מצות הזכירה בנשים אף שאינן במלחמה, וכתב שנשים חייבות לשמוע קריאת פרשת זכור ושכן קבל מרבותיו והקפידו והזקיקו אפילו משרתת שלהם לשמוע פרשת זכור וכן נהג הוא, וטעמו מפני שאינה מצוה שהזמן גרמא, שאין קפידא באיזה זמן שתקרא כמו שכתב במגן אברהם (סי' תרפה) רק שיקרא פעם אחת בשנה, ושהרב השואל רצה להכריח מדברי הרא"ש (בברכות פרק שלשה שאכלו שר' אליעזר שחרר עבדו משום פרשת זכור שהיא דאוריתא) שסובר כהרב החינוך, שאם אשה חייבת גם העבד חייב, ואין צריך שחרור, ודחה הוכחתו.

עוד מביא בשד"ח (שם) בשם תורת חסד (חא"ח סי' לז) שהעלה שנשים חייבות בעשה דזכירת עמלק אבל יכולות לצאת ידי חובתן בזכירה בפה שלא בס"ת, ושאין מהראוי להחמיר להצריכן לשמוע קריאה זו בצבור, שזו חומרא דאתי לידי קולא, שלא זו דרך ישרה שיבואו הנשים על האנשים בבהכ"ן של האנשים לשמוע קריאה זו, וכן אין לטלטל ס"ת בתוך בהכ"ן שלהן ולהשמיען שם מאחר שמעיקר הדין אין הנשים חייבות לשמוע קריאה זו בס"ת כלל, ומנהג ישראל תורה, ומעולם לא שמענו מי שהצריך לנשים לשמוע קריאה זו בס"ת, ואף שהשואל שם שמע שגדול אחד היה מצריך ומהדר שישמעו נשים קריאה זו בס"ת, כתב על זה בעל תורת חסד שמי יודע אם השמועה אמתית, ושאף אם יתברר כן, דעת יחידאה היא, ואין לבטל על ידי זה מנהגי ישראל (שאינן מקפידות לשמוע הקריאה מס"ת), והנח להם לישראל.

אם קריאת פרשת זכור בספר תורה בציבור היא מדאורייתא

בשדי חמד (שם) מביא בשם תורת חסד (שם) שמה שנראה מדברי קצת פוסקים דקריאת פרשת זכור בספר תורה בצבור היא מדאוריתא אינו מוכרח כל כך, ושמדברי הרמב"ן (סוף פרשת כי תצא) מתבאר דאין החיוב לקרותה בס"ת ובציבור דוקא, ושכן משמעות דברי הרמב"ם והסמ"ג ושאר מוני המצות שהזכירו מצות עשה זו לזכור מעשה עמלק ולא כתבו שצריך לקרות זה בס"ת ובציבור, ושמדברי הרב החינוך נראה שעיקר המצוה רק לזכור הענין בפה, ואם כן קריאתה בס"ת ובצבור היא תקנת חכמים.

עוד מביא בשד"ח (שם) בשם הגאון מוהר"ר שלמה הכהן בס' בנין שלמה (סי' ז ד"ה ואכן עוד) דבהגהות שעל ס' מעשה רב (סי' קלג) התעורר מנא לן דבעינן קריאת פרשת זכור בס"ת בצבור, ותמה על מה שכתב הרב תה"ד (סי' קח) שכתב הרא"ש (ברכות פ"ז סי' כ) דעשה דאוריתא הוא לקרותה בעשרה, דליתא כן בהרא"ש, דלא כתב אלא דקריאת פרשת זכור היא מדאוריתא, וכן בתוס' לא הוזכר דמן התורה צריך עשרה, עיי"ש.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף