עמק סוכות/סוכה/מד/ב

עמק סוכות סוכה מד ב

דף מ"ד ע"ב

כאן במקדש כאן בגבולין. עמ"ש התוס' דאין ראיה מערבה דאם אינה רק מנהג אין מברכין דלא יברכו גם על מנהג דהלל דראש חודש דשאני ערבה שאינה רק טלטול כו'.

והנה בכפ"ת בדף מ"ה כתב בענין חיבוט ערבה דפרש"י הכא לשון נענוע. משמע שלא היו חובטין אותה בקרקע אלא מנענעין אומה בלבד והרמב"ם כתב דחבטה ע"ג קרקע ועי' ברא"ש.

והנ"ל דמ"ש התוס' דעל מנהג דטלטול ל"ח לקבוע לה ברכה. לא תיתי אלא לפרש"י דטלטול ודאי פועל קל הוא. אבל להרמב"ם דחובט ע"ג קרקע לכאורה י"ל דחשיב מעשה רבה ככל הפעולות. ואפ"ל דה"ט דהרמב"ם פ"ג ממגילה וחנוכה ה"ז שכתב דאין מברכין על מנהג דקריאת הלל בר"ח. והוא דאליבי' אא"ל כחילוק התוס' דשאני ערבה שאינה רק טלטול כיון דצריך חבטה בקרקע. ומוכח דעל כל מה שהוא מנהג אין מברכין. ובח"ס (חי"ד סי' קצ"א) כתב מהתוס' דחבטא בעלמא הוא ע"ש. ובאמת התוס' כתבו טלטול. אך בחידושי הרשב"א בברכות (דף י"ג) נקט דאינו אלא חבטא בעלמא [ואולי נפרשו גם כן על נענוע כדפרש"י על חביט דלשון הגמרא]. ואולי יש לחלק דרק לקבוע ברכה מחודשת על מנהג לא קבעו כעין הא דחיבוט ערבה. אבל בקריאת הלל דתקנו ברכה להימים שגומרים הלל מדינא. אפשר לברך גם היכא שקריאתה ממנהג כמו בר"ח [דלקרות ולגמור חדא הוא כמ"ש התוס']. וכן בברכת טבילת היולדת תוך מלאות שהובא בחתם סופר שם. וכן באכילת מרור בליל ב' דפסח דיש ברכה מתוקנת להיכא דהדבר בחיוב לא ממנהג ונוסחה שוה מברכינן גם היכא דאינו אלא ממנהג.

ועי' במג"א (סימן תרנ"ה ס"ק כ"ה) במעשה שנטל לולב ובירך ואח"כ ראה שלא היה בו ערבה וחזר ונטלו עם הערבה ובירך על נטילת ערבה [וע"ש מ"ש המג"א] הרי דמ"ל ברכה כזו חיוביית ואכתי ל"ד להנך שכתבנו. ועמ"ש בספרי מעשה חושב בערכין (דף י' ע"א) בד"ה י"ח ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל:

ור"ח אר"י אדם יוצא י"ח בערבה שבלולב. וכ"פ הרא"ש דמשמע דקיבל ר"ח מר"י מדלא מפרש דפליג וה"ל ר' אמי חד לגבי' תרי.

ולכאורה קשה למ"ש הר"ן דקיי"ל כר"ש לגבי' ר"נ דאפי' עלה א' בבד א' דמנהג נביאים הוא ואזלי' לקולא ע"ש. וא"כ גם הכא ראוי להקל מטעם זה דר"ח אפי' אי לא חשיב אלא כחד נגד חד. והר"ן גופי' הביא פסק הרמב"ם פ"ז מלולב ה"כ שא"י י"ח בערבה שבלולב. ואף שהרמב"ם כתב כן על ערבה שבמקדש שהוא הללמ"מ. הר"ן שהביאו בסתמא סובר כן גם בערבה שבגבולין דאין דרך הר"ן להביא דברים שאין נהוגין. ואמאי לא נסמוך על המיקל כיון שהוא רק מנהג נביאים. אך בא"ז הגדול סי' שט"ו כתב דמדאמר לעיל ע"א וכ"ת דמגבה לי' והדר מגבה לי' והא מעשים בכל יום דלא עבדי' הכי. ואם יוצא בערבה שבלולב לא היינו צריכים לחזור אחר ערבה אחרת ש"מ דאינו יוצא בערבה שבלולב ושתיק רבא לאביי וע"כ הכי הלכתא ע"ש. וי"ל דה"ט דהר"ן דפסק הכי. ובברכי יוסף סי' תרס"ד הק' ל"ל להר"ן לפסוק כרב ששת מטעם שאינו רק מנהג נביאים תפ"ל דהלכה כר"ש באיסורי ע"ש. ולכאורה הי' אפ"ל דר' אמי דאמר ערבה צריכה שיעור וכדפירש ר"נ ג' בדי עלין לחין. יסבור ר' אמי כוותי' דר"נ. דאי כרב ששת אפי' עלה א' בבד א' לא שייך ע"ז לשון צריכה שיעור. דפשיטא דבד בלא עלה או עלה בלא בד אין שם ערבה עלה כלל. ורב ששת דאמר הכי טעמי' דנפשי' קאמר ולא לפרושי דברי ר' אמי. ויסבור רב ששת דבאמת א"צ שיעור דכל דשם ערבה עלה כמו עלה א' בבד א' סגי. וכיון דר' אמי ור"ג ס"ל דלא כר"ש הי' אפ"ל דאין הלכה כר"ש נגד רבים. ואשמעי' הר"ן דגם כיחיד נגד רבים אפשר להקל במה שאינו רק מנהג נביאים. וכעין שכתבו התוס' בעירובין (דף מ"ו ע"א) בד"ה דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. דהוא אפי' כיחיד נגד רבים ע"ש. אך מלשון רש"י עלה א' ובד א' ס"ד שכתב עלה משמע בלא בד ובד בלא עלה ומאי לקיחה בעלה בלא בד הא לא מינכר. ומשמע דלולא הא דלא מינכר הי' מהני וכן בבד בלא עלה די"ל דמינכר הי' ס"ד שיהני. ולדברינו בלא"ה כה"ג אין שם ערבה עלה כלל. אך להר"ן אפ"ל דבאמת כן הוא כוונת הש"ס דבלא עלה א' בבד א' אין שום ס"ד שיקרא ערבה בכה"ג. ואין להאריך בזה:

אריך או לא אריך. לשון ר"ח פי' כשר ליהנות מאותן הכרמים שנתקששו בשביעית עכ"ד. וצ"ע לשונו וכי סוחר בפירות שביעית לעשות איזו דבר אטו יאסר הדבר ליהנות בו לכל היותר אינו אלא שיצטרך לאכול כנגדן בקדושת שביעית עי' רמב"ם פ"ו משמיטה ויובל ובע"ז (דף ס"ב). ואפשר דכן כוונת ר"ח אי כשר ליהנות מהכרמים בלי שיאכל כנגד הפירות שביעית:

אלא צביתי'. פרש"י דא"י שיבוא ואין מכינים לצרכו וכועס עליהם. ולכאורה בלא"ה תפ"ל שלא יהא לו במה שיקיים עונג שבת. ומצאתי בערל"נ שעמד בזה ע"ש.

והנ"ל די"ל דיותר עונג לו להיות בצוותא עם ב"ב בלא עונג דאכילה מעונג אכילה במקום זר שלא עם ב"ב ועי' בש"ע סי' רפ"ח ס"ב. ולזה אמר חשש דכעס:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף