ערוך לנר/ראש השנה/כד/א

ערוך לנר ראש השנה כד א

דף כ"ד ע"א

בגמרא תנא חדא לצפונה דבריו קיימין. המהרש"א דקדק דמייתי אהך פסקא דכמה היה גבוה ולאין היה נוטה פירושא דרישא לצפונה או לדרומה ולכן כתב דהך פסקא אין כאן מקומו אלא לקמן גבי הא דת"ר אחד אומר גבוה עכ"ד. ולענ"ד א"צ להגיה כזה אלא בדרך פשוט שחסר מהפסקא לצפונה או לדרומה ובזה הכל א"ש דבתחלה מפרש הך דלצפונה ואח"כ הך דכמה היה גבוה ע"י ברייתא דת"ר אחד אומר היה גבוה וכו':

שם בעלמא הוא דחזי. הט"א הקשה מזה על מה דאמר אביי גופא בכריתות (דף י"ב) דהיכא דלא נתכוין לעדות לא יכול להעיד א"כ למה צריך לטעם אימר כוביתא דעיבא הוא דחזי. ועיין מה שכתבתי בחידושי לכריתות בספרי ע"ל שם דעפ"ז יש ליישב:

שם קרי ביה אתם. הט"א הקשה דהכא דרש אתם על כל העם ולקמן סוף פרקן דרש מאתם ג"פ אפילו שוגגין ומזידין ומוטעין ואב"ד קאי. ולענ"ד משום הא לא קשיא כיון דדרשינן מאתם דמיותר דגם העם צריך לקדש עם הב"ד א"כ מה שדרשינן אתם אפילו מזידים ומוטעים לא קאי על הב"ד לבד אלא גם על העם המקדש החדש עם הב"ד אכן הא קשיא היאך יליף הכא מניה קריאת העם כיון דצריך לדרשה דאתם אפילו שוגגים. ולענ"ד י"ל דלקמן (דף כ"ה) אהא דאמרינן במתניתן שם אשר תקראו אותם בין בזמנם בין שלא בזמנם אין לך מועדות אלא אלו כתב רש"י אשר תקראו בקריאת ב"ד תלאו הכתוב עכ"ל ומדלא כתב דדרש אתם אפילו מוטעים משמע דס"ל דתנא דמתניתין לא יליף מדרשת ר"ע דיליף מאתם אלא דיליף מאשר תקראו לחוד מדלא הזכיר דרשה דאתם ולפ"ז י"ל דרב פפא הכא מפרש אליבא דתנא דמתניתין דל"צ אתם לאפילו מוטעים דמאשר תקראו לחוד נפקא ולכן יליף מניה קריאת העם אבל ר"נ בר יצחק רצה ליתן טעם לקריאת העם דשייך גם אליבא דר"ע ולכן יליף מדרשה אחרינא:

שם הלכה כר"א ב"ר צדוק. וכן פסק הרמב"ם והנה בזה יש ד' פלוגתות לת"ק דמתניתין בין בזמנו בין שלא בזמנו מקדשין אותו ולר"א ב"ר צדוק רק בזמנו ולפלימו רק שלא בזמנו ולר"א בר"ש בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מקדשין אותו ובסנהדרין (דף י') לאוקימתא דאביי יש לומר דאתי סתם מתניתן שם כת"ק דהכא אבל רבא מוקי כר"א ב"ר צדוק ורב נחמן מוקי כפלימו ורב אשי מוקי כר"א בר"ש וכיון דרב אשי דבתרא הוא מוקי סתם מתניתן שם כר"א בר"ש לכאורה ההלכה כן דהוי מחלוקת בר"ה וסתם בסנהדרין ובשני סדרים יש סדר למשנה כמש"כ התוס' יו"ט בסוטה (פ"ט) ובשער המלך ה' אישות הביא פלוגתא דראשונים בזה וצ"ל כיון דרב יהודה א"ש אמר בפירוש דהלכה כר"א בר"צ פסק הרמב"ם כן. אכן על הרמב"ם בפי' המשניות קשה שאחר שהביא דעת ת"ק כתב ור' אלעזר אומר כי אין חייבין בקידוש החדש על כל פנים ומביא הטעם דשנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים וסיים והלכה כר"א בר"צ והיאך הביא דעת ר"א בר"ש שלא הוזכר במשנה ושבק דעת ר"א בר"צ שהוזכר שם ושפסק כוותיה ואין זה מדרך הרמב"ם ועיין בברטנורא שמתוך דבריו יש ללמוד קצת יישוב לזה:

שם בתוס' ד"ה אכסדרה. שהיה פתחו גדולה. שהיה פתח האולם ברחבו ובגבהו כפלים כפתח של היכל שפתח היכל גבהו עשרים ורחבו עשר ופתח האולם גבהו ארבעים ורחבו עשרים לכן היה כאכסדרה אע"פ שהיה לו גיפופים ט"ו מכאן וט"ו מכאן ובתירוץ זה ס"ל להתוס' כשיטת הרמב"ם שלא היה האולם לצד המזרח פתוח לגמרי אבל בע"ז (דף מ"ג) ס"ל כשיטת הראב"ד שהביא התוס' יו"ט ג"כ מדות (ספ"ד) שהאולם היה פתוח לצד המזרח לגמרי ולכן היה דומה לאכסדרה ממש. אבל צ"ע דקרי במדות נאמר שהי' פתח האולם כ' אמה הרי שלא היה פתוח לגמרי:

שם בא"ד ושמא לפי שהיה שם. פי' דאפילו נימא דמשום פתחו הגדולה לא מיקרי אכסדרה י"ל דלכך נקרא כן משום דלצד המזרח היה בית החליפות מכאן ומכאן ושם לא נקרא כותל האולם אלא כותל בית החליפות ולצד מערב הכותל שהפסיק בין האולם להיכל היה במילואו נקרא כותל האולם לכן נקרא האולם אכסדרה כאלו לצד מזרח אין כאן כותל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף