יפה תואר על ויקרא רבה/טז

יפה תואר על ויקרא רבה טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על ויקרא רבה - פרשה טז

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

רמ"א שש ושבע. ושש הנה קאי על האמור לפני זה דכתיב אדם בליעל איש און זהו כלל על כל הי"ג פשעים הנמנים אח"ז. ועתה מונה השש. א' הולך עקשות פה. ב' קורץ בעיניו. ג' מולל ברגליו. ד' מורה באצבעותיו. ה' תהפוכות בלבו חורש רע. ו' מדנים ישלח. אלה השש אשר שנא ה'. ושבע תועבת נפשו הוא אשר מונה עינים רמות וגו'. ובין השש מונה לשון הרע הבאה ברמיזה דאינו חמור כ"כ כמו לשון הרע המפורש דמונה בין השבע וכמ"ש בירושלמי פאה. וכן חורש רע מן השש הוא החושד את חבירו ומחשבות און הוא לגזול ולהרע. ומ"ש לפני השש אדם בליעל איש און הוא הכלל על כל הי"ג פשעים המנויים אחריו:

שקשה כנגד כולן. ואע"ג דלפני זה מונה עינים רמות דהוא ג"ע כדמפרש וכן ש"ד וידים שופכות דם נקי אך משלח מדנים קשה דמביא לש"ד ולכל עונות וכדאיתא בעירוכין גבי לשון הרע:

וכולן לקו בצרעת. כי העונש בא או מטבע כמו מעינים רמות דהוא מזנות תבוא צרעת או מדה כנגד מדה כי לשון שקר דמטיל דופי ברעהו יהיה הוא מגואל ונתעב בצרעתו. ושופך דם נקי נלקה בצרעת. כי המצורע חשוב כמת וחורש מחשבות און אם יתפרש גסות הרוח יהיה שפל ונבזה בצרעתו ואם יתפרש בגזל מפורש בגמ' ופנו את הבית הוא כנס מה שאינו שלו יבוא הכהן ויפזר את ממונו וכנגד רגלים ממהרות לרוץ יסגר בצרעתו וישב בבית החפשית. וכנגד ומשלח מדנים והפריד בין אחים לכן בדד ישב מחוץ למחנה:

אחת מהן ארוכה. דריש טפוף מלשון לטפויי קאתי כלו' שמגדילות עצמן:

צורת דרקון. ודריש תעכסנה מלשון עכנה ודרקון:

ותדבר מרים וגו'. כי פירש מאשתו מעצמו. וזה היה שקר כי במצות ה' עשה כמו"ש ז"ל:

לבוז כהונה גדולה. פי' לבוזז ולגזול כי חורש מחשבות און קאי על גזל:

תורת המצורע המוציא שם רע. דריש מדוע כתיב תורת הצרעת או הצרוע. או תורת טהרת המצורע וקרי ליה מצורע בשביל חטאו שגרם לו:

ב  [עריכה]

כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה כו' הנה הרוכל היה מוכיח לעם ולמד לכל חוטא אשר השחית את גופו בחטאו תיקון ומדה ישרה הנמצאות בתורה לרפא את משחתו כי התורה הוא מרפא לכל בשר וכאשר בא ר' ינאי אליו אשר עסק בתורה כל ימיו וזך וישר היה לא יכול למצוא בו עון רק עון הנמצא בלומדי תורה כי לפעמים בהוכיחם לעם יוציאו מפיהם דברים קשים לשון הרע המבזה את השומעים ולכן הראה לו את הכתוב נצור לשונך מרע. כי גם בדברים מועילים ונחוצים ראוי לנצור את הלשון מרע. ומזה הבין ר"י מה שאמר שלמה שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. ולמה לא אמר סוגר פיו. ולשונו וכן לא ידע האם שומר מצרות נאמר על צרות העוה"ז או על העונש בעוה"ב ומדברי הרוכל הבין כי לא טוב לאדם לנוס אל הקץ האחרון ולסגור את הלשון בבריח ודלתים. בשביל דהסכנה מהלשון קרובה לבוא. אבל טוב לדבר בדברי תורה ובדברים מועילים ורק להשמר בהם כי לא יתערבו במו דברים קשים ורעים. וגם הבין כי שומר מצרות נפשו הוא כמו שומר מצרעת כי המצורע חשוב כמת וכמו"ש דוד מי האיש החפץ חיים וינצל מצרעת הנחשבת כמיתה נצור לשונך מרע:

ג  [עריכה]

לבדו ישב. כי גם שאר הטמאים כמו זבין וטמאי מתים לא ישבו עמו כדאיתא בפ' אלו דברים כי טמא מת נשלח רק ממחנה שכינה וזב רק ממחנה לויה ולא ממחנה ישראל אבל מצורע נשלח גם ממחנה ישראל ולכן גרס ר"נ כד הוי חמי חד מנהון במדינתא. כי הוא צריך להתרחק מכל מחנות בני אדם:

ד  [עריכה]

והאש מלהטת. בא לרמז בזה כי תורתו היתה ברורה ומאירה כאש ומנוקה מכל ספק. ואחרים אשר לא שמעו את דבריו שאלו שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק. ובענינים נשגבים כאלה לא יוכלו אחרים לתפוס עליו ולסתור את דבריו אבל הוא ענה להם כי הוא מקשר דברי תורה לנביאים כו' והכוונה כי גם בהלכות הוא מחזק דבריו מדברי תורה נביאים וכתובים שהם מוסכמים מכל צד. וברורים ומאירים המה כנתינת התורה באש המורה כי התורה מאירה וברורה היא:

בתורה בנביאים בכתובים. הן זה הוא דרך חז"ל כי בבואם לחזק דבריהם אשר תבונת אנוש לא תשלוט עליהם יביאו ראיה מתנ"ך אשר כולם מסכימים לזה. וגם הכא אף כי מסברא היה שלא ימנע ה' הטוב גם מאדם רשע כי יקלס לה' אבל מתנ"ך מוכח ההפך. וי"ל עוד כי שבחי ה' יפרדו לשלשה חלקים. הא' הוא לשבחו על חסדו אשר יעשה עם יצירי כפיו. הב' הוא על הנסים והנפלאות אשר יעשה עם בני אדם. והג' הוא לשבחו על בריאת שמים וארץ וכל צבאם. ועל שלשה אלה מביא לראייה כי אין לרשע חלק בזה. מן המצורע אשר דרכו להתפלל לה' כי ירפאהו ויספר חסדיו אשר עשה עם יצירי כפיו מוכח כי הזהירתו התורה ועל שפם יעטה כי יסגור שפתיו ולא יספר חסדיו. מגיחזי אשר ספר נפלאות ונסים אשר יעשה ה' ע"י אלישע. מוכח כי ה' יתעב שבחי הרשע גם בחלק הזה. ומן הכתוב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי מוכח כי גם חקות שמים וארץ אשר יספר הרשע וישבח בזה לה' תועבה היא לפניו:

ה  [עריכה]

פתר קרייא במרים. הכוונה בזה כי הכתוב מזהיר אל תתן את פיך וגו' גם באופן כזה אשר היה במרים. כי מרים כוונתה היתה לטובה כי לא יפרוש מאשתו וגם דברה באחיה אשר היה עניו מכל האדם. ובכל זאת קצף ה' עליה. לכן לא יבקש אדם היתר בדברו בפיו ומכ"ש שראוי להזהר לדבר בשאר בני אדם אשר אינם ענוים:

אל תתן רשות. ולכן כתיב בקרא אל תתן את פיך ולא אל תפתח:

מלה בסלע. פי' גם בשבתו בין החכמים המדברים תורה וחכמה טובה יותר השתיקה ולשמוע דבריהם ולהבינם. מלהתערב בלשונו לשאול ולהקשות. אבל בדברים בטלים המלה איננה שוה כלום והפסד הוא למדבר בם:

ז  [עריכה]

מכפרין עליו. אע"פ שמתים ע"י זה כך הכהן הנהנה מישראל ראוי ליזקק לכפרתן אע"פ שיסבול צער מזה וכאשר יאמר המשל כי אם תאכל מן הדקל אל ירע בעיניך גם אם תלקה בו:

ח  [עריכה]

שתחלתו מתוק. ודריש חולי מלשון מתיקות וכדדרשי על ויחל משה. ומשום דיש שני מיני חלאים. המין הא' הם המורגלים הבאים מסבת יצרו הרע ותאות המותרות. וע"ז אומר והסיר ה' ממך כל חולי. ומין הב' הם המשונים הבאים מסבת אשר חוצה לו וע"ז אמר וכל מדוי מצרים הרעים שהם משונים לא אשים עליך:

ר' תנחומא בשר"א ור' מנחניא אמרו והסיר ה' ממך כל חולי זו מרה על דעתיה דר"א צ"ט מתים במרה וא' בידי שמים כצ"ל ע"פ הגמ' בפ' המקבל:

יתיר חדו כסו ומה דכתיב לפני קרתו מי יעמוד זהו במקום שאין מחסה ומסתור ממנו:

ט  [עריכה]

לשחוט לחזור. צ"ל למשולחת לחזור כי לא יוכל להחזירה בידים וכן הוא כאן בתנחומא. ובמדרש תדשא פ' י"ז:

בעון בצעו. כדלקמן על י' דברים נגעים באים ובהן יש גזל:

אם הניבו שפתיו. פי' שתפלתו שגורה בפיו וכדאי' בפ' אין עומדין ומביא לראיה מן בורא ניב שפתים ומ"ש כאן מ"ט תכין לבם וגו' זהו דבור אחר וקאי על המכוון בתפלתו וכן הוא הגי' בילקוט תהלים:

כבר שלמיה מניה כו'. פי' כבר נפרע ממנו על חטאתו לכן יזכה מעתה והלאה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף