ערך/ארבעת המינים

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי ארבעת המינים

במקדש

רש"י בסוכה (מא.) הביא דברי התורת כהנים שלמדו מהכתוב ושמחתם לפי ה' אלוקיכם שבעת ימים, שיש דין נוסף ליטול לולב במקדש והוא מצוה בפני עצמה ואינה שייכת למצות ולקחתם לכם ביום הראשון.

ובערוך לנר (לו.) כתב לפי זה שאף אם נטל לולב ביום הראשון מחוץ למקדש, צריך לחזור וליטול במקדש כדי לקיים דין זה של "ושמחתם".

בירושלים

דעת הרמב"ם שאפשר לקיים מצוה זו של "ושמחתם לפני השם" בכל ירושלים.

ובביכורי יעקב (סימן תרנח סק"א) כתב לפי זה שמצוה זו נוהגת אף בזמן הזה. אמנם עיין בחידושי רבי מאיר שמחה (סוכה מא.) מה שהקשה בזה. ובמנחת שלמה (תניינא, סימן נז) יישב דעת הביכורי יעקב אך פליג עליו מטעם אחר שבודאי אף לדעת הרמב"ם עיקר השמחה היא במקום המקדש ולא שייך שיהיה החיוב בירושלים ולא במקדש כבזמן הזה.

נטילתם

בביכורי יעקב (סימן תרנב סק"י) דן בגדר מצוות נטילת לולב אם קיום המצווה הוא בלקיחה והגבהת המינים או במה שמחזיק אותם בידיו. ונפקא מינה באופן שהיו בידו כבר מקודם שיבוא זמן המצוה, כגון שהגביהם קודם עלות השחר והחזיקם בידו עד שתנץ החמה.

ובספר בנין שלמה (סימן מח) דן כעין זה בהגביה ד' מינים של חבירו בכדי לקנותם, אם צריך עתה לשוב ולהגביהם או שיוצא במה שעתה מחזיקם בידו.

ובשו"ת מחנה חיים (ח"ג או"ח סימן נ) הוסיף לדון באופן שנטל את הד' מינים לידיו כשהיה קטן והגדיל אם מועלת החזקתו בהם כשהוא גדול.

ועיין במחנה חיים שם שמביא בשם רבי אהרן זינגר (מח"ס תפארת אהרן, ומתלמידי החת"ס) שנחלקו בזה רבי בונם איגר (אחיו של הגרעק"א) והחתם סופר, שלדעת רבי בונם יצא ידי חובתו ולדעת החת"ס לא יצא, ואמנם לא ידע רבי אהרן הנ"ל טעמו של החת"ס שלא יצא. וע"ש במחנה חיים מה שפלפל בזה. וע"ע מה שדנו בנדון זה בחלקת יואב (או"ח סימן יב); שו"ת משיב דבר (ח"א סימן מ); שו"ת ערוגת הבושם (או"ח סי' קצד אות ב); שדי חמד (מע' ארבעה מינים סי' ג אות כ ומע' ל כלל קמא אות א); חזון איש (או"ח סי' קמט אות ב).

נטילתם כמה פעמים ביום

אם עובר משום בל תוסיף - עי' תוספות (ר"ה כח: ד"ה ומנא).

בריבוי שיעורם

אם עובר משום בל תוסיף - עי' תוספות (שם), ועי' חדש על ה(מ)דף (סוכה לד). וע"ע ערך בל תוסיף.

ריבוי הדסים

בתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן שי"ג), בהלכות פסוקות (סימן קפ"ב) בשם רב עמרם, ברבינו מנוח (לולב פ"ז הל"ז), ובשבלי הלקט (אות שנח) מבואר שהיה מנהג בזמן הגאונים לקחת 68 הדסים כמנין 'לולב' או 69 הדסים כמנין 'הדס' או 70 הדסים כמנין פרי החג. מאידך הרמ"א (דרכי משה סימן תרנא אות טו) כתב לחוש לדעת הראשונים הסוברים שיש בכך משום 'בל תוסיף, וכן כתב השו"ע (שם סט"ו) שאף שמעיקר הדין בערבה והדס יכול להוסיף כל מה שירצה אבל המדקדקים אינם מוסיפים, וע"ע ערך בל תוסיף.

מנהג אחר יש נוהגים להניח תשעה בדי הדס, כך מביא בשו"ת תוספת חיים (סימן א) כמנהג חסידים ואנשי מעשה ברוב המקומות. בטעם לקיחת תשע הדסים יש שכתבו שהוא על פי הסוד, בשו"ת אבני צדק (סימן פה) כתב שמקור המנהג הוא מה שלא היה מצוי בפולין הדסים לחים אלא רק הדסים יבשים מאשתקד שהיו כרוכים זה בזה באופן שחששו לפותחים וחששו שמא נשרו מעליהם וכיו"ב ולכן לקחו שלשה אגודות של שלשה הדסים וסמכו על כך שבכל אחד יש לכל הפחות הדס אחד כשר. ומכל מקום אף בזמננו יש מקום למנהג זה כי יש לחשוש שמא יתקלקלו חלק מההדסים במשך החג.

ד' מינים שלו פחות מהודר או של חברו מהודר יותר

עי' אוצר:בית המדרש/מועדים/סוכות#אתרוג שלו פחות מהודר או של חברו מהודר יותר, ובערך *אתרוג#קדימה בנטילת אתרוג.

במחובר לקרקע

אם אפשר ליטול ד' מינים במחובר לקרקע - עי' חדש על ה(מ)דף (סוכה לג).

אחר סוכות

שמירה לאפיית מצות או שריפת חמץ

בתשובות מהר"י וייל (סימן קצ) הביא מנהג אנשי מעשה לשמור את הלולב לערב פסח לאפות בו את המצות, הואיל ונעשתה בו מצוה אחת תעשה בו מצוה אחרת. ובמהרי"ל (אפיית מצות סימן כב) הביא שמהר"ח אור זרוע היה נוהג לשרוף את ההושענות באפיית מצות. ויש נהגו לשרוף בו את החמץ, וכ"פ הרמ"א (סימן תרסד ס"ט) והובא להלכה במשנ"ב (סימן תמה סק"ז) בשם גדולי האחרונים.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף