מתנות כהונה על ויקרא רבה/טז

מתנות כהונה על ויקרא רבה טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על ויקרא רבה - פרשה טז

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

שבע מקיימין. פי' שבע דוקא הן ולא יותר והאי דכתיב שש ושבע ולא כתיב שבע שנא היינו כמו והשביעית:

שייפין כו'. משופין ופשיטן גבהן למעלה בקומה זקופה כרומח ובאיכהרבה בפסוק סורו טמא גרס שייפין ברומהון ואולי כי כן עיקר:

בקולירא אדומה. כחל שכוחלין בו העינים מל' קילורית לעין:

וטפוף. ל' צף בגובה אשר הציף ת"א דאטוף:

קונדיריקון. פי' הערוך מנעלים:

עבה. שהיו השוליים עבים וגבוהים:

צורות דרקון. דרש תעכסנה ל' עכס שהוא ארס של נחש:

רופסת. דורכת בכח ודריש תעכסנה ל' עצירה ובעיטה:

אמר. לישעיה:

והיה ישעיה אומר באיכה רבה גרסי' ירמיהו וה"ג בילקוט בשם פסיקתא:

אפרכוס. שר:

אסטרטליטוס. יועץ:

לא קיימא דילי. בתמיה:

וקיימא דילהון. פי' ושלהם מקויים:

ושפח. ל' ספחת:

משפחות כו'. דרש ושפח ל' משפחה מדכתיב קדקד. ומשמע דכנים היו דשכיחי התם:

אמהן משעבדן. פי' אמהות משועבדות. ה"ג לקמן באיכה רבה מהו ושפח ושפע והוא בחילוף אותיות אחה"ע ופי' השפיע ושפך דמה לחוץ וכל זה כדי שלא יבאו עליהם השונאים ויתערב זרע קודש כו' ודייק ל' קדקד בנות ציון שישאר הקדקד וראש יחס בנות ציון ומצאתי בילקוט בשם פסיקתא גרס ושפח שמר משפחותיהם:

כדי כו'. ודרש ושפח נוטריקון שמר משפחות וכן עיקר:

אמר הקב"ה כו'. סיומא דמלתא דלעיל שלא הלקה אותם בצרעת לדברי ר' יוסי בר חנינא. ולר"א צ"ל שאחר שהלקן בצרעת אמר הקב"ה כן:

סירון הוא לשון סרחון:

הקיז דם כו'. משנה היא בפ' כל היד ומסיים התם הקיזו שניהם ושימשו הווין להון בנים בעלי ראתן:

מזבובים כו'. הזבובים שבורחים מעליהם שכל כך הוא חולי דבוק:

לא עייל באהליה. של בעלי ראתן:

לא הוי אכלין ביעיא. לא היו אוכלים ביצים מבית של בעלי ראתן וכל זה הוא בכתובות פרק המדיר:

ב  [עריכה]

בעי למזבן. רוצה לקנות:

אודקין. י"ל דוחקין עליו הבריות לקנות ממנו או פירושו הביטואחריו וישקף ת"י ואדיק:

יתיב ופשט. ישב ועוסק בפשוטי המקרא וחוזר עליהן:

בתורקליניה. בטרקלין שלו:

שומעים כו'. שמעו לאותו רוכל שהכריז כו':

תא סק כו'. בא ועלה אלי לכאן ומכור לי:

אטרח עליה. היה מטריח עליו והפציר כו':

סליק כו'. עלה אצלו:

ג  [עריכה]

לעננא. לענן:

חמון ליה כו'. רואין אותו ואין מכירין אותו:

במזרחו כו'. צ"ל שאותו רוח עלול להקביל טומאה יותר משאר רוחות ואולי ר"ל במזרחו באותו צד שהרוח בא עליו ממזרח שרוח מזרחית קשה שנאמר רוח קדים עזה וכמו שפי' רש"י שם ולא נקט מערבו לאורויי טעמא קאתי שרוח מזרחית קשה מ"מ הראשון נראה עיקר ודו"ק:

מבואה. רחוב ושכונה:

לא הוו עיילי כו'. ולעיל איתא ר' אמי ור' אסי לא הוו אכלי כו' ואולי תרווייהו איתנהו:

כד הוי חמי כו'. כשהיה רואה אחד מבעלי ראתן:

במדינתא. בעיר:

מרגם להו כו'. ל' רגם ירגמהו היה זורק בהם אבנים ואמר ליה צא לאתרך למקומך חוץ לעיר:

לא תזהם לברייתא. לא תטנף ותטמא הבריות:

לבדו ישב. דרש בדד מלשון בד בבד והוא ממלות הכפולות כמו אדמדם ירקרק הפכפך:

מיטמר. מחבא ומסתיר:

על שום. על כל הנזכר דלעיל קאי שכל כך רחקם הקב"ה על שהוציאו ל' הרע על הבריות ורחקו שלום הבריות זה מזה:

ד  [עריכה]

מחריז. מחבר כד"א חרוזות דגים:

וטמא טמא יתרא. שהוא עצמו קורא כן והוא קלון לו:

ודלמא לאחורי תרעא כו'. וכי לאחורי הדלת היתה עומדת האשה עם בנה שמיד שהתחיל לספר המאורע היו באים שניהם לפניו שנאמר זאת האשה וזה בנה:

הסיטה גרס והוא ל' שיטה ועפיפה וכד"א אליהו בד' טיסות כו' ול' הסיטה יש ליישבו אך בדרך רחוקה:

כדי שלא יספר וכו'. דמסתמא המלך שאל את פיה בעצמה:

ה  [עריכה]

באלין. באלה:

בחניפי תורה. עי' בקהלת (ה' ג') ובפסוק שבתי וראה כו':

לאחד מאיבריך. הלשון:

כל אבריך. שכל הגוף נלקה בצרעת:

מלה בסלע כו'. משל הוא במקום שקונין דבור בסלע יש לקנות שתיקה בשני סלעים כי השתיקה טובה כפלים מן הדיבור וכדמפרש ואזיל:

ז  [עריכה]

קולנין. משמיעין קול וצפצוף:

צפור דרור. כלומר הצפור הזה מצותו להיות צפור דרור כדאיתא בתורת כהנים ונקראת דרור על שם שהיא דרה היכן שתרצה ואין מוחה כמו שדרשו חז"ל ואין לומר צפור דרור כמשמעו שהרי היו צריכין להיות עופות טהורות כמו שפירש"י ז"ל בפרשה זו ועיין עוד בהרמב"ן:

במתלא אמר מאן דאכל כו'. פירשתיו לעיל סוף תזריע ור"ל מי שהוא מקבל הנאות ומתנות יכפר בעדם תמורת זה:

ח  [עריכה]

מאדם יהא כו'. ממנו הוא ובו תלוי שלא כו':

זה יצ"ה כו' כל חלי דריש מלשון מחלייה ליה שפירושו ממתיק וסוף בא לידי חולי כמשמעו:

ה"ג כל חלי זו עין פי' עין הרע כן הוא בב"מ דף ק"ז והכי מוכח לקמן:

רב אמר תשעים ותשעה בעין על שהיה שורה ודר בבבל דהוי כו' שהיה עין הרע שכיח:

ור' חנינא אמר תשעים ותשעה בצנה על שהיה שורה בציפורי שהיה שם צנה והכי איתא בירושלמי דפ' (אלו קשרים) [שמונה שרצים]:

צלי עלי. התפלל עלי:

א"ל כו' יהי רצון שתנצל מן הצינה ומן הקור:

א"ל אנטונינוס יתיר כו' מה תפלה היא זו אם קר לך עשה לך כסות אח' יותר והצנה הולכת לה וחזר וא"ל יהי רצון שתנצל מן השרב וחום:

א"ל הא כדו כו'. הרי בזה תתפלל עלי דכתיב כו' ובירושלמי דפרק חלק איתא קצת באופן אחר:

תשעים ותשעה בשרב. מתים בשרב:

בפשיעה שאינו שומר את עצמו בדרך הבריאות ופושע בגופו ועיין שם פרק המקבל:

ט  [עריכה]

כשם שאי אפשר לשחוטה כו' והוא דלא שחט שניהן סי' כשם שפרח הוא כן תפרח הצרעת:

לגיונותיו. חיילותיו ופמליא של מעלה:

בעון בצעו כו' סיפיה דקרא וילך שובב בדרך לבו ועל זה קאי ר' אבא ואמר הדר תוביי לתובי' פי' הערוך והכי מוכח בילקוט ישעיה (שמ"ט) הקיא והצואה חוזרת למקום קיא וצואה ושובב קדריש מלשון שב על קיאו כלומר הצרעת שב ובא על עסקי דבה ולשון רע ור' יהושע בן לוי דרשו לענין בפני עצמו ודריש ל' שטות מל' ומשובותיך תוכיחוך:

ה"ג כד שלמין מיניה זכיה לרחוק כו'. והכי פי' אם נתרחק כבר מחמת חטאיו ושלמו לו זכותו הש"י קרוב אליו מצד חסדיו הנאמנים כמו שדרשו חז"ל אני הוא קודם שיחטא ואני הוא לאחר שחטא אם יחזור בתשובה וכמו שדרשו חז"ל פ' אין עומדין על פסוק זה בעצמו:

ואסיניה ארפאנו בל' ארמי ואסיני ליה לגרמי' פי' אני בעצמי ארפאנו שאז יהא נרפא בודאי ומייתי שפיר ראיה מפסוק רפאני וכמו שדרשו בספר הזוהר על פסוק זה שרפואות ב"ו אינה אמיתית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף