ערוך לנר/ראש השנה/כג/ב
בגמרא. זו פומבדיתא. היא העיר על גבול בבל והא דלא מפרש כפשוטו דעל כל בבל קאמר דזה אי אפשר שיראה כל מדינת בבל כמדורת אש אפילו אם כל אחד נוטל אבוקה בידו אין לראות למרחוק כל כך ולכן ק"ל על מה שפירש הברטנורא כל הגולה בני בבל והתוספות י"ט ציין גמרא והרי הכא מפרש פומבדיתא לבד:
שם תלתין ותרתין. התוס' הקשו הרי בזמן שבהמ"ק קיים נמי מרחקי ט"ו יום כדאמרינן עד שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. ולענ"ד אולי י"ל ע"פ מה דאמרינן גיטין (דף נ"ז) ארץ צבי כתיב בה מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו אף א"י בזמן שיושבין עליה רווחא ובזמן שאין יושבים עליה גמדא ע"ש ולפ"ז א"י רווחא וגמדא ע"פ היושבים שבה ולכן מתניתן דתענית בע"כ איירי בזמן שכל ישראל היו יושבים בא"י ולא בגולה שהרי אמר שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת היה מרווח מהלך ט"ו יום אבל הך דמשואות דאיירי בעת שהיה עם רב מישראל בגולה בבבל כמו שאמר עד שהיה נראה כל הגולה כמדורת אש אז כבר גמדא עד שלא היה עוד גבול א"י רק ל"ב פרסאות:
שם טובא הוי. צ"ל דקושיא זו להך לישנא דאיכא דאמרי להך גיסא דא"י הוי קיימו דלהך לישנא דביני וביני הוי קיימו לא מקשה מידי דדלמא באמת טובא הוי דהא קחשיב אף חריס וכו' וחברותיה ולא קאמר כמה הוי הך דחברותיה דקיימי ביני וביני:
שם ברש"י ד"ה חצר. ביום השבת שחללוהו. כתב התוס' י"ט שמהרמב"ם נראה דאף בימות החול מתכנסים שם ע"ש. ולענ"ד אף שהפשטות כן רש"י לא רצה לפרש הכי דא"כ איך ס"ד דגמרא דהא נקרא בית יזק לשון צער כיון דבכל ימות החול לא היה צער שם:
שם בתוס' ד"ה כמה. וקשה היאך אפשר שירושלים הויא טבור של א"י. הפי' כתב זה לי ימים רבים חפשתי ולא מצאתי מבואר בש"ס דירושלים היה באמצע א"י והניח בצ"ע וביותר הו"ל להקשות שהרי במגילה (דף ו') אמרינן למה נקרא שמה טבריא שיושבת בטבורה של ארץ ישראל הרי שטבריא הוא אמצעו של א"י ולא ירושלים ובלא"ה לשון התוס' קשה שאין לו המשך למה שקדום כיון שלא הזכירו עד עתה מזה שירושלים היא טבור של א"י ולכן נ"ל דכוונת התוס' לא להחליט שירושלים היא טבור א"י אלא שאפילו אם נאמר כן עכ"פ המרחק עד גבול א"י הוא עשרים יום וכש"כ אם נאמר שאינו יושב בטבור שאז מצד אחד הוא רחוק יותר ואולי חסרים ב' תיבות וכן צ"ל היאך אפשר שאפילו נאמר שירושלים הוי טבור של א"י פי' היאך אפשר שהיה מהלך ט"ו יום מירושלים עד סופה של כל א"י שאפילו נאמר שירושלים הוא טבור א"י ג"כ יש לכל הפחות מהלך ך' יום לכל צד וכש"כ אם אינו יושב בטבורו:
שוב ראיתי בריטב"א בתענית (דף י') שכתב וז"ל ואע"ג דאמרינן התם שא"י היה מהלך מ' יום לפי שהוא מהלך ת' פרסה על ת' פרסה ומהלך אדם בינוני ביום י' פרסאות וירושלים באמצע א"י ויש ממנה לכל צד הגבולים מהלך כ' יום אפילו הכי כדי שלא תתאחר זמן השאלה מז' בו שהוא זמן רביעה בינונית לר"מ רמי עלייהו דליזלו טפי מאדם בינוני או שילכו בלילה קצת כדי שיגיעו לביתם בט"ו יום עכ"ל. ואע"ג דהריטב"א מתרץ בזה קושיית התוספת הרי החליט ג"כ דירושלים הוא באמצע א"י וקשה עליו מגמרא דמגילה כנ"ל ודוחק לומר דרבא שאמר שם שנקרא טבריא שטובה ראיתה חולק על רב ירמיה וסובר שלא היה בטיבורה של א"י דהוי פלוגתא במציאות:
שם ד"ה לא היו. אף בלא מחיצות. בעירובין (דף מ"ז) חלקו התוס' שזה דוקא למי ששבת שם אבל הבא לשם מחוץ לתחום אינה כד' אמות בלא מחיצות ע"ש. וכן מצאתי בריטב"א בעירובין שכתב כסברא זו:
שם בא"ד עוד תנן הנותן עירובו. המהרש"א כתב בתוס' ישנים זו הראיה אינה ודו"ק עכ"ל. ונ"ל דס"ל להתוספות ישנים דמזה אין ראיה דעיבורה של עיר בתר עיר גרירא:
שם בא"ד. תחשב כולה כד' אמות. הפי' כתב דלפ"ז צריך לומר דאותו חצר היה חוץ לעיבורה של עיר או שמה דקתני לא היו זזין משם היינו שלא זזין לצאת חוץ מעיבורה של ירושלים ע"ש. ולענ"ד כל זה דוחק אכן י"ל דכיון דבעירובין (דף מ"א) פליגי תנאי בזה אם בבא מחוץ לתחום ונתנוהו בעיר מוקף מחיצות או בדיר ובסוהר מהלך את כולה דדוקא לר"ג וראב"ע מהלך את כולה אבל לר' יהושע ור"ע אין לו אלא ד' אמות א"כ י"ל דקודם התקנה היו ס"ל כר"י ור"ע ולכך לא היו זזין משם:
שם ד"ה או דילמא. קודם ר"ג הכי הוי. פי' כיון שלא היו זזים משם ודאי היה להם כזיקים א"כ מה מהני לזה סעודות גדולות. אמנם נראה דרש"י מיישב זה במה שכתב אלמא לא הוי להו צערא דרצה להוכיח שאע"פ שהיו אסורים בזיקים לא היה להם צער ע"י סעודות גדולות ועיין ברשב"א שכוונתו צ"ע גם מה שהקשה הפי' על קושית התוס' לא הבנתי:
שם בא"ד. אלא כמה מבואות. הלשון אלא אינו מדוקדק וגם יש סתירה דבתחלה כתבו דכיון דבתחלה היו יכולים ללכת בכל העיר גם עתה משנפרצה משמע שבכל העיר יכולים לילך גם קודם תקנה ותקנת ר"ג היה שיכולים לילך גם אלפים אמה חוץ לעיר ואח"כ כתבו דרק במבואות וחצרות הפתוחים לחצר היו יכולים לילך ולכן נ"ל דהך תיבת אלא מיותר וכוונתם כיון דבתחלה היו יכולים לילך בכל העיר גם עתה משנפרצה הותרו לילך עכ"פ במבואות וחצרות הפתוחים לחצר. וביותר נלע"ד דתיבת אלא ט"ס הוא וצ"ל אי נמי ותירוץ אחר הוא שבתחלה כתבו שהיו יכולים לילך בכל העיר כמו קודם שנפרצה אי נמי אף שלא היו יכולים ללכת בכל העיר עכ"פ במבואות וחצרות היו יכולים לילך ולכן היה להם המקום מרווח:
שוב זמן רב אחר כתבי כן מצאתי בשו"ת רשד"ם חלק ח"מ (סי' קי"א) שהגיה ג"כ הכי תחת אלא שצ"ל אי נמי. והנאני:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |