עצמות יוסף/קידושין/לד/א

עצמות יוסף קידושין לד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף ל"ד ע"א

סוגיית מצות עשה שהזמן גרמא

וכללא הוא וכו'. הביא בעל התלמוד קודם כל דברי הברייתא כדי לידע מעיקרא איזהו מצות עשה שהזמן גרמא ואי זו היא שלא הזמן גרמא ואחר פריך אמתניתין וכללא הוא וכו', וכללא הוא פרש"י וכי כלל קצוב דכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות נ"ל שטעמו של רש"י ז"ל שלא פירש דפריך גם אמצות עשה שלא הזמן גרמא כשאמר וכללא וכו' משום דא"כ לא ה"ל לתלמודא למימר ותו והרי ת"ת אלא והרי ת"ת וכו' ומדקאמר ותו משמע דמעיקרא לא הוה פריך באו' וכללא הוא וכו' אלא אמצות עשה שהז"ג ואח"כ הק' ותו כלו' קושיא אחרת והיא אמצות עשה שלא הזמן גרמא ותמהתי ממורי הרשד"ם איך לא השגיח בזה.

אין למדים מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ. אין לדקדק שאני התם דמצי למימר דהתנא תנא ושייר באומר חוץ מן המים ושייר באומר חוץ כמהים ופטריות דאדרבא באו' חוץ משמע שמחזק את כללות הכלל ואפי' הכי קאמר דאין למדים ממנה ולפי האמת הוי טעמו של דבר דתנא ושייר וכן פרש"י התם בערובין. ויל"ד מה מייתי מהא דתנן בכל מערבין וכו' דנראה דזה מכריח הדבר מעצמו דמאי אולמיה ההיא מתני' מהך מתני' דהכא. ונראה דהתם קאמר בגמרא דרבי יוחנן אהכא קאי מדקאמר אין למדים מן הכללות ואפילו במקום וכו' ואי רבי יוחנן קאמר מלתיה גבי ערובין היה ראוי שיאמר אין למדין מן הכללות במקום שנאמר בו חוץ והכי מסיק התם ולהכי קאמר אין למדין מן הכללות וקאמר רבי יוחנן גופיה הכא דאפילו במקום שנא' בהם חוץ אמרינן הכי ולהכי קאמר דתנן לפי שבעל התלמוד ראה שרבי יוחנן אמר אפילו במקום שנא' בו חוץ ולא קאמר היכא קאי מלתיה ומייתי דתנן בכל מערבין וכו' והתם קשה ג"כ כי הך גונ' וצריך לתרוצי נמי הכי והשתא לא מייתי לה להכריח אלא לאורויי לן המקום שנא' בו חוץ. ואין לדקדק דלא פריך בגמרא וכללא ולא מידי משום דלא קחשיב לן תנא דברייתא אלא הני דלא כתיב בהדיא תיובתא למעוטי מצה שמחה והקהל דפטור' כתיב בהדיא דהא לישנא דכל משמע בכל גוונא וזה תיקן רש"י ז"ל באו' בתמיה וכי כלל קצוב וכו' לתרץ הך דיוקא דכתיבנא וק"ל והך דנקט פדיון הבן לחודיה הוא הדין מילה וחדא מנייהו נקט ואפשר עוד בדקדוקי אחריתי דאיכא למידק דמאי פריך מפדיון הבן דהא פדיון הבן כבר הזכיר התנא ברישא דמתניתין דחייב האב ולא האם ברישא דכל מצות האב על הבן. ועדיף טפי משנא' בהם חוץ. ונראה דהייתי אומר דרישא לאו לפדיון הבן אתא אלא למילה בדוקא כי היכי דסיפ' דכל מצות עשה שלא הזמן גרמא תהא כוללת כל מה שאפשר ולהכי לא נקט מילה לומר לך דאם תקשה מן הרישא שכבר התנא פירש דבריו נאמר לך דאיירי במילה בדוקא כנ"ל דוק.

תוספות תפילין וציצית ותימא היכי חשיב ציצית מצות עשה שלא הזמן גרמא למ"ד כלי קופסא חייבים בציצית נראי' לי הדברים שהתוס' למ"ד כלי קופסא וכו' כבר אסיקו אדעתייהו דכלי קופסא אינם חייבים בכלי לילה כיון שאינם ראויים אלא לתשמיש הלילה וכר"ש קיימא לן וכההוא טעמא דפר' במה מדליקין דסדין פטורה מן הציצית גזירה משום כסות לילה ודוקא בכלים של יום הם המחוייבים בציצית אפי' הם מונחים בקופסא אבל הוו סלקו התוספות אדעתייהו דכיון דאפי' הם מונחים בקופסא שאינו לובשם עם כל זה חייבים בציצית אפילו בלילה לא יש שום זמן שיהיו בטלים מציצית ולכך הקשו ז"ל דלדידיה לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא וכשתירץ ר"י ז"ל דכיון דחיובו תלוי במה שהזמן גרם וכו' תירץ ג"כ אפילו למ"ד כלי קופסא חייבים והכונה דאפילו דכלי קופסא חייבים בלילה מ"מ לא בא טעם החיוב אלא משום שהם כלי היום ובבחינה זאת הוי מצות עשה שהזמן גרמ' והשתא מתרץ ר"י הכא מה שתירצו התוס' ובלאו הכי היה קשה מאד שהתי' שכתבו התוספות בברכות הוא באמת ברור ונכון היה עומד בכותל נגדי.

שוב חקרתי ודרשתי אחר תוספי הרא"ש וראיתי מבואר כדברי. תוספות מעקה וכו' והא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים וכו' פי' לכל עונשים לכל הלאוין אף על גב דאינם חייבי מלקות ממש מ"מ עונש מלקות יש להם וכן נ"ל מדקדוק רש"י ז"ל לקמן בפיס' דכל לא תעשה וכו'. והשתא ניחא דנשים חייבות בלאו דלא תשים עם שאינו חיוב מלקות דהוי לאו שבכללות ולאו שאין בו מעשה לענין מעקה. ואו' ר"י דבכולהו משכחת וכו' במעקה אין שייך לא תשים דמים אלא בבונה בית מתחילה אי משום דלא תשים דמים קאי ארישיה דקרא דכי תבנה בית חדש

דמשמע שהיה משעת הבנין בדוקא ג"כ העשה דועשית מעקה גם כן קאי, ארישיה דקרא דכתיב כי תבנה וכו' ועשית מעקה והנה לא מצאתי בשום דוכתא בדברי התלמוד רמז לדבריהם ז"ל אלא מאי דהובא בפרק אלו מציאות נטלה לפני יאוש וכו' דאינו עובר על והתעלמת אלא בשעת ראיה וכו'. ונר' דטעמם ז"ל משום דלישנא דקרא דלא תשים דמים משמע בשעת עשייה דשייך שימה בעת שבונה הגג בלא מעק' דהיינו ממש שימה בידים כמו מגדל כלב רע ומעמיד סולם רעוע דנפקא לן בפרק אלו נערות מהך קרא דאסור. איברא דאיכא למידק דהתוספות בהביאם הך דספרי משמע דלא אסיקו אדעתייהו דקרא דולא תשים דמים איירי בענין דשייך שימה שכך כתבו ז"ל מ"מ אתי נמי למעקה כנראה מלשון אמרם מ"מ אף על גב דלא הוי שימה ממש. ונראה דמעיקרא הוו סלקי אדעתייהו התוספות דלא שייך שימה כיון דהגג בנאו בהיתר גמור ובעוד שלא עשה המעקה אינו עובר כלל ובתירוץ תירצו דכיון דקאי אשעת הבנין ולא בנה מעקה שייך שימה שפיר האמת שהיה להם לגלות דבר מזה. עוד כתבו ז"ל ובאביד' נמי משכחת לה עשה בלא לאו כגון וכו' מ"ש התוס' וכגון שנטלה היינו לומר דבשעת נטילה היתה ע"מ להחזיר' ומ"ש וכגון כלו' שאחר שבאה לידו בהיתר נטלה לעצמו וחזרו התוס' לפ' איך נצילנו מזה מהלאוין ואיך חייב על עשה דהשב תשיבם לכך כיוונו לפ' דבריהם איך נצילנו מזה מהלאוין ואיך חייב על עשה דהשב תשי' לכך אמרו לפרש דבריהם באומרם דהשתא לית בה לאו דלא תוכל פי' משום דמעיקרא נטלה להחזירם ואם בעוד שהיה קודם יאוש היה נוטלה לעצמו פשיטא שהיה עובר על לאו דלא תגזול דדמי לויגזול את החנית אך זה אח"כ הוא שנמלך שלא להחזירה דהיינו אחר יאוש דהשתא אינו עובר אלא משום השב תשיבם וכו' ואי גרסי בדבריהם דאח"כ נמלך שלא להחזירה ניחא טפי וכל זה צריך לדחוק בדבריהם כדי להסכים דבריהם עם המסקנ' דפ' אלו מציאות דאמרי' התם בהדיא דאינו עובר על עשה לחודיה אלא כשנטל' ע"מ להחזיר' ואחר יאוש נמלך ונטלה לעצמו ובתוס' הרא"ש כתו' לשון מסכים למ"ש בפרק אלו מציאות. עוד כתבו וי"מ דמ"מ איכא נפקותא וכו' פי' כגון צפורי מצורעת לטהרתה שהיא מצות עשה ולקחה לטהרתה אם על הבנים דהשתא אם היא חייבת בעשה דשלח תשלח אתיא מצות עשה דמצורע ודחי עשה ולא תעשה דשלוח הקן וכיוצא בזה תמצא בפ' שלוח הקן ויש עניינים רבים כאלו כלל ומצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מנלן. ק' נילף מק"ו דפדיון הבן דהוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ואפי"ה נשים פטורות כ"ש מ"ע שהזמן גרמא ואע"ג דפדיון הבן ות"ת הוו ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדים מ"מ ק"ו מצי' למעבד מיניה ועם שכלל זה לא הזכירוהו בעלי הכללים סברא הוא דילפי' מק"ו שהרי אית לן כללא דממונא מאיסורא לא ילפי' והיכא דאית לן ק"ו ילפי' וכמ"ש התוס' דף כ"ח ועם שיש לחלק בדבר הוא דמות ראיה. ונר' דכיון דמסברא קילפינן משני כתובים אף אני אעשה יוכיח מסברא ואע"ג דהוי שני כתובים ואמרי' הכי מצה והקהל יוכיח דהוו מ"ע שהזמן גרמא ונשים חייבות אף אני אביא כל מצות עשז"ג דלהוו נשים חייבות. ועוד אי לא ידעינן השתא שום דוכתא דנילף מיני' דלהוו פטורות מק"ו לא ילפי' למ"ע שהזמן גרמא אלא נא' שכל המצות שוות ולית לן שום חילוק בין שהזמן גרמא ללא הזמן גרמא עו"ק מאי בעי מנלן דהא מדאיצט' למכתב לקמן בפיס' דכל מצות ל"ת קרא דוהמית איש או אשה דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה ועביד בגמרא צריכות לג' קראי וקא' דאי אשמועי' הא משום דחיות' הוא אבל כופר אימא דבר מצות אין אשה לא ואי

מ"ע שהזמן גרמא נשים חייבות היכי קאמר איש דבר מצות אין דהא עיקר הכתוב לא איצטריך אלא מכח הך סברא, ונר' דכיון דמצינו דפדיון הבן ות"ת וראיה וסוכה דפטורות שפיר איצטריך קרא דוהמית משום הנך מצות דאנשים חייבים ונשים פטורות. עו"ק מאי בעי מנלן דמדאיצטריך מצה והקהל לשני כתובים הבאים כא' ואין מלמדים ידעינן דבעלמא פטורות דהא הנך תרי קראי דשני כתובים הוו כעין מיעוטא ולמה ליה הקישא דתפילין לת"ת ונר' דאינה קושיא דע"כ הקישא דתפיל' לת"ת איצטריך כי היכי דלא נקיש תפילין למזוזה לחיובי ואין להקשות לפי המסקנא לשתוק מהקיש' דלמען תהיה תורת ה' בפיך דהוקש' תפילין לכל התורה כולה דהא הך הקיש' לא דריש לה אלא מ"ד בכ"הכ מלמדים כדאיתא במסקנא ופשוט הוא ואי קשיא לבעיין קשיא דבעי מ"ע שהזמן גרמא דנשים פטורות מנלן ואיהו לא הוה ידע מצה והקהל ולא מידי והמתרץ שתירץ גמ' מתפילין וכו' עדיפא מינ' קא' ליה דנפיק מקרא דכתיב בהדיא א"נ עם מה שאתרץ לקושיא אחריתי דאיכא למידק דמאי הדר ליה גמרינן מתפילין וכו' דכיון דאיהו גופיה הוה פריך ליה והרי סוכה כבר אסיק אדעתי' סוכה א"כ לימ' ליה דנשים פטורות בעלמא גמרינן מסוכה. ונר' דהבעיין גופיה הוא דקאמר לכולה מלתא עד והרי סוכה וה"ק ומ"ע שהזמן גרמא דנשים פטורות מנלן דאין לנו מקום ללמדו אלא מתפילין ותפילין גמר לה מת"ת מה תאמר ונקיש תפילין למזוזות י"ל דתפילין לת"ת איתקיש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שנייה וכו' ואיהו גופיה הוא דקאמר לה מאי דמקשי' עלה והמקשה התחיל להקשות והרי סוכה וכו' נשים פטורות מנל' לכאורה נראה דבעי מנלן משום דהסברא היא להיפך. ויל"ד א"כ מאי בעי בסמוך ונקיש תפילין למזוזה דהא לחיובא לא צריך קרא דסברא הוא. והנראה בדבר פשוט דע"כ לא מצי למשתק מקרא מלמכתבי' בהך פרשה ולא הוי שום דבר מיותר אלא חד הקישא מהנך תרי דאיתקש תפילין לת"ת וכדאפ' בסמוך. תפילין לת"ת איתקוש בין בפרשה ראשונה וכו'. ק' לשתוק מקרא דוהודעת' לבניך דממעטי מיני' לנשים מת"ת ומדאיצט' הני תרי הקישא דתפילין לת"ת ידעינן דנשים פטורות מיני' ונר' דהנך תרי היקשי' ל"מ אלא אחרי שידענו פטור בת"ת וחיוב במזוזה ומשום מה ראית דילפינן מת"ת נילף ממזוזה הוא דאמרינן דהכא הוו תרי הקישא והכא חד הקישא אבל אי לא הוה קרא דוהודעתם לא היינו אומר אלא דת"ת חייב כמו מזוזה ולא הוה דרשי' הנך ב' הקישים. ובהכי ניחא מאי די"לד לא לכתוב קרא דירבו ימיכם לחייב נשים במזוזה ומדאיצטריך ב' הקישים בת"ת ידעינן דמזוזה חייב דלא נילף ממזוזה ואי מזוזה פטור כמו ת"ת בחד הקישא סגי ואין לדקדק דקרא דלמען ירבו ימיכם איצטריך למתן שכרה ול"ש לו' לשתוק קרא מיניה דהא כתבו התוס' לקמן בד"ה ת"ת נשים חייבות וכו' ואי כ' מורא ולא כ' מזוזה וכו' כנר' דמצי למידק דלא לכתוב קרא דמזוזה איברא דמצי' לתרץ דהתוס' רצו לעשות כ' צריכות בעבור שמצאו אותו וק"ל ונקיש תפילין למזוזה. וק' דהא כתבו התוס' לקמן בד"ה ונילף מת"ת ז"ל וא"ת אדרבא אית לן למילף ממור' לחיוב וכו' ואומר הר"ם דמסברא דמת"ת איכא למילף כיון דאשכחן דנשים פטורות ממצוה יקרה וכו' וכיון שכן מאי פריך ונילף ממזוזה דאדרבא ניחא טפי למילף מת"ת דהוי מצוה חביבה ואפי"ה נשים פטורות ונר' דמ"ש התוס' ניחא טפי למילף היינו לו' דמ"ש בע"הג ונילף מת"ת היינו דניחא טפי מת"ת וכיון שכן פריך שפיר ונילף מת"ת דהוי מצוה חביבה וא"כ פריך בגמרא מה ראית למילף ממורא לחיוב אדרבא נילף מהתם לפטור וכיון שכן צריך בהכרח לבקש מקום אחר ללמוד חיוב דמהכא ליכא למידק דאיכא למימר מה ראית כדפרישית ומשום הכי פריך הכא בגמרא ונקיש תפילין למזוזה כלו' דכיון דהוי לחומרא מה ראית למילף פטור מת"ת נילף מהכא וכיון דאיכא למילף פטור מת"ת דהוי מצוה חביבה ואיכא למילף חיובא ממזוזה אם כן מה ראית למילף פטור ולישנא דטפי שכתבו התוס' לקמן ק"ק לזה, והיה נראה לחלק ולומר שמה שאמרו התוס' היינו דוקא בילפותא דמה מצינו אבל הכא דהוי הקישא כיון דאיתקש בקרא לחומרא ל"מ טעמא דמצוה חביבה אלא שאין לי טעם נכון לחלק ונקיש מזוזה לת"ת ק' דזה א"א דאי מזוזה פטור לשתוק קרא מתפילין ונילף מראיה ובגמרא לא משני להך מלתא אלא דהוה אמינא נילף תפילין למזוזה וכיון דמזוזה פטור קרא דתפילין למה לי.

ונראה דהכי פריך ונקיש מזוזה לת"ת ויהיה פטור והשתא הוו תפילין וראיה ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים. תוס' רי בעי חיי וכו' אף על גב דהאי קרא וכ' כוונת התוספות להוכיח משם דקרא דלמען ירבו ימיכם לא קאי אמזוזה דוקא כי אם אתית ולכך לא מצי לשנויי דהתורה מלמדת מצות כדלקמן וק"ל. והיה נראה לדקדק קצת דלא מקשו התוס' ולא מידי מקרא דכי היא חייך דאף על גב דאלה בה החיות מ"מ אמזוזה נתן בה טעם חיות. ואפ' דבאיש יש ב' מצות לקנות החיות ובאשה מצות מזוזה כדי שתחיה בה ואפשר שזאת היא כונת התוספות בתירוצם וכשתעיין תמצא חולשה גדולה בעיקר הקושיא. והרי סוכה וכו' בכאן הקשה מורי הרשד"ם אמאי לא פריך בגמרא והרי סוכה תפילין וראיה דהוו ג' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים. ול' נראה דהשתא לא סליק אדעתי' סברת מ"ד ב' כתובי' הבאי' כאחד מלמדי' והכי פריך והרי סוכה וכו' וטעמא וכו' הא לאו הכי נשים חייבות ומאיזה טעם הוא דחייבות נילף מתפילין אלא ע"כ לשני כתובים הוא דאתא לו' דאין מלמדין בעלמא וזהו כל עיקר הקושיא והיא היא קושייא הרב הנז' וכה"ג פריך בגמרא והרי ראיה וכו' טעמא דכתב רחמנא כל זכורך הא לאו הכי נשים חייבות ואף על גב דראיה מצי למילף מתפילין ולא אתא אלא לשני כתובים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף