אלשיך/תהילים/לה

אלשיך תהילים לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לדוד ריבה ה' את יריבי כו' הנה דוד היו לו שני מיני אויבים מהם דוברים רע בדברי קושי ומהם לוחמים בו ורודפים אותו והנה היה נכוה בשתי אשות אומר בלבו אוי לי אם אומר שיתעורר במדת הדין עליהם ויפילם כי ימצאו נענשים על ידי וגם ענוש לצדיק לא טוב ותאשם נפשי ואללי לי אם אומר שיניחם לעשות חפצם פן ימיתוני כי לא יבצר מאחד משתי אלה כי לומר שימנעם מלעשות רע אין הב"ה מונע בחירת האדם על כן אמר לדוד ריבה ה' את יריבי כו' לומר בשביל הנוגע אל דוד בל יאשם אם יענשו על ידו וגם לשלא יפול בידם על כן בקשתי היא כי ה' שהוא במדת שם זה של רחמים ריבה את יריבי שהם המריבים בדברי קושי כמשמעות ריב וזהו ריבה ה' וגם בשם זה לחם את לוחמי שהוא אל אהרגם כי אם לחם אותם:

ב

ואיך יהיה זה זה הלא הוא כי תחזק מגן כו' שלמנוע בחירתם אי אפשר שאם כן תבטל מדת שכר ועונש רק החזק מגן שתמציא לי הגנה שאחר עשותם כל פעולות מצודותם עלי תגן בעדי שלא יהרגוני וגם החזק צנה שהיא הוראת נשק לקראתם כאלו פורענות עומדת נגדם וייראו ולא שתפעול להם פועל המתייחס לצנה שהוא להרגם כי אם וקומה בעזרתי בלבד.

ג

ואם לא יספיק ליראם הוראת פורענות בלתי גדול הנמשל לצנה הרק חנית שהוא גדול מצנה ולא להמיתם כי אם לסגור לקראת רודפי שתסגור בפניהם דרך רדיפתם שישובו מלרדוף עוד ולבל תקוץ נפשי באורך אפך אתם אמור לה ברוח קדשך הדוברת בי כי תמיד ישועתך אני ע"י כן בל יענשו על ידך או אמור לנפשי לבל תקוץ באריכות ותעוררגי להתאזר נגדם ולהרוג בם ישועתך אני ולא תושיע ידך לך:

ד

כי אין רצוני להפילם כי אם שיבושו ויכלמו מבקשי נפשי בראותם סימנים כי ה' עוזר לי הם רודפיו כשאול וכן היה עושה במוצאו אותו ואז גם יסוגו אחור ויחפרו חושבי רעתי הם יריבי יועצי רע אל שאול במחשבותם של רע:

ה

יהיו כמוץ כו' לבא אל הענין נזכיר מאז"ל על פסוק תזרם ורוח תשאם ובפ' והוו כעור מן אדרי קיט כי יקרא לישראל עם האומות בעולם הזה כשבולת שבה חטה ומוץ וקש והחטה טמונה בלתי נראית וקש אומרת בשבילי נזרעה השדה וכן המוץ אומרת החטה יבא הגורן ויודיע בשביל מי נזרעה בעת הגורן הרוח מפזר המוץ והקש נשאר לבהמה וחטה נתנה באוצר כן ישראל כטמונים ומכוסים בעולם הזה כחטה תוך השבולת והאומות מכחישי ה' כמוץ גבוהים ומהם כקש עומד בקמה וכל אחד ואחד אומר בשבילי נברא העולם עד בא יום ה' והאומות מ"ה יהיו כעור מן אדרי קיט הה"ד תזרם כו' כן אויבי דוד היו מתגאים עליו ומתנשאים לאמר כי הם טובים ממנו ושהם ימלכו ולא הוא אמר אם בראותם היותך עוזר לי יבושו ויהיו כמוץ לפני רוח שיכירו כי אני הוא החביב לפניך ולפני הוראתיך שתראם יתפזרו מעלי אז ומלאך ה' אל יגוף בם רק יהיה דוחה אותם דחיה מה:

ו

אמנם אם יהי דרכם חשך ולא אור ועם כל זה שיראו העדר הצלחתם בדרכם הרע ועכ"ז וחלקלקות להחזיק עדיין סברתם שלא יבושו אז ומלאך ה' רודפם ממש יהיה ולא דוחה בלבד כקודם רק רדיפה בצרות שיניחוני וגם לא שתבא עליו מכה ויסורין על עונו רק רדיפה כענין קול פחדים וכיוצא גם כוון באמרו ומלאך ה' כלומר למה שהוא מלאך ה' ירדפם כי יחוש על כבודו יתברך אשר לא שבו רודפי מפניו בהכירם היותו יתברך עוזר לי:

כי חנם טמנו לי כו' יאמר הלא אמרתי שבדרך אשר ילכו ברדפם אותי יהי מלאך ה' רודפם ואם יאמר איש למה בחרתי שבדרכם של חשך שרודפים אותי שם יהי מלאך ה' רודפם ולא איזו שואה או צרה שתבא עליו קודם שישוב לרדוף למען יתן אל לבו כי בשלי הצער ההוא עליו על כן הקדים ואמר הנה כי במה שעשו לי ללכדני לא את גופי ולא את נפשי כי את גופי חנם טמנו לי שחת רשתם כי לא נצד גופי ברשתם וגם חנם חפרו לנפשי כי כאשר חפרו לא נלכדה נפשי שלא חטא בדבר כי אדרבא תחת כרות את ראש שאול כרת כנף מעילו ובפעם השנית לקח החנית ולא שלח בו את ידו:

ח

ועל כן אם תבואהו שואה לא ידע שאול שבעון רודפו אותי באה לו כי נקל עונו בעיניו באמרו כי חנם טמנו לו שחת רשתם כו' ולא יכיר בשואה א' שתבואהו כי לוקה הוא בעונו עד בא עליו צרות רבות אך כאשר רשתו אשר טמן לי תלכדו שבדרך שבו רודף אותי תלכדנו אז א"צ צרות רבות ליכנע ולשוב כ"א בשואה א' יפל בה שיכנע ויכרע ויפול וישוב מחטאו שהוא כי בדרך עצמו יהיה מלאך ה' רודפו כי אז יתן אל לבו כי עונו ילכדנו וישוב ממנו:

ט

ונפשי תגיל כו' לבא אל הענין נזכירה שני מאמרי רז"ל אשר אמרו על פסוק ויצא הרוח מלפני ה' ויאמר אני אפתנו וכו' ויאמר ה' צא ועשה כן כי אמרו רז"ל כי רוח נבות היתה מקטרגת ואומרת שתפתה את אחאב ויפול ברמות גלעד על שסקל על ידו ויאמר לו ה' צא ממחיצתך ועשה כן כי אשר חבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצת הקב"ה. עוד מאמר שני והוא משנת ר' מאיר כשאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי וכו' משל לשני אחים תאומים וכו' הנה כי אפילו כשאדם מצטער או מת בעונו שכינה מצטערת כאילו כביכול נוגע אליה הדבר. ובזה נבא אל הענין כי הנה שנים בקשתי מאתך אחד שאני לא אמית את אויבי שנית שגם אתה אל תתנהג אתם במדת הדין ואל תהרגם כי אם שתבא אליהם שואה מעין מעשיהם ברשת ממש שטמנו באופן יכירו כי חטאו וישובו אליך ויחיו כי לא אחפוץ במיתתם אמר עתה הנה בזה שלא ילקו וימותו ע"י על ידי כן ונפשי תגיל בה' שלא יוציאוה ממחיצתו של הקב"ה והוא אשר כתבנו מענין נבות ועל השני שגם אתה ה' לא תהרגם רק שתורה להם כי רעה הם עושים באופן ישובו אל ה' על כן תשיש נפשי בישועתו של הקב"ה שלא יצטער במיתת עושה הרעה לומר קלני מראשי כו' כענין שני אחים תאומים גם בדרך הזה יהיה לו יתברך לישועה:

י

וגם הגוף ישמח כי הנה כל עצמותי אשר כל אבר מקיים מצוה ומתקדש עתה במה שתצילני מבא בדם נפשות אויבי כל עצמותי יחד ישבחו כי אם היתה ידי הורגת בהם לא היתה ידי לבדה נפגמת כי אם כל עצמותי המתנקמים ויאמרו כי עליהם לשבח לאדון הכל כי הן הם עוזרי היצר הרע כנודע לעשות רצונו וברצות היצר הרע לעמוד על נפשי כל עצמותי אנשי עצתו ימהרו לשפוך דם כי היצר הטוב המעכב נשאר יחיד ועני כי האברים עם היצה"ר על כן כל עצמותי יודו לה' חסדו כי הצילם מבא בדמים ויאמרו ה' מי כמוך מציל עני הוא היצר הטוב מחזק הוא היצר הרע עם היות החזק ההוא ממנו מן העני כי בתוכו הוא שרוי ואין אויב כביתיי שאין יכול לימלט ממנו ועני הוא כי כל האברים בעוזריו ונשאר היצר הטוב עני הוא ילד מסכן ומצילו יתברך מהאויב החזק וביתיי כי בקרבו הוא שרוי זה אומרו ממנו כי היצר הטוב מחובר אל הנפש שממלאה את כל הגוף והיצר הרע בקרבו כזבוב במפתחי הלב והוא שהציל אותי מלהרוג את אויבי אשר היא היתה עצת היצר הרע וכאשר הציל שלא יהרוג גם הציל שלא יהרג וזהו ועני הנז' ואביון כי אשר הוא עני ואביון מה יש לו שיגזלו ממנו אין לו כי אם נפשו מציל הוא יתברך מגוזלו שהוא מהאויבים הבאים להרוג שהוא לגזול את הנפש מהגוף נמצאו משבחים על מה שהצילו ה' שלא יהרוג ושלא יהרג :

(ט) או שיעור הענין על דרך זה לומר מה שאני מצטער אם הייתי נופל ביד מבקשי נפשי לספותה לא על הנוגע אל נפשי כי הלא האויב לא יוכל להצר ולהרוג רק את החומר והרוח תעלה לאור באור החיים את פני ה' וזהו ונפשי תגיל בה' בהיותה עם ה' למעלה תגיל בה' כו' כמדובר ולא היתה חוששת מפאת עצמה אך אם תשיש בישועתו יתברך מיד אויב:

(י) לא למען עצמה רק למה שעל ידי כן כל עצמותי תאמרנה כו' שהוא על החומר שכל אבר ישתלם בעולם הזה במצות כמאמרם ז"ל משא"כ אם המיתוהו אויבי כי אפשר היה אבר שעדיין לא נשתלם ויתחזק בעבודתו יתברך על ידי ראות היותך מציל עני מחזק כו' כמדובר.

(ט) או יאמר ונפשי תגיל כו' לומר ענין אביגיל אשר אמרה לדוד בבואו להמית את נבל כי לא יושיע ידו לו להמית את אויבו פן תהיה זאת לו לפוקה לו לנפשו כי והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' ועון זה מעכב מהיות את ה' שנית על העתיד כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן שהוא עד מלך המשיח כי הוא הוא וזה אמרה עשה יעשה עשה בזמן הזה יעשה לעתיד ועל שני הדברים אמר על כיוצא בדבר לומר הלא שאלתי מאתך ה' שלא תושיע ידי לי כי אם שאתה ה' במדת רחמיך תריב את יריבי באופן שהמה ישובו אליך הנה בזה ונפשי תגיל בה' שתהיה צרורה את ה' ולא תהיה זאת לה לפוקה וגם לעתיד תשיש בישועתו יתברך בזמן ישועת גלות שכינה ביום נקם בלבו יתברך כי יהיה לי בית נאמן והמלך המשיח ישמח בישועת ה' כשלא תושיע ידי לי והם שני הדברים שאמרה לו אביגיל על כיוצא בזה גם יתכן לומר כי אומרו ונפשי תגיל בה' הוא לעתיד שיהיה השם שלום וגם תשיש בישועתו יתברך הוא ישועת השכינה מהגלות והוא מעין הקודם ואמרתי הנה כי מפאת הנפש אין לי דאגה :

(י) אך מה שארויח הוא מפאת הגוף כי עתה כל עצמותי תאמרנה כו' שאכיר מה שתפליא לעשות להציל עני מחזק ממנו שעם היות מיד בעל בחירה כי אז היה ראוי לבלתי הציל לבלתי מנוע הבחירה ואתה תעשה באופן תציל ותתקיים חפשיות הבחירה כי תניח את האנס או עושק יעשה כל השתדלותו ולא תמנעצו ואח"כ תציל את העני מידו וכן עני ואביון ממי שכבר הוא גוזלו כי עשה והתחיל אשר זמם בבחירתו ואח"כ תציל מידו:

יא

יקומון עדי חמס כו' הנה עד כה דבר על צרת הלוחמים עמו ורודפים אחריו להרגו עתה מתחיל לדבר על המעיזים פניהם נגדו דברים קשים כפויי טובתו אשר הטיב להם ואמר הנה אם יקומון עדי חמס שהיו קמים להעיז פנים לפני להעיד שאני חייב ממון הנה חזקה שלא יעיזו פניהם להעיד נגדי על מה שאני יודע שהם מקשרים כענין לוית מפלוני מנה וכיוצא כי אם אשר לא ידעתי ישאלוני כענין אתה חייב מצד אביך כי נשתעבדו קרקעותיו בחובו בחייו וכיוצא בזה מדברים שאין הנתבע יכול להכזיבם ואין זו העזה:

יב

אך אלה שישלמוני רעה תחת טובה שמעיזים פניהם לשלם רעה למי שעשה להם טובה שאני והם יודעים אין לי נחמה כי הלא הוא שכול לנפשי שאהיה תוהה על כמה טובות שגמלתי חסד עמהם שהיו לנפשי כל החסדים כבנים אל הנפש ועתה בהיותי תוהה תשכל גם כל החסדים והמלאכים שעשתה נפשי בכל אשר היטבתי עמהם כי יאבדם. או מעין זה כי אני כועס על אשר גמלו לי רעה ותורתי משתכחת כמשפט לכל ת"ח הכועס וגם הוא כעובד ע"א באופן שהוא שכול לנפשי תולדות הקדושה:

(ט) או יהיה ענין הכתובים כי תחלה אמר דוד הנה על נפשי איני חושש כי ידעתי כי גם שיהרגוני נפשי תגיל בה' כו':

(י) אך מה שצר לי הוא על הגוף כי חפץ אני שכל עצמותי אחר שהם עושים מצות שישבחונך ויאמרו ה' מי כמוך כו':

(יא) אחר זה בא דוד ואמר כי גם אני הגוף חושש על הנפש כי יקומון כו' ישאלוני אל הגוף ולא אחוש:

(יב) אך ישלמוני כו' אחוש על היות שכול לנפשי כמדובר שתפסיד גם היא ואחוס עליה:

יג

ואני בחלותם לבושי שק כו' אמר הנה בכלל מה שישלמו רעה תחת טובה הוא כי ואני בחלותם הייתי מענה גופי כי היה לבושי שק וגם מענה נפשי כי עניתי בצום נפשי והוא כי לא הייתי צם כדרך אשר לריב ומצה יצומו שאינו עינוי כי אדרבה לשמחה יחשבוהו באמרם כי בזה ינצחום כי אם אדרבה עניתי בצום נפשי שהייתי מצטער ונענה וכל כך הייתי מענה גופי ונפשי שטרם אדבר דברי התפלה כי אם בעוד שתפלתי על חיקי שעדיין היתה התפלה בלבי שהייתי מסדרה בלב שבחקי היתה שבה אלי כי נתקבלה והיתה ענייתה שבה אלי וזהו ותפלתי על חיקי תשוב.

יד

ולא עוד כי אם שאם היו כרע כאח לי התהלכתי שאם היו אלה בגדר רע או אח הייתי מתהלך אנה ואנה להסיר הדאגה מלבי אך באלו לבל יאמר שהייתי שמח לאידם אדרבה כאבל אם קודר שחותי והגמול אשר שלמו לי היה כי ובצלעי שמחו כו':

טו

ובצלעי שמחו ונאספו כו' הנה רז"ל פי' באמרו קרעו ולא דמו שבאמרם אליו הבא על אשת איש מיתתו במה כו' אם היו קורעים אותי לא היה יוצא דם והנה במה שפירשו מלשון דם אפשר לפרש בדרך אחרת והוא כי אמר ראו רוע לבם כי ובצלעי שהוא כאשר בא אל בת שבע שמחו לאיד ונאספו להתעלס יחד ואח"כ נאספו עלי כי באו אלי נכים כמדוכאים ומרי נפש כדואגים ונכלמים על הרעה הגדולה הבאה עלי שהוא להאדיב נפשי להורות כי רעתי ונפילתי רבה ולא ידעתי מאסיפתם כי אם שמאליהם נאספו ואין זה רק להכלימני שאבוש ברבים וכל כך נתפעלתי שהיה כאלו קרעו לבי ובשרי ולא היה ההפרש בין העשות הקריעה בפועל לזה כי אם יציאת הדם כי אם היתה קריעה בפועל היה הדם יוצא ועתה קרעו ולא יצא דם וזהו קרעו ולא דמו:

טז

ואז דרך חונף וזיוף אמרו קצתם דברי לעג על הקבוץ ההוא כענין אמרם מה זה הקבוץ ומה צורך אליו כי מגורשת היתה וכיוצא בזה באופן חונף ולעג על קבוצם לפתוח פתח לצאת מלפניו אחר שהכלימוהו בבואם אמר כי בחנפי לעגי המעוג שהוא הקבוץ הנקרא מעוג שהוא לשון עגולה כד"א עג עוגה והוא כי כל קבוצם בימים ההם היה כחצי גורן עגולה חרוק עלי כו' לומר כי כל כך היה לבם למרע שאפילו בחנפי לעגי המעוג עם שגם אלה רעה בלבבם גם הם על כל זה חרקו הנאספים עלי שנימו שהוא בהיותם עלי עדיין טרם צאתם מלפני חרקו את שנימו כי לא היו חפצים בדברי מהבילים הדבר אפילו שהיה דרך חונף ולעג:

יז

אדני כמה תראה כו' לבא אל הענין נקדים שני דברים אחד כי ענוש לצדיק לא טוב. ב' כי ככפירים שואגים לטרף כן עונות האדם שהם קטיגורים וכחות הטומאה יבקשו לטרוף את נפשו ולידבק בה. ונבא אל הענין והוא כי הנה ראה דוד כי אויביו ראויים לעונש שואה ומשואה והיה ירא פן יענש בהתגלגל צרותם על ידו גם היה ירא פן עון בת שבע ועון מה שאת אוריה הרג בחרב בני עמון יהיו ככפירים שואגים לטרוף את נפשו על כן התחנן על השני דברים על האחד אמר אדני כמה תראה זולת מה שאני רואה מאשמות האנשים האלה אתה כמה תראה מאשמותם צרורות בנפשותם על כן אחלה פניך שתשיב נפשי משואיהם כי מה שנפשי תאבה אל שואיהם וצרותם תשיבנה מזה כי לא יחסר מכמה תראה שעל זולת מה שחטאו לי ילקו ועל השני שכחות טומאת עונותי שמבקשים לטרוף נפשי כי מצאו בה אחיזה מאשר הוטמאה בחטאות אלו לכן השיבנה מהם בל אמות ויאחזו בה וזהו מכפירים יחידתי:

יח

ומה שאבקש חיים לא על הנאת העולם הזה כי אם על שבהיותי חי אודך בקהל רב ויזכו קהל רב על ידי והוא כי דין ההודאה היא קהל עשרה ותרי מנייהו חכמים אני ארבה שהח' יהיו קהל רב ובמקום ב' חכמים עצומים באיכות בעם עצום גדולי השלמות והחכמה אעשה הלול שהוא יותר מהודאה כי העם עצום ישכילו יותר וזהו בעם עצום אהללך:

יט

אל ישמחו לי אויבי כו' אומר עוד כוונתי בשאלתי שתציל ממות יחידתי ולא שאלתי שתכפר עוני ואמות כעת זכאי למה שאל ישמחו לי אויבי ואהיה אני כלי להם לחטא ומה שישמחו לי הוא על שקר ושונאי חנם לא יערבו לדבר בפי' אך לא יבצר מהם שיקרצו עין:

כ

ומה שאמרתי שישמחו על שקר הוא שלא יאמרו שמיתתי היתה כפרתי ויבא שלום ינוח על משכבו כאשר לכל צדיק כי אדרבה לא שלום ידברו כי מה שידברו הוא לא שלום לומר כי לא צדיק אני ולא נתכפר עוני והאמור לבלתי צדיקים אין שלום אמר ה' יאמרו עלי ושמא תאמר איך יוכלו לומר כך ושמואל הנביא אמר ונתנה לרעך הטוב ממך הנה לא ישיתו לב כי הנה על רגעי ארץ הם נוחי נפש אשר בארץ המה דברי מרמות יחשובון שבמרמה דברו ולא באמת ועליהם אמרתי שיחשובון ולא ידברו בפיהם:

כא

אך עלי הרחיבו פה לדבר וזהו וירחיבו עלי פיהם אמרו האח האח כו' לומר האח על שנמצא בי דבר רע וגם האח על שראתה עינינו בי נתגלה טיבו בימינו. או יאמר כי הנה השמח במפלת אויבו רואה ה' ורע בעיניו ושב מעל מי ששמחו עליו אפו כד"א בנפול אויבך כו' פן יראה ה' ורע כו' ובזה יאמר וירחיבו עלי פיהם ואמרו כי שמחו בנפילתי שמחה כפולה כי אמרו האח האח ראתה עיננו הנה כי בנפול אויבם שמחו:

כב

ואיני אומר פן יראה ה' ורע בעיניו כ"א שכבר ראיתה ה' ואין ספק שאל תחרש ותשיב מעלי אפך שהוא להשיבו מעלי ולהביאו עליהם אך אבקש ממך שלא תצר להם בשבילי כי אם שלא תסתלק שכינה ממני וזהו אדני הוא שם אדנות אל תרחק ממני שתועיל השבת אפך מעלי לזה. ואם נאמר שלא ערבו אל לבם לומר האח כו' לפני דוד כי אם שלא בפניו אפשר יאמר וירחיבו עלי פיהם כו' לא שראיתי אני וגם לא תאשימני למקבל לשון הרע כא ראיתה ה' שאין דבר נעלם ממך לכן אל תחרש ולא שתצר להם רק לשלא תרחק ממני:

כג

העירה והקיצה כו' הנה בשני דברים היה צריך לבא במשפט א' על עון אשר בא אל בת שבע. שני על אשר היו אויביו מצרים ומצערים אותו כשופכים את דמו ועל הא' אמר עורה והקיצה למשפטי ועל השני על בעלי ריבו אמר אלהי ואדני לריבי. וכונת הכתוב לומר כי הלא אמרתי אדני אל תרחק ממני שלא תסתלק שכינה מהיות עמי והלא יאמר אומר איך שם זה ידינך אם תהיה לו כבן בית שלא תסתלק ממך לזה אמר אל שם אדנות שהזכיר גם שאמרתי אל תרחק ממני לא שתהיה עוזר לי בדין או שתדום לבל הרשיעני כ"א אדרבה העירה והקיצה למשפטי וזה הוא על דבר משפטי ודיני על עוני כי על ענין ריבי עם יריבי בזה ידעתי כי כל כך רע הדבר בעיניך לא בלבד שם אדנות שהוא מדת הדין הרפה כי אם אלהי ואדני שהם מדה"ד הקשה ושם אדנות הוא מדה"ד הרפה תחבר לדון אותם על ריבי ואמר אלהי ולא אמר אלהים כלומר כי יקנא על ריבם עמדי מתייחס לאלוה שלי אך ידעתי כי אם לריבי גם הוא יהיו שני בחינות הדין ודאי יחייבו את ראש אנשי ריבי:

כד

אך לא אחפוץ במיתתם כי אם שפטני בריבי הנז' כצדקך אשר צדקך הוא לשתף רחמים בדין שיהיו ה' ואלהי שהם מדת רחמים ומדת הדין לבל ישפטום משפט מות כי הנה כל ישעי וכל חפץ אינו כי אם שאל ישמחו לי כי יראו בישועתי וטובתי שידעו כי אתה עמדי ואל ישמחו לי במיתתי ורעתי:

כה

והוא כי על עצמם ירא אני אל יאמרו בלבם האח נפשנו בל יאמרו שישי ושמחי נפשנו כי את היא הצדקת ולא נפש דוד והוא כי גם שלא עליהם צרה בעצם אבקש תבא עליהם העדר שמחה שיכירו כי בלתי טהורה נפשם לפניך ועל הנוגע אלי תצילני אל יאמרו בלענוהו אם אמות הפעם או תייסרני רעתי לפניהם וזה לא יאמרו בלבם בלבד כאשר על עצמם באמרם כי הם הטובים שאמר אל יאמרו בלבם האח נפשנו כ"א בפי' בפיהם יאמרו בלענוהו כי זכותנו כבדה על אשמתו ובלענוהו. או יהיה כי היו שתי כתות באויביו אחת אשר לא יאמרו רק האח נפשנו כי את היא הצדקת ולא נפש דוד כי לא חטאנו אך אינם חפצי רעתי ויש כת אחרת חפצי רעתי ועל הא' אמר אל יאמרו בלבם האח נפשנו ועל השנית אמר אל יאמרו בלענוהו כי הלא בזה יחטאו לה':

כו

ואיני חפץ לא בהעוותם ולא במיתתם כי אם בתשובחם כי ע"י ראותם כי תיטיב לי ולא להם יבושו ויחפרו יחדו חפצי רעתי הם הכת השניה דסליק מינה וילבשו בושת וכלמה המגדילים גדרם עלי ואומרים האח נפשנו שנפשם גדולה וטובה מנפשי שהיא הכת הראשונה דפתח בה באופן שיבושו וישובו אל ה'.

כז

והנה ידעתי כי לעומת אלו יש צדיקים חפצי צדקי והם ירונו וישמחו אותם שהיו חפצי צדקי שאצדיק בדיני ויאמרו תמיד יגדל ה' החפץ שלום עבדו:

כח

אך אני לא אייחס הדבר אל צדקי כשמח בהיותם חפצי צדקי לשוני תהגה צדקך לומר כי הצדק שלך הוא ועל אשר יאמרו תמיד שלום עבדו אני אודה שאיני ראוי ליקרא עבדו כי לא יבצר שחטאתי כמאמר נתן הנביא כי אדרבה כל היום תהלתך על שמחלת לי. או יאמר בדרך הזה אשר חפצתי שלא תבא רעה על אויבי רק שתעשה דרך שיבושו ויחפרו וישובו מדרכם הרעה בזה אזכה יותר מבתחלה כי עד כה לשוני מאליה תהגה צדקך שהוא בחצות לילה שהיתה רוח צפונית מנשבת ושורה מלתו יתברך על לשוני אך מעתה אזכה יותר כי לא בלבד בחצות לילה כי אם כל היום תזכה לשוני להללך וזהו כל היום תהלתך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.