עץ יוסף על בראשית רבה/לה

עץ יוסף על בראשית רבה לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה לה

פיסקא: א  ב  ג  

א  [עריכה]

שעבר על הצווי. שלא קיבל עליו לפרות ולרבות עד שנשבע לו שאינו מביא עוד מבול לעולם וכדדרשינן לעיל פ' ל"ד סימן ד':

לפיכך נתבזה. באהל אשתו וכמ"ש לקמן פרשה ל"ו:

הוסיף על הדבור כו'. נהג עצמו פרישות שלא לעסוק בפריה ורביה עד אחר שנתעסק תחלה בישוב תקונו של עולם בנטיעת כרם וכיוצא להיות העולם מיושב כראוי. ובשכר זה נתייחד הדבור לבניו עמו. שנתעלו בניו ג"כ במדרגתו. שזהו זכות גדול:

ב  [עריכה]

לדרת כתיב כו'. כתב הרבינו בחיי לדרת עולם הווי"ן חסר ללמדך שאין אות הקשת נראה אלא בזמן דורות החסרים פרט לשני דורות אלו שהיו דורות מלאים וצדיקים שלא הוצרכו לאות הקשת. וה"ה בשאר דורות צדיקים וכדמוכח באגדתין מעובדא דריב"ל ע"כ:

לדורו של חזקיהו. שהיו כשרים למאד כדאמר בסנהדרין שבדקו בימיו ולא מצאו תינוק ותינוקת שאינו בקי בהלכות טהרה. וכן דור כנסת הגדולה:

אליהו ז"ל כו'. סייעתא לר' חזקי' דכיון דדחי רשב"י לריב"ל מפני שנראתה הקשת בימיו נראה שבימי רשב"י לא נראתה הקשת:

הוו יתבין תנין כו'. היו יושבין ושונין ביחד. והגיעו להלכה שאמרה רשב"י בדורו. ונחלקו ריב"ל ואליהו בפירושה. ואמרו שהנה רשב"י במערה קבור בה וישאלוה ממנו. ועיין ביפ"ת:

על אליהו כו'. נכנס אליהו אל המערה של רשב"י:

לית הוא כדאי כו'. אינו ראוי שיראה ויקבל פני:

כך אמר רשב"י. איידי דקאמר שבחו דרשב"י בענין הקשת מייתי נמי שבחים אחרים שלו:

אי בעי אברהם למקרביה כו'. פי' הרשעים החוטאים הרחוקי' מהקב"ה בפשעיהם יפטרם ויקריבם לה' ויצילם מעונשי עוה"ב. כל הדורות כולם שעברו ממנו עד הדור שאני בקרבו. אני אקרבנו שוב עד מלך המשיח. ואם אברהם לא ירצה אזי אצרף עמדי אחיה השילוני ונסבלם כולם מימות אברהם עד מלך המשיח. ועיין דוגמת זה בפרק לולב וערבה:

בפחות משלשים צדיקים. כלומר בכל דור ודור. והכי קאמר אין העולם יכול לעמוד עמידה שלימה בשפע טובה וברכה. אבל בפחות מל' צדיקים אע"פ שאינו נחרב לגמרי אין לו עמידה שלימה (נזר הקודש):

משלשים צדיקים. לקמן בפרשה מ"ט יליף לה מואברהם היה יהיה. ובפ' לולב וערבה אמר אביי לא פחות עלמא מל"ו צדיקים:

אנא הוא. דגם על צדיק אחד העולם מתקיים. אבל עמידה שלימה דוקא שלשים צדיקים כנ"ל. וע' יפ"ת ונזה"ק:

ג  [עריכה]

קישותי דבר שהוא מוקש לי. פי' מושווה ומדומה לי. וכמפורש ביחזקאל סוף פרשה א' כמראה הקשת אשר יהיה בענן כן מראה דמות כבוד ה'. ופריך אפשר כן שיהיה ח"ו הקשת אשר בענן שוה לו ית'. ומשני אלא קשין דפירי. כלומר כמו קליפת הפרי הטפל לפרי:

לאחד שהיה בידו קולב. (פי' קרדום או צבת או מזלג ולשון ערבי הוא) רותח בקש ליתנו ביד בנו. (והרמב"ן גרס בקש ליתנו על בנו) ליסרו. וחמל עליו והעביר לעבדו כדי שלא יוזק בנו ויקח מוסר ממה שעשה לעבדו. כן ה' כשיראה הדור חייב וראוי למבול מעביר המכה על הארץ הפסד פירות הארץ. וזהו בענני ענן על הארץ. פי' כשאביא חשך ואבוד. יהיה על הארץ ולא על האנשים. והאות על זה הראות הקשת בענן (יפה תואר). ושמעתי שהמאמר הזה מקומו להלן דאיתא שם מדת הדין שהיתה מתוחה כנגד ישראל הפכה הקב"ה ומתחה כנגד מצרים וכאן צ"ל ר"י בשם ר"י בר"ס אמר לאחד כו':

זו מדת הדין שלמעלה כו'. פירש"י בחומש כשתבא מדה"ד לקטרג אני רואה את האות הנזכר:

ובין כל נפש חיה וגו'. זה מדת הדין של מעלה כצ"ל (א"א) ויותר נראה שמלות זה מדה"ד של מעלה מיותר בכאן לגמרי:

פרשת נדרים. בפ"ק דמועד קטן פרש"י פרשת נדרים ראשי המטות לא מסכת נדרים. ולפי מ"ש כאן נמי פרשת נסכים י"ל דיני נסכים:

ונטלו ממנו רשות. על דעת לנסוע משם. שסבורים ללכת משם מיד וע"פ איזה סיבה נתעכבו שם עוד יום אחד:

אמר להון. ג' היו כנ"ל. ודרש אחד לפני שנים:

מה ת"ל גם כי שלחם. התם כתיב ויברכם יהושע וישלחם וגו' וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם וגו'. ומה תלמוד לומר כי שלחם וגו' הרי כבר נאמר ויברכם יהושע וישלחם:

שבט ראובן וגד. וגם חצי שבט מנשה:

עוד ימים אחרים. צריך להיות ימים אחדים:

ושהו שם עוד. ואע"פ שכבר כתיב וילכו לאהליהם. דרך הכתוב להזכיר הענין בכללות מתחלה ושוב יספר מה שהיה ביני וביני:

לכך נא' וגם כי שלחם. ר"ל ששלחם פעם שניה:

וליוה אותם עד הירדן. היינו מ"ש בפסוק ו' וישלחם וילכו אל אהליהם. שהלך עמן ללותם כמו הולך עמם לשלחם:

ולוו אותו עד ביתו. וזהו מ"ש וישובו וילכו בני ראובן וכו' היינו שמתחילה הלכו עד הירדן. ואח"כ שבו וחזרו עם יהושע. ואח"כ וישובו וילכו. הרי שהיה בכאן שני שלוחין ושתי ברכות:

הברכה האחרונה כו'. שבתחלה בירכן סתם שיצליחו. והשתא האריך שיתברכו בנכסים ובמקנה רב למאד ובכספים ושמלות. וברכם שבלב טוב יחלקו עם אחיהם שנשארו בעבר הירדן שלא יצר להם בחלקם עמם (יפה תואר):

הה"ד ויאמר אליהם לאמר. כצ"ל: ובשלמות הרבה מאוד חלקו כו' כצ"ל: כבר כתיב ביום השמיני שלח. רמי קראי אהדדי שבמ"א ח' פ' ס"ה כתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג שבעת ימים ושבעת ימים וגו' ביום השמיני שלח את העם. היינו שמיני עצרת כ"ב לחדש. ובד"ה ב' ז' פ' י' כתיב ויעשו ביום השמיני עצרת כי חנכת המזבח עשו ז' ימים והחג ז' ימים וביום כ"ג לחדש השביעי שלח את העם:

שנטלו ממנו רשות כו'. שמתחלה רצו ללכת ביום כ"ג ונטלו ממנו רשות ביום כ"ב על יום כ"ג. ושוב נתחרטו להתעכב שם עוד עד יום כ"ד ונטלו ממנו רשות ביום כ"ג על יום כ"ד (נזר הקודש):

ביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח. כצ"ל: כתיב כי חנכת המזבח כו'. לפי דבעי למימר והברכה האחרונה היתה גדולה. ובעי לפרש מ"ש ר' יצחק אההוא קרא ומ"ש רבי יצאת ב"ק כו'. מייתי להא לאשמועינן על מה הוצרכה ב"ק להבטיחן בעוה"ב (יפה תואר):

אוכלים ושותים. שזהו עיקר החנוכה שאין שמחה בלא אכילה ושתיה בבישול וצליה והדלקת נרות הרבה. ואפשר שהדלקת נרות הללו הוו בבית המקדש שהרבו בו נרות לכבוד הבית:

והברכה האחרונה כו'. שנא' וילכו כו'. אע"ג דכ"ז כתוב ג"כ בקרא דביום השמיני מ"מ מדכתיב וילכו לאהליהם שמחים כו' משמע דביום הליכתם דהיינו ביום כ"ג אז זכו להיות שמחים כו':

שמצאו נשותיהם טהורות. מדכתיב אל אהליהם שמחים. ואין אהלו אלא אשתו. וכן דרשו על פסוק וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא והיינו בבואו מן הדרך. ועיין יבמות ס"ב. ומ"ש שילדו זכרים היינו כמ"ש שמחים וטוב לב. שהיו טובי לב מעין השמחה. ועיין בפ"ק דמ"ק:

יצאה ב"ק ואמרה כו'. במועד קטן מפיק לה מן כל הטובה וע"ש בח"א:

ואוחרנא מפרש. משום דבדרשות הנ"ל קאמר הברכה האחרונה היתה גדולה מהראשונה. משום הכי דרש איהו נמי להך דרשא דאית בה כה"ג:

ותלך מאתו מה ת"ל ותבא ותגד כו'. דכיון שכבר הלכה מאתו ולא חששה לשאול דבר מאתו. מה נתחדש לה עכשיו שחזרה להגיד לו:

ויעמוד השמן שהוקר השמן. דרש ויעמוד שהיה לו עמידה אחר שנפל. שהיה מקח השמן בזול ועתה נתיקר. והבינה שנעשה כן ע"י הנביא למענה ובאת לשאול איך תעשה אם תמתין עוד שיתיקר יותר או תמכור מיד:

עד שיחיו המתים. שאפילו יאריכו ימים עד תחיית המתים יספיקם שמן זה לפרנסתם וכן לבניהם אחריהם תהיה פרנסה מדמי השמן הזה שישאר בידם או חילופיהם עד תחיית המתים. ודרש תחיי בתחיית המתים:

הברכה האחרונה. היינו מה שנתייקר השמן לאורך ימים. היתה גדולה מברכת הקרן שלא היתה רק לשלם נשיה:

וכיון שראה כו'. אדלעיל קאי רשב"י ראה רבי יודן ורבי יוחנן שהם אנשים מיושבים בדעת ובדרך ארץ:

ויסע מלאך האלהים כו'. דס"ל כדפי' הראב"ע שע"י נסיעת המלאך מלאחריהם נסע גם עמוד הענן מלאחריהם ועליו נאמר וה' הולך לפניהם יומם וגו'. והוא כי נקרא המלאך בשם רבו. ולכך קשה ליה כיון דכבר כתיב ויסע מלאך האלהים דהיינו מלאך המוליך הענן. ממילא שנסע עמו הענן. ומה ת"ל עוד ויסע עמוד הענן וגו':

אותה מדת הדין כו'. מלאך אלהים רומז למדת הדין וללמדך שאותה מדה"ד שהיתה מתוחה כנגד ישראל הפכה הקב"ה ומתחה כנגד המצריים. ושוב אמר ויסע עמוד הענן וגו' כמשמעו:

ומתחה כנגד מצרים. להיות להם כופר נפש וכדכתיב ונתתי כפרך מצרים. ואחר תיבות ומתחה כנגד מצרים צ"ל המאמר של רבי יודן לאחד שהיה בידו כו' עד על עבדו. וכן המאמר הסמוך שם עד נפש חיה מקומו כאן:

כתוב אחד אומר כל חפצים כו'. דקס"ד דתרוייהו מיירי בחפצי ממון ולהכי קשיא ליה משינוי דלישנא. לכך מסיק דחפציך ודאי היינו חפצי ממון. אבל חפצים היינו אפילו חפצי שמים מצות ומע"ט שלא ישוו לדבר אחד מן התורה. לאשמועי' שאין לבטל ת"ת מפני מצוה דתורה עדיפא:

ר' אחא בשם כו'. הוא נמי ס"ל חפצים וחפציך לא ישוו בה. ומייתי ראיה דמצות מיקרו חפצים מדכתיב כי באלה חפצתי הרי דהמצות מיקרו חפצים. וכצ"ל ר"א בשם ר"ת בר ר' חייא חפצים וחפציך לא ישוו בה. ועיין מ"ק דף ט' שמחלק שם בין מצות שאפשר לעשותם ע"י אחרים ובין מצות שאי אפשר לעשותן ע"י אחרים:

ארטבין. מלך פרס היה כדאי' ביוחסין. והיתה דעתו שהעושר הוא שלימות האנושי. והיה מתפאר עצמו במרגלית חשובה מאד שאין לה ערך שלא תשיג ידו של רבי לתת תמורת המרגלית. והביא מעשה זאת לפרש הפסוקים כר' אחא:

שלח לי כו'. פי' שלח לי דבר שהוא טוב כמותה:

שלח ליה חדא מזוזא. שרבי בא לרמוז לו שאין עיקר שלימות האנושי תלוי בעושר ממון אלא בחכמת התורה אשר יקרה היא מפנינים. ולזה שלח לו מזוזה שהיא חלק מן התורה. וארטבין לא הבין כוונתו לכן שלח לרבי אני שלחתי לך דבר שאין לו שומא וערך. ואתה שלחת לי דבר דלא שוה אלא חד פולר הוא שם מטבע:

חפצים וחפצך כו'. כלו' הכתוב מעיד לנו כי חכמת התורה חשובה אף מכל המצות ומע"ט הנקראים חפצים וכ"ש חפציך דהיינו אבנים טובות ומרגליות כדלעיל כי אין ערך וקץ לשכרה לעוה"ב. ובא לברר לו שאף גם בעוה"ז ניכר שלימותה בתועלת השמירה: ועל זה אמר ולא עוד כו':

דאנא צריך כו'. שאני צריך לשמרו מן הגניבה ואנכי שלחתי לך דבר שאתה ישן והיא תשמור אותך. כי המזוזה מלבד הטעם הכמוס שיש בסוד מצותה נמשך ממנה ג"כ תועלת מפורסם שהיא על פתח הבית לשמור את האדם אף בשעת שינה מכל שטן ופגע רע. ובהיות המזוזה רק חלק אחד מן התורה משמרת לאדם מכל רע. כ"ש העוסק בכל התורה. והיינו דמסיק ומייתי עלה הא דכתיב בהתהלכך תנחה אותך כו' דמיירי בכל התורה. והוא שלח ליה מזוזה לדוגמא להיות החלק מעיד על הכל (נזר הקודש):

בעוה"ז. שעמידת האדם בעוה"ז נקראת הליכה כמ"ש כי הולך האדם אל בית עולמו:

בשעת מיתה. כלו' כל זמן שהוא בקבר. שהמיתה נקראת שכיבה ותשמור עליך שלא תמסר בידי משחיתים רק בידי מלאכי חסד בצרור החיים. ועיין ביפ"ת:

לעתיד לבא. שהקיצותה מרמז על התחיה ע"ד ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו שאז תליץ התורה עליו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף