מתנות כהונה על בראשית רבה/לה

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה לה

פיסקא: א  ב  ג  

א  [עריכה]

לפי שעבר כו'. פירש רש"י שהקב"ה א"ל צא מן התיבה אתה ואשתך כו' להורות שהותר בתשמיש המטה והוא לא עשה כן אלא ויצא נח ובניו וגו' ולכן נתבזה שצירף בניו עמו בדבור:

הוסיף כו'. שלא נתאוה לתשמיש מיד והוסיף קדושה לעצמו לפיכך זכה שגם בניו עמו זכו לנבואה ובכל אדם מתקנא חוץ מבנו:

ב  [עריכה]

לדרת. חסר שני ואוי"ן:

לב' דורות כו'. שלא נראה הקשת בימיהם שלא הוצרכו לאות:

הוו יתבין תנין כו'. היו יושבין ושונין ביחד והגיעו לשמועה אחת משמועת רשב"י ונתקשו בה ואמר אליהו הרי אדון של אותה הלכה פירש"י קברו אשר הוא קבור שם איננו רחוק מכאן נלך שמה ונשאל את פיהו:

אמר הא מרה כו'. במדרש תהלים איתא בהדיא שאליהו אמר כן לריב"ל:

על אליהו. נכנס אליהו אל המערה של רשב"י:

לית הוא כדי כו'. אינו ראוי שיראה ויקבל פני. הקבלת פנים נקרא סבר אפין [ורבים המה בספר הזה] ובמסכת כתובות בפרק המדיר איתא שריב"ל אמר כן בעצמו לרשב"י שלא להחזיק טובה לעצמו והאמת שלא היה נראה הקשת בימיו:

ר' חזקיה כו'. מספר שוב והולך מגדולתו של רשב"י [שפ"א היה גוזר אומר לאמר לבקעה שתתמלא דנרין וכן היה וגופא דעובדא בש"ר פנ"ב]:

אי בעי כו'. אם ירצה אברהם למיקרב לסבול בזכותו הדורות כולם שעברו ממנו עד הדור שאנכי בקרבו אני אקרבנו שוב ואסבלם עד מלך המשיח ואם אברהם לא ירצה אצרף עמדי אחיה השלוני ונסבלם כולם מימות אברהם עד מלך המשיח ועיין דוגמת זה בפרק לולב וערבה:

משלשים צדיקים כו'. דכתיב ואברהם היו יהיה בגימטריא שלשים:

וברי. בני אליעזר בר' שמעון:

ואם עשרים כו'. פירוש אותם הרואים פני השכינה באספקלריא המאירה ונכנסים בלא רשות הכי מתרץ בפרק לולב וערבה:

ג  [עריכה]

קישותי. לשון דוגמא והיקש כדמפרש ואזיל דבר שהוא מוקש לי כלומר דומה לי ופריך אפשר לומר כן שהוא דוגמא לכבודו ית' ומתרץ הדמיון הוא כמו דמיון הקש שעל הפרי אל הפרי שהוא טפל לפירי כך דמות מראה הקשת טפל למראה כבודו ית' כן פירש"י [וכ"מ פירושו בביאור רבינו בחיי וז"ל לא בהקש שוה אלא כמו הקש לפרי ואם בעל נפש אתה עי' בס' הזהר בסוד גווני הקשת ובפי' הרמב"ן בסדר זה ויאירו עיניך]:

קלוב. פירש"י קרדום:

ה"ג ברמב"ן ליתנו על בנו ונתנו על עבדו ופירש"י כשיעלה ענן של רוגז לפני לשחת העולם במים אתננו במקום שאין בה יישוב של בני אדם:

ובין כל נפש חיה וגו'. סיומא דמלתא למטה בעמוד זה ובפירוש הרמב"ן גרס כאן סיום דמילתא כו':

חד מנהון דרש כו'. אחד מהם דרש שהדין ליטול רשות מרשב"י מפסוק [ומאמר זה תמצא ג"כ בפ"ק דמ"ק אפס קצהו ושם] איתא שרשב"י שאל למה חזרו ליטול רשות שנית והם השיבו לו כל חד וחד טעמיה וכן משמע לקמן ודו"ק:

[וגם כי שלחם גרסינן]:

פמליא. חילו:

וליוה. אותן יהושע:

שנתמעט כו'. שלא נשאר עמו לפי כבודו חזרו עמו ולכן ברכם שנית ופירש"י משמע שנשאר יחידי לגמרי:

טהורות. דכתיב לאהליהם ואין אהל אלא אשתו:

אלא ויעמוד השמן. ואח"כ כתיב ותבא ותגד כו' שהוקר השמן והשער היה עומד וגדול:

עד שיחיו כו'. דאל"כ למה ליה למימר ואת ובניך תחיי פשיטא שכן יהיה:

וכיון שראה כו'. אדלעיל קאי רשב"י ראה ר' יצחק ור' יוחנן כו' שהם אנשים מיושבים בדעת ודרך ארץ:

מדת הדין כו'. וזהו עמוד הענן שמדת הדיך מכונה בלשון ענן וחשך:

כנגד ישראל. כל זמן היותם במצרים:

[ובין כל נפש חיה וגו' גרסינן ועי' ברמב"ן]:

אבנים טובות כו'. זה וזה לא ישוו לדבר אחד של תורה והכי איתא בהדיא בירושלמי דמסכת פיאה וסבר האי תנא תלמוד עיקר ור' אחא פליג וסבר מעשה עיקר ולכן אמר חפצי אלו דברי תורה וחפציך אבנים טובות לא ישוו למעשים של תורה וע"ז הביא פסוק כי אם בזאת יתהלל וגו' שאין לו להתהלל החכם בחכמתו כי אם בזאת וגו' חסד ומשפט שהם מעשים טובים וכל זה הוא כן בפי' פרק קמא דמסכת פיאה בירושלמי ולא כר' יעקב בן חביב שכתב בפירושו הגדול שט"ס הוא:

אטימטין. ששוה אוצר גדול:

אטימי. אוצר:

ה"ג מילא טבא דכוותא. פי' דבר שהוא טובה כמותה:

מילא דלית ליה טימא גרסינן. פי' דבר שאין לו שומא וערך:

פולר. שם מטבע:

חפצי וחפצך. כל ממון שיש לשנינו:

דאנא צריך כו'. שאני צריך לשמרו מן הגנבים ואנכי שלחתי לך דבר שאתה יושב בלי דאגה והיא מנטרא לך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף