עמק סוכות/סוכה/כב/א

עמק סוכות סוכה כב א

דף כ"ב ע"א

רב תני חדא ושמואל תני תרתי כו'. אפ"ל דרב דייק מדנקט פ"א כשרה ולא נקט כשרה על סוכה המדובללת לחוד ועל שצילתה מרובה מחמתה לחוד כדנקיט על מעובה כמין בית כשרה לחוד ש"מ דמדובללת ושצילתה כו' ענין אחד הוא. ושמואל אפשר דדייק דאי חדא הוא הל"ל אם צילתה מרובה ומדנקיט ושצילתה מרובה משמע דתרי עניינים נינהו. ובהא דקנה עולה וקנה יורד כ' הר"ן דלפרש"י אף דהשתא הוי חמתה מרובה מצילתה כשרה ואחרים אמרו דלא מכשרינן בקנה עולה ויורד אלא כשהשתא נמי הוי צילתה מרובה והק' בק"נ לפ"ז אמאי לא אמר נמי לשמואל חדא קתני סוכה מבולבלת ובתנאי שיהא צילתה מרובה מחמתה עכ"ד. והנה אין לתרץ אליבא דאחרים דזהו מילתא דפשיטא דצריך עכשיו צילתה מרובה עד שאין סברא דיצטרך תנא לאשמעי' זה. דודאי אחרי דלרש"י א"צ צילתה מרובה עכשיו ע"כ אינו מילתא דפשיטא כ"כ גם להחולק ע"ז ועי' בב"מ (דף ט"ו ע"ב) בתוד"ה ונתן. אך הא בלא"ה ה"מ שמואל לומר חדא קתני כרב דהא מודה דסוכה ענייה כשרה דהוא אחת מהתרתי דנקט וכדפרש"י. וכן ה"מ רב לפרש כשמואל וכמ"ש הרא"ש דאפשר דרב לא פליג אדשמואל דמכשיר קנה עולה וקנה יורד אלא דמשמע לי' לפרושי מתני' בחדא ע"ש. וכן י"ל לשמואל דמשמע לי לפרושי מתני' בתרתי וכמו שהסברנו טעם פלוגתתן. אלא דתקשי לסברת האחרים דלרב דנ"ל לפרושי מתני' בחדא ומודה לשמואל בדין דקנה עולה וקנה יורד ה"ל לפרושי בקנה עולה ובתנאי שצילתה מרובה. אלא דגם זה ל"ק די"ל דנ"ל יותר לפרש חידוש זה דסוכה ענייה כשרה וכמ"ש הריטב"א דלא חיישי' שמא קליש טפי ובציר שיעורי' ולאו אדעתי' ע"ש. דלא הוי שמעי' זה אם הי' מפרש בקנה עולה כו' ובתנאי שצילתה מרובה ודו"ק. אמנם כבר העיר בהגהת יפה עינים דמהירושלמי משמע כפרש"י דכשרה אף דהשתא הוי חמתה מרובה ודלא כאחרים שהוא דעת הר' ישעי' בטור סי' תרל"א ע"ש:

אמר רבא אפי' יש בין זל"ז ג"ט כו'. במבוא התלמוד בקיצור כללי הגמרא כתב על הרוב כשאומר פלוני אמר בידוע שהוא חולק וכשאומר אמר פלוני בידוע שאינו חולק כו' ע"ש. ולכאורה גם הכא הי' אפ"ל דלא פליגו אביי ורבא דגם כוונת אביי אפשר על אין טפח בגגו ורבא פירש מאי דסתם אביי. אך בעיטור (ה' סוכה) גריס ורבא אמר ע"ש. ומשמע דפליגו אביי ורבא. ובהגהות מיי' ברמב"ם (פ"ה מסוכה הכ"א) כתב דפסק הרמב"ם כרבא ולא כאביי דפסל בכל ענין אם יש בין זל"ז ג"ט ע"ש. וק"ק בטעם דאביי דלא יליף מהמשנה דאהלות דקירות הבית כדיליף רבא מינה. ואין לומר דסובר דאיסור מטומאה לא ילפי'. דהרי בברכות (דף כ"ה ע"א) גבי צואה עוברת דמתיר אביי לקרות ק"ש ויליף מטומאה ע"ש וצע"ק ועי' בפני יהושע הכא:

ותני עלה כו'. לשון רש"י אבל אין ביניהם פותח טפח נמצא שאין ברוחב העליונות טפח כו'. ומשמע דכשבהם טפח אמרי' חבוט רמי אף כשאין באויר התחתונה טפח וכ"נ ממ"ש לענין סוכה בד"ה שאין בגגו בקנה העולה רחב טפח ומקנה היורד לא הזכיר והריטב"א כתב בטומאה ובסוכה דצריך טפח גם באויר התחתונות ע"ש וכ"נ מפי' ר"ח שהזכיר קנה העולה והיורד. ועי' בש"ע סי' תרל"א ס"ה ובמשניות עם ההוספות בשם משנה אחרונה דקדק דכשיש בתחתונות טפח ואין בעליונות טפח דלא אמרי' גוד אחית בפחות מטפח אכתי נימא גוד אסיק התחתונות שיש ברחבן טפח וניהוי הכל כסתום וצ"ל כיון שאין בעליונות טפח אצטרופי נמי לא מצטרף דכליתנהו לגמרי דמי עכ"ד.

והנה להריטב"א כל שאינו בשניהם טפח גם איפכא וגוד אחית נחי לא אמרי' ולפרש"י דסגי בעליונה טפח באמת צ"ע מ"ש תחתונה מעליונה. ולכאורה אפ"ל אף דפרש"י דחבוט רמי הוא ענין גוד אחית ולחודה דמחיצה שייך גוד אחית כו' ולענין המוטל לרוחב ובא לסתום שייך למימר חבטא מ"מ כיון דעכ"פ חבוט רמי הוא בתואר אחר מגוד אחית. אפשר דלא נאמר ענין סתימה זו רק בחבוט רמי להשפילה למטה ולא להגביה למעלה כגוד אסיק כיון דלא מצינו בהדיא כזה בדבר שבא לסתום [ול"ד כ"כ להא דע"ב ואת התחתונה כאילו היא למעלה ועי' בערוך לנר וצ"ע]. ובמש"ש בהא דטומאה בוקעת ויורדת עד לארץ ואמאי לא נימא לבוד להקל כשהאויר בין התחתונות פחות מטפח ע"ש. עי' ט"ז יור"ד (סי' שע"א סק"ה) ואכמ"ל ובהא דמקשה ר"א לר"כ אהא דלא אמרי' חבוט רמי בפחות מטפח מהא דקורה הי' אפ"ל שאני קורות דרבנן ומצאתי שבערל"נ עמד בזה ועי' בריטב"א:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף