עמק סוכות/סוכה/נא/ב

עמק סוכות סוכה נא ב

דף נ"א ע"ב

קרא הגבר כו'. עי' בתוס' ומהרש"ל ומהרש"א דלהמהרש"ל פסול לינה תלוי בהנץ החמה ולהמהרש"א בעמוד השחר. ובהגהת מצפה איתן הביא מהרמב"ם (פ"ה מביאת מקדש) דס"ל כמהרש"ל ע"ש [וכן כתב בערוך לנר] והיינו שם בהל' ט' כתב קודש כו' לתה"ד אע"פ שהוא קודם שתעלה השמש א"צ לחזור ולקדש אחר שהאיר היום. ומשמע דעלות השמש הוא זמן פסול לינה וכן כתב בקרן אורה בזבחים (דף כ') והק' מנלן זה הא עה"ש יום הוא לכל מילי ע"ש. ולכאורה נ"ל אף דמעה"ש חשיב יום עי' מגילה (דף כ'). לענין לינה דכתיב ולא ילין חלב חגי עד בוקר עי' פסחים (דף ע"א). י"ל דבוקר מתחיל מנץ החמה. ועי' בהתורה והמצוה פ' צו (סי' ט"ז) שכתב שם בוקר יאמר בהרחבה על הנץ החמה כמ"ש [שופטים ט'] והי' בבוקר כזרוח השמש [מ"ב ב'] וישכימו בבוקר והשמש זרחה. ובמכילתא בשלח ויהי באשמורת הבוקר בוקר זה היה עם הנץ החמה ע"ש. וה"נ לא ילין חלב חגי עד בוקר על נץ החמה נאמר. אך מריש ברכות הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכדפרש"י ואין נפסלות בלינה עד שיעלה עה"ש והן למטה מן המזבח דכתיב לא ילין כו' ע"ש. ומבואר דעלות השחר מביא לידי לינה וע"כ דעלות השחר נמי מיקרי בוקר [וכן לא יניח ממנו עד בוקר דגבי תודה שהובא בפרש"י דקאי על עה"ש]. אך כיון דמצינו שם בוקר גם על הנץ החמה. יש למיזל גם בזה לחומרא דהיינו במי כיור צריך להיות משוקע מן קודם עה"ש עד אחר נץ החמה ואם סילקו אחר עה"ש קודם נץ החמה יפסלו משום נץ החמה שעבר עלי' כיון דגם זה מיקרי בוקר כנ"ל לכאורה וצ"ע.

והיכי עביד הכי והכתיב הכל בכתב כו'. ביד דוד הביא קושיא מספר בני חייא מאי קושיא הא ביבמות (דף צ') ילפינן מאליהו בהר הכרמל לעבור על ד"ת אפילו בקום ועשה כשהוא למיגדר מילתא והכא הוי מיגדר מילתא וא"כ שרי ול"צ קרא. והשיב דאמר שם רק לפי שעה ולא לעולם והכא הזיזין קבועין לעולם כו' ע"ש. ואכתי ק"ל מאי משני קרא אשכחן כו' ופרש"י קרא אשכח דצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבואו לידי קלקול. והרי לזה שהוא ענין מיגדר מילתא ל"צ קרא וכמ"ש הבני חייא דגם בלא קרא ידענו שהוא מיגדר מילתא. ובאמת הוא פשוט מסברא וכדאמרינן הכא שמקודם היו באין לידי קלות ראש. ואם לזה שעי"ז יהא מותר להוסיף על הבנין מקרא דמייתי לא שמענו זה מידי. גם הא מיבמות משמע דגם כשהוא למיגדר מילתא לא הותר רק לפי שעה ולא על לעולם ואמאי לא ניליף מהכא דהזיזין קבועין לעולם ועשאן משום מיגדר מילתא. להתיר משום מיגדר מילתא לעבור על ד"ת בקום ועשה גם על לעולם.

והנ"ל עפמ"ש התוס' בעבודה זרה (דף י"ג ע"א) בד"ה אמר אביי. בהא דנו"נ בשוק של עכו"ם בהמה תיעקר אף למ"ד צער בעלי חיים דאורייתא משום דיש כח לחכמים לעקור ד"ת היכא דנראה קצת טעם לעקור ע"ש. ולפי"ז יש לחלק בהא דמיגדר מילתא דיש דאע"ג דצריך גדר אין הצורך גדול כ"כ ובזה דוקא לצורך שעה כח לחכמים לעקור ד"ת בקום ועשה ולא לעולם. ויש דהצורך גדול מאד ובזה כח בידם לעקור אף על לעולם [ובבית מאיר סי' א' כתב להסוברים דפילגש אסור מה"ת הא דתקנו נשואין לקטנה הוא מפני דכח בידם לעקור ד"ת בדבר הדומה ע"ש. והיינו דחשבו זה לצורך גדול דמצו לעקור ד"ת בקום ועשה ולעולם]. וא"כ י"ל דלמדו שהצורך גדול להבדיל אנשים מנשים מדחזינן דבשעת הספד ואין היצה"ר שולט הבדילו. בעסוקין בשמחה על אחת כמה וכמה ומוכח מהך קרא דהצורך גדול עד שכדאי לעקור ד"ת לעולם [דזה אין סברא למנוע לגמרי לנשים לראות] כנלע"ד.

וביד דוד הביא מ"ש הרמב"ם ספ"ו מע"ז דכל אכסדראות דמקדש של אבן היו משום לא תטע לך והראב"ד כתב דגזוזטרא דשמחת השואבה כיון דלשעתה היתה לית לן בה והקשה בחזון נחום דא"כ מאי מקשה הגמ' איך שרי להוסיף הא כל לשעתה שרי כדמוכח בחולין [ריש פרק כל הבשר] (קג:) כו' והשיב ביד דוד דדברי הראב"ד נכונים דהקושיא הי' על הזיזין כו' ע"ש. ואיני מבין דא"כ אכתי ק' מהזיזין שהי' לקביעות וה"ל להיות משל אבן ולא דעץ משום לא תטע. ואי נימא דלא היה אפשר לעשותם מאבן והוכרח להיות מעץ [ועי' בבאר שבע בסוטה דף מ"א בד"ה עושין לו בימה של עץ] עכ"פ ה"ל להראב"ד לומר הטעם שאמר בגמ' לענין איסור הוספה על הבנין ויהיה זה טעם גם אאיסור דלא תטע. ובאמת אולי י"ל כעין מ"ש ביד מלאכי (סי' ק"ד) מהש"מ בהא דב"ד מתנין לעקור ד"ת אפי' בקום ועשה במידי דממונא דדוקא חד איסור עקרו אבל תרתי לא עבדי ע"ש. וה"נ גם מפני צורך גדול אין לעשות ב' איסורים ביחד היינו הוספת בנין וגם דעץ דיש איסור דלא תטע וצ"ע בכ"ז:

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף