יפה תואר על בראשית רבה/לה

יפה תואר על בראשית רבה לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה לה

פיסקא: א  ב  ג  

א  [עריכה]

לפי שעבר על הצווי. משום דק"ל למה בא באמירה חדשה ואני הנני מקים וגו' ולא כלל יחד עם האמירה שאמר להם פרו ורבו. וסובר כר"י כי אף שצוהו ה' פרו ורבו היה נח דואג לעסוק בפריה ורביה כמ"ש רש"י ז"ל פן יבוא המבול שנית וימחה את זרעו. לכן בא באמירה חדשה כי לא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. ונחשב לו לעון למה לא מלא את דבר ה' ולכן נוסר מדה כנגד מדה באותו אבר שחטא. ור"נ סובר כי הוא הוסיף על הצווי. ולא לבד שקיים פו"ר אבל נהג בתשמיש בקדושה וטהרה ולכן זכה שנתיחד הדבור עם נח ובניו יחד. וכמו דכתיב אל נח ואל בניו אתו אבל לא נוכל לפרש כי חטאו היה במה שצוהו צא מן התבה אתה ואשתך וגו' דמדריש בפל"ד שהותר לו התשמיש והוא יצא ובניו ואשתו ונשי בניו אתו וכמ"ש המפרשים. דהא שם לא למצוה אמר לו הקב"ה רק לרשות. והכתוב ויצא נח ובניו ואשתו וגו' כתיב לפני הקרבת קרבנות. ודילמא אחר הקרבת הקרבנות וה' צוה לו פרו ורבו אולי קיים אז את דברי ה'. וע"כ כמו שפירשנו כי דייק מאמירה זו החדשה כי גם אחר צווי ה' התמהמה לעשות את מצות ה':

ב  [עריכה]

לדרת כתיב פרט לשני דורות כו'. מדברי רש"י בחומש נראה דלא דריש מחסרון שני הווי"ן על שני דורות דוקא. אבל הדרש הוא מדכתיב לדרת חסר מגרע בזה וממעט דורות שונים אשר לא היו צריכים לאות הקשת. וכמשפט כל חסר הבא להקטין ולגרוע את הוראתו והמדרש אחז רק דרך משל שני דורות. דורו של חזקיהו ודורו של אנכה"ג שהם היו עמודי התורה. ולמדו תורה ברבים. כי על חזקיה נאמר בחלק דף צ"ד ע"ב שדבקו בימיו ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בדיני טומאה וטהרה. ואנכה"ג ידוע הוא כי המה הרבו תורה בישראל. והמה פקדו והעמידו תלמידים הרבה (אבות פ"א) ולכן להם עמדה ברית התורה תחת הקשת כי יום ולילה לא ישבותו ולא יבוא עוד המבול לשחת את הארץ. וה"ה לכל הצדיקים אשר הרבו תורה ברבים ועשו משפט בארץ כי לא היו צריכים לאות הקשת. וצדקתם עמדה להם לאות ברית לקיים את התבל. [ואולי יתפרש ג"כ בריב"ל דשאל עליו רשב"י נראתה הקשת בימיו א"ל הן כו'. פירושו דשאל עליו אם בני דורו היו צריכים לאות הקשת. או אם הרבה תורה בארץ ולמד תורה ברבים אשר בברית התורה יכלו לבטוח ולא היו צריכים לאות הקשת. וכאשר אמר לו הן ובזה העיד על נפשו כי לא הרבה תורה בארץ ולא למד תורה ברבים לכן אמר לו לית הוא כדאי למיחמי סבר אפאי. והלשון נראה הקשת הוא רק בדרך מליצה והוראתו האם נרגשה הקשת. וזכות תורה דרבים לא היה להם]:

ניעול ונישייליה. אף כי נשמת האדם אחרי מותו תעלה למעלה מ"מ נראה מכמה מקומות בדברי רז"ל כי גדולי הצדיקים גם גופם ישאר בקדושה ובטהרה ויש לו אחיזה בנשמתו אשר תנוח בג"ע. ואף כי כבד הדבר להבין בדעת אנוש. אבל דברי רז"ל מכריעין וצדיק באמונתו יחיה:

ואנא מקריב מגבי עד מלכא משיחא. אין בזה דברי גאוה. כי לא להתפאר דברו. רק למשוך אליהם לבות בני ישראל כי ישמעו בקול תוכחתם. וילכו בדרכיהם דרך ה' אשר בחרו ללכת וכן מפרשים קצת בפ' הרואה. בן זומא ראה אוכלוסא ע"ג מעלה בהר הבית אמר ברוך שברא כל אלה לשמשני. כי כוונת דבריו היתה להרים קרן התורה. כי היא תכלית מין האדם למען ידבקו רבים בה:

אין העולם יכול לעמוד כו'. לאו בכל דור ודור קאמר אלא שימצאו בכלל צדיקי העולם שלשים לראות פני השכינה והכא מוכח בפ' לולב וערבה גבי מימרא דרבי ירמיה משום רשב"י ראיתי בני עלייה כו' ע"ש היטב [א"ה בסנהדרין צ"ז ע"ב איתא דמקבלי אפי שכינה בכל דרא. ובסוכה מ"ה הנוסחא משונה קצת וע"כ כוונת המחבר על דעיילי בלא בר] ובזה ניחא מה דאמרינן בפ' גיד הנשה ארבעים וחמשה צדיקים שהעולם מתקיים בהם כו' דהתם מיירי בסתם צדיקים. כי מדרגות מדרגות יש בין הצדיקים אבל צדיקים כאברהם המה מועטים והלואי שימצאו שלשים בכל העולם:

ג  [עריכה]

קישותי דבר שהוא מוקש לי. דריש קשתי מלשון היקש ודמיון וכדכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן כן מראה וגו'. משום דק"ל כי זה לא נקרא קשת אחרי שאין בו יתר. והוא עגול רק לעינינו לא נראה בלתי החצי. וחציו השני הוא מתחת לאופק:

זו הוא מדת הדין שלמעלה. עיין ברש"י בחומש. ויש טעם לדרש זה כי כבר נאמר לפני זה אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה וגו'. והך קרא ל"ל:

פרשת נדרים. במו"ק פירש"י דקאי על פרשת ראשי המטות ולא על מסכת נדרים. ולפי מ"ש כאן גם פ' נסכים נראה דמיירי בדיני נדרים ונסכים:

כבר כתיב ביום השמיני. ל"ג כבר כי הקושיא איננו מיתורא דקרא רק משני כתובים הסותרים זה את זה. וכן הא דאמרינן והמתינו שם עוד ימים אחרים הוא ט"ס וצ"ל והמתינו שם יום אחד. ורק אגב שיטפא דלישנא דלעיל דאיתא שם ושהו שם עוד ימים אחרים כתוב ג"כ כאן ימים אחרים:

ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר. מעיקרא ילפי ק"ו ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויוה"כ דענוש כרת מכ"ש שידחה וכמ"ש במו"ק ע"ש. ולא הבדילו בין צורך גבוה לצורך הדיוט ולכן הדליקו ג"כ נרות ואח"ז הצטערו ע"ז:

עד שיהיו המתים. פי' כי הברכה היתה מספקת להם להחיותם גם אם חיו עד קץ הימין:

חפצך אלו אבנים טובות ומרגליות. דתורה עדיפא מכל הון שבעולם כלומר שהעוסק בתורה לא יתאוה עוד לשום ממון שבעולם. ע"ד כי טוב סחרה מסחר כסף. ולפ"ז אין זה בכלל יקרה היא מפנינים דרישא דקרא:

א"ל חפצי וחפציך לא ישוו בה כו'. כי ארטבן שלח לר' חפץ יקר בחשבו כי כל אושר האדם הוא בעושר וחשב כי גם רבי שהיה עשיר מוקיר את הכסף והזהב וחושב כל אושר האדם הוא בכסף וזהב ובוודאי ישיב לו ג"כ דברים יקרים ואבני חפץ. אך רבי בשלוח לו מזוזה גלה לו דעתו כי הצלחת האדם ואשרו הוא בתורה ובחכמה. וארטבן לא הבין רמיזתו ושלח לו האם זה הוא חפץ יקר בעיניך אחרי אשר הוא שוה רק חד פולר. ואז ביאר לו רבי את דבריו כי אין אושר האדם הוא בכסף וזהב אך בחפצי שמים. בתורה ובחכמה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף