עמק סוכות/סוכה/כב/ב

עמק סוכות סוכה כב ב

דף כ"ב ע"ב

אם מקבלת אריח לרחבו טפח א"צ להביא קורה אחרת כו'. לשון הרמב"ם (פי"ז משבת הכ"ה) אם יש בשתיהן כדי לקבל אריח א"צ להביא קורה אחרת וכתב הראב"ד לשון הגמרא אם מקבלת אריח לרחבו וכתב המ"מ פי' רבינו אם יש בין שתיהן רחב טפח וכשאין בין זו לזו ג"ט. ובכתונת פסים בעירובין (דף י"ד) כתב דגורס בדברי ת"ק ומקבלות אריח לרחבו טפח ומפרש היינו דב' הקורות בעי' שיהא שניהם רחבים טפח ועל אויר שביניהם לא מיירי הברייתא ומפרש הרמב"ם דבעינן שלא יהא בין זל"ז ג"ט כלבוד דעלמא ולפי' הרמב"ם צ"ל דרשב"ג פליג על כל קורה דעלמא דבעי' שיהא רחבה ג"ט והביא מהריטב"א שכן דעת הירושלמי בדברי רשב"ג ואינו כן שיטת תלמודינו יעו"ש.

ול"נ דקשה לומר שכן יפרש הרמב"ם בדברי רשב"ג וע"כ נ"ל דדעת הרמב"ם לפסוק כרשב"ג ולא כת"ק אף דת"ק חשיב רבים נגד רשב"ג ובפרט דלא ס"ל להרמב"ם כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו כמ"ש ביד מלאכי (סי' ש"ז) ע"ש וכ"ש בברייתא מ"מ פסק כוותי' והוא למ"ש בכתונת פסים שם מדברי ר' יונתן בהא דאחת למעלה ואחת למטה רואין העליונה כאלו היא למטה כו' ומוקמינן הכא בסמוכה לתחתונה בפחות מג"ט דזהו לרשב"ג דסובר בב' קורות המתאימות דמהני בפחות מג'ט ולת"ק דסובר במתאימות טפח גם באחת למעלה ואחת למטה בעי' רק טפח ע"ש. וא"כ מדאמר רב כהנא הכא בפחות מג"ט משמע דסובר כרשב"ג דצריך מקבלות אריח לארכו ג"ט לכן פסק הרמב"ם כרשב"ג והמ"מ הק' על הרמב"ם באחת למעלה ואחת למטה שלא פירש כדנקיט הש"ס הכא שלא יהיו מדוחקין ג"ט ובגאון יעקב שם כתב דמ"ש הרמב"ם ולא יהא ביניהן ג"ט כשרואין כו' לאו לאחר שירדה ועלתה וברוחב [דזה שיעורו טפח] רק בגובה שלא יהי' זו גבוה מזו ג"ט ע"ש. ולמה שכתבנו דפסק כרשב"ג י"ל דהרמב"ם לשניהם נתכוין שלא יהיו מרוחקים זו מזו ג"ט בין ברוחב בין בגובה וכפי המבואר מדברי הר' יונתן דהא בהא תליא כנ"ל לכאורה בשיטת הרמב"ם:

כאן מלמעלה כאן מלמטה. עי' בהגהת הרש"ש ובקושייתו דאי בתר מטה אזלי' מאי פסקא דתני צילתה מרובה מחמתה כשרה הא יכול להיות דלמטה חמתה מרובה כו' ע"ש. וחדוש בעיני אחר שציין לעיין בר"ן. והלא מדברי הר"ן מתורץ קושייתו שכ' דכי אמרי' שצילתה מרובה מחמתה מלמטה כשרה דוקא בסוכה שאינה גבוה אלא שיעורה מצומצם שהרי ידוע שלפי גובה הסוכה נופל הטעות וכשגבוהה הרבה אפשר שאע"פ שלמטה נראה צילתה מרובה מחמתה למעלה הוי חמתה מרובה מצילתה א"ו כדאמרן ע"ש. ומבואר דבסוכה בשיעור מצומצם א"א ליפול הטעות בין מלמעלה למטה אלא בין כי הדדי למרובה ולא בין צילתה מרובה לחמתה מרובה דטעות כזה א"א רק בסוכה גבוה יותר משיעורה דלא מיירי בהכי ומתורץ קו' הרש"ש:

אע"פ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה כו'. ירושלמי הובא ברא"ש הדא אמרת צריכין הכוכבים נראין מתוכה ופי' בק"נ מדקתני כשרה בדיעבד כו'. והנה בשדי חמד (מערכת הכ"ף כלל מ"ט) הביא מחולין (דף ט"ו) השוחט במוכני שחיטתו כשרה ונחלקו הפוסקים ביור"ד (סי' ז') אם כשר גם לכתחילה. וכן (בדף ל') בהוליך והביא כו' כשרה ופסקו ביור"ד (סי' ח') דאפי' לכתחילה ע"ש. ומהירושלמי דהכא משמע דכשרה משמע רק דיעבד.

ועמ"ש בקרבן נתנאל הכא דר' לוי בזהרי חמה דצריך לכתחילה ולכאורה גם בלאו מ"ש. י"ל כיון דלב"ש פסול אף דיעבד כשאין נראין אין לעשות פלוגחא רחוקה לומר דלב"ה שרי גם לכתחילה ומסתיי' דפליגו על ב"ש להכשיר בדיעבד.

ובקושיית הקרבן נתנאל על הב"י (סי' תרל"א) שר"ל דכוכבי לילה וזהרי חמה חד שיעורא הוא. דא"כ מאי מחולקין ר' לוי עם הדא אמרה ע"ש. נ"ל אף דמצינו כזה קו' הגמ' ריש ברכות אם עני וכהן חד שיעורא חכמים היינו ר"מ. וכזה בסוטה (דף ד' ע"א) ע"ש. זהו דאם הוא חד שיעורא אין נפ"מ במאי דאמר השיעור בסגנון אחר. אבל הכא יש פעולה בהשיעור דנקט לי' בסגנון אחר דשיעור דכוכבי לילה לא שייך רק בלילה וסי' דזהרי חמה שייך לידע ביום ושפיר י"ל דלא פליגי ומ"מ נקיט בסגנון אחר וכדמצינו בכמ"ד דאמר ולא פליגי מר כי אתרי' ומר כי אתרי' עי' ב"ב (דף י"ב) בהא דחלוקת השדה דלת"ק צריך ט' קבין לזה ולזה ולר"י ט' חצאי קבין דלא פליגי אלא החילוק בין המקומות ומודה כ"א לחבירו ע"ש. וה"נ מודה כ"א לחבירו והנפ"מ בין הזמנים כנ"ל בישוב ד' הבית יוסף:

בראש האילן או ע"ג גמל כשרה ואין עולין לה ביו"ט. כתב הפני יהושע אף דל"צ למיתני הכא בסוכה טפי מבשבת ויו"ט דעלמא כיון דאינו אלא משום שבות נקיט לה לענין סוכה לרבותא דאף דאסור לכתחילה יוצא י"ח סוכה בדיעבד דל"צ סוכה הראויה לז' ולאפוקי מר"י ע"ש. ול"נ בלא"ה אשמעי' דלא דחי מצות סוכה דאורייתא גם שבות דיו"ט שהוא עשה ול"ת וכדאשמעי' תנא הכי בראש השנה (דף ל"ב) לענין שופר דר"ה דאין עולין באילן. וזה ל"ק דנלמוד סוכה משופר. ובפרט דיש מעלה בסוכה שאינו בשופר שנוהג בלילות כבימים. גם שם אינו בעידנא ועי' במג"א (סי' תמ"ו סק"ב).

עי"ל דצריך לאשמעי' דבדיעבד כשרה דלא נימא דאינו יוצא ידי חובת סוכה משום מצוה הבאה בעבירה וכדהק' הפרי מגדים סי' תרכ"ח במשבצות סק"ג. ובבאר אברהם תי' עפמ"ש המרדכי פ' לולב הגזול דהיכא דרק יומא דקגרים אין בו משום מצוה הבאה בעבירה ע"ש. ועכ"פ צריך תנא לאשמעי' זה וממילא צריך למינקט דאין עולין ביו"ט דאל"כ הוי משמע דכשר לכתחילה גם ביו"ט וכמ"ש בדיבור הקודם מהפוסקים דלפעמים נקיט כשרה גם על לכתחילה.

עי"ל למ"ש הפני יהושע (בריש דכ"ה) דאינו רק שב ואל תעשה בבטל מסוכה דיש איסור דקום ועשה באוכל וישן חוץ לסוכה. וכבר השבתי ע"ז שם ע"ש. עכ"פ צריך תנא לאשמעי' זה. ובבאר אברהם הביא הקושיא מפסחים (דף ל"ח) דלר"מ דמע"ש ממון גבוה אינו יוצא ביו"ט ראשון דחג באתרוג דמע"ש. והרי להתוס' ביבמות (דף פ"א) וזבחים (דף ע"ג) ר"מ גופי' ס"ל דאין חיוב תרומות ומעשרות מה"ת רק בדגן תירוש ויצהר ונימא אליבי' דמדאורייתא חשיב לכם וע"כ דלא אמרי' כן אליבי' רק באיסור דיומא דקגרים ע"ש.

ולכאורה נ"ל דיש לאוקמי הא דפסחים (דף ל"ח) באתרוג הלקוח בדמי מעשר שני או שהחליפו על מעשר שני דמהני בדיעבד עי' רמב"ם (פ"ד דמע"ש ה"ה). ושפיר חל על האתרוג קדושת מעשר שני מן התורה להחשב ממון גבוה מה"ת.

גם מ"ש מהא דסוטה (דף כ"ד) דמעוברת ומינקת חבירו לא שותות לר"מ וכדדרשי' בספרי כי תשטה אשתו בראויה לאישות אף שאינה ראויה רק מדרבנן וע"כ דש"ה דיומא דקגרים משא"כ בהא דסוטה דהוי איסור שבגופו ודבר מעכב ע"ש. הנה במינקת דתליא בכ"ד חודש דאפי' גמלתו אסור [זולת במת] עי' כתובות (דף ס'). לכאורה הוי ג"כ כיומא דקגרים. וגם במעוברת שהאיסור מחמת העובר שבמעיה הוי ג"כ כדבר אחר גורם ואין האשה גוף האיסור מצד עצמה. ובמלא הרועים ערך (כ"מ דא"ר ל"ת אות י"ב) הביא מהש"ך בח"מ (סי' ר"ח) דמקח הנעשה בשבת ל"ש אי עביד לא מהני משום דיומא דקגרים ולמד מזה גם כשהאיסור תלוי במקום כמו במתפלל ומצא צואה במקומו דל"ש א"ר ל"ת א"ע ל"מ רק מצד קנס תפילתו תועבה ע"ש.

ויש לדון כזה גם לענין מצוה הבאה בעבירה. ומעוברת דהאיסור מצד העובר נמי ל"ח האיסור מצד האשה עצמה. ועי' בספרי נש"ר ריש יבמות בד"ה ואחות אשתו. ובמלא הרועים (ערך איסור דרבנן אי מיקרי אינו ראוי מדאורייתא אות א') ואכמ"ל בזה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף