עמק סוכות/סוכה/מה/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' אגדות מהרש"א כפות תמרים רש"ש גליוני הש"ס |
מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן. עמ"ש התוס' בהזיק לחבירו בעת שמחת מצוה שפטורין שכך נהגו. ובפסקי מהרא"י סי' ר"י באחד שהזיק לחבירו בשעת סיבוב הושענא בסוכות והי' אומדנא והוכחה שכיון להזיקו שהי' שונאו וכתב דמאומדנא אין לחייבו דקיי"ל כת"ק דר' אחא פ' המוכר פירות (ב"ב צג.) דשור שהי' מועד ליגח ונמצא שור מנוגח אצלו אין אומרים זה נגחו כו' וכ"ש בנידון זה שצריך אומדנות טפי שכיון להזיקו דבלא כיון אף דודאי ניזק מכחו פטור מחמת שבעת שמחת מצוה הזיק כו' ע"ש. ולכאורה הי' אפ"ל דבזה ניזל בתר אומדנא. דהרי מעיקר הדין חיב אדם המזיק גם שלא בכונה כדאיתא בבבא קמא (דף כ"ו) דאדם שוגג חייב ובח"מ סי' שע"ח. אלא מטעם מנהג פטור. ולשון הד"מ באורח חיים סי' תרצ"ו דממון ניתן למחילה והפקר ב"ד הפקר ע"ש. ומשמע דזהו כענין תקנה. והנה ברמב"ם פ"ד מגזילה ה"ז בהא דנגזל נשבע ונוטל דאם א"י אלא ע"י שכירו ולקיטו דבעה"ב דאינו נוטל ע"י שבועת שכירו ולקיטו ומשום דזהו בעי' דלא אפשיטא וכתב המ"מ דלכן לא כתב הרמב"ם דאם תפס אין מוציאין מהנגזל משום דה"ל ספק בתקנה ומוקמינן על דין תורה ע"ש. וה"נ אחר דפטורו רק מטעם תקנה שלא מדינא וא"כ גם אם הי' ספק שקול אם נתכוין להזיקו הי' ראוי להעמיד על דין תורה דמה לי ספיקא דדינא או ספק במציאות אלא דמהסתם דיינינן לכף זכות שלא נתכוין להזיקו דזה יותר מצוי שהוא בשגגה. אבל ביש אומדנא שכוון להזיקו משנאה וכגוונא דהמהרא"י ראוי לילך בזה בתר אומדנא. וגם למ"ש המשל"מ פכ"א ממלוה לחלק בספק תקנה בטוען ברי מהני תפיסה כמו בנמסר כשתפס אין מוציאין מידו ושאני בהא דנגזל שהנגזל בעצמו א"י והובא בנחל יצחק בביאור ספק תקנה ענף א' בד"ה ולפי"ז מ"ש באורך. וה"נ הא טוען המזיק ברי ששוגג הי' וראוי בספק השקול שלא לחייבו. מ"מ ביש אומדנא שכוון להזיקו ראוי שיעמוד נגד הברי שלו ואפשר לחייבו כה"ג מדינא.
ודע דבכפ"ת כתב דאין ללמוד מכאן שניתן למחילה רק נזקי ממון ולא נזקי גופו אלא שמפסקי מהרא"י הנזכר משמע דגם בנזקי גופו פטור ע"ש. והנ"ל דיש מקום לב' הסברות דבב"ק (דף צ"א ע"ב) אר"א המקרע על המת יותר מדאי לוקה משום ב"ת וכ"ש גופו ודחי הגמרא דאפשר דבגדים גרע משום דפסידא דלא הדר כו' ור"ח כד הוי מסגי ביני היזמי והגא מדלי מאני אמר זה מעלה ארוכת וזה אינו מעלה ארוכה וא"כ סברת הכפ"ת תיתי כר"א דאין ללמוד צער גופי' החמור מהכא דמיירי בממונו הקל. ולדיחוי הש"ס בב"ק דצער גופו קיל מממון שפיר יש ללמוד דגם צער גופו ניתן למחילה:
וארוכות וגבוהות י"א אמה. ק"ק היינו ארוכות היינו גבוהות. ובירושלמי נקיט זה על שם בר קפרא וגבהן י"א אמה וארוכות לא הזכיר: