עמק סוכות/סוכה/מה/ב

עמק סוכות סוכה מה ב

דף מ"ה ע"ב

כל המצות כו'. פרש"י כגון קרשי המשכן ועמודים ולולב הדס וערבה. ובספר בנין שלמה סי' מ"ח הוכיח מרש"י דבאתרוג ל"צ דרך גדילתו ע"ש הטעם. ולכאורה הי' אפ"ל מטעם דלא ילפ' מעצי שטים עומדים אלא מצות שהם ממיני עץ כהנך דחשיב משא"כ אתרוג דאינו עץ אלא פירי. אך עיקר הדיוק מרש"י אינו מוכרח כ"כ:

ד"א עומדים שמעמידין את ציפויין. י"ל דלא פליג אדרש הקודם וכן מצאתי שכתב בערוך לנר ע"ש. ועי' ביד מלאכי בסוף ספרו דכ"א יכול לומר תרתי ש"מ ופרש"י הציפוי של זהב קבוע בהן במסמרות של זהב כו' ולא הי' עושה טס ארוך כמדת הקרש שיעמוד מאליו. ולכאורה ק' כמו בדרש עומדים דהיינו דרן גדילתו ילפינן מעצי שיטים לכל המצות כלולב כו', ה"נ בדרש דמעמידין ציפויים ניליף מקרשים לארון דכתיב בפרשת תרומה וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו. ופרש"י ג' ארונות עשה בצלאל ב' של זהב וא' של עץ כו' נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ כו' ע"ש. ומשמע דארונות דזהב לבדן היו ולא קבועות במסמרות על של עץ וניליף שיהא כגוונא דציפוי זהב וקרשים. וי"ל דילפותא דדרך גדילתן דילפי' מקרשים לכל המצות הוא משום דדרך גדילתן אינו מטעם חיזוק הבנין ושייך למילף מזה לכל המצות. אבל ציפוי דזהב על הקרשים במסמרות יש לתלות דהוא משום חיזוק הציפוי דאף שיעמוד גם כשיעשה טס ארוך כמדת הקרש עכ"פ בקבוע במסמרות יהא הציפוי חזק יותר. וזה ל"ש בהארונות מושכבים זה בתוך זה דא"צ לחיזוק כלל כנ"ל:

לי' אנחנו מודים כו'. והק' הרש"ש מדתנן בברכות ומגילה דאומר מודים מודים משתקין אותו ע"ש. והנה בספרי על התשב"ץ סי' רמ"ט הבאתי קושיית הגר"א מנחמי' ח' שענו ב' פעמים אמן דהוי כשמע שמע. וכתבתי דאז לא נתפשט עדיין הדעה נשחתה דב' רשויות שמפני זה מנעו לומר שמע שמע ע"ש. ואם כן אפ"ל דהמשנה מספרת איך שנהגו קודם שנתפשטה הדעה הנשחתה דב' רשיות:

ולולב יום אחד כו' לולב דרבנן כו'. וכתב הריטב"א דלדידיה לא מברכינן נמי אנר חנוכה ומגילה דכולהו חד טעמא וכדאמרי' לקמן דרב סבר לולב ז' מדאמר דמברכין אנר חנוכה ע"ש. וק"ל מהירושלמי דמגילה ר"פ הקורא עומד דתני מעשה בר"מ שקריי' יושב בבהכנ"ס של טובעין ונתנו לאחר ובירך עלי' כו' ואשמעינן דזה קורא וזה מברך ע"ש. הרי מבואר בברייתא דמברך על המגילה. ובאמת בגמ' הכא לא הזכיר רק מנר חנוכה. ולעיל (ריש דף ל"ט) כתבתי מהטורי אבן די"ל דמגילה שהוא מדברי קבלה שאני ע"ש.

עכ"פ להריטב"א תקשי כנזכר ועל ריו"ח אין לומר תנא הוא ופליג עי' יד מלאכי (סי' תקנ"ב) ולכאורה הי' אפ"ל דריו"ח לא מיירי רק מחיובא דאין חיוב לברך אמצוה דרבנן ויודה דבמקום שנהגו לברך מצי לברך ואינו ברכה לבטלה. וכעין דאיתא במגילה (דף כ"א ע"ב) בהא דתנן מקום שנהגו לברך יברך ואמר אביי ל"ש אלא לאחריה אבל לפניה מצוה לברך כו'. וריו"ח יפרש המשנה גם אברכה דלפניה דבמנהג תליא. וא"כ ל"ק לריו"ח מברייתא דירושלמי הנזכר די"ל דשם נהגו לברך אף שאינו חייב אך י"ל דרק בברכה שלאחריה דמגילה והלל דא"ב יצוונו יש לתלות במנהג דא"ב משום ברכה לבטלה וכעין שמחלק התוס' לעיל (דף מ"ד ע"ב) בד"ה כאן לענין ברכה אמנהג. ובשדי חמד מערכת ברכות (סי' א' אות י"ח) הביא דברכת שבח והודאה אין בספיקה משום ברכה לבטלה ע"ש. אבל בברכה דלפניה אין לתלות במנהג רק או שחייב לברך גם אדרבנן ושייך וצוונו משום לא תסור וכדאיתא בסוגיין. ואי אין חיובא [דאפשר דהוא משום דמשמע לי' לריו"ח דל"ש וצוונו כשאינו מה"ת ממש] י"ל דאיסורא נמי יש משום ברכה לבטלה. ובקושייתי לריו"ח מברייתא דירוש'. אולי אפ"ל דריו"ח יפרש דנתנו לאחר ובירך עלי'. אברכה דלאחריה קאי וצ"ע:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף