אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/גיטין/עז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום שלישי י"ד אב תשפ"ג - מסכת גיטין דף עז[עריכה]

שכח ולא הבדיל במוצאי יום טוב[עריכה]

לימוד הגמרא לדין הבדלה אחר מוצ"ש מדיני גט

בגמרא במסכת גיטין (עז.) איתא: תנו רבנן, לאחר שבוע - שנה [- אם אמר לה זה גיטך אם לא אבוא לאחר שבוע, כלומר לאחר שמיטה. ממתינים לו שנה שמינית, דכל שנה שמינית קרויה 'אחר שבוע'], לאחר שנה - חודש, לאחר חדש - שבת. לאחר שבת, מאי. יתיב רבי זירא קמיה דרבי אסי, ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן, וקאמר, חד בשבא ותרי ותלתא - בתר שבתא, ארבעה וחמשא ומעלי שבתא - קמי שבתא. תניא רבי אומר, לאחר הרגל - שלושים יום. נפק רבי חייא דרשה משמיה דרבי, וקלסוה [- יפה אמרת, דודאי יחידאה אמרה], משמיה דרבים - ולא קלסוה [- לא הודו לו שנאמרה מפי רבים, משום דלית הלכתא כוותיה], אלמא לית הילכתא כוותיה, ע"כ.

והנה בגמרא במסכת פסחים (קו.) דנה בדינו של אדם ששכח ולא הבדיל על הכוס במוצאי שבת, וכך אמרו שם: אמרי בני רבי חייא מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך בכל השבת [- השבוע] כולו. ועד כמה, אמר רבי זירא, עד רביעי בשבת. כי הא דיתיב רבי זירא קמיה רב אסי, ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן, ויתיב וקאמר לענין גיטין חדא בשבתא תרי ותלתא - בתר שבתא, ארבע וחמשא ומעלי שבתא - קמי שבתא. ופירשו רש"י והרשב"ם: אמר לה 'הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז אחר השבת', או שאמר 'קודם השבת תתני לי', ע"כ.

מבואר שדימתה התורה דין הבדלה 'אחר השבת' שהוא עד יום שלישי, לדין גט כשמתנה תנאי עד 'לאחר השבת', שתתן לו מאתיים זוז או שלא יבוא בזמן זה.


נידון רבי יהודה עייאש במי שלא הבדיל ביום שאחר יום טוב אם יכול להבדיל

בשו"ת בני יהודה (ח"ב סימן כח) נשאל במי ששכח ולא הבדיל במוצאי יום טוב של שמחת תורה, ולא נזכר עד היום, ובאותו היום היה לו תענית חלום, ובא לשאול האם יכול להבדיל בלילה שאחריו כדין שכח להבדיל במוצאי שבת שמבדיל והולך עד סוף יום שלישי. או שמא דוקא בהבדלה במוצאי שבת מהני, שכל שלשת הימים שאחר השבת קרויים 'בתר שבתא', משא"כ במוצאי יום טוב.

בתשובתו מקדים רבי יהודה עייאש שדין זה אף שלא נתבאר לענין הבדלה, יש ללומדו מדיני גיטין, שהרי הגמרא בפסחים מדמה בין הדינים. והנה בגמרא בגיטין מבואר שלאחר הרגל שלושים יום, אמנם מבואר בגמרא שכשרבי חייא דרשה משמיה דרבים לא קלסוה, משום דלית הלכתא כוותיה. וכתבו הראשונים, בשם רבינו חננאל שלאחר הרגל הוא ט"ו יום. והרמב"ן כתב עליו 'ואיני יודע מנין לו זה. ואפשר שכשם שאמרו בשבת מחצה לאחר ומחצה לפני [- ימים א' ב' ג' לאחר השבת, ימים ד' ה' ו' לפני השבת] אף כאן חצי חודש שהוא שלשים לאחר. ואינו מחוור, עכ"ל.

והש"ך (חו"מ סימן מג ס"ק מז) הביא דברי ר"ח וכתב: ואע"פ שהרשב"א והר"ן שם כתבו על דברי ר"ח שלא נתבררו דבריו, היינו משום שלא ידעו מנין לו כן, אבל כבר נודע שכל דברי ר"ח הם דברי קבלה מן חכמי הש"ס, שהיה גאון קדמון מהגאונים, וכ"כ הרא"ש סוף פרק קמא דנדה וסוף פרק שבועת הדיינים, ושאר פוסקים בכמה מקומות, שדברי ר"ח דברי קבלה.


הצעת הבני יהודה שהבדלה אחר הרגל זמנה עד יום שישי שאחר הרגל

עפ"ז רצה לדון הבני יהודה שהוא הדין לענין הבדלה במוצאי יום טוב, 'אחר הרגל' ט"ו יום, וכל חמשה עשר יום שאחרי הרגל שייכים לרגל. אלא שמחלק הבית יהודה שלענין הבדלה מסברא אין לאחר כל כך, כי מאחר ובתוך שבוע מעת הרגל באה שבת, הרי השבת מפסיקה, וכיון שבא זמן הבדלה של מוצאי שבת שוב לא נשאר שום שייכות להבדלה של מוצאי יום טוב. וממילא באופן שיהיה יום טוב בליל ב' בשבוע, דרך משל, אזי אם שכח ולא הבדיל - יהיה זמן ההבדלה עד יום שישי.

ומוסיף הבני יהודה שאף שלפום ריהטא הסברא אינה מסכמת שיהיה דין יום טוב חמור משבת, שהרי לשבת לא נתנו תשלומים אלא עד ג' ימים ואילו ליום טוב נותנים לו יותר מכן. אך באמת אין זה תימה כל כך, כי הכל תלוי בימים הנטפלים לשבת או ליום טוב, ואין בזה גריעותא לשבת במה שהימים של 'אחר הרגל' מרובים מהימים של 'אחר השבת', שהרי גם בשבת מה שמיום ד' אינו קרוי 'אחר השבת' הוא משום שמיום ד' הוא 'לפני השבת' של השבת הבאה, ולולי זאת גם הימים של 'אחר השבת' היו נמשכים עד יום שישי.

ולכך, מכריע רבי יהודה עייאש, הדבר ברור, דכל ימי החול שלאחר יום טוב רשאי להבדיל בהם, ואין בזה בית מיחוש.

את דינו של מהר"י עייאש מביא החיד"א בברכי יוסף (או"ח סימן תצא ס"א) והוא כתב כי 'אין ראייתו מכרעת'. ובספרו מחזיק ברכה (אות א) כתב ששמע מאחד מגדולי הדור שאין לסמוך על הוראת מהר"י עייאש בזה.

ובשו"ת בנין שלמה (ח"ב או"ח סימן כ) הביא הוראת ר"י עייאש כפי שראה בברכי יוסף, ומאחר שלא ראה הדברים בפנים כיוון מדעת עצמו וכתב שנראה לפרש טעם הוראתו, שבאמת 'אחר הרגל' מקרי עד ט"ו יום לדעת הר"ח שהביא הש"ך, ויש דעה הסוברת ש'אחר הרגל' הוא ג' חודשים. ואם כן מן הדין היה יכול להבדיל עד אותו הזמן, אך כיון שהגיע יום השבת בינתיים, הוא מפסיק למצות הבדלה, שכיון שהיום יום קודש לא שייך להבדיל אז, והלכך אפילו לא הבדיל במוצאי שבת הבדלה של שבת, שוב אינו יכול להשלים אלא את ההבדלה של שבת, ולא את ההבדלה של יום טוב שכבר נפקע ממנו לגמרי.


דעת אב"ד שילעניק שביום טוב אין תשלום להבדלה אלא ביום שאחר הרגל

שוב הביא מה ש"כתב לי כבוד ידידי המאור הגדול החריף ובקי וכו' מוהר"ר חיים נ"י מורה צדק בפ"ק בלוקעשאק ומלפנים היה אב"ד דק"ק שילעניק" שלדעתו לאחר יום טוב אין תשלומים כי אם ביום שאחר החג שהוא שייך וקשור לימי החג. ואינו דומה לשבת, שלדעת התוספות והרא"ש יכול להבדיל עד יום רביעי. שכן לגבי שבת קדושת שבת נמשכת עד יום רביעי, וכמו שכתב הקרבן נתנאל בגיטין שם וכ"כ האר"י בשם הזוהר.

והוסיף והביא ראיה לדבר שדין שבת בזה שונה משאר זמנים, שכן הגמרא בגיטין נקטה בפשטות שלאחר שבוע הוא שנה, לאחר שנה חודש ולאחר חודש שבת, ושוב מסתפקת הגמרא 'לאחר שבת מאי'. ולכאורה קשה מדוע לא נאמר 'לאחר שבת יום' בדומה לשאר הזמנים המובאים בגמרא. אין זאת אלא משום שקדושת השבת נמשכת עד שלשה ימים.

גם בגמרא במסכת פסחים יש להעיר, שתחילה מביאה הגמרא את דברי בני רבי חייא שמי שלא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל והולך כל השבת כולו. ושוב מקשה הגמרא 'עד כמה', ומביאה את דברי רבי זירא 'עד רביעי בשבת'. וצ"ב מה שאלת הגמרא 'עד כמה', הרי בני רבי חייא פירשו דבריהם 'מבדיל והולך כל השבת כולו', וגם דברי רבי זירא צריכים ביאור, אחר שאמרו שיכול להבדיל כל השבת כולו מדוע מגביל ואומר שאינו מבדיל אלא עד יום רביעי. אין זאת אלא שהבינה הגמרא בפשטות שאין שייך להבדיל אלא רק בימים שנמשכת עליהם קדושת יום השבת שעבר, ובזה דנה הגמרא עד כמה הוא, ומבאר רבי זירא שהוא עד יום רביעי.

וממילא כל זה שייך רק בנוגע לשבת, שקדושתה נמשכת עד יום רביעי, משא"כ ביום טוב שלא מצאנו שנמשכת קדושתו, ממילא אין הבדלה אלא במוצאי יום - והוא יום אחד אחר יום טוב שהוא 'מוצאי יום טוב', ותו לא.

גם בשו"ת זכור ליצחק (סימן פא) הביא מה שראה בשו"ת מהר"י פראג'י כ"י, שנקט שדוקא יום אחר יום טוב שהוא כולו מוצאי יום טוב רשאי להבדיל, ולא יותר.


הוכחת הבנין שלמה שאין טעם ההבדלה עד יום שלישי משום שנמשכת קדושת השבת

אמנם בבנין שלמה דוחה דבריו, שאין טעם ההבדלה עד יום שלישי משום שקדושת יום השבת נמשכת עד יום רביעי, וזאת מכח סוגיית הגמרא בפסחים עצמה. שהרי הגמרא דנה עד אימתי יכול להבדיל במוצאי שבת, ומביאה ראיה לנידון זה מדין גיטין, שכשם שלענין גיטין עד שלישי בשבת חשוב 'אחר השבת' כך גם לענין הבדלה. מעתה, הרי יש לדון ממה נפשך, אם בגיטין הטעם ש'אחר השבת' הוא עד ג' בשבוע הוא משום שקדושת יום השבת נמשכת עד יום זה, אם כן הדבר מתמיה מדוע נקטה הגמרא ש'אחר הרגל' הוא עד שלושים יום - וכי גם קדושת הרגל נמשכת עד שלושים יום אחר הרגל.

אלא ודאי שאין הדבר תלוי כלל בקדושת הרגל המתמשכת אלא שהכל תלוי בלשון בני אדם ש'אחר הרגל' הוא עד שלושים יום, ואם כן גם לענין 'אחר השבת' מה שאמרו שהוא עד שלישי בשבת אינו משום המשך קדושת יום השבת אלא משום שבלשון בני אדם עד שלישי בשבוע הוא 'אחר השבת'. ואם כן מעתה תמוה - לדעת אותו חכם - איך למדו דין הבדלה מדין גט, הרי לענין הבדלה 'אחר הרגל' הוא יום אחד ואילו לענין גיטין 'אחר הרגל' הוא שלושים יום. ועל כרחך שהבינה הגמרא שגם דין הבדלה תלוי רק בלשון בני אדם, שכל שהוא 'אחר השבת' אפשר להבדיל בו כיון שהוא עדיין 'מוצאי שבת', ואם כן הוא הדין ש'מוצאי הרגל' יהיה תלוי במה שקרוי בלשון בני אדם 'אחר הרגל' - דהיינו עד שלושים יום לדעת רבי, או ט"ו יום כפי שכתב רבינו חננאל להלכה.


חקירת הבנין שלמה בהבדלה עד יום שלישי אם הוא משום המשך הזמן או מדין תשלומין

ובבנין שלמה נראה שתלה נידון זה בחקירה אותה הוא חוקר בגדר דין הבדלה עד יום שלישי בשבת, וכלשונו: ראוי לחקור בהא דאמרינן דאם שכח להבדיל במוצאי שבת דמבדיל עד יום ד' או עד יום ב' [- כדעות המובאות שם בגמרא], אם הוא מתורת תשלומין וכמו בשכח להתפלל מנחה. או דלמא דאינו מתורת תשלומין, דבאמת בהבדלה אין שייך תשלומין, וכמו שלא מצאנו תשלומין בשאר מצוות התלויות בזמן, אלא הטעם שמבדיל גם אחר יום ראשון הוא משום שעדיין לא נשלם הזמן, שזמן הבדלה נמשך ממוצאי שבת אחר אחר יום ג'.

ונפקא מינה בחקירה זו מעלה הבנין שלמה, באופן שלא הבדיל במזיד, שאם הוא מתורת תשלומין אם כן באופן שהזיד אין לו תשלומין, כשם שמי שהזיד ולא התפלל מנחה שאינו יכול להתפלל ערבית פעמיים. אבל אם הטעם אינו משום תשלומין אלא משום שעדיין לא נשלם הזמן, אם כן גם במזיד יכול להבדיל.

ונראה מתוך העמדת הדברים שכוונתו לתלות חקירה זו בנידון דידן, שאם גדרו הוא משום 'תשלומין' אם כן יש לדון שגם בהבדלה במוצאי יום טוב יהיה דין תשלומין זה. אבל אם גדרו הוא שעדיין הוא זמנו, אם כן בזה יש לדון שרק ב'אחר השבת' יש המשך לזמן 'מוצאי שבת' שנמשך עד יום ג' מצד קדושת השבת, אבל במוצאי יום טוב רק היום שאחר הרגל הוא זמן 'מוצאי יום טוב'.