עץ יוסף על ויקרא רבה/כד

עץ יוסף על ויקרא רבה כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על ויקרא רבה - פרשה כד

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

הה"ד ויגבה ה' צבאות כו'. משום דבעי לאתויי דר' ברכיה דמייתי ואתה מרום לעולם י"י משום הא דמסיים רוממות אתה נוהג כו' נתת קדושה לישראל לעולם וברישא מפרש ליה באנפא אחרינא כדרך המדרש. מייתי ויגבה י"י צבאות לומר דהאי קרא נמי מפרשינן ליה כדמפרש ר' ברכיה ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על העליונה. והכי אי' בשוח"ט מזמור ק"א אם במשפט ויגבה ה' צבאות ואם בצדקה האל הקדוש נקדש בצדקה. ואיידי דמייתי ליה מייתי דרשב"י דמפרש ליה על מה ששמו יתברך מתגדל בעולם כשעושה דין:

אימתי שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו בשעה כו'. לפי שיעלה על הדעת שאין ה' מתגדל גבי פורעניות בריותיו כי מעשיו הם ואין ה' שמח במפלתן של רשעים כנודע. ואדרבה יראה חסרון בגדולתו בחסרון מעשה ידיו. שמגדולת שמו להפרות ולהרבות מעשיו בטוב מדותיו. לכן אמר שאינו כן שמאחר שע"י פורעניות יראה כבוד ה' בעולם והנשארים ישמעו ויראו יתגדל כבוד שמו בזה:

קריין סגיין. מקראות הרבה לראיה. שבכולם כתיב משפט הרשעים. דגבי והגדלתי כתיב ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגו' וגבי הנני מודיעם בפעם הזאת כתיב ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם כו'. וגבי למען דעת צדקות ה' כתיב ועשיתי באף ובחמה נקם וגו' (מיכה סוף סי' ה'). ודע שכך צ"ל בפנים המדרש (ירמיה טז). בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה' (מיכה ו) למען דעת צדקת ה':

ב  [עריכה]

הה"ד ואתה מרום כו'. משום הא דמסיים רוממות אתה נוהג בעולמך כו' נקט ליה ודרש ליה ג"כ באנפי אחרינא כדרך המדרש וכמו שכתבתי לעיל:

לעולם ידך בעליונה. שדינך דין אמת וכשיבואו להתוכח עמך תענה בך צדקתך ותהיה ידך על העליונה. לכן יברכוך על יושר דינך:

דימוס. בלשון רומי נמחל ונסלח (מוסף הערוך). ור"ל כשנותן להם פסק דין של הצלה ומחילה וחסד:

ספיקלא. בלשון רומי יסורים ועונשי הגוף (מוסף הערוך). ור"ל כשנותן להם פסק דין של עונש:

שטף. ענין מהירות שאינו מדקדק אלא דן ברהיטא. אי נמי מענין אכזריות ושטף אף. והמליצה באה מלשון המקרא (ישעיה כ). שוט שוטף כי יעבור והייתם לו למרמס (יפ"ת):

אם חסד אתה עושה עמי ואם משפט אתה עושה עמי אשירה בין כך בין כך לך ה' אזמרה. כצ"ל. וכן הוא בירושלמי. והא דדייק מסיפיה דקרא דהיינו מן לך ה' אזמרה ולא סגי מחסד ומשפט אשירה. משום דאפשר לומר דוקא כשהחסד ומשפט יחדיו דהיינו שאין הדין גמור אלא שיש עמו קצת רחמים. אבל בדין הגמור לא. להכי קאמר תו לך ה' אזמרה לומר על כל אחד אזמרה:

כתיב באלהים אהלל כו'. דרשינן באלהים מדת הדין. ובה' מדת הרחמים. ומ"מ הוצרך להביא מהכתוב האחר דכתיב באלהים אהלל דברו. דאי לאו האי קרא הוה מפרשינן באלהים אהלל דבר על דין שעושה ה' באויביו שזכר שם. ובה' אהלל דבר היינו על מה שהטיב עמו. אבל השתא דקרא אחרינא כתיב באלהים אהלל דברו. וא"כ חד מינייהו יתירא. ש"מ דלגלויי אתא שפירש באלהים אהלל דבר שאפילו על מדת הדין יהלל. וע"כ על הדין שעושה עמו. דאי באחרים מאי קמ"ל:

בין שנטל ברחמים נטל. לכפר על עונותיו ונפרע ממנו למטה מעונותיו וכמ"ש בצדוק הדין של אבל (ברכות דף י"ט). הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממנו אלא וכו' (רד"ל):

שאתה מוצא וה' הוא ובית דינו. ובמדרש שעם היפ"ת הגירסא שאתה מוצא ה' וה' הוא ובית דינו. וכתב היפ"ת פי' כל מקום דה"ל למימר ה' והוסיף וא"ו וכתיב וה' דרשינן הוא ובית דינו. ומכ"ש היכא דכל השם יתירא. וע' מ"ש בב"ר פ' נ"א:

ובנין אב שבכולם כו'. משום דכתיב התם ברישא דקרא נתן ה' רוח שקר וגו' מהו שוב וה' דבר דלא ה"ל למימר אלא והוא דבר וגו' אלא לרבות בית דינו. שמייעץ עמהם:

רוממות שאתה נוהג בעולמך לעולם. כצ"ל וכן הוא בילקוט. וטעם מאמר זה כלפי מ"ש ברשעים להשמדם עדי עד קאמר בצדיקים שמעלתם לעד לעולם (יפ"ת):

נתן ממלכה וגו'. לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח:

שנא' קדושים תהיה. שאע"פ שהוא אזהרה על הפרישות כדאי' בת"כ. מ"מ מדלא קאמר היו קדושים כמו היו נכונים לשלשת ימים בלשון צווי. משמע שהוא לשון בשורה שנותן להם הקדושה. ומדתלי לה בהקב"ה שנא' כי קדוש אני. ש"מ למימר שכשם שקדושתו לעדי עד. כך קדושת ישראל לעדי עד. או דרש תהיו בהוייתכם שתהיו לעד:

ג  [עריכה]

הה"ד ישלח עזרך מקודש. משום דקשה דהיו מבעי ליה בעי למדרש שע"י קדושתם תהיה להם הוי"ה בעולם. ולהכי מייתי ישלח עזרך מקודש דמפרשינן ביה מקדושת מעשים שיש בידך. ומכיון דמייתי ליה דריש לה בשאר אנפי כדרך המדרש:

מעשה בקרתני. פי' מעשה בעיר שלנו. וכתב היפ"ת לא ירחק היות זה כפשוטו אחר שמצינו היות חכמים מספרים עם השדים והרוחות ומשתמשים בה. ולפי דעת האפלטונים ברוחות אוירות שהם נגד רוחות הקדושות הפורחות ומתדבקים בעולם. ומדרך הקדושה להתדבק יותר בנפש האדם. שהיא קדושה בעצמה והם נבראו לסיוע לעורר את בני האדם לטוב. ולהיפך הרוחות האויריות לא נבראו לסיוע לבני אדם כי הם נגד דעות הנפש וציוריו הטובים. ואף שלא נבראו לסיוע עכ"ז הם צריכים סיוע מבני אדם. ופעמים בני אדם צריכים להם לבלי יתנזקו. ומכ"ש האדם הצריך סיוע מלמעלה. וזהו ישלח עזרך מקודש. היפך מרוחות הבלתי קדושות. וזהו קדושים תהיו נבדלים במעלה כי קדוש אני. ואתם צריכים לעזר מקודש:

ציתור. שם מקום:

איתגלי עלויה כו'. נגלה עליו אותו רוח. ורוח רעה היה. וא"ל אתם ידעם כמה שנים שאני שורה ושוכן פה:

ואתין ונפקין כו'. פי' באתם ויצאתם אתם ונשיכם בערב ובצהרים ואין אתם נזוקין:

וכדון כו'. ומעתה תהיו יודעים שהרי רוח רעה רוצה לשכון פה במקומו והוא יזיק הבריות. וא"ל ומה נעשה שלא יבא. א"ל לך והתרה באנשי העיר ואמור להם כל מי שיש לו מכוש פי' כלי מפיץ שמכין בו. ולקמן פ' כ"ה משמע שהוא מרא או חצובה שחוצבין בקרקע ליטע נטיעות. ומי שיש לו פס כלי שחופרין בו באשפה:

יפקון כו'. יצאו כלום לכאן למחר כשצומח היום ומתחיל להאיר. ויהיו מסתכלין על פני המים:

יהיו מקשין כו'. יהיו מכין בברזלי הכלים זה אל זה להשמיע קול ויאמר שלנו נצח. ובשוח"ט שם מפרש וישמע [הרוח] אתכם והוא סבור שעל סיועי אתם באים ויפחד ואוכל להרגו ע"ש:

ולא יפקון כו'. ולא יצאו מכאן עד שיראו חרדה של דם על פני המים שהוא סימן לנפילת הרוח והריגתו. חרדא דדמא פי' טפה של דם. ואע"פ שהם מיסוד האש והאויר וא"כ מאין מקום לצאת דם מגופם. אולי אינו דם ממש אלא רושם בעלמא שעשה הרוח הנשאר לאות על הריגת חבירו:

אזל ואסהיד כו'. הלך ר' יוסי להעיד והתרה בבני העיר ואמר להם כל המאורע. וכן עשו. ומי שהיה לו מכוש כו':

ולא עלון. וללא נכנסו לעיר:

שלא נבראו לשום סיוע. פי' שאין דרכם בסיוע זה מזה. מ"מ צריכין סיוע מבני אדם כמעשה זו שע"י שהראו את עצמם כמסייעים לאחד מהם נצח. אנו שדרכנו בסיוע זה לזה עאכ"ו. ובא לתרץ דק"ל מאחר שאמר ישגבך שם אלהי יעקב מה צריך לומר עוד ישלח עזרך מקודש דמשמע שישלח ליה מירושלים אנשים שיהיו בעזריו. ומשני מאחר שדרכו של אדם בעזר אנשים אע"פ שה' בעזרו מ"מ צריך לשלוח לו עזר ע"י אנשים שיחזיקו לבבו ולהפחיד אויביו:

ד  [עריכה]

ד"א ישלח עזרך א"ר לוי כו'. ב"א ג"כ לתרץ קושיא הנ"ל בתר ישגבך שם אלהי יעקב. ישלח עזרך למה לי. אתא לתרוצי לאשמועינן שהעזר יבואהו מציון ולא ממקום אחר כדרך כל הטובות שהם נתונות לישראל משם כדמפרש ואזיל. והטעם מפני ששפע ההשגחה האלהית דביק בה מזולתה כמו ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד מפני שהיא מכוונת כנגד בהמ"ק של מעלה:

מקדוש מעשים. הוא ד"א ואתה נמי לתרוצי הא דק"ל בתר ישגבך וגו' ישלח עזרך מקודש למה לי. וקאמר דאתא למימר שבזכות קדושת מעשיו הוא שיהיה ה' בעזרו:

מקדוש מעשים. הוא פעולת מעשים טובים:

מציון מעשים. פי' מצות שרשומן ניכר לעולם כמצוה קבוע לדורות דאמר לעיל (פ' כ"ב). ודרש מציון מלשון הציבי לך ציונים:

אמר הקב"ה כו'. קאי אקדושים תהיו כי קדוש אני. ונראה שהכא גרסינן כשם שאני קדוש כו' והדר כשם שאני פרוש כו'. וכן הוא בת"כ. וברישא אמר כלשון הכתוב. והדר מפרש שלא מבעי כו' והיינו שתפרוש מן המותר לך:

ה  [עריכה]

פרשה זו נאמרה בהקהל. דייק מדכתיב הכא דבר אל כל עדת בני ישראל דומיא דויקהל משה את כל עדת בני ישראל. ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל. שאמר להם בהיות כולם עדה אחת. וע' במזרחי וביפ"ת:

מפני שרוב גופי תורה תלויין בה. לכן נהג באמירתה כבוד יותר מהשאר להזהיר עליה בהקהל:

מפני שיו"ד הדברות כו'. ומפני כן נהג כבוד באמירתה כדלעיל. א"נ לפי שבסיני שמעו י' הדברות בהקהל. נאמרה להם כמו כן עכשיו בהקהל:

וכתיב הכא לא תלך רכיל. ס"ל כמאן דאמר בפרק נערה דמכאן אזהרה למוציא שם רע. דאי רכיל כפשוטו אין לו ענין לעדות שקר:

לא תחמוד וגו' וכל אשר לרעך וכתיב הכא ואהבת לרעך כמוך. כצ"ל שאם תאהבנו כמוך לא תחמוד את אשר לו וכמ"ש דהוא כללא דאורייתא דעלך סני כו' (רד"ל):

ג' פרשיות. מפני שכולן נאמרו בהקהל דכתיב בהו ג"כ כל עדת כו' אמר הטעם מפני שיש בם רבוי מצות:

מס' ס'. מצות לא יכולתי להולמו שבפ' פסחים לא מצינו רק עשרים מצות. ובפרשת משפטים אפילו שנמנה עד סוף כל הסדר ליכא אלא נ"א וצ"ע וע' ביאור על זה במחזור רעדלהיים במערבית של ליל ראשון של פסח ד"ה אזכרה שנות עולמים כו' ותמצא נחת:

ו  [עריכה]

מפני מה נסמכה כו'. משום דפרשת עריות נאמרה לישראל בזמן המתאוננים דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו ואמר במס' שבת על עסקי משפחותיו. להכי הקשה למה נכתבה פה פרשה עריות. לגבי מתאוננים ה"ל לכותבה וע' בענף:

כי איש אלהים קדוש הוא. וכדמפרש לקמן ר' איבון. ומאי דמייתי הה"ד ויגש גחזי כו' דברי הספר הם. אבל האשה לא בשביל כך ידעה עתה שאינו קדוש. כי לא ידעה עדיין שתצטרך לבא אליו ויגש להדפה (מת"כ):

ואין משרתיו קדושים. ובברכות פ"ק גרס הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש:

שדחפה בהוד יפיה. כצ"ל משום דלפי פשוטו מלשון דחיפה לכתוב לדחפה. ומדכתיב להדפה. לכן דרשו בהוד יפיה נוטריקון. וגם אינו יוצא מידי פשוטו שדחפה. ולכן אמר שדחפו בהוד יפיה. ואפשר שדייק גם ממלת הגשה. מפני שלשון הגשה מורה על דבר שהוא בלתי ראוי או מפני יראת הכבוד כמו ויגש אליו יהודה. או מפני שהדבר בעצמו אינו ראוי. ולכן דרשו ממלת הגשה שהיה במקום הבלתי ראוי. כי כל כוונתו היה לנגוע בה. ועשה עצמו כאילו דוחפה ובברכות פ"ק אי' שאחזה בהוד יפיה:

שלא הביט בה. וזהו גדר ערוה שעינא ולבא תרי סרסורי דעבירה הם:

על סדין שלו. וזה לשון הגמרא סדין של פשתן הציעה לו על מטתו ולא ראתה קרי עליו:

אמתיה. שפחה שלו אמה עבריה:

אנא הוינא כו'. אני הייתי פורש ומציע המטה של אדוני ומימי לא ראיתי דבר רע. ר"ל קרי על כליו של אדוני. ובירושלמי דפרק חלק גרס הוינא משזגע ופירושו מכבסת:

למנוי. לכליו של אדוני. ר"ל סדיניו ומצעיו:

שאתה מוצא גדר ערוה כו'. כי עיקר החומריות נובע מחטא זה הבאה מחומר ותאוותו. והוא היפך הקדושה הנפשית הנטהרת מעניינו החומר ותאוותיו:

ז  [עריכה]

משל למלך כו'. דק"ל מאי קדושים תהיו כי קדוש אני כי מי יוכל להיות קדוש כמוהו. והתשובה לזה כפי המשל הראשון דענין הקדושה רמז אל הקיום והנצחיות ע"ד שאמרו גבי קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם כו'. והכוונה שע"י דביקת ישראל לה' יהיו חיים וקיימים כמוהו. וזהו משל הפרקסין שישראל דבקים בה' ולכן יהיו חיים וקיימים כמוהו יתברך. וכפי המשל השני התשובה לזה שעניינו שילכו בדרכיו וכדלעיל מה אני פרוש כו' וכמשאחז"ל אחרי ה' תלכו וכי אפשר כו'. והמשיל לכהן גדול שהוא במעלה נגד החלוני מ"מ כשהולכים בדרך אחד הם דומים יחד. כן הדמיון בין ישראל לה':

איפקרסין. לבוש שהוא פתוח על כתפו וכשהוא לובשו קושרו (ערוך). וע' לעיל פ"ב:

חלוני. פי' זר. וזר לא יאכל ת"א וחלוני לא כו'. כן הוא גירסת המת"כ והמעריך. אבל גירסת היפ"ת חנוני. וכן גירסת הילקוט:

מהו להצילך. דאי הצלה ממש מאי אתא למימר הא עדיפא מינה קאמר לתת אויביך בידיך ופשיטא שינצל. ומשני להגן עליך להיות צל כו' פי' שיגן עליך מן היסורים שלא ינוכה מזכיותיך בנצוח האויבים וילקה במקום אחר אלא ה' מגן לך: והיינו לפנים משורת הדין בשביל שתהיה פרוש ביותר כדמסיק ערות דבור:

כד"א ונצלתם. ויהיה להצילך כמו להציל לך. כמו שאל אביך ויגדך שפירושו ויגד לך:

ערות דבר. שאי אפשר לפרש דבר ערוה ממש מכיון דכתיב והיה מחנך קדוש כי אין הקדושה פרישת ערוה לחוד אלא בהרחקה יתירה דהיינו אפילו נבלות הפה ולשון הרע. ע' ספרי תצא פיסקא רנ"ד וע' שבת דף ל"ג דדרשו על קרא דעל בחוריו [שהן עיקר בעלי הכח והגבורה למלחמה] לא ישמח ה' וגו' שמסלק השכינה. וע' בירושלמי פ"ק דתרומות ובבלי ב"מ דף קי"ד:

ח  [עריכה]

ר' אבון אמר כו'. דק"ל יתורא דבפ' אחת כתיב קדושים תהיו והייתם קדושים. ובשלמא והתקדשתם לגופי' להכנת הקדושה וכדאיתא ביומא אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה:

שכורים. שאינם נזירים ושותין ומשתכרין:

לפיכך אני נותן כו'. על שעמדו נגד יצרם ולא שתו:

הה"ד דבר אל עדת בני ישראל וגו' ואמרת אליהם קדושים תהיו. ובילקוט גרס הלואי בשתי קדושות יעמדו הה"ד והתקדשתם כו' ופסוק דבר אל כל כו' שבינתים מיותר:

הלואי בשתי קדושות. אפשר קדושה השניה רומזת לקדש עצמך במותר לך כמ"ש הרמב"ן בתורה והלואי ע"י גדר זה יעמדו להתקיים בקדושתן (רד"ל):

אוחרי. משל אחר:

והייתם קדושים. כי קדוש אני ה'. שלא ייחד לעצמו אלא קדושה אחת:

ט  [עריכה]

אר"ש בן לקיש כו'. משום דק' ליה ג"כ מאי קדושים תהיו כי קדוש אני הלא אין קדוש כה'. ומפרש דאתא למימר קדושתי למעלה מקדושתכם. דומיא דאני פרעה. ואגב זה מייתי מאי דילפינן נמי מפרעה לענין והיית רק למעלה. וע' ביאור המאמר בב"ר פ"צ סי' ב':

מאני של ב"ו כו'. פי' שאמר פרעה אני פרעה שפירשו רק הכסא אגדל ממך ושוב היה ליוסף כל הכבוד כמו פרעה עאכ"ו אם נפרש כן אני של הקב"ה כביכול מה כבוד יהיה להם (ידי משה):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף