עץ יוסף על ויקרא רבה/טז

עץ יוסף על ויקרא רבה טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על ויקרא רבה - פרשה טז

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

הה"ד שש הנה שנא ה'. משום דבעי לפרש המצורע המוציא שם רע כדלקמן ויקשה מ"ש דרמיז אהא טפי משאר מילי שהצרעת בא עליהם כדבסמוך. להכי מייתי האי קרא. ופלוגת' דר"מ ורבנן. דלרבנן דאמרו שהשביעית דהיינו משלח מדנים בין אחים קשה כנגד כולם ניחא דלהכי אזהר טפי אמוציא שם רע מפני שקשה ששקול כנגד ששה תועבות. ומוציא שם רע היינו משלח מדנים כמובן:

שש ושבע הרי י"ג. הנה ז' מפורשים הם. והששה הם מה שהזכיר לעיל מיניה הולך עיקשות פה קורץ בעיניו וכו':

ומה מקיימין רבנן ושבע. כצ"ל ופי' למה חלק הכתוב למיכתב הכי. לימא שבע הנה שנא ה' או תועבת נפשו:

שקשה כנגד כולם. כדאיתא בפ' יש בערכין שמגדיל עונות כנגד ע"ז וג"ע וש"ד גם אמרו חז"ל שהורג ג' נפשות וכאילו כופר בעיקר:

יפיח כזבים עד שקר. חדא היא שפירושו הרגיל לכזב אפילו בדבר שאינו מעלה ומוריד סופו להעיד על שקר. אחר שהורגל לשונו על השקר:

וכולן לקו בצרעת. אפשר בא לדרוש זה בלשון תועבת נפשו שתועבה הוא מצורע שהוא נתעב ומרוחק מן הבריות וכמד"א (איוב ל') תעבוני רחקו מני (רד"ל):

עינים רמות מבנות ציון. היינו ג"ע כדלקמן פי"ז. ומשום דסיבתו העין. דעין רואה ולב חומד תלה ליה בעינים:

דהוויין שייפין כרומחין. שהיו מגביהות קומתן בזקיפה כרומח שהוא ישר שאין בו כפיפות. ושייפין נראה שהוא מלשון שפוי כובע שפירושו גובה. והיינו גבהו דקרא. ומה שאמר ומהלכין בגסות הרוח נמי מגבהו יליף לה דתרווייהו ענין גאות:

בקלוריא אדומה. כחול אדום ודומה לאחד ממיני דם ומפסיק הדמע (ערוך):

כשהיתה אחת מהן ארוכה. דריש טפוף לשון העדפות ויתרון כמו לטפויי קאתי כלומר כמגדילות עצמן:

קונדיריקון. מנעל שקורין גאפין בלע"ז:

צורת דרקון. דריש תעכסנה לשון עכנא. ודרקון היינו עכנא. וזה אסור משום ע"ז כמו המוצא צורת דרקון כו':

רופסת. דורסת:

כארס של עכנא. בפ' במה אשה גרסינן כארס נחש כעוס ופירש"י שם תעכסנה כמו וכעכס אל מוסר אויל. והוא ארס של נחש וקרי ליה עכס על שם שאינו מעלה אלא ע"י כעס:

והיה ישעיה. בילקוט ובאיכה רבתי גרס והיה ירמיהו:

אפרכוס. שר:

אסטרטליטוס. יועץ:

לא קיימא דילי. בתמי':

וקיימא דילהון. פי' ושלהם מקיימין:

ושפח. לשון ספחת:

הלקן בצרעת. והא דתליא ליה בקדקד. אפשר מפני שהוא מקום יותר מוכן להעלות חטטין. או הכוונה מקדקוד עד רגל:

כדכתיב ולשאת ולספחת. והא דנקט ספחת טפי משאר. משום דספחת אינו שם נגע. אלא תולדה דשאת ודבהרת כדאי' בריש שבועות וכייל שני המינים:

משפחות כו'. דרש ושפח לשון משפחה. ומדכתיב קדקד משמע דכנים היו דשכיחי בקדקד (מת"כ):

עשאן שפחות. ופי' ושפח לשון שפחה. וענין הקדקד לפי זה דרך משל אל החשובות שבהן שהן כראש וקדקד לאחרות. והיינו דלא נחמדו כמחשבתן אדרבה כבשום לשפחה משועבדות כשפחות הפחותות:

אמהן משעבדן. הוא פי' של שפחות מכודנות. וכן גי' איכה רבתי מהו מכודנות אמהן משעבדין:

כדי לשמור. השתא נמי דריש ושפח ל' משפחה. וקדקד לשון ראשיות וחשיבות. וה"ק כדי להפריש חשיבות ומשפחות ויחס בנות ציון פתהן יערה. וכן גרס בילקוט ושפח כתיב שמר משפחותיהם שלא יתערב זרע קדש כו'. אבל באיכה רבתי גריס מהו ושפח ושפע. ולפי זה פירושו השפע דמן. ומ"מ פי' קדקד בנות ציון שמירת יחסן. וע"ש מה שכתבתי:

אמר הקב"ה ברוך כו' כו'. סיומא דמילתא דלעיל שלא הלקה אותם בצרעת לדברי ר' יוסי ברב חנינא ולר' אליעזר צ"ל שאחר שהלקן בצרעת אמר הקב"ה כן:

סירון סירון. לשון יוני הוא סחוב והשלך (מוסף הערוך) או פי' לשון סרחון ומיאוס כמו תבנא סריא גבבא סריא:

ותדבר מרים. והיינו שפירש מן האשה מעצמו. והיה שקר כי במצות ה' עשה כמשז"ל:

יחולו על ראש יואב כו'. ומדקללו בצרעת ש"מ שכן הוא הדין שילקה בצרעת. דאל"כ לא היה מקללו בצרעת:

מעוזיה. שכתוב בו (ד"ה ב' כו) כי גבה לבו עד להשחית (רד"ל):

לבוז. פי' לחטוף ולגזול [והוא מלשון לבוז בז] שמחמת גסות הרוח שהיה בו עלה בדעתו שהוא הגון לדבר להקטיר קטורת:

ויאמר גחזי נער אלישע וגו'. חי י"י כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה. וירדוף גחזי אחרי נעמן וגו'. ומדאכפל קרא לאשמועינן שאמר חי י"י כי אם רצתי אחריו ולא סגי ליה באומר וירדוף גחזי וגו'. ש"מ דאתי לאשמועינן דעיקר חטאו בריצתו כי לולא זה היה מתיישב בדבר וידע כי רע ומר. כי חזקה על כל חכם שיכוף את יצרו כשיתבונן בדעתו. אמנם ההורס מיד לעשות כמחשבתו הראשונה יחטא ואשם. וגם ריצתו גרמה חילול השם ושבועת שוא. כי אילו נשתהה ואח"כ הלך היה מאמין נעמן למה שאמר שבאו שני נערים מבני הנביאים. אבל עכשיו שראוהו הולך מיד היה רחוק בעיניו כי בתוך רגע נתחדשה ביאת הנערים. לכן חשב נעמן שאין זה אלא שאלישע חמד ממונו ובא בתואנה זו. ונמצא ש"ש מתחלל. וג"כ זו היתה סבה לשבועת שוא כי מפני זה לא האמין נעמן לדברי גחזי בלא שבועה כדאי' בפ' יש בעירכין ע"ש:

ומשלח מדנים. והא דלא מייתי ראיה נמי ליפיח כזבים עד שקר משום דכיון דמייתי ראיה ללשון שקר דלא חמיר כולי האי כעדות שקר. מכ"ש דעדות שקר:

ששלח מדנים. כלו' שהפריד ביניהם:

וינגע ה' את פרעה וגו'. על דבר שרי אשת אברם. דר"ל על הפרידתה מאברם. אבל לא על ג"ע. דאל"כ אשת אברם למה לי:

בעלי ראתן. שרץ יש לו במוחו [רש"י בפרק המדיר] וע' מ"ש בב"ר פ' מ"א סי' ב':

ובו לקה פרעה. דייק מדכתיב וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים (רש"א):

המוציא שם רע. טעם דרשה זו מדה"ל למכתב תורת הצרעת כמ"ש סוף הפרשה שהמכוון אל הצרעת לא אל הנושא אותה. להכי דרשו המוציא שם רע. וקשה הא בריש סימן אמר שעל עשרה דברים נגעים באים. ובגמרא אמרו על ז' דברים. וא"כ למה פרט התורה דוקא חטא לשה"ר יותר מעל שאר עבירות שצרעת בא עליהם. ותירץ המהרש"א שעל שאר עבירות שנגעים באים עליהם מהני שיהיה נענש שיהיה מצורע מוסגר. אבל על עבירה של לשה"ר הוא מצורע מוחלט ובעי טהרתו תגלחת וצפרים ע"ש:

הזהרו מזבובי בעלי ראתן. זבובים השוכנים עליו קשות להביא אותו חולי על איש אחר (רש"י):

לא הוי יתיב בגוי'. שנשמר מלישב עמהם:

לא עייל באהליה. של בעלי ראתן:

לא הוי אכלין בעיתא. לא היו אוכלים בצים מבית של בעלי ראתן:

ב  [עריכה]

הה"ד מי האיש כו'. גם טעם אגדה זו משום דבעי לפרש המצורע המוציא שם רע ויקשה מאי שנא דנקט זו משאר מילי שבא על ידם הצרעת. לכן מייתי לקרא זה דתלי החיים בלשון משמע שהוא עיקר וחמור מכולם. ומכיון דמייתי ליה מפרש ליה:

מעשה ברוכל אחד כו'. ע' ביאורו באריכות בענף וכאן לא באתי אלא לקצר:

בעי למזבן. רוצה לקנות:

אודקין. דוחקין עליו הבריות לקנות ממנו. או פירושו הביטו אחריו. וישקף ת"י ואדיק:

יתיב ופשט. ישב ועסק בתורה. היינו שעסק בפשוטי המקרא וחוזר עליהן:

בתורקליניה. בטרקלין שלו:

שמעיה כו'. שמעו לאותו רוכל שהכריז כו':

תא סק כו'. בא ועלה אלי לכאן ומכור לי:

אטרח עליה. היה מטריח עליו והפציר כו':

סלק כו'. עלה אצלו:

א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה כו'. קשה מה חידש לו הרוכל שר' ינאי לא ידע האם נעלם ממנו הפסוק. ועוד כי הרוכל לא חידש לו דבר בפסוק כי אם שהראה לו אותו. ואדרבה אמר לו שהוא אין צריך לזה. וי"ל שהיה קשה לו כי ראה שפסוק מי האיש החפץ חיים שלא לנכח ופסוק נצור לשונך לנכח. על כן בראות המעשה הזה שהיה מכריז מאן בעי חיי ומדבר אל הבא לשאול ואומר לו נצור לשונך וגו'. הבין כי כן עשה דוד שהיה משמיע ואומר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב שלא לנוכח. ובבא האיש לפניו והיה אומר לו שהוא חפץ בחיים. היה מדבר בו לנוכח ואומר לו נצור לשונך מרע (אלשיך תהלים ל"ה):

ג  [עריכה]

הה"ד אם יעלה לשמים שיאו כו'. משום דיקשה על מה שמפרש המצורע המוציא שם רע מאי שנא דרמיז אהאי משאר עבירות שהצרעת בא עליהם. בא לתרוצי הכא דמשום דעונש המצורע צודק יותר במוציא שם רע משארא. דהיינו מה שיושב בדד. כי כשם שהוא הבדיל בין איש לרעהו כן הבדילו ה' לרעה. להכי רמיז טפי המוציא שם רע. ומשום דענין ישיבתו בדד מתבאר יותר בהאי קרא דקאמר שאפילו בעת לכתו בשוק יתרחקו ממנו שעל זה נאמר רואיו יאמרו אין להכי מייתי לה. ומסכים לזה מייתי להא דר' יוחנן וריב"ל ושאר אמוראי דמזהרי על ההרחקה ממנו טפי. והיינו דמסיים על שום זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע. כלו' כל אלה לו מפני שהוציא שם רע ונדון מדה כנגד מדה:

שיאו לרומא כו'. מפרש ליה להאי קרא במצורע שמצטרע מפני גסות הרוח שהוא א' מהדברים שהצרעת בא עליהם וכדלקמן. שכנגד גאותו אף שיעלה לשמים שמעלתו יושפל ויתבזה כגללים ומשום דקשה ליה בהאי קרא כיון דקאמר לשמים מאי לעב דקאמר בתר הכי שפוחת הרבה ממ"ש תחלה. לכך קאמר שפי' לשמים אינו שמים ממש אלא לשון רום וגובה. כמו שמי קורה. ולעב פירושו לענננא כפשוטו. ובא לאפוקי שלא יפרש לשמים שמים ממש. ועב פירושו המלאכים כדמפרש בשוח"ט ובמכילתא עביו עברו. אבל לעיל בב"ר פ' כ"א סי' ג' מפרש לה להאי קרא באדה"ר שהיה גבהו עד השמים ממש. וא"כ ליכא לפרש שם לעב עד המלאכים שהרי לא היה גבהו עד המלאכים וגם אין לפרש לעב לענן גם כן יקשה הא העננים ברקיע האוירי הקרוב לנו הם ואדם היה מגיע לשמים ממש כפי פשט הדברים. לכן צריכין לדחוק ולתרץ שם דקרא מיירי לפי הנדמה לאנשים שהעננים סמוכים לשמים כמו שכתבתי שם:

אף היא מזוהם. פי' אף המצורע מזוהם מצרעתו:

חמין ליה כו'. רואין אותו ואין מכירין אותו. ור"ל שאפילו בחייו בעודשם רואים אותו יאמרו איו כי לא יכירוהו כמו באיוב. וזה מפני השתנותו קצת בנגעים שבאו עליו. ועוד שלא יראוהו אלא מרחוק שייראו מגשת אליו כדלקמן:

אסור לילך במזרחו של מצורע. וז"ל המעריך דע כי רוח מערבי מצויה ביותר וכשהמצורע מהלך הרוח מוליך הבלו למזרח. לכן אסור לילך למזרחו. ועל דרך זה אסרו במס' כלה לישן בצד מזרח של גורן הקצח. כי דברו חכמים בהווה. אבל הוא הדין לצד מערב כשרוח מזרחית מנשבת. וע' במדרש איכה פסוק טובים היו חללי חרב עכ"ל:

מבואה. פי' רחוב ושכונה:

ר' אמי ור' אסי כו'. ולעיל סי' א' אי' ר' אמי ור' אסי לא הוו אכלי כו'. ואפשר תרווייהו איתנהו:

כד הוה חמי כו'. כשהיה רואה אחד מבעלי ראתן:

במדינתא. פי' בעיר כדאי' ברות רבה כל מקום שנא' מדינה הוא עיר:

מרגם להו כו'. לשון רגום ירגמוהו. פי' היה זורק בהם אבנים ואמר להם צאו למקומכם חוץ לעיר:

לא תזהם כו'. תטנף ותטמא הבריות:

לבדו ישב. דרש בדד לשון בד בדד (מת"כ) שלא יהיו טמאים אחרים יושבים עמו כדאיתא בפ' אלו דברים בפסחים. ופירושו שלא יהיו טמאים אחרים כגון זבין וטמאי מתים:

מיטמר. מחבא ומסתתר:

ד  [עריכה]

על שום כו'. כלו' כל אלה לו מפני שהוציא שם רע ונדון מדה כנגד מדה. כמ"ש בעירכין דף ט"ו הוא הפריד בין איש לאשתו כו' לכן בדד ישב ויתרחקו הבריות ממנו:

ולרשע אמר אלהים כו'. גם טעם אגדה זו לתרץ למה נרמז מוציא שם רע טפי משאר עבירות שצרעת בא עליהם. וקאמר משום חומר לה"ר. ולכן מייתי האי קרא דבסיפיה כתיב פיך שלחת ברעה וקראו רשע כמו גנב ונואף. ואגב קשה ליה דה"ל למימר לדבר או ללמוד. לכן פי' לשון ספיר. ר"ל אף שיודע לחרוז התורה כספיר ומרגליות כמו בן עזאי אין הקב"ה חפץ בתורתו. ולר' לוי קאי על ספור שבחי ה' דאתא שפיר לשון ספור. ואפשר דגרסי' הא דבן עזאי בתר דר' לוי. וע"ז מייתי דבן עזאי והבן:

אמרו לו כו'. לא אותם ששמעוהו כשהיה דורש. כי הם ודאי שמעו במה היה עוסק. אלא אחרים. ובחזית אמרו בהדיא שכשהוגד הדבר לר' עקיבא שאל לו שאלה זו:

מחריז. פי' מקשה ומדבק זה בזה כחורז מרגליות זו עם זו:

ודברי תורה שמחים כו'. משום שאפי' האותיות הקדושות הם נמצאים חיים וקיימים כאחד מצבא המרום. לכן קאמר לשון זה וד"ת שמחים:

ועל שפם יעטה. ודרשו במ"ק ד' ט"ו שיהיו שפתותיו מדובקים זו בזו. והמצורע רשע הוא שהנגעים באים על עון כדלקמן פ' י"ז. ובמ"ק שם מסקינן דמותר בד"ת [רק אפשר אינו שונה לרבים] וכאן משמע שאסור. וע' בפתיחתא דאיכה דדרש על שפם יעטה שלא היה אחד מהם יכול להוציא ד"ת מפיו. (רד"ל):

ודילמא לאחורי תרעא כו'. כלומר שמא איתרמי מילתא שלאחורי הדלת היתה עומדת האשה עם בנה שמיד שהתחיל גחזי המאורע היו באים שניהם לפניו שנא' זאת האשה וזה בנה. זה ודאי אינו. לכן אמרי רבנן שאפילו היה בסוף העולם ה' הסיטה פי' הפריחה [וכדא"א אליהו בד' טיסות] והביאה באותה שעה כדי שלא יספר גחזי הרשע בשבחו של מקום. והמלך שאל את פיה בעצמה איך היה המעשה כמ"ש וישאל המלך לאשה:

ואמת המים עוברת. הוא המאכל והמשתה העובר דרך שם לגוף. וכל המיאוס הזה עובר תחתיו ואינו נכנע:

כמה כפולות. הוא מ"ש בפ' יש בעירכין אמר הקב"ה ללשון כו' ולא עוד אלא שהקפתי לך ב' חומות אחד של עצים ואחד של בשר:

ה  [עריכה]

הה"ד אל תתן כו'. גם טעם אגדה זו לומר דמאי דרמיז קרא במצורע למוציא שם רע טפי משאר עבירות המביאים צרעת משום דהך חמירא טפי. ולהכי מייתי אל תתן את פיך דמזהיר על לה"ר מפני הצרעת טפי משאר עבירות ואין זה אלא לחומרתו. ולהכי מפרש ליה בלה"ר ובמרים. ואיידי דמייתי ליה דריש ליה נמי בשאר אנפי:

כדאיתא במדרש קהלת. פר' ה' סי' ג':

רבנן פתרי קרא במרים. ודאי קרא אזהרה ללה"ר הוא אלא דרמיז בזה עניני מרים. כמזהיר שלא יקרה כמו שקרה לה. ואתא לאשמועינן שמי שאינו נזהר יכשל שידבר אפי' באחיו כמרים. ועוד אתא לאשמועינן שלא יסמוך בהיות המדבר בו אחיו שלא יקפיד עליו או ימחול לו. וכ"ש אם הוא ענותן. וכ"ש אם יוכל להתנצל ולומר לו שוגג הייתי או לא כוונתי רק לטובה. שעל כל זה יש ליזהר כי ה' יתבע עלבונו ולא יועילו התנצלותו. וכענין מרים שדברה באחיה הקטן ממנה. ולא הקפיד כמ"ש והאיש משה עניו מאד. והתנצלו לו לומר אשר נואלנו ואשר חטאנו. ולא היה הדבור לגנות אלא לשבח ולהפרות פריה ורביה. ועכ"ז היה קצף מאת ה' ולקתה בגופו. ולכן כנה כאן את משה בשם מלאך לומר שהיה חסיד ואינו מקפיד וכ"ש שיש ליזהר מלדבר באחרים:

על אותה הקול. שהוציאה כשדברה עם אהרן על משה:

וכל האיברים לקו. ופי' וחבל את מעשה ידיך שיתבטל כל גופה ואינה יכולה לעשות מעשה כלל. ונקט מעשה ידים שהם עיקר. ובשוח"ט וחבל את מעשה ידיך אלו התופים שנא' ותקח מרים הנביאה את התוף בידה:

מלה בסלע כו'. פי' שאע"פ שהדיבור יהיה שוה סלע. השתיקה טוב ממנה ושוה שתים. ולא ישלול בזה השתיקה בדברים בטלים ודברי לה"ר וכיוצא. שאלו אין הדיבור טוב בהם כלל כדי שנאמר שהשתיקה טובה מהדיבור ואין בהם שווי סלעים. כי אדרבה הם פוגמים. אלא שולל בזה אותו דיבור שאינו לה"ר ודברים בטלים. ששוה סלע. אך כיון שאינו בד"ת השתיקה טובה ממנה ושוה שתי סלעים. שהשתיקה היא כאבן טוב שדמיו יקרים [ראשית חכמה]:

לגוף טוב משתיקה. פי' לעניני הגוף הוא טוב השתיקה. אבל לד"ת צריך לדבר (שם):

ו  [עריכה]

אריב"ל ה' תורות כו'. גם טעם אגדה זו לומר דהוצאת שם רע חמיר משאר עבירות המביאות הצרעת. ולהכי רמיז ליה קרא טפי משארא כטעם האגדות הקודמות. ולה"ק דחמשה תורות כתובות בו ללמד שעובר על ה' חומשי תורה:

עובר על ה' ח"ת. Fלו' שהוא כעובר על כל התורה:

אילין צפריא כו'. כתב הרא"מ שאין זאת האגדה נותנת טעם על אותן הצפרים ממש שהביא המצורע לטהרתו. אלא על הצפרים בכלל למה קרבנו מן הצפרים ולא מן הבהמות. ואמר לפי שהנגעים באים על לה"ר הוא מעשה פטפוטי דברים לפיכך הוזקק לטהרתו צפרים ולא בהמות. מפני שהפטפוט נמצא במין הצפרים ולא במין הבהמות עכ"ל. וע' מה שטען עליו היפ"ת:

קולנין. משמיעין קול וצפצוף:

ויכפר על הקול. דהיינו לה"ר שע"י בא הצרעת. ואע"ג דעל כמה דברים אחרים ג"כ בא החמור והיותר נמצא שבהם הוא לה"ר כדלעיל. ולכן קבע הכפרה עליו. ולאו דוקא כפרה ממש. שהרי כבר נתכפר בנגעים שבאו עליו מאחר שכבר נתרפא וכאומר הסולח לכל עוניכי הרופא וגו' אלא הכוונה גמר כפרה. או אפשר כפרה זו לשון נקיות וטהרה:

צפור דרור. כלומר הצפור הזה מצותו להיות צפור דרור כדאי' בת"כ: ונקראת דרור על שם שהיא דרה היכן שתרצה ואין מוחה כמו שדרשו חז"ל. ואין לומר צפור דרור כמשמעו שהרי היו צריכין להיות עופות וטהורות כמו שפירש"י ז"ל בפרשה זו (מת"כ):

שאוכלת מפתו. שע"י שהיא דרה בבית. שלכך נקראת דרור:

מכפרים עליו. אע"פ שמתים ע"י כך. כהן שנהנה מישראל עאכ"ו שראוי ליזקק לכפרתם אע"פ שצער הוא לו:

ז  [עריכה]

במתלא אמר. כבר פרשתיו לעיל פ' ט"ו. ור"ל מי הוא מקבל הנאות ומתנות יכפר בעדם תמורת זה:

ח  [עריכה]

מאדם יהא שלא כו'. אעץ ארז ואזוב קאי. ומפרש ליה לענין עין הרע. כי כשיגביה עצמו ילקה לפי שנותנים הכל עין בו. אבל כשמשפיל עצמו ואינו מראה הצלחותיו אין עין שולטת בו. על זה קאמר מאדם יהא שלא כו' ור"ל שלפי כל חולי היינו יצה"ר או עין הרע או צינה כדלקמן נמצא שביד האדם להנצל מהם. כי יצה"ר בידו לכבשו. ובידו להנצל מן העין בהסתרו מן העין. ומן הצינה ע"י כסות. וזהו שאמר מאדם יהא פי' ממנו הוא ובו תלוי שלא יבואו חליים עליו. מ"ט דא"ר אחא והסיר ה' ממך כל חולי ממך הוא שלא יבואו חוליים עליך והקב"ה יעזור לך לכבוש את יצרך. וכן יצילך מהעין או מהצינה אף שלא תשמור עצמך כראוי. ולהכי מייתי הכא פי' כל חולי למר ולמר. ורד"ל פי' וז"ל נראה דבא לדרוש הא דכתיב כאן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע. לומר שמן האדם הצרוע תלוי הדבר רפואתו שאם שב ורפא לו ואם ישמע בקול ה' כל המחלה לא ישים עליו עכ"ל:

שתחלתו מתוק. דריש כל חולי לשון מתיקות. מלשון מחלייא ליה שפירושו ממתיק. וכמו דדריש לעיל ס' כי תשא ויחל משה. וסוף בא לידי חולי כמשמעו:

ר' תנחומא בשם ר' אלעזר ור' מנחמא בשם רב אמר והסיר ה' ממך כל חולי זה מיתה על דעתיה דר"א צ"ט מתו במיתה וא' בידי שמים. כן הוא הנוסחא הישנה שנדפס עם היפ"ת. וכתב היפ"ת שצ"ל ר' תנחומא בש"ר אלעזר ור' מנחמא אמרו והסיר ה' ממך כל חולי זו מרה. על דעתיה דר' אלעזר תשעים ותשע מתים במרה וא' בידי שמים. וה"פ דכל חולי היינו דבר שכל החלאים תלוין בו. וס"ל שזו היא מרה. והכי אי' בפ' המקבל כל חולי ר' אלעזר אמר זו מרה. תניא נמי הכי מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מחלה שהיא מחלה כל גופו של אדם. ד"א מחלה שפ"ג חלאים תלוים במרה כו'. ופרש"י זו מרה שהמרירה שבה גדולה ונובעת ומתפשטת בגידין ובעצמות עכ"ל היפ"ת. אבל המת"כ גרס במקום זה מיתה זו עין. וכתב שכן הוא בב"מ דף ק"ז והכי מוכח לקמן עכ"ל. הנה מה שכתב שכן הוא בב"מ אמת הוא שכן אמר רב שם. וכן לקמן נמי אי' רב כדעתיה דאמר תשעים ותשעה בעין. אבל ר' אלעזר אומר שם במרה. לכן נראה דגי' היפ"ת עיקר:

רב ור' חנינא. פליגי בפירוש כל חולי. רב ס"ל שהפי' הוא כל חולי זה העין כדעתיה דאמר וכו' ור' חנינא ס"ל שהפי' כל חולי זה צינה כדעתיה וכו':

עינא בישא שכיחא. פי' שהיה עין הרע שכיח להכי אמר זו עין הרע:

צינתא. שהיה שם צינה. והכי אי' בירושלמי פ' שמנה שרצים:

א"ל כו'. יהי רצון שתנצל מן הצנה ומן הקור:

א"ל אנטונינוס כו'. מה תפלה היא זו אם קר לך עשה לך כסות אחד יותר והצנה הולכת לה. וחזר ואמר יהי רצון שתנצל מן השרב והחום:

א"ל הא כדו כו'. הרי כזה תתפלל עלי דכתיב כו' ועי' בפרק אלו נערות:

בפשיעה. שאינם נזהרים מהקור והחום ורבוי המאכלות והמשגל וכיוצא מהדברים הצריכים זהירות בהנהגת הבריאות:

ט  [עריכה]

למה שוחט א' ומניח אחת. בתנחומא אי' למה שוחט אחת ומשלח אחת אלא אם עשה תשובה אין הצרעת חוזר עליו. ולפ"ז יש לפרש שהשאלה למה משלח האחת. ומשני לומר שכשם שזו משולחת ואינה חוזרת כן הצרעת אינו חוזר. וט"ס יש כאן וצ"ל כשם שאי אפשר למשולחת לחזור. ואע"פ שאפשר שתחזור. מ"מ אין בידו להחזירה:

באותה שעה כו'. פי' כשנתרפא קורא הקב"ה חיילותיו פמליא של מעלה ואומר לא על חנם הכתי אותו אלא בעון בצעו. אלא שעתה עשה תשובה לכן רפאתיו:

קורא הקב"ה לגיונות שלו. מדכתיב התם כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון דייק שמדבר עם העליונים:

לא על חנם הכתי. קשה וכי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. וי"ל ששמא יחשבו שהיו ממקרי הטבע ברבוי הדם וכיוצא מהסבות הטבעיות. ולפי שכל הדברים השי"ת להם סבה ראשונה אמר הכתי:

בעון בצעו. אע"פ שעל עשרה דברים נגעים באים כדלקמן. נקט עון הגזל טפי מכולהו מפני שזה נפקד יותר מכולם כמ"ש ז"ל גבי ובצעם בראש כלם:

חזר תובי' כו'. סיפיה דקרא וילך שובב ועל זה קאי ואמר חזר תובי' פי' המקיא לקיאו. ופי' אף ששנה באולתו והוא כי אין הקב"ה פוגע בנפשות תחלה ושולח נגעים על ביתו ובגדיו ולא נתן לבו לשוב אעפ"כ מקבלו בתשובה אח"כ:

ככלב שב על קיאו. ומתרגמינן איך כלבא דהפיך על תובי':

הדר שטיא כו'. פי' חזר השוטה לדרך שטות:

אלו אבריו כו'. שמלבד חולי הנגע אשר בגופו יש רעה בקצת אבריו ביחוד כאזנים והחוטם שהם נופלים מהמצורע ופעמים ידיהם. ועל צער זה הוו להו כאבלים המתאבלים בצערן:

אם הניבו כו'. פי' שהתפלה שגורה בפיו סימן טוב הוא לו. ומשו' דמצורע מסתמא ע"י תפלה מתרפא מזכיר התפלה בכאן. ואגב אורחיה אשמועינן שאם התפלה שגורה בפיו סימן טוב הוא לו:

מ"ט בורא ניב כו'. כשהניב בריא על האדם אז מובטח לו על השלום:

אם כיון לבו כו'. לפי שרחוק שיכוין אדם מאד בתפלתו שאפי' גדולי החכמים היו אומרים אנא מנינא אפרוחייא כו' כדאי' בירושלמי פ' היה קורא סימן י' הילכך מן השמים הוא שיסייעוהו להיות לו בשורה לקבלת תפלתו (יפ"מ):

תכין לבם כו'. וה"פ תסיר מלבם טרדת העולם ואז תעזרם להכין לבם אליך בכוונה ואז תקשיר עיניך לתפלתם כפי' הרד"ק:

כבר שלמייה מיניה זכייה. כן הוא הנוסחא הישנה. ופי' היפ"ת כבר נפרע ממנו חטאתו וזוכה בדינו מעתה:

אם לרחוק. תיבת אם מיותר (א"א). ומתיבת לרחוק הוא התחלת המאמר:

שהיה רחוק ונתקרב. פי' שהיה רחוק מאנשים כדכתיב בדד ישב. ונתקרב:

ואסיניה ליה לגרמיה. פי' שה' בעצמו היה מרפאו. ודייק לה מאמר ה':

שנא' רפאני ה'. זה לראיה כי פעמים ה' בעצמו המרפא ולא ע"י מלאך והא ראיה מסיפיה דכתיב כי תהלתי אתה דמשמע ליה תהלתי ברפואתי הוא שאתה בעצמך הוא המרפא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף