ערך/הבדלה
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
הבדלה
שתיה לפני הבדלה[עריכה]
בשו"ע (או"ח סימן רצט ס"א) מבואר שאסור לאכול שום דבר או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל.
אמנם יעויין בכף החיים (סימן רצא סקי"ז וסימן רצט סק"ו) שעל פי קבלה אף מים אסור לשתות קודם הבדלה
בקובץ צהר (ח"ט, תשס"א, עמוד רכח) מובאת תשובת הגר"ח קניבסקי שהשיב שטוב להיזהר מלשתות קולה, תה או קפה קודם הבדלה. ומשמע שמעיקר הדין מותר.
בשו"ת אור לציון (ח"ב פכ"ב שאלה ז) כתב שמים מותר אך שאר משקים אין לשתות, ולזקן וחולה אפשר להתיר שתיית תה או קפה בלי סוכר. ובביאורים שם כתב בטעם הדבר שאף קפה ותה חשובים כמים בעלמא, אך עם סוכר כיון שהוא מזין אסור, וכן מי פירות כיון שהם מזינים אסור אף בלי סוכה.
ועי' הנהגות ופסקים (הגרי"ח זוננפלד) הלכות הבדלה דיש נוהגין שלא לשתות אפילו מים קודם הבדלה. אמנם הצמא ביותר שאם לא ישתה יגרם לו בלבול בתפילת ערבית, ודאי מותר לו לשתות[1].
אין למחות במי ששותה תה או מים מתוקים לפני הבדלה [הגריח"ז שם][2].
חמר מדינה[עריכה]
ערך מורחב – חמר מדינה
הבדלה על תנאי[עריכה]
אין ראוי לשמוע הבדלה על תנאי, כגון שמסופק אם בני ביתו שמעו כבר הבדלה ומכוין לצאת רק אם כבר שמעו ואם לא שמעו אינו מכוין לצאת[3].
תשלומין[עריכה]
כשלא הבדיל במוצאי שבת[עריכה]
בגמרא בפסחים (קו.) נחלקו אם מבדיל רק ביום ראשון או שיכול להבדיל כל השבוע. ומבואר בגמרא שכל השבוע היינו עד יום רביעי (ולא עד בכלל) שעד אז חשיב המשך השבוע לענין זה. עיין שולחן ערוך (או"ח סימן רצט ס"ו).
כשלא הבדיל במוצאי יום טוב[עריכה]
בהבדלה במוצאי יום טוב, הסתפק המנחת חינוך (מצוה לא) אם יש לו תשלומין. וכתב שלהסוברים שרק בא' בשבת יכול להבדיל ה"ה יום אחר יו"ט, אך להסוברים שעד רביעי בשבת יכול להבדיל יש להסתפק. ורצה לתלות דין זה במחלוקת הפסוקים לגבי תנאי בגט כשאמר "אחר הרגל" שבשו"ת הרי"ף (ח"א סימן קכז) כתב שאם כתוב אחר הפסח היינו עד שיעברו מחצת הימים שבין פסח לעצרת. וכן הביא דבריו הר"ן (גיטין לט: מדפה"ר) והוסיף שכן דעת הרמ"ה. ואילו דעת הריטב"א (גיטין עז.) שג' ימים אחר הרגל חשוב "אחר הרגל", כדרך שג' ימים אחר השבת חשוב "אחר השבת". ודעת הר"ח (הו"ד בר"ן שם, וכן ברמב"ן וברשב"א בגיטין עז., והרא"ש פ"ז סימן יד) שלאחר הרגל היינו ט"ו יום, ואם בתנאי כתוב אחר פסח חייב להשלימו עד ט"ו יום שאחר הפסח. ואם כן הוא הדין לענין הבדלה.
וכתב המנ"ח שהיינו רק אם לא הבדיל בינתיים במוצאי שבת, אך אם הבדיל במוצאי שבת פטר בכך את חובתו מההבדלה במוצאי יום טוב.
לעיון נוסף[עריכה]
עי' חדש על ה(מ)דף (גיטין עז).
נשים בהבדלה[עריכה]
הנשים אינן שותו מכוס של הבדלה, והטעם ביאר השל"ה לפי שעץ הדעת גפן היה, ולענין הבטה בציפורניים, ראה כאן.
נר הבדלה[עריכה]
- ערך מורחב – נר הבדלה
- ↑ איתא בפסחים (קה, א), רב הונא חזייה לההוא גברא דשתה מיא קודם הבדלה, א"ל לא מיסתפי מר מאסכרא, דתנא משמיה דר"ע כל הטועם כלום קודם שיבדיל מיתתו באסכרא, רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא. ופסקו הפוסקים כרבנן דבי רב אשי, אלא שיש שקיבלו עליהם לחוש לדברי רב הונא, והיינו דוקא לאחר סעודה שלישית, אבל אם יושבים בסעודה לא מחמירים לשיטת ר"ת שהביאו התוס' והרא"ש שם [והיא השיטה הראשונה ברמ"א סי' רצ"א סעי' ב'] . ואמנם הצמא והרעב הרי הם בכלל החולים [רמב"ם פ"ה מהל' תפילה ה"ב ושו"ע סי' פ"ט סעי' ד'], ופשיטא שהחולים לא קיבלו עליהם מנהג זה, ומה שמקפידים גם על הקטנים שלא ישתו, יתכן דבאמת לאו שפיר עבדי, ועכ"פ גבי קטנים חוששים האבות אף לדבר רחוק וגרמא, שהרי כל עיקר הקטנים תלוי בזכות אבותיהם, אבל גדול שמרגיש שנצרך לו בודאי מותר, ויהי' בטוח באותם פוסקים רובם ככולם שלא יאונה לו כל אוון. ובפרט שכנראה באה"ק לא קבלו המנהג הזה כיון דלא הזכירו השו"ע
- ↑ וכ"ה בשלמת חיים או"ח סי' רנ"ט. עי' פסחים ק"ה ע"א גבי איסור שתיה קודם הבדלה, ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושיכרא אבל מיא לית לן בה וכו', והגריח"ז סבר דנקטו חמרא ושיכרא, היינו דוקא משקה חשוב, ועי' במש"כ רבינו יהונתן ובנמוק"י שם דהאיסור הוא לשתות משקה שראוי להבדיל עליו קודם שיבדיל. ועיין שו"ת דברי משה סי' י"ד.
- ↑ כ"כ בשלמת חיים או"ח סי' רס"א. וכנר' כוונתו דאף שמצינו בשאר מצוות שאפשר לקיים מצוה בתנאי, היינו דוקא היכא שחושש שלא יקיים את המצוה אח"כ, אבל כאן אין לחוש לזה. וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא ד' ח"ג סי' קכ"ז) ובמחזה אברהם (להגאב"ד מבראד או"ח סי' ל"ד), שאם מסתפק אם יש לו יין בביתו יכול לשמוע הבדלה בתנאי.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |