עצמות יוסף/קידושין/לד/ב

עצמות יוסף קידושין לד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף ל"ד ע"ב

תוספות סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות הקושיות בדברי התוספות הם ברורות ושבר נכתבו ונחתמו בספרי רבנים מובהקים הרב מוהב"י ן' לב זלה"ה והרב מוהרש"ך זלה"ה ומה שיש לי עוד להוסיף נופך משלי אבאר בס"ד. הקושיא הראשונה היא בהאי דקמקשו התוספות למה לי כל שישנו גבי מצה וכו' דהא ע"כ איצטריך טעמא דכל שישנו דאי לא הוה כתיב מצה הייתי אומר דנילף כל התורה כולה מהקהל וכל מצות עשה שהזמן גרמא יהיו נשים פטורות אבל השתא הוו מצה והקהל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים מנייהו והנראה בזה דבלאו מצה אית לן שני כתובים הבאים כא' או בשמחה או בקידוש היום דהוי נשים חייבות וכמו שכתבו התוספות בסוף הסוגיא בד"ה משום דהוי שמחה וכו' א"נ נראה לתרץ דהתוספות הוכרחו לתרץ תירוץ זה משום דאי לית לן להך קושיא אלא הך תירוצא דשני כתובים תקשי לן קושיא אחריתי במאי דפריך בעה"ג ונילף מהאה' ואמאי לא קשה ליה להאי תירוצא דתריץ דאיצטריך האזרח משום דסד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות דזה א"א דאם כן לשתוק מכל שישנו דמדאיצטריך האזרח ידעינן דנשים חייבות במצה והיא היא עצמה הקושיא שהקשו התוספות ומאי אית לך למימר דאיצטריך מצה כי היכי דלהוי מצה והקהל שני כתובים הבאים כאח' זאין מלמדין אם כן מהאי טעמא נמי לית לן למילף מהקהל ואם כן מאי פריך ונילף מהקה' אלא ע"כ אית לך למימר דאכתי לא היה סלקא דעתין תירוץ ב' כתובים ולא איצטריך מצה להך טעמא אלא משום דלא נימא דהאזרח אתא לחיובא ולהכי פריך ונילף מהקהל וכו' והא דלא יהיב בגמ' האי צריכותא שכתבו התוספות אבאר בסוף דברי וק"ל. אך עדיין יל"ד דנקש' קושיא זו באופן אחר ולא יפול התירוץ שכתבתי והוא דמה מקשו התוספות אמאי איצטריך מצה דע"כ איצטריך כי היכי דלא נילף סוכה ומצה מהקהל ולהכי איצטריך האזרח לפטורא כי היכי דלא נילף מהקהל ואיצטריך כל שישנו במצה דלא נילף ט"ו ט"ו מחג הסוכות והשתא אכתי לא ידעינן ב' כתובים. ונראה דע"כ צ"ל להך קושיא שני כתובים דאם לא כן נהי דסוכה הוי לפטור מדכתיב האזרח אבל שאר מצות אמאי לא ילפינן מהקהל אלא מאי אית לך למימר דטעמא הוי משום דמצה והקהל הוו ב' כתובים הבאים כאחד וכיון שכן ע"כ מעיקרא נמי צריך לידע טעמא דשני כתובים וכבר כתבתי דזה לא יתכן משום דא"כ מאי האי דהדר פריך ונילף מהקהל. עוד הקשה הרב מוהר"י ן' לב זלה"ה אמאי לא הקשו התוספות הך קושיא גבי הקהל ולא שייך לתרוצי מאי דתירצו דהוה אמינא דהאזרח אתא לחייב דהא בזכורך ליכא למימר הכי דודאי זכורך הוי מעוט לנשים ואם נאמר דאיצטריך לשני כתובים גם התוספות הוו מצו למימר הכי לקושייתם.

ובדוחק י"ל דהוה אמינא דהקהל לחודא הוי ב' כתובים הבאים כא' הכ"ש לנשים מטפלין וגם הנשים דכתיב ביה בהדיא הוי כחד קרא אבל לקושית התוס' אין לומר כן דהא לא הוצרכה מצה לשני כתובים דבלאו הכי אית לן ב' כתובים מהקהל גופיה כדפרישי' והותרה ג"כ הקושיא הראשונה בזה. והא דקאמר בגמרא דהוו מצה והקהל שני כתובים ולא קאמר מהקהל גופי' משום דאי לא הוה כתיב מצה במציאות לא הייתי עושה הכ"ש דטפלי' חייבים נשים לא כ"ש וכמו שכתבו התוספות בד"ה ואנא אמינא וכו' והשתא שהקשו התוספות דנשים חייבות במצה מדאיצטריך האזרח שפיר עבדינן הכ"ש בהקהל. ואפשר עוד לי לומר להך קושיא דזכורך איצטריך למעט טומטום ואנדרוגי' ודוקא משום דכתיב נשים בהקהל ממעטים טומטום ואנדרוגינוס אבל אי לא הוה קרא דנשים בהקהל לא הייתי או' דנשים חייבות מדאיצטריך זכורך דהייתי או' דכוליה קרא לטומטום ואנדרוגינוס אתא שהם ספק ואי הוה כתיב זכורך לחודי' הייתי מחייבו בראיה וגם מה שתי' מהרש"ך בזה נכון הוא דלנשים בהקהל לא איצטריך זכורך דבלא"ה חייבות מכ"ש, דטפלים ע"ש. עוד הקשה מוהריב"ל שהתוס' כתבו הפך הגמרא דבגמרא קאמר אי לא הוה כתיב מצה הוה אמרי' נילף ט"ו ט"ו מחג המצות והתוס' כתבו דאי לא הוה כתיב מצה הייתי או' דהאזרח אתא לחיוב עוד עמדתי על קושיא אחרת והיא שהתוס' נר' שהעלימו עיניהם ממאי דאמרינן במס' סוכה פ' הישן דף כ"ה דהאזרח לא אתא למעט נשים אלא לרבות גרים ואסמכתא בעלמא היא והלכה למשה מסיני אתא למעט נשים דלא נילף ט"ו ט"ו מחג המצות לדעת אביי דלא נימא תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו כו' וכיון שכן התוס' לא הקשו מידי מדאיצטריך האזרח דהאזרח איצטריך לרבות גרים ואם נא' שהתוס' מקשי מדאיצטריך ההלכה ידעינן דנשים חייבות במצה דאי לא כן הלכה למה לי אם כן איך תירצו דאי לא דחזי' וכו' הוה אמינא דהאזרח אתא לרבויי נשים וכיון דעיקר קושייתם היא מעיקר ההלכה לא שייך בזה לתרץ דה"א דהאזרח אתא לחייב שהרי ההלכה כבר ידוע בביאור שהנשים פטורות מן הסוכה. ועלה דעתי לומר שלא באה ההלכה בביאור רצו' שאנן מספקי' אם נאמר ההלכה לפטור או לא והקשה אביי לעולם הלכתא בסוכה וכו' כנר' דהיה הדבר בספק ואי לא הוה קרא דכל שישנו לא הייתי קובע מקום לומר דבאה ההלכה לפטור סוכה ולאידך מלתא דאמרינן התם גבי תוספות יום הכפורים נאמרה ההלכה. והיותר נראה נכון הוא דנהי דהכי הויא מסקנא דהתם שהלכה מיעט הנשים מסוכה. אמנם לפי הקס"ד דהתם לא היה טעם פטור הסוכה אלא מדכתיב האזרח לא מטעם ההלכה ואפשר דסוגיין דהכא הכי משמע כדסליק אדעתין התם דהכי קאמר והרי סוכה וכו' טעמא דכתב רחמנא האזרח וכו' ולא הוה ליה למימר אלא טעמא דאמר רחמנא הלכה לפטור. הא לאו הרי נשים חייבות ודוקא בדברי התנא שייך לומר דאסמכיה רבנן אקרא לא על לישנא דסתמא דתלמודא. ודוחק לומר דנקט תלמודא במלתיה לישנא דבריתא ועל זה בנו התוספות קושייתם ותירצו דהייתי אומר דהאזרח אתא לחייב.

ולפ"ז ניחא הקושיא האחרת דנראה דתלמודא דקאמר לקמן הוא הפך התוספות דלא קשיא דתלמודא קאמר הכי כפי האמת והצדק דאית לן ההלכה שמיעטה בפירוש דנשים פטורות בסוכה ואי לא הוה כתיב מצה היינו למדים סוכה מהקהל להכי באה ההלכה למעט וזהו כל כוונת בעל התלמוד לקמן. ולפי האמת אין לדקדק לשתוק מכל שישנו מדאיצטריך מצה כדפרישית דהוה ילפינן מהקהל. א"ל היינו אומר דהאזרח דאתא לחייב גרים אתא נמי לחייב נשים והראשון עיקר דאם לא כן הוה לי' לתלמודא למימר הך צריכותא יש לדקדק אמאי לא אירצו התוספות דאי לא הוה כתיב מצה הייתי אומר דאתא סוצי ידי שיהיו סוכה ותפילין שני כתובים הבאים כאחד ולא נלמוד פטור מתפילין דהכי הוה קאמר מעיקרא והרי סוכה טעמא דכתב רחמנא האזרח וכו' ונראה דהיינו דוקא מעיקרא דלא הוה סליק אדעתין קרא דמצה אבל השתא דגלי לן חג המצות ניחא טפי למימר דאיצטריך האזרח לגופיה דלא נלמוד ממנה משנאמר דהוו ב' כתובים הבאים כאחד סוכה ותפילין, ומהרש"ך זלה"ה תירץ לקושיא הראשונה דניחא למילף מב' מלמדים אפי' לפטור משנלמוד מהקהל דהוי חד.

וקשה דהא קדוש היום הוי גם כן בהקהל ב' מלמדים וניח' טפי למילף לחיובא מב' מלמדים כיון דהשתא לא סליק אדעתי' כפי דרכו לומר דהוי שני כתובים הבאים כאחד דאם כן כבר נתרצה הקושיא האחרת שהקשה מוהרי"ן לב וק"ל גם בהמשך הסוגיא ובד"ה לקמן צריך התיישבות לדרכו. נילף משמחה לחיובא הא דלא משני דהוו שמחה ומצה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים משום דרצה לגלות לו האמת כפי דעתו דאשה בעלה משמחה. אשה בעלה משמחה וכו' וקשה לר"ת דהיינו בזמן וכו' דנראה דעיקר קושייתם הוא לומר דרש"י איך פירש הכא פירוש הפסוק בזמן שאין בית המקדש קיים וכיון שכן מה חזרו עוד להקשות ועוד דמשמע מתוך לשון הק"ו שאינו חייב להעלותם וכו' דהא רש"י ז"ל לא יכחיש זה דודאי חייב להעלותם אלא שפי' פירוש הפסוק הכא בשמעתין בזמן שאין בית המקדש קיים וכבר הקשו עליו איך פי' כן. ונראה דכוונתם להקשות דלא יתכן זה לומר שמפרש בזמן שאין בית המקדש קיים ועיקר הכתוב בזמן שבית המקדש קיים איירי אלא ע"כ צ"ל דאפי' בזמן שביהמ"ק קיים קאי אפסוק ולכך מקשים ואומרים ועוד דמשמע מתוך לשון הק"ו שאינו חייב להעלותם לירושלים וכו' ובדברי רש"י ז"ל יש לדקדק שכתב שחייב לשמחה משלו במאכל ובמשתה וכלי פשתן דהא מאכל ומשתה לא שייך בנשים והכי קאמר בפסחי' באנשים בראוי להם דהיינו יין והנשים בראוי להן דהיינו כלי פשתן ואפשר היינו לומר דרש"י קאי אכל הזמנים ומאי דקאמר במאכל היינו הבשר ממשלמים הנאכלים בירושלים וקאי אזמן שבית המקדש קיים ובגדי צבעונים היינו אזמן שאין בית המקדש קיים איברא דריהטת רש"י ז"ל נראה דקאי אלוי ואגר וכו' דלדידהו חייב לשמחם ביין והמאכל היינו נכלל ביין בודאי אין שתיה בלא אכילה והא דקא מייתי התוספות מאביי דקאמר אימי' דמחייב' בשמחה וכו' פירוש דמחייבא ע"י בעלה שמשמאה וכן כתבו התוס' פ"ק דמסכת ר"ה ומה שכתבו התוס' ועוד תניא בתוספתא וכו' מרישא דברייתא קמייתי דקתני יש בראיה שאין בשניהם שכולה לשמים וק"ל. אי הכי תפילין וראיה נמי הך אי הכי פירשו יפה הריטב"א ז"ל בחידושיו ע"ש. ואי כתב רחמנא וכו' הוה אמינא אקיש תפילין למזוזה לכאורה משמע דהכי קאמר אקיש תפילין נלי"יי ומאי דהוה ילפינן מעיקרא כל התורה כולה מתפילין לפטורא ילפינן מיניה לחיובא וקשה דאם כן הקהל דכתב רחמנא למה לי לישתוק קרא מיניה ונילף כל התורה מתפילין לחיובא וכו' ונראה דהכי קאמר ונקיש תפילין למזוזה ודוקא בתפילין יהיו חייבים אבל בשאר המצות שהזמן גרמא יהיו פטורין דילפינן מראיה והך דילפינן מראיה טפי מתפילין הוא משום דכתב רחמנא מיותר דליהוו שני כתובים הבאים כאחד דניהוו כעין מיעוט' ולא נלמוד שאר מצות עשה שז"ג לחיובא ממצה אלא מראיה לפטור בשלמא אי כתב רחמנא הקהל ולא כתב מצה הוה אמינא נילף ט"ו ט"ו מחג הסוכות קשה כיון דהשתא לא אסיק אדעתיה דהך צד דאתא מצה לשני כתובים אלא משום דלא נגמור מסוכה א"כ לשתוק קרא מהאזרח למעט נשים מסוכה ומדאיצטריך מצה ידעינן לה דע"כ לא איצטריך אלא משום דלא נילף מסוכה מה תאמר דאיצטריך האזרח לגופיה כי היכי דלא נילף מהקהל א"א בשום פנים דאי הוה ילפינן מהקהל חיובא מצה למאי איצטריכא מהקהל נמי אתיא לחיובא אלא ע"כ אית לן למימר דבסוכה נשים פטורות ולהכי איצטריך מצה ונראה דאי לא הוה כתיב האזרח הייתי לומד סוכה מהקהל לחיובא ומצי אתיא לשני כתובים הבאים כאחד ולא נלמוד בעלמא מינייהו אבל השתא דכתב האזרח לא אמרינן דאיצטריך מצה לשני כתובים אלא איצטריך כי היכי דלא נילף פטורה מסוכה לכך הוצרך בעל התלמוד לצד זה בצריכות שעשה. תוס' ה"א נילף ראיה וא"ת הא אמרינן דמצה והקהל וכו' קשה למה לא קבעו התוספו' דיבור זה למעלה כשאמר סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות דהא הוו מצה והקהל ב' כתובים הבאים כאחד ולפי מה שכתבתי למעלה בד"ה סד"א דאכתי לא אסיק אדעתי' ב' כתובים ניחא. א"נ הוה ס"ל דההיא הויא ג"ש גמורה טפי מהך דראיה ראיה וק"ל. ותו מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות מנא לן אין לדקדק דמדמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מכלל דשלא הזמן גרמא חייבות כדעביד לקמן דהשתא ס"ל דתרווייהו שוים נינהו ולקמן איכא טעמא כמ"ש רש"י והתוס'. ונילף מת"ת קשה דאיך יתכן למילף מת"ת דאי מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים פטורות א"כ מצות עשה שהזמן גרמא לא גריע מנייהו והדין נותן שיהיו פטורות וכיון שכן למה לי קרא בהקהל לעשותו ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים דאפי' ב' כתובים ילפי' פטורא מת"ת שהיא מצוה חביבה ודוחק לו' דדוקא לשלא הזמן גרמא הוא דילפינן לפטורא ולא לשהזמן גרמא איברא דבמסקנא דסוגיין יש פנים לכאן ולכאן לומר דמעש"ג יהיו חייבות כפי מה שכתבו בד"ה אלא למ"ד וכו' והנראה לתרץ ולומר דהקהל איצטריך בהכרח וטעמא דמלת' לפי שכבר קדם לנו למעט גבי הא דפריך בגמרא ואקיש תפילין למזוזות דמאי דפריך הכא בגמ' ונילף מת"ת הכוונה היא להקשו' מה ראית וכו' שכך מחייב הדין ללמוד חומרא ממור' כמו שיתחייב ללמוד פטור מת"ת שהיא מצוה חביבה והכוונה להקשות מה ראית וכו' ואיצטריך הקהל בעבור שלא תהיה הדבר מסופק אצלנו אם נלמוד מת"ת לפטור או ממצה לחיוב. אלא דיש להקשות לשיטה זאת דהיכי תירץ דהוו ת"ת ופריה ורביה שני כתובים הבאים כאחד והא ע"כ פריה ורביה איצטריך כדי שלא יהיה הדבר אצלנו בספק ממי נלמוד אם ממורא לחיוב' או מת"ת דהוי מצוה חביבה לפטור דהא הדבר בספק מדפריך מה ראית כלו' וצריך לבקש מלמד ברור ומשום הכי איצטריך פריה ורביה ואם נאמר דפריך נלמוד מת"ת ולא ממורא כלל ניחא הך קושיא אלא דקשה הא דפריך לעיל ונקיש תפילין למזוזה אלא שצריך לחלק שם מה שחלקתי וכתבתי למעט עם שבאמת אין נראה טעם בדבר לחלק. ובדברי התו' יש לתמוה מה שהקשה הרב הגדול מוהרש"ך זלה"ה לתירוצי התוס' שתירצו דממורא ליכא למילף משום דהוקש כבוד' וכו' וגם התי' האחרון דא"כ אמאי לא קאמר בגמרא דילפי' ממזוזה והשתא לא קשיא ליה ונילף מת"ת וכו' ונראה לי דקושיא דונילף דקאמר תלמודא יש בה שתי משמעיות הא' הוא דפריך מה ראית כלומר דכך מחייב הדין ללמוד חיוב ממורא כמו שמחייב ללמוד פטור מת"ת שהיא מצוה חביבה. הב' יש להבין דהכי פריך דטפי עדיף למילף מת"ת ולא נלמוד ממורא כלל. ונראה דלכל תירוצי התוספו' ס"ל דת"ת חביבה ולתירוץ הר"ם ס"ל דפריך מה ראית וכו' אבל לא יש טענה גמורה מלמגמר מת"ת טפי ממורא אבל לשאר התירוצים הכי פריך דנילף מת"ת ולא ממורא כלל אבל לא ניצול בזה אי הוה יליף ממזוזה דנהי דלא פרכ' דנלמוד טפי מת"ת יותר ממזוזה. אבל אכתי הוה קשיא לזה מה ראית וכו'. משום דהוי ת"ת ופריה ורביה וכו' הקשה הרב הגדול מוהרש"ך זלה"ה דהא תרווייהו צריכי דת"ת איצטריך כי היכי דלא נילף לחיובא ממזוזה ופריה ורביה איצטריך כי היכי דלא נרביי מדכתיב ויברך אותם כר' יוחנן בן ברוקה ונראה דמעיקרא כדקאמר דת"ת ופריה ורביה הוו ב' כתובים הבאים כאחד אכתי לא הוה מסיק אדעתיה שום דבר מר' יוחנן בן ברוקה וכדפריך ולרבי יוחנן בן ברוקא וכו' תרתי פריך ארבי יוחנן פריך דנילף מת"ת דהא פריה ורביה הוו הנשים חייבות ולרבנן פריך דלא הוו ב' כתובים הבאים כאחד דהא איצטריכו תרווייהו דת"ת איצטריך משום דלא נילף ממזוזה ופריה ורביה איצטריך כי היכי דלא נרביי לנשים מדכתיב ויברך אותם וכו' וכי תריץ משום דהוי ת"ת ופריה ורביה ופדיון הבן וכו' קאי ארבנן נמי דלא הוו ת"ת ופריה ורביה כדהוה אמרינן מעיקרא אלא ת"ת ופדיון הבן וכו' וניחא השתא דהדר פריך ולרבי יוחנן בן ברוקא וכו' דאולי מאי דתירץ דת"ת ופדיון הבן לא קאי אלא לרבי יוחנן בן ברוקא אמאי הדר וקאמר ולרבי יוחנן וכו' דהא עד השתא נמי בדידיה קיימי' וניחא גם כן מאי דכתב רש"י ז"ל לקמן ז"ל הניחא וכו' לעיל קאי דאותיבנא ונילף מת"ת דשניהן משום דהוי ת"ת ופדיון הבן וכו' כנראה דקאי הקושיא דלעיל אליבא דכ"ע איברא דיש לדקדק בזה שהתוס' כתבו לקמן בד"ה משום שמחה דלרבי יהודה הוו ת"ת ופדיון הבן ופריה ורביה ג' כתובים ולפי מאי דפרישית ליכא ג' כתובים דהא צריכי פריה ורביה וצ"ל דדוקא לר' יהודה הוא דכתבו התוס' כן א"נ אפשר לתרץ הקושיא מעיקרא מהכרח דיבור זה דלרבנן ליכא למטעי כלל בסברת ר' יוחנן בן ברוקא דודאי אינם מפ' פי' הפסוק בפרי' ורביה אלא למצוה בעלמא לא לענין ציווי כדאיתא ביבמות דף ס"ה ע"ש. עוד הקשה הרב מוהרש"ך ז"ל לשתוק קרא מת"ת ומדאיצטריך מזוזה ידעינן לה דלמאי איצטריך וכו' ע"ש בסוף הסוגיא הקשה כן. והנראה דהוה מרבינן ת"ת מלמען ירבו ימיכם מסברא גברי בעי חיי וכו' ומדכתיב כי היא חייך ואורך ימיך. והתוס' הודחקו בזה למעלה לתקן פ' הפסוק א"נ נראה דקרא דמזוזה אינו מיותר ומה שהתוס' עשו צריכות במזוזה היינו משום דאשכחן למעבד צריכותא אבל כל עיקר כוונתם אינה אלא לעשות צריכות למורא לא למזוזה דמזוזה ליכא קרא מיותר ומצאתי און לי בדברי תוספי הרא"ש וז"ל ולרבי יוחנן בן ברוקא וכו' תימא אמאי לא פריך לרבנן דלהוו מורא ומזוזה ב' כתובים הבאים כאחד אע"ג דמזוזה ממילא נפקא מלמען ירבו ימיכם דליכ' יתור' מ"מ לכתוב מזוזה ולא לכתוב מורא וי"ל דקושיא דר' יוחנן בן ברוקה עדיפא ליה דצריך למצא צריכות לתרי קראי עכ"ל מכאן תראה דבמזוזה ליכא שום יתור דהא עיקר הפסוק אתא לגלות השכר ולא יותר וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף