כף החיים/אורח חיים/רצא

כף החיים ‏ אורח חיים רצא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] יהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית. דאר"י בן פזי ת"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים ג' סעודות ניצול מג' פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. וא"ר יוסי יהי חלקי עם מקיימי ג' סעודות בשבת. טור. וכ"כ בזוה"ק פ' יתרו דף פ"ח ע"א וז"ל ועוד בעי ב"נ לאתענגא תלת זמנין אילי דהא בהא תליא מהימנותא דלעילא בעתיקא קדישא ובז"א ובחלקא דתפוחין. ובעי ב"נ לאתענגא בהו ולמחדי בהו. ומאן דגרע חד סעודתא מנייהו אחזי פגימותא לעילא ועונשי דההוא ב"נ סגי וכו' ר"ש אמר האי מאן דאשלים תלת סעודתי בשבתא קלא נפיק ומכרזא עליה אז תתענג על ה' דא סעודתא חדא לקבל ע"ק דכל קדישין. והרכבתיך על במותי ארץ דא סעודתא תניינא לקבל חקלא דתפוחין קדישין. והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא הוא שלימו דאשתלים בז"א ולקבלייהו בעי לאשלמא סעודתיה וכו' יעו"ש. נמצא דבכל סעודה מג' סעודות יש לה שורש למעלה וטעם בסוד והמבטל אחת מהם עונשו מרובה והמקיימם שכרו מרובה. וע ין לעיל סי' רמ"ב או' ב':

ב

ב) ומי שיש לו מזון ב' סעודות ואם יחלקם לג' סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעא מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה. ס"ח סי' תתס"א. וכ"מ בשבת דף קי"ח דאמר עשה שבתך חול וכמ"ש סי' רמ"ב. מ"א רס"י זה. אמנם לפי מ"ש לעיל בשם הזוה"ק דכל סעודה מג' סעודות יש לה שורש למעלה והמבטל אחת מהם עושה פגם בעולמות העליונים וענשו מרובה נראה דאדרבא יותר טוב שיחלקם לג' סעודות מיאכל ב' לשבעה ודוק. ועיין לעיל סי' רמ"ב או' ט"ז. ומ"ש המ"א דאפי' קודם חצות יחלקם לשנים דהא י"א דיוצא בזה יעו"ש. אין כן דעת הטור והש"ע כמ"ש לקמן סעי' ב' וכן' לפי דברי הזוה"ק והאר"י ז"ל לא יבוא זה אלא צריך להיות כל אחד בזמנה ראשונה בלילה ושנייה בשחרית ושלישית אחר תפלת מנחה דבההיא שעתא אתגליא עתיקא קדישא כנודע. ועיין שער הכוו' דף ע"ה ע"ד: וכ"כ בשו"ת מן השמים סי' י"ד והיא בסוף הרדב"ז ח"ה יעו"ש:

ג

ג) שם. יהיה זהיר מאד וכו'. והטעם שכתב יהא זהיר מאד לפי דבשחרית אדם תאב לאכול ולשתות ומתענג במאכלים הרבה ובפירות ומיני מגדים הרבה כדי להשלים מנין מאה ברכות עד שימלא כריסו כ"כ דכשיגיע זמן סעודה ג' עדיין לא נתעכל לו סעודת שחרית וע"כ אמר צריך שיהא נזהר מאד שיהא עיניו בראשו שלא למלאות כריסו כ"כ בשיעור שיהא תאב לאכול סעודה ג' בזמנה. ב"ח. והמחב"ר או' א' כתב אפשר דהכוונה דצריך זהירות לפי שבסעודה זו ניכר כבוד שבת שהוא דבר שאינו עושה בחול דעיקר האכילה דבר יום ביומו בלילא פ"א וביום פ"א ובסעודה ג' מגדיל כבוד שבת לעשות בו סעודה מחודשת והזהיר לקיימה הנה שכרו גם על סעודת הלילה וסעודת שניה כאילו עשאה לכבוד שבת דוקא. אך אם יתרשל לקיים סעודה ג' מורה דהשני סעודות לא עשה לכבוד שבת יעו"ש:

ד

ד) שם. יהא זהיר מאד וכו'. אם לפי הפשט כתבו הפו' הנהו זהרור"י הן מזהירין מן הדין לקיים סעודה ג' יותר ויותר יש ליזהר עשר ידות לדברי בעלי סודות שמדבר בה נכבדות והדברים עתיקי"ן ועת רצון מילתא היא. ופוק חזי רשב"י ביומא דהלולא הוה חדי דמיומוי לא בטיל תלת סעודתי ומזה ישכיל אנוש יקר תפארת גדולת סעודה זו ותוקף חיובה בסוד קדושה רבה ויפקח עינא וליבא לקיימה כהלכתה ועלז בה. ברכ"י או' א':

ה

ה) שם. כביצה. לאו דוקא אלא יותר מעט מכביצה דכביצה מיקרי אכילת עראי כמ"ש סס"י רל"ב. מ"א סק"א. ועיין מ"ש עליו האחרונים ומ"מ אם אפשר יש להחמיר לאכול יותר מכביצה אבל אם לא אפשר די אפי' בכזית וכמ"ש הא"ר או' ג' בשם המט"י יעו"ש. ועוד דכיון שחייב לברך אחריו בהמ"ז כמ"ש לעיל סי' קפ"ד סעי' ו' יוצא בדיעבד י"ח סעודה ג' ועיין לעיל סי' ער"ד סוף או' י"ד:

ו

ו) שם הגה. ומי שלא אכל בליל שבת וכו'. וה"ה מי שלא אכל בליל יו"ט יאכל ב' סעודות ביום. וה"ה שאומר הקידוש של לילה. מ"א סק"ב. ור"ל דלעיל סי' רע"א סעי' ח' כתוב דאם לא קידש בלילה יקדש ביום רק שאינו אומר ויכלו יעו"ש ולזה כתב המ"א דכמו דשוה יו"ט לשבת לענין השלמת סעודה ביום כן הוא לענין השלמת קידוש של לילה ביום ביו"ט כמו בשבת. מחה"ש:

ז

ז) שם בהגה. יאכל שלש סעודות ביום וכו'. כ"כ התו' והרא"ש פ' ערבי פסחים. וכ"כ רי"ו נתיב י"ב ח"א. וכ"מ מדברי שאר פו' כמ"ש לעיל סי' ער"ב. ברכ"י או' ד' ועיין מ"א סי' ער"ד סק"ב ובדברינו לשם או' טו"ב:

ח

ח) יש להסתפק למאי דק"ל סי' קפ"ח דאם לא הזכיר של שבת בלילה ויום חוזר חוץ מסעודה ג' אם זה שלא אכל בלילה ומקיים ג' סעודות ביום א' אמרינן דבשני סעודות של יום חוזר. וכן מחוייב לקיים השתי סעודות בפת. או דילמא דדוקא סעודה א' מחייב בפת אבל שתי סעודות אחרות למ"ד דסעודה ג' לא בעי פת ה"ה שתים זו. וכן אם טעה בהן אינו חוזר. ונראה דהשתי סעודות בעי לקיימם בפת לכ"ע כיון דחדא לתשלומי סעודת לילה מסתברא דטעונה לחם וכן מוכח מדברי הפו' אבל אם טעה בשניה דאתיא לתשלומי לילה ולא הזכיר של שבת יש מקום לומר דאינו חוזר. ברכ"י או' ח' יעו"ש. וכן הסכים בספרו מחב"ר או' ד' לדינא יעו"ש. והביאו שע"ת או' א' וכן הסועד סעודה יתירה בשבת ושכח ולא הזכיר שבת א"צ לחזור ולברך. ג"ה סי' ל"ח. שע"ת:

ט

ט) ואם בסעודת שחרית שחייב לאכיל פת לא אכל פת ובסעודה ג' שא"צ לחזור אחר הפת נזדמן לו פת וטעה בבה"מ ולא הזכיר רצה והחליצנו לא אמרינן הכא דכיון דבסעודה ב' לא אכל פת הו"ל סעודה ג' סעודה ב' וחייב לחזור אלא חשבינן לה מ"מ לסעודה ג' ואינו חייב לחזור דברי דוד סו' פ"ו. עיקרי הד"ט סי' י"ג או' י"ד. חס"ל או' א' ועיין לקמן סעי' ה':

י

י) [סעיף ב'] דהיינו משש שעות ומחצה וכו'. ואם התחיל קודם חצות ואכל עד אחר חצות יצא דהא עכ"פ אכל אחר חצות. מ"א סק"ג. אמנם הא"ר או' ד' כתב על דברי המ"א הנ"ז דלא נהירא דכל שהתחיל קודם חצות הוי כחולק סעודת שחרית וגם ק"ל סי' רפ"ח דהכל הולך אחר התחלת הסעודה רק אם התחיל מיד אחר שש נראה דיוצא יעו"ש והיינו אם נמשכה עד לאחר שש ומחצה ואכל כביצה אחר שש ומחצה:

יא

יא) שם. ואם עשאה קודם לכן לא קיים וכו'. דעדיין זמן סעודת שחרית הוא. לבוש:

יב

יב) שם. לא קיים וכו'. והגם דיש מתירין אנן ק"ל כדעת הש"ע והטור דגם בדיעבד לא יצא י"ח. מט"י או' ג' וכן הוא דעת האחרונים:

יג

יג) שם הגה. י"א דאסור לשתות מים וכו'. איסור זה אעפ"י שכתבוהו התו' בפ' ע"פ דף ק"ה וכן הרא"ש ז"ל מכח המדרש כיון דהש"ע השמיטו משמע דלא קים ליה. וכן מוכח דעת הרמב"ם שכתב וז"ל וכך היה מנהג הצדיקים הראשונים מתפלל אדם בשבת שחרית ומוסף בבהכ"נ ויבא לביתו ויסעוד סעודה שניה. וילך לבה"מ יקרא וישנה עד המנחה ויתפלל מנחה ואח"כ יקבע סעודה ג' על היין ויאכל וישתה עד מו"ש ע"כ. אלמא דעד הלילה יכול לאכול ולשתות וכ"כ שם הגמ"י לדעת רבינו דהרי כשהגיע זמן המנחה אסור לקבוע סעודה יעו"ש. וכן נוהגין ברוב ארצות המזרח והמערב שלא לקבוע סעודה ג' עד לאחר תפלת המנחה. ואפי' לנוהגין איסור שלא לאכול בין מנחה לערבית מודו דאם התחילו אין מפסיקין עד הלילה כמבואר שם בתו' יעו"ש. מט"י או' ד' ועיין לקמן או' ט"ו:

יד

יד) שם בהגה. וי"א דיותר טוב להתפלל וכו'. משום דאסור לאכול קודם מנחה. ודעה הראשונה ס"ל דסעודה קטנה שרי כמ"ש סי' רל"ב תו"ת או' ו':

טו

טו) שם בהגה. וכן נוהגין לכתחלה וכו'. וכן נוהגין לכתחלה בכל מדינות אלו וכן הוא מנהג כל ערי ספרד שהרי אין לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה כמ"ש מרן גופיה לעיל סי' רל"ב סעי' ב' ועיין בשו"ת מן השמים שבסוף שו"ת הרדב"ז ח"ה סי' ט"ל שכתב שמותר לאכול בין תפלת מנחה לתפלת ערבית אפי' בחול כיעו"ש וכ"ש בשבת שהוא סעודת מצוה. יפ"ל או' ב' וכ"כ לעיל או' י"ג. וכ"כ לעיל או' ב' בשם הזוה"ק והאר"י ז"ל שסעודה ג' צ"ל אחר תפלת מנחה יעו"ש:

טז

טז) שם בהגה. ומ"מ אין לשתות מים מן הנהרות וכו'. משום דהמתים הנידונין בחול מתקררים בהם והוי גוזל את המתים לב"ש. תו"ש או' ז' ולפי מנהגינו שאנו אוכלים בין מנחה למעריב יש לנו ליזהר שלא לשתות אז מים שנשאבו אז מהנהר אלא מים שבבית שנשאבו קודם לכן מהנהר או שאר משקים. ר"ז או' ב':

יז

טוב) שם בהגה. אינו רק בערב שבת. דס"ל דבשעה שיוצאין מגיהנם מתקררין בהם. תו"ש או' ח' לב"ש. ונראה כיון דחשש סכנה הוא יש ליזהר בשניהם. ב"ח ר"ז שם. ועיין בס' פע"ח שער ח"י פ' כ"ד שכתב וז"ל מורי זלה"ה הזהירני מאד שלא אשתה מים קודם הבדלה וא"ל כי השותה מים בין השמשות של מו"ש ימות באסכרה אבל אם היה אוכל בשלחן בסעודה ג' ונמשכה סעודתו שראוי לומר הבדלה יכול לשתות בתוך הסעודה קודם הבדלה ואין בכך כלום עכ"ל וכתב שם מהר"י צמח מכאן נראה שמ"ש בגמ' כל מאן דשתי מיא בין שמשיא ימות באסכרה י"א בין השמשות דליל שבת וי"א בין השמשות דמו"ש וכן הלכתא דבליל שבת אסור מן הדין מפני הקידוש של לילה ובה"ש דמו"ש אסור מפני האסכרה עכ"ד. נמצא דלפי דברי האר"י ז"ל אינו אסור לשתות מים כ"א רק בה"ש ותו לא מידי וכן עמא דבר:

יח

חי) [סעיף ג'] יפסיק הסעודה וכו'. כן היה נוהג הרא"ש ז"ל ואעפ"י שהתו' כתבו שר"י אומר שאין להפסיק באמצע סעודה משום איסור ברכה שאינה צריכה תירץ הוא ז"ל. דכיון שהוא מפסיק לכבוד שבת אין כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך. ב"י. ובמרדכי כתב שטוב להפסיק מעט ביניהם שלא ליטול ידיו מיד אחר בהמ"ז וכן ראיתי נוהגין להפסיק מעט בד"ת או בטיול קצת ע"כ. ב"ח בשם מהרש"ל. עט"ז. ואותם שנשארים במקומם לא יצאו י"ח דהוי בסעודה אחת. מהרי"ל ה' סוכה. מ"א סק"ו תו"ש או' ט' ר"ז או' ג':

יט

יט) שם. יפסיק הסעודה וכו'. ואין לדרוש כן בצבור דכיון שאם אוכל קודם חצות אינו יכול להפסיק אין הצבור בקיאין בזה. ב"י בשם הרא"ש. מ"א שם תו"ש שם ר"ז שם:

כ

כ) שם. לא היה יכול לאכול אח"כ וכו'. אבל בשעת אכילה האצטומכא פתוחה. מ"א סק"ז, תו"ש או' יו"ד:

כא

כא) שם הגה. אבל מי שיודע שאפשר לאכול וכו'. ואפי' חל יו"ט במו"ש אם יודע שיכול לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודת שחרית לשתים דהא י"א דאסור לעשות משום ברכה שאינה צריכה. מ"א סק"ח. משמע דבעינן דוקא פת אף במיו"ט וכ"מ סוף סעי' ה' וכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' צ"ט ומשמע דאין הפרש בין קודם תפלת מנחה או אח"כ אלא בשעה עשירות תליא מלתא. א"ר או' ו':

כב

כב) [סעיף ד'] א"צ לקדש בסעודה ג' וכו'. משום דאיתקש יום ללילה לענין קידוש מה לילה סגי בחד זימנא אף ביום נמי בחד זימנא. טור. ט"ז סק"ג. ומ"ש הרמב"ם ז"ל דין ט' דצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין מדברי הטור משמע דסבר דדעת הרמב"ם צריך לקדש גם בסעודה ג' אבל בב"י כתב שאין לשון הרמב"ם מבואר שצריך לקדש בסעודה ג' דקובע על היין שכתב איכא לפרושי דהיינו לומר שישתה יין בסעודתו ומ"מ המקדש לא הפסיד ואין מוחין בידו יעו"ש. ומיהו עיין בשער הכוו' דף ע"ה ע"ד שכתב דאין בחי' קידוש על היין בסעודה זו כמו בסעודת הלילה ובשחרית שלא כדברי הרמב"ם ז"ל שפסק לקדש על היין בכל השלש סעודות וכו' אמנם עכ"ז באמצע אכילת הסעודה הזו צריך לשתות יין ולברך עליו בפה"ג אבל לא לקדש עליו בקידוש היום בתחילת הסעודה כבשאר הסעודות ויעו"ש טעם בסוד:

כג

כג) שם. אבל צריך לבצוע על שתי ככרות. ולפי דברי האר"י ז"ל צריך להיות על השלחן י"ב ככרות כמו סעודת הלילה וסעודת שחרית אין הפרש כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ב' ויעו"ש טעם בסוד:

כד

כד) שם בהגה. פחות מככר אחד שלם. משום דביום ו' ירד לכל אחד שני עומרים ומכל עומר עשו שתי ככרות הרי ד' לשני עומרים אכל אחד בע"ש ואחד בליל שבת ואחד בבקר הרי נשאר לו אחד שלם לסעודה ג' טור בשם המכילתא. ט"ז סק"ד. אבל ברוב הפו' ס"ל דגם בסעודה ג' לריך שתי ככרות כמ"ש בב"י ולכן סתם בש"ע דצריך לבצוע על שתי ככרות. וכ"כ מור"ם ז"ל בהגה דיש להחמיר ליקח שנים. וכ"כ א"ר או' י"ב מזקנו הגאון ז"ל היה מהדר דוקא על לחם משנה. וכ"כ המש"ז או' ד' דהמנהג לחם משנה אף בסעודה ג' כמ"ש הרב בהגה:

כה

כה) שם בהגה. פחות מככר אחד שלם. ואם לא אפשר בככר אחד שלם די בפרוסה כי כל זה שכתבנו דצריך י"ב לחמים כפי הסוד ושתי ככרות ע"פ הפשט או ככר שלם אינו אלא באם אפשר אבל אם לא אפשר לא יבטל סעודה ג' מפני זה אלא אפי' בפרוסה כביצה יוצא בדלא אפשר והוא פשוט. ועיין לעיל או' ה':

כו

כו) שם בהגה. אבל יש להחמיר ליקח שנים. ואם אין לחם משנה לכל אחד מהמסובין נכון לנהוג שזה הבולע יכוין לפטור בברכת המוציא לכל המסובין וגם יאמר להמסובין שיכוונו שיצאו בברכתו כדי שכולם יצאו בלחם משנה. וכשמוציא אחרים אז יאמר ברשות רבותי אעפ"י שהוא הבעה"ב או הגדול והוא מדרך ענוה. ח"א כלל ז' או' ב':

כז

כז) אדם הרגיל לאכול ג' סעודות שבת למצוה ונתארח אצל בני אדם שאינם מחזיקים באותה מצוה אל יניח המצוה מפני הבושה כי אוי לה לאותה בושה וכו' יסוד התשו' לר"י פת"ע או' יו"ד:

כח

כח) [סעיף ה'] צריך לעשותה בפת. כיון דילפינן ג' סעודות מג"פ היום דכתיבי גבי מן צריך לעשותה בפת. טור ט"ז סק"ה:

כט

כט) כתב בס' פע"ח שער ח"י פכ"ב דיש לעשות סעודה ג' בדגים כי הדג עינו פקיחה ואז הארה מא"א לז"א בלי שום מסך כלל יעו"ש. ועיין לעיל סי' רמ"ב או' יו"ד. ועוד עיין לעיל סי' רפ"ט או' י"ב שכתבנו שנהגו המהדרין לאכול ביצים בסעודה ג' מפני אבלו של משה רבע"ה יעו"ש:

ל

ל) שם. צריך לעשותה בפת. ואפי' בערב יו"ט שחל להיות בשבת צריך לאכול מעט פת. מהרי"ל בתשו' סי' צ"ט. כנה"ג בהגה"ט. ועיין לעיל או' כ"א:

לא

לא) שם. מה' מיני דגן. נראה דוקא כשמברכין עליהם במ"מ. מ"א סק"י. א"ר או' י"ג:

לב

לב) שם. בבשר ודגים וכו'. ועיין בס' מגיד מישרים פ' צו דף ל' ע"ג שכתב וסעודתא תליתאה היא רמזה לת"ת וכו' ומשו"ה מסתייא בכזית דהא תמן לית אכילה ושתייה ומ"מ מיבעי דהא כזית יהא מתבשילא יעו"ש. והגם דאנן ק"ל כסתם הש"ע וכדברי האר"י ז"ל דבעי פת מ"מ נ"מ דיש לאכול תבשיל ג"כ עם הפת כגון דגים או ביצים או תבשיל אחר עם א"א לו בדגים וביצים כדי לקיים גם דברי המגיד:

לג

לג) שם. וי"א דאפי' בפירות וכו' והר' יהודה בעי מיני פירות של שבעה מינים. ב"י:

לד

לד) שם. וסברה אי עיקר שצריך לעשותה בפת וכו'. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ב' יעו"ש:

לד) וזה סדר סעודה ג' יסדר ה שלחן בי"ב לחמים כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ב' ויכסה הפת משום זכר למן. ואח"כ יאמר מאמר מהזוה"ק פ' יתרו דף פ"ח ע"ב. ת"ח בכל שתא יומי דשבתא וכו' עד אשתמע דמאן דנטיר שבת כמאן דנטיר אורייתא כולה. ואח"כ יאמר אתקינו סעודתא וכו' דהא היא סעודתא דזעיר אנפין (ופזמון בני היכלא דכסיפין וכו' יש שאין אומרים אותו מפני שמתפחדין להתגרות בחיצונים עבור שכתוב בו הני כלבין דחציפין וכו' והאר"י ז"ל שהיה נוהג לאומרו נפיש חיליה אבל לא אנחנו) ואח"כ יאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' כולו. ואח"כ יאמר לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקיים מצות סעודה ג' של מנחת שבת קודש לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי נועם וכו' ואח"כ נט"י והמוציא ע"ד שכתבנו בסעודת הלילה וסעודת שחרית. ואם אפשר יש לשתות יין בתוך הסעודה. וכן להריח בשתי אגודות של הדס. ואח"כ ילמוד ד' פרקי משנה ממס' שבת. ואת"כ שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים וכו' עד סופו. ואחר ברה"מ ישלים ד' פרקי משנה האחרונים ממס' שבת ויכוין שכ"ד פרקים של מס' שבת הם כנגד כ"ד קישוטי כלה שהיא בחי' המלכות:

לה

לה) שם בהגה. כגון בע"פ שחל להיות בשבת וכו'. עיין סי' תמ"ד סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

לו

לו) [סעיף ו'] נשים חייבות וכו'. וכן נמי לבצוע על שתי ככרות שאף הם היו בנס המן. מרדכי בשם ר"ח והר"ן כתב הטעם משום שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין. וכ"כ בשה"ל דנשים חייבות משום דעל כולם הוא אומר אכלוהו היום ובין אנשים ובין נשים נתרבו באכילה זו. ב"י:

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.