ערך/איסור עשיית מלאכה בחול המועד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png איסור עשיית מלאכה בחול המועד

אם איסור עשיית מלאכה בחול המועד היא מדאורייתא או מדרבנן[עריכה]

בגמ' חגיגה דף י"ח. מבואר מחלוקת תנאים מהיכן יודעים שמלאכה אסורה בחוה"מ עיי"ש. ופשטות הסוגיא שם משמע שאיסור עשיית מלאכה בחוה"מ היא מן התורה, אמנם נחלקו הראשונים אם מלאכה בחוה"מ אסורה מה"ת או מדרבנן. ובתוס' בחגיגה שם (ד"ה חולו) הביאו שיטה שאיסור מדאורייתא, אך דחו זאת מכמה קושיות והכריחו שהאיסור הוא רק מדרבנן.

אמנם הביאוה"ל כתב להוכיח מדברי כמה ראשונים שהאיסור הוא מה"ת, וכ"מ להדיא בחינוך (מצוה שכג) דהאיסור הוא מה"ת. וכן נקט הרמב"ן בפסקי חוה"מ, אמנם הרמב"ן הכריע בזה דעיקר מלאכה בחוה"מ היא מה"ת אבל מה שאסרו בדבר האבד כשטירחתו מרובה, דמה"ת בזה שרי אף בטירחתו מרובה ורבנן הוא דאסרו. וכן בצורך המועד דאסרו מעשה אומן זהו מדרבנן. וכן נקט הריטב"א וכן הביא הנמוק"י בשם הרשב"א בע"ז [לא נמצא בידינו].

ולשון הגמרא (מו"ק דף י"ב) "אמר אביי נקטינן הלכות מועד כהלכות שבת, יש מהן פטור אבל אסור, ויש מהן מותר לכתחלה".

ראיות שהאיסור הוא מדרבנן - וישובי הראשונים[עריכה]

והנה התוס' שם הקשו היכן מצינו דאיסור מה"ת מקצתו מותר ומקצתו אסור שהתירו דבר האבד[1], וקושיית התוס' הובאה גם במרדכי בנוסחא אחר דאם איסור עשיית בחוה"מ היא מה"ת לא היו מתירין חכמים כל כך, [ובזה מיושבים הערות הנ"ל שהו' בהערת שוליים].

אמנם בדברי הרמב"ן משמע דצורך המועד דמי לאו"נ ביו"ט שכתב בתחילת פסקי חוה"מ דביו"ט הותר מלאכות או"נ ובחוה"מ התירה התורה יותר אף לשאר צורך המועד ומשמע דדומה בגדרו לאו"נ דלא נאסרה אלא מלאכה שהיא בתורת עבודה להניח לאחר זמן אבל מלאכה שהיא לצורך המועד היא חלק מסדר היום ולא נאסרה. ולאמור נראה דהרמב"ן לשיטתו לא קשיא לה קושית התוס' דהיכן מצינו מקצתו אסור ומקצתו מותר דלדידיה דמי לאו"נ ביו"ט שאין סיבה לאסור[2].

ועי' רמב"ן ע"ז כ"ב א', ועי' מגיד משנה פ"ז ה"א.

נוסחאות המפרשים בגדר איסור עשיית מלאכה בחוה"מ[עריכה]

בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' ק"ח, מבואר שיסוד האיסור במלאכת חוה"מ אינה משום איסור מלאכה אלא דין שביתה הוא ומצות עשה היא לשבות ממלאכה[3], [ועי"ש דלמאן דיליף איסור מלאכה בלאו ודאי אסמכתא היא אלא עיקר הילפותא היא ממקרא קודש], ומבאר שם שכל שאנו שובתים ממקצת מלאכות לכבוד מקרא קודש ואין אנו עושים אלא בדבר האבד וכו' קיימנו להדיא עשה שבו. והיינו כאמור דאין זה איסור מלאכה אלא שיראה בשביתתו שהיום הוא מכובד ומסר הכתוב לחכמים שיפרשו באיזה מקצת מלאכות ישבות שיקרא בזה מקרא [4].

מעשה אומן ומעשה הדיוט[עריכה]

איסור עשיית מלאכה בחוה"מ אינה אסורה לצורך היחיד אם אינה מעשה אומן אלא מעשה הדיוט בעלמא, [טור סי' תק"ל].

עוד נפ"מ בענין הגדרת השביתה בחול המועד[עריכה]

איתא בגמרא כריתות ט' א' (עיי"ש) "תנו רבנן, *גר תושב מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחולו של מועד, רבי עקיבא אומר כישראל ביום טוב, רבי יוסי אומר גר תושב עושה בשבת לעצמו כישראל בחול, רבי שמעון אומר אחד גר תושב ואחד [עובד כוכבים] עבד ואמה התושבים עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול".

כתיבת איגרות[עריכה]

כתיבת איגרת חפצי אדם בשינוי השרטוטים[עריכה]

שו"ת מן השמים (סימן לב) לאסור.

איגרת שלומות[עריכה]

שו"ת מן השמים (סימן לב) להתיר שהרי משמחו בכך ועבור השמחה התירו.

נושאים קשורים[עריכה]

*חול המועד *דבר האבד בחול המועד. *מעשה אומן בחוה"מ



שולי הגליון


  1. לכאורה קושיתם תמוהה דהא ילפינן בגמ' שם מקרא שעצרת היא דשביעי עצור וחוה"מ אינו עצור ומסרו הכתוב לחכמים שיש מלאכות המותרות ויש שאסורות. ועי' ברא"ש שהרגיש בזה אלא שהקשה שזה רק למ"ד דיליף מעצרת וכו' אבל לאידך מ"ד ליכא קרא, אבל צ"ע דהא ליכא למימר דחוה"מ שוה ליו"ט שהרי מפורש בתורה דביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי וכו' וכן בסוכות ביום השמיני וע"כ דאף אם גם חוה"מ נקרא מקרא קודש מ"מ אינו כיו"ט ממש. ועי' ערוך השלחן שעמד בזה. וכמדומה שראיתי כבר בראשונים כן. ובאמת דלפי"ז קשה על הגמ' אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששה ימים עצורין בכל מלאכה ת"ל וביום השביעי וכו' והרי מקרא מלא הוא. עוד תמה הרש"ש דהא מצינו ביו"ט דאו"נ מותר וכן הקשה בטו"א. והנה כבר ידוע לבאר לפי מה שכתב הר"ן על הרי"ף בביצה י"ז דמלאכת או"נ הותרה ולא דחויה, ומבארים עפ"י דברי הרמב"ן פר' אמור [וע"ע בחידושי הרמב"ן שבת קי"ז: דאו"נ אינו מלאכת עבודה דמלאכת היום היא ולא נאסרה ביו"ט אלא מלאכת עבודה והיינו דמלאכת או"נ אין בה סיבה לאסור כלל דרק מלאכת עבודה שהיא מלאכה של עבודת שדה עבור פרנסה היא סותרת לקדושת יו"ט אבל מלאכה לאו"נ לא נאסרה כלל, ולפי"ז לא שייך לומר התם מקצתו אסור ומקצתו מותר. דמלאכת או"נ אינה מסוג מלאכות הנאסרות. ומעתה יש לדון במלאכת חוה"מ אם המלאכות שהותרו הרי הם בגדר הותרה שאין סיבה לאוסרם או דבעצם הם מלאכות שדינם ליאסר אלא שהותרו משום הצורך או צורך המועד או דבר האבד וכדו'. ואי נימא כצד זה א"ש קושית התוס' דהיכן מצינו מקצתם אסור ומקצתם מותר, ואין ראי' מאו"נ דמצינו כן דהתם הותרה הוא ואינה מכלל מלאכות האסורות משא"כ הכא.
  2. אבל התוס' יסברו דלצורך המועד לא הותרה כאו"נ אלא דחויה היא משום צורך המועד ולזה הקשו התוס' דכיון שהיא מלאכה אסורה מהיכי תיתי שתהא מותרת משום צורך דצורך המועד אינו מתיר איסורים.
  3. ובזה יישב קושית התוס' הנ"ל דיתכן שיהיה האיסור מדאו' ומ"מ מקצתו מותר.
  4. ועי' בקר"א שכתב על דרך זה ומדבריו מתבאר עוד דתלוי בכל זמן לפי הצורך שלו.
מעבר לתחילת הדף