ערוך לנר/ראש השנה/כג/א

ערוך לנר ראש השנה כג א

דף כ"ג ע"א

בגמרא משום ביטול מלאכה לעם. רש"י פירש דבר"ה איירי והתוס' כתבו דבכל ר"ח יש ביטול מלאכה כדאמרינן במגילה והט"א ביאר שיטת רש"י דע"כ הוצרך לפרש דעל ר"ה קאי דאי אשאר ר"ח אכתי יקשה דליתקנו דליעבד אמלא בלילה שבין ל' לל"א כיון דאם לא קדשו ב"ד בל' ודאי ר"ח בל"א ובזה ליכא ביטול מלאכה ב' ימים דמיד בכניסת ליל ל"א ידעו אם קדשו ב"ד יום ל' או אם יהיה ר"ח למחר ביום ל"א ולכן פירש רש"י דמשום ביטול מלאכה בר"ה לא תקנו כן דבר"ה לא שייך שיעשו משואות בליל ל"א אם עברו ב"ד את החודש כיון שהוא ליל י"ט אסור הבערה שלא לצורך אוכל נפש ותימה על התוס' שחלקו על רש"י ופירשו דעל כל ר"ח קאי עכ"ד ולענ"ד לא מספיק זה לפרש שיטת רש"י דהא בין לשיטת רש"י בין לשיטת התוס' בביצה (דף י"ב) הותרה הבערה או הוצאה שלא לצורך אוכל נפש היכי שיהיה בהבערה או בהוצאה קצת צורך י"ט ולכן למה יאסור לעשות משואות בי"ט להודיע לגולה שלמחר הוא י"ט ודאי וכי יש צורך קצת גדול מזה להודיע לישראל שיחוגו י"ט בודאי ולא בספק אכן בירושלמי משמע שאסור להשיא משואות בי"ט אבל לענ"ד קשה מ"ט לא. ומה שהביא הט"א ראיה לשיטת רש"י דבר"ה איירי ולא בכל ר"ח דבר"ת יהיה תקנה לעשות משואות על חדש מלא דוקא ואעפ"כ לא יהיה ביטול מלאכה ב' ימים דהא אפשר שיעשו משואות בלילה שלפני ל"א ומתוך כך הקשה על התוס' והניח בקושיא. לענ"ד י"ל שהרי גם לאחר שבטלו המשואות ושלחו עדים אמרינן לעיל דעל ניסן ותשרי כיון שקביעות המועדות תלויין בהן לא הלכו העדים עד ששמעו מפי ב"ד מקודש אעפ"י שידעו בודאי שלמחר יקדשו ב"ד את החודש ולכן גם במשואות לא רצו להודיע לגולה הקידוש עד למחר אחר שקדשו ב"ד וכיון דבניסן ותשרי הוצרכו כן גם בשאר חדשים לא יכלו רק לתקן כן דאם בשאר חדשים יעשו משואות בלילה שלפני ל"א ובניסן ותשרי בלילה שלאחר ל"א יטעו העולם לומר שבליל ל"א היה סימן חסר ועוד משום לא פלוג תקנו לעשות אחסר ולא אמלא:

שם בתוס' ד"ה משום. ולחנם דחק לפרש ר"ה. לענ"ד י"ל שאע"פ שרש"י בעצמו כתב במגילה דהכא על כל ר"ח קאי מ"מ היה לו כאן שיטה אחרת דלפי מה דמשמע במגילה שם יש חילוק בזה בין מתניתן וברייתא דמתניתן נתנה טעם למה שקורין בר"ח וחוה"מ ארבעה מפני שיש בו קרבן מוסף וברייתא נתנה הטעם מפני שאין בו ביטול מלאכה לעם ומדלא נתנה גם המשנה טעם זה ובפרט בגמרא דשם דקאמר הלכך בר"ח ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ד' בי"ט דאסור בעשיית מלאכה חמשה ולא קאמר בר"ח ומועד גם כן דליכא ביטול מלאכה לעם משמע דס"ל דאין זה חשוב אין ביטול מלאכה כיון דרק לנשים אין ביטול וגם להם רק מנהג וכמו שנראה ג"כ מסוגיא דחגיגה שהביאו התוספת במגילה שם דנקרא ר"ח מותר בעשיית מלאכה ולכן פירש רש"י כאן דעל ר"ה קאי ועל רש"י אין להקשות סתירה כמש"כ במ"א דדרכו לפרש במקומות שונות ע"פ פירושים חלוקים:

שם ד"ה ארבעה. תימה דבפ' לולב הגזול. הט"א תירץ על קושיא זו דבפסחים משמע שר' יהודה חזר בו והודה לחכמים שכל דין שתחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין וא"כ מכשיר ג"כ סוכה שאינה מארבעה המינים. ולענ"ד דוחק לומר כן ע"פ הת"כ שהבאתי בספרי ע"ל בסוכה שם דקאמר ג"כ ר' יהודה דן ק"ו וחכמים השיבו לו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין ע"ש ואם היה חוזר ע"י תשובה זו היאך אמר שוב ק"ו כזה ובלא"ה קשה דממנ"פ איזה ק"ו אמר ברישא אם אמר הא דסוכה ברישא והשיבו לו רבנן כן למה לא חזר אז ואם חזר היאך אמר שוב הק"ו בפסחים וכן איפכא. ודוחק לומר דהק"ו דת"כ ודסוכה אמר ר"י ברישא ולא חזר ע"י תשובת חכמים וק"ו דפסחים אמר לבסוף ואז חזר דמה נתחדש לו בזה וגם דוחק לומר דרבא שהביא ראיה מהברייתא דנסרים של ארז פליג על רב יהודה א"ר וס"ל דלא הדר ר"י:

שם בא"ד. לענין מקח וממכר פליגי. מה שהקשה הט"א בזה וכן הקשה הכפ"ת בסוכה דא"כ מנ"ל דפליגא ארבה ב"ר הונא תירצתי בספרי ע"ל שם:

שם ד"ה שטה. לאו היינו תורניתא דהכא. רש"י שם כתב דהיינו תורניתא דהכא ומה שהקשו התוספות כאן על פירוש זה יישבתי על פי' הרא"ה והריטב"א בספרי ע"ל נדה (דף ס"ב) ע"ש אבל בשבת (דף צ') פי' רש"י כמו התוס' דהכא וכבר כתבתי שאין להקשות סתירה ברש"י:

שם ד"ה ערמונים. וקשיא דבפ' לולב הגזול. עיין מה שכתבתי בזה בספרי ע"ל שם:

ומה שכתבו התוס' דלאו הכי הוא פי' שאינו עבות וקלוע אבל אין לפרש דלאו הכי הוא שענפיו חופין את עצו שהרי זה באמת תירוץ הגמרא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף