עוללות אפרים (מרגליות)/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עוללות אפרים (מרגליות) ב

דין ב

(ב) דין דעל כל פירות העץ אומר בורא פרי העץ, חוץ מן היין שמברך עליו בורא פרי הגפן. בין חי בין מבושל ואף המעושן בכלל בין שהוא עשוי קונדיטין דהיינו שנותנין בו דבש ופלפלין.

ואיכא מאן דסבירא להו דבמבושל אינו מברך אלא שהכל אבל דעת האחרונים כדעה ראשונה.

ומכל מקום יש מי שחושש לדעה השניה וכתב דטוב שיברך מתחלה על דבר שהברכה אחרונה היא בורא נפשו ואחר כך יברך בורא פרי הגפן על היין המבושל ואחר כך יברך ברכת על הגפן וברכת בורא נפשות. ויבואר היטב בפנים.

ואם טעה ובירך על היין בורא פרי העץ, יש אומרים שלא יצא ויש אומרים שיצא בדיעבד. ונראה לי שלהוציא עצמו מידי ספק יסיים תיכף תוך כדי דיבור בורא פרי הגפן והוי שפיר לכולי עלמא.

ולדעה ראשונה אפילו ביין חי שלא נתנו לתוכו מים, אפילו הכי אם טעה ובירך בורא פרי העץ סבירא ליה דלא יצא.

ובנוסח הברכה יאמר בורא פרי הגפן ולא הבורא:

מתני' כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן וקאמר מ"ש יין אי לימא משום דאשתני לעלוייא אשתני לברכה והרי שמן דאשתני לעלוייא כו' ומסיק משום דחמרא סעיד והא דלא מברכין עליו ג' ברכות משום דלא קבעי אינשי סעודתייהו עליה ואי איכא חד דקבע בטלה דעתו אצל כל אדם. וכתבו התוספות בבבא בתרא (דף צ"ו) דאף על יין מבושל שאין מנסכין ממנו על גבי מזבח מכל מקום אומר עליו בורא פרי הגפן וקידוש היום וכן דעת הרמב"ן בחידושיו שם וכן הרא"ש והמרדכי והר"ן והרב המגיד פרק כ"ט מהלכות שבת לדעת הרמב"ם ויתר הפוסקים ושלא כדעת רש"י והר"ש והגאונים דס"ל דאין לברך רק שהכל דאשתני לגריעותא והביאו על זה ראיות דבאמת משביח בבישול וכן מבואר בירושלמי דיוצאין ד' כוסות ביין מבושל וקונדיטין וכן פסק בפשיטות בשולחן ערוך והטור בסימן ר"ב וכן דעת הב"ח והאחרונים כולם ולא היה מקום לספק בזה.

אלא שבשו"ת פנים מאירות כתב דיש לפקפק דמדוע לא ניחוש לדעת הנך גאונים דאין לברך רק שהכל וכתב עוד דעל ראייתם ממסכת תרומות י"ל דלפי מ"ש התוספות יום טוב לפרש דברי הירושלמי דמשביחו פירושו שמחזקו אבל לעיל במתני' אין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל הוא בבעלים דצריכים לתרום מן היפה דשאינו מבושל יפה לשתיה ולא חיישינן במתקיים הרי דמבושל אשתני לגריעותא וא"כ הא דכתב בירושלמי דיוצאין במבושל דס"ל אפילו אשתני לגריעותא מברכין עליו בורא פרי הגפן ואנן ס"ל כתלמודא דידן דבאשתני לגריעותא אין מברכין רק שהכל כו' עכ"ל.

ומתחלה אומר כי אמת כי כן כתב גם הר"ש בפירושו פרק ב' למשניות תרומות וכ"כ הר"ע ברטנורה שם בפירושו דיין שאינו מבושל יפה מן המבושל, אמנם אין הכרח לפרש כן בירושלמי ולעשות משום זה פלוגתא בין הירושלמי לתלמודא דידן ואדרבה על פירושם יש להקשות דא"כ למה קאמר תנא קמא הטעם משום שממעיטו תיפוק ליה משום שמקלקלו כיון דלדידיה אין זה מעלה מה שמתקיים יותר. ודוחק לומר דבאמת ר"א הוא דמפרש מפני שממעיטו משותיו ור"ל שמקלקלו ולכך אין בני אדם שותין אותו כל כך זה דוחק גדול לפרש כן כמבואר והר"ש בעצמו פרק י"א דתרומות פירש שממעיטו משותיו שאין בני אדם שותין כ"כ יין מבושל דחזק ביותר ומשמעות הדברים דלכך אין תורמין מן המבושל לר' יהודה היינו משום דדוקא הכהן יכול לעשות כן לבשל מפני שמשביחו אבל לענין הבעלים מודה לת"ק דאין תורמין ומטעמא דידיה דהיינו משום שממעיטו אבל לא משום שהמבושל גרוע יותר. ועוד דבירושלמי מסיים עלה הוי דרבי יוחנן אמר משום שממעיטו משותיו עיין ברמב"ן שהביא באריכות לשון הירושלמי א"כ ר"א הוא דמפרש מפני שממעיטו ממדתו והדרא קושיא לדוכתיה דל"ל הך טעמא תיפוק ליה משום דאשתני לגריעותא אבל אם נימא דבמבושל משביח טפי אתי שפיר דס"ל לר"א דר' יהודה ס"ל דאע"ג דבאמת ממעיטו ממדתו ומשותיו לא איכפת לן בזה לגבי כהן כיון שמשביחו וניחא ליה בהכי ות"ק ס"ל ניהו דהא שממעיטו משותיו לא איכפת לן בכך כיון דבכהן מיירי ואיהו ניחא ליה בהכי שמשביחו מכל מקום אסור מפני שממעיטו ממדתו אבל בבעלים אף רבי יהודה מודה דאסור משום שממעיטו ממדתו ומשותיו כן עולים שם דברי הרמב"ן והרא"ש ע"ש וכן לר' יוחנן דקאמר מחלפא שיטתיה דרבי יהודה א"כ התם נמי הא דאין תורמין הוה טעמא משום שממעיטו משותיו אבל לעולם משביח הוא.

ומזה תמהני על מ"ש הרשב"א בתשובה (סי' ך"ד) דלרבי יוחנן אליבא דרבנן משביח ואליבא דר' יהודה אשתני לגריעותא דמי הכריחו לזה ואדרבה ע"כ מוכרח דאינו כן דאל"כ למה אמר רבי יהודה אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו משותיו לרבי יוחנן תיפוק ליה דמקלקלו, אם לא שנדחוק דס"ל להרשב"א כמ"ש לעיל דבאמת היא גופא קאמר שממעיטו משותיו דהיינו שמקלקלו וזהו דוחק. ובאמת מלשון הרמב"ן מבואר כמ"ש דגם אליבא דרבי יוחנן לכ"ע משביח והרמב"ם בפירוש המשנה פרק י"א דתרומות כתב להדיא ג"כ דיין מבושל אשתני למעליותא ובפירוש שממעיטו פירש כר"א שממעיטו ממדתו ע"ש.

אלא דבאמת נ"ל ללמד זכות על רש"י ושאר גאונים ז"ל דהנה הרב המגיד פרק כ"ט מהלכות שבת כתב דהאחרונים ס"ל דמקדשין במבושל ואף המעושן הכשירו ובאמת כן מבואר ברמב"ן דהמעושן כמבושל ודבר זה כתב גם הר"ן בפרק ערבי פסחים וז"ל ויין מבושל ומעושן נמי דאדרבה העישון והבישול משביחו וכדאמרינן בב"ב דף ך' באמת ביין התירו משום שמשביחו כלומר העשון משביחו כו' ע"ש. ובאמת המעיין בגמרא שם דף ך' יראה דמסיים שם אמר רב יוסף האי דידן אפילו קיטרא דשרגא קשי ליה וכן פסקינן בשולחן ערוך (חו"מ סי' קנ"ה) לחלק דדוקא בשל ארץ ישראל הוא דהעשון משביחו אבל ביין של חוץ לארץ אסור לפתוח תחת אוצר של חבירו חנות של נחתומין ע"ש וכן פסק הרמב"ם פ"ט מהלכות שכנים וא"כ המעושן לדידן דאשתני לגריעותא אין לברך עליו בורא פרי הגפן. אמנם באמת לשיטת הר"ן צ"ל דהא דביינות שלנו העשון קשה לו היינו שמתקלקל מהרה אבל מכל מקום משביח הוא בטעמו וכן לשיטת הרמב"ן והרב המגיד ז"ל וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' יו"ד ע"ש. אמנם עכ"פ אין ראיה משם ואדרבה פשטא דלישנא משמע דקשה לטעמו שמתקלקל מחמת זה. ובאמת ראיית הר"ן מהתם אינה רק להוכיח דע"כ בנסכים אין הטעם משום גריעותא דהא ביין א"י עכ"פ משביח הוא. אבל בענין עיקר הדין לדידן לענין מעושן אין ראיה משם ואדרבה לכאורה מוכח להיפך דביינות שלנו החום מזיק להם ומקלקל טעמם ועיין בר"ע ברטנורה בב"ב וזה נ"ל דעת רש"י והגאונים ז"ל דס"ל דכל האמור במתני' ובירושלמי דהבישול משביח להיין היינו דוקא ביינות שלהם של א"י שהעשון והבישול משביחו אבל באמת לענין יין שלנו לברכה או לקידוש שהבישול פוגמו מודה הירושלמי דאין יוצאין בו ואין מברכין עליו בפה"ג וא"כ אין שום ראיה ממה שהביאו התוס' והרמב"ן והרא"ש ראיה לעניין יין דידן.

אך שנשאר לנו לבאר ההיא ראיה שהביא בהגהות מיימוני פרק ח' מהלכות ברכות מהא דריש פרק בכל מערבין דקאמר התם בחמרא מבשלא פירוש שהוא חשוב לפיכך שיעורו קטן בכדי לאכול בו אבל ביין חי שיעורו ב' רביעיות עכ"ל. אבל להמעיין בש"ס שם אין זו ראיה דמבואר שם דאין הדבר תלוי בחשיבות רק העיקר תלוי במה שדרך לעשות בדבר ההוא דביין חי שדרכו לשתותו בעינן שתי רביעיות לשתי סעודות אבל יין מבושל שדרך ללפת בו את הפת שיעורו כדי ללפת בו את הפת לשתי סעודות. והא ראיה דחומץ ומורייס ושאר דברים דלא חשיבי כמו יין אפ"ה כיון שדרך ללפת בו את הפת שיעורן כדי לאכול בהם פת ב' סעודות וכן פירש רש"י שם התם בחמרא מבשלא חשוב ללפת בו את הפת כו' וכן מבואר ברמב"ם פרק א' מהלכות עירובין הלכה יו"ד ועיין בהרב המגיד שם. ומצאתי בתוספתא פרק ב' דבבא בתרא גבי ההיא דלא יפתח חנות כו' וכתוב שם באמת ביין התירו ואעפ"י שממעיטו אינו אלא משביחו עכ"ל הרי משמע דההיא דפותח אוצר תחת חנות חבירו כבישול דמי שממעטו אלא דלכאורה תימה וכי משום זה נתיר לפתוח תחת יינו של חבירו דלמא לא ניחא ליה בשבחא ומפסידו במה שנתמעט יינו ואם נאמר דודאי ניחא ליה בהאי שבחא אעפ"י שממעיטו אף אנו נאמר דמה שהביא הר"ן משם ראיה דע"כ הא דפסול לנסכים לאו גריעותא היא דהא חזינן דהעשון משביח כדקאמר ביין התירו כו' לאו ראיה היא דלעולם העשון מגרעו והא דקאמר שמשביחו פירושו שמתקיים ביותר כמו שפירש הר"ש והרע"ב והתי"ט במתני' דתרומות וכן פירש הרא"ש בסוף פרק ד' דבבא מציעא (סימן כג) דקאמר התם ביין התירו [לערב] קשה ברך מפני שמשביחו ופירש הרא"ש שמתקיים יותר ע"ש ועוד קשה דלפי"ז למה פסקו כהך מתני' כיון דהתם קיי"ל במתני' דתרומות דלא כרבי יהודה אלא כתנא קמא דאין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ולא איכפת לן מה שמשביחו ומכל שכן בבעלים שאין להן לתרום מן המבושל כו' מפני שממעיטו או מפני ... ולא מהני מה שמשביחו באיזה אופן.

ועל דרך הזה היה נראה לתרץ דעת הטור בחושן משפט סי' קנ"ה שפסק דלא יפתח אדם חנות של נחתומין תחת אוצר יין ולא חילק בין א"י ליינות שלנו ובבית יוסף נדחק בזה. והט"ז כתב לתרץ דס"ל דהא דקאמר רב יוסף והאי דידן כו' פירושו יין של עכשיו שמשחרב המקדש ניטל טעם הפירות כו' ע"ש ואפשר שזה ג"כ דעת רש"י והגאונים דש"ס דידן ס"ל דיין מבושל אשתני לגריעותא דהיינו יין שלנו אבל מתני דבבא בתרא ודתרומות הכל מיירי בזמן המקדש כמ"ש הט"ז ואז היה משביח ונעשה חזק יותר ע"י הבישול אבל האי דידן אפילו קוטרא דשרגא קשי ליה ומקלקל טעמו ואדרבה מחלישו ואינו חזק כ"כ כבראשונה. ובזה מתורץ קושיית בעל קרבן העדה בפרק המוציא יין שהקשה אהא דקאמר אמר ר' יונה יוצאין ביין מבושל ר' יונה כדעתיה דר' יונה כד הוי שתי ד' כסי דפסחא הוה חזיק רישיה עד עצרתא ופירשו מחמת חוזק היין כשאינו מבושל ולכך התיר לעצמו במבושל וא"כ משמע דמבושל אינו חזק והרי במתני' פרק יו"ד דתרומות משמע דמבושל חזק כמ"ש שם הר"ש למ"ד מפני שממעיטו משותיו כו' ע"ש. ולפי הנ"ל אין משם קושיא דבמתני' דהוה בזמן מקדש באמת מבושל חזק יותר רק דביינות של עכשיו אינו כן ולכך רש"י והגאונים אין מחלקין בין שאר ארצות לא"י דהא דקאמר בירושלמי ר' יונה אמר יוצאין במבושל לית הלכתא כוותיה כדמסיים שם ר' יונה כדעתיה כו' ור"ל ר' יונה דעביד לגרמיה הוא דעביד אבל באמת אין הלכה כן. ומ"ש עוד בקרבן העדה על פירוש הר"ש דמאי חסרון הוא שיהיה חזק ימזגנו במים הרבה כו' ע"ש לא ידעתי מה קושיא דלמא אם יתן לתוכו מים יותר יפסד טעמו ממה שהיה קודם הבישול.

והדרינן לקמייתא דלתרץ דברי הטור בחושן משפט אין אנו צריכין למה שכתבו הבית יוסף והט"ז אלא י"ל דדעת הטור היא דהך מתני' אליבא דרבי יהודה מיתניא דס"ל דמשביחו עדיף טפי אבל לתנא קמא דמתני' דתרומות דס"ל דמשום שממעיטו יש איסור א"כ גם בכאן אסור לפתוח תחת אוצר חבירו אפילו בארץ ישראל.

אלא דקשה לי דאם כן לאיזה צורך קאמר רב יוסף האי דידן כו' כיון דבלא"ה לא קיי"ל כמתני'. ועוד הא אמרינן בבבא מציעא [בבלי/בבא מציעא/ס/א|דף ס']] כל באמת אמרו הלכה היא. ומה שיש לדקדק לכל השיטות הוא דאמאי קתני דתורמין מן שאינו מבושל על המבושל כיון דלשיטת הרמב"ן והפוסקים מבושל יפה יותר ולשיטת רש"י והגאונים מבושל מתקיים יותר ובכה"ג הוי כתורם מן הרע כו' ומן המתקיים ובאמת הרמב"ן כתב דלכך יכול לתרום מן שאינו מבושל כו' שאם ירצה הכהן יכול לבשלו ע"ש, אלא דקצת קשה ע"ז מהא דקיי"ל אין תורמין שבלים על חטים וזיתים על שמן כו' משום שלא יצטרך הכהן לטרוח כו' עיין ברמב"ם פרק ה' מהלכות תרומות הלכה י"ח ובעדיות פרק ה' משנה ב' בתוי"ט ויש מקום לחלק וצ"ע. אמנם לשיטת רש"י והר"ש והגאונים י"ל דניהו דמבושל מתקיים יותר מכל מקום כיון שאינו מבושל יפה יותר ומאן אמרה להא שמעתא ר' יהודה ור' יהודה לטעמיה דס"ל לעולם תורם מן היפה כמבואר שם בפ"ב משנה ד' ע"ש.

כל זה כתבתי להעמיד דברי רש"י ושאר גאונים לענין זה דס"ל דמבושל אשתני לגריעותא הלכך מברך שהכל.

אמנם צריך לי עיון דלדידי היה נראה דאפי' אם נודה דאשתני לגריעותא אכתי היה לנו לברך בורא פרי הגפן כיון דבאמת מסקינן דהא דיין אשתני לברכה הוא דיש לו מעלה דסעיד וא"כ ניהו דמבושל אשתני טעמו לגריעותא יותר ממה שהיה קודם שבשלו מכל מקום משום זה לא הפסיד את מעלתו דסעיד ומשמח ואטו יין טוב שנתקלקל תו לא מברכינן עליו בורא פרי הגפן, ואם נאמר דמה שאמרו דמבושל אשתני לגריעותא היינו דתו לא סעיד א"כ מה שהביאו הרמב"ן והרא"ש ראיה דמשביח הוא ממתני' דתרומות י"ל דהא גם לדידהו עכ"פ מבושל גרע מצד אחד דהיינו שממעיטו משותיו או ממדתו א"כ גם רש"י מודה שמשביח בטעמו אלא דלא סעיד ומכל מקום מחמת זה לבד היה מותר לבשל יין של תרומה כיון שעכ"פ משביח הוא אם לא מחמת האי טעמא שממעיטו.

אלא דבאמת אין זו סברא כלל וכי משום דבשלו תו לא סעיד, ועוד אפילו לו יהא כן דתו לא סעיד, מכל מקום אמאי פסקו שיברך שבהכל הו"ל לברוכי בורא פרי העץ כמו בשמן דלא סעיד ומברך בורא פרי העץ כיון דעכ"פ שמן אשתני לעלוייא מן הזיתים, הכי נמי הא עכ"פ אשתני לעלוייא דמעיקרא ענבים והשתא יין ואע"ג שאינו יין טוב מכל מקום אטו היין הגרוע מי לא מקרי אשתני לעלוייא.

ולא דמי להא דאמרינן גבי שלקות תומי וכרתי דשלקו כיון דאשתני לגריעותא מברך שהכל, זה אינו דהתם מתחלה שהיה טוב היה ברכתו בורא פרי האדמה ועתה שמחמת הבישור נתקלקל ברכתו שהכל אבל הכא מי נתקלקל על ידי הבישול מאותה שעה שהיתה ברכתו בורא פרי העץ, אדרבה אשתני למעליותא ממה שהיה אז אלא שנתקלקל ע"י הבישול משאר יינות הטובים. ולכאורה לפי מ"ש הפני יהושע בסוגיא זו דהא דאמרינן דיין או שמן אשתני לעלוייא היינו משום דקרב ממנו על גבי המזבח א"כ יין מבושל שפסול למזבח לא הוי אשתני לעלוייא, אלא דבאמת אין מורין הלכה מתוך טעם זה כמבואר לקמן דף ל"ח דלרבי יהושע דקיי"ל כוותיה אין נקרא משקה אלא מזיתים וענבים לבד אבל הני זיעה בעלמא הוא ולר"א בכל המשקין מקרי ממש כגוף הפרי ובין כך ובין כך עכ"פ בזיתים וענבים המשקה היוצא מהם חשיבי כגוף הפרי והיה לו לברך בורא פרי העץ.

ועוד דעכ"פ האי מינא דיין אשתני לעלוייא לענין לגבי מזבח רק משום שזה נתבשל ונגרע פסול לגבי מזבח אבל מי לקח את ברכתו ממנו ויין מזוג ושאר יינות המבוארים שם בב"ב דפסולים למזבח ואפ"ה מברכין בורא פרי הגפן ולמה יגרע יין מבושל מיין שריחו רע שאעפ"כ ברכתו בפה"ג כמ"ש רשב"ם בבבא בתרא.

וראיתי במנחות (דף פ"ו ע"ב) אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל כו' וכתב רש"י מעושן כשהיו הענבים מרים היו מעשנין אותם או מבשלין אותם עכ"ל. המעיין בצדק ישפוט שדעת רש"י הוא לפרש כן הך דמעושן ומבושל דמעושן מקרי היכא שמעשנין ענבים ומבושל היינו שמבשלין אותם ואין זה ענין כלל לכל יין מבושל שבש"ס. ואפשר שביין מבושל כזה כתבו רש"י והגאונים דאין מברכין עליו בורא פרי הגפן. וזהו שכתבו דהא דלא קאמר בבבא בתרא דהאי כל יין שמנסכין ממנו על גבי המזבח כו' למעוטי מבושל משום דאפילו בורא פרי הגפן אין מברכין והיינו הוא דאשתני לגריעותא מכל היינות וגם על הענבים עצמם אין מברכין רק שהכל והוי כמו סופי ענבים המבואר בסי' ר"ב סעיף ט' אבל ביין מבושל כמו שאר יין מבושל שבש"ס אפשר דגם רש"י והגאונים מודים דודאי מברכין עליו בפה"ג.

כן היה נראה לכאורה לולי שהתוס' והרמב"ן והרא"ש והטור ושאר פוסקים משמע מדבריהם דביין מבושל ממש נמי ס"ל לברך שהכל ולכך חלקו עליהם. אבל מכל מקום לפירוש רש"י הנ"ל אין ראיית הר"ן במעושן מהך דביין התירו כו' ראיה דאין זה ענין לזה כלל. וכן לפי פירוש הרמב"ם במתני' דמנחות או לפירוש האחר שמביא בתוספות יום טוב שם שמעשנין בגפרית ג"כ אינו ענין לכאן ע"ש.

וממה שהביא בשיורי כנסת הגדולה דברי הר"מ מרקנטי שכתב דאם נתערב יין מבושל בחי אזלינן בתר הרוב ואם הרוב מבושל מברך שהכל ע"ש בסי' ר"ב בהגהות ב"י אות א' הרי דדעתו כדעת הגאונים ורש"י ובשו"ת מהר"ם בר ברוך (סי' ת"ע) כתב (ג"כ) כדעת הפוסקים דמקדשין ביין מבושל והביא ראיה ממתני' דתרומות ומהירושלמי דהתם ע"ש. ואחשבה למשפט הנה דעת רש"י והרב רבי שמעיה והר"ר יצחק בן גיאת הביאם הטור סי' רע"ב ורב צמח גאון ובהגהות מיימוני כתב שכן כתב בשערי רב שמחה וכן דעת מהר"ם רקנטי וכן משמע דעת הר"ש והר"ע ברטנורה בפירוש מתני' דתרומות לברך שהכל על יין מבושל. ודעת התוס' ר"ת ור"י וראבי"ה והגהת מיימוני הרמב"ן והרשב"א וסמ"ק ומהר"ם בר ברוך והר"ן והריב"ש ונימוקי יוסף והרמב"ם לפי דעת הה"מ וכן מבואר בפירושו למשנה דתרומות והרא"ש והטור והשבולי לקט והמרדכי פרק כיצד מברכין והש"ע וב"ח ושאר אחרונים אין מהם חולק על דין השולחן ערוך רק שהפנים מאירות (חלק ג' סי' ך"א) נתעורר בזה להמציא תקנה לצאת ידי כולם, וכבר קדמו בתרומת הדשן (סי' למ"ד) שכתב שם ביין מבושל פלוגתא דרבוותא כו' ובברכה ראשונה יכול לברך שהכל כו' אלא בברכה אחרונה רוצה לאכול בצים ותאנים ויברך בורא נפשות על הביצה ולדעת הגאונים יצא בזה גם על היין ובברכה מעין ג' על התאנים יכלול ג"כ על הגפן כו', כן רוצה אחד לעשות וע"ז השיב בתרומת הלשן וז"ל יראה דיין מבושל אין צריך כל כך לדקדק לצאת בו ידי כולם כו' דדברי התוס' ומסכימיהם נכוחים וברורים דראייתם מהירושלמי לית נגר ובר נגר דיפרקיניה. אמנם אם היה בא להחמיר ולצדד כדי לצאת בו ידי כולם לא שפיר למעבד שיכלול נוסח אחר בברכה דמעין ג' כו' ומתשובת תרומת הדשן הלזו למד הב"י לפסוק בש"ע שאין צריך להחמיר לצאת ידי כולם ולא לחוש לפלוגתת הנך גאונים. אמנם ירא שמים הרוצה להחמיר ולדקדק במצות אעפ"י שאם ירצה לחוש ולצאת ידי כל הדיעות מכל מקום לעולם אי אפשר לו לצאת מחשש ברכה לבטלה כיון דבתה"ד לא התיר להוסיף בנוסח הברכה דעל הגפן מכל מקום עכ"פ הועילה תקנת הפנים מאירות שיצא ידי ברכה אחרונה לדעת כולם ובעל נפש יחמיר לעצמו לחוש לתקנתו. ומכל מקום כתב שם שאין לומר ברכה ראשונה שהכל שמזה יבא לידי קלקול בברכה אחרונה ע"ש. ובתה"ד סי' הנ"ל משמע דמאן דמחמיר לצאת ידי הכל יוכל לברך שהכל בברכה ראשונה כיון שכבר נודע שמהרי"א בפסקיו חיבר בעצמו את השאלות ואת התשובת כמ"ש אא"ז בתבואות שור סי' ך"ג ע"ש. וראיתי בספר אור נעלם שכתב להקשות על מ"ש הרשב"א בשם רש"י דאי לאו הלולים הוה מוקמינן ואכלת ושבעת אענבים הלכך אצטריך הלולים איין ע"ש. וע"ז הקשה דמה"ת הוה אמרינן כן הא יין יותר מסתבר דאשתני לעלוייא כו'.

ולפענ"ד לק"מ דהשתא דעיקר הטעם משום דסברא הוא דאסור לאדם שיהיה כו' קאמר הש"ס שפיר דדלמא משום סברא זו תקנו ביין ברכה אחרת הואיל ואשתני לעלויא כיון דעכ"פ על כל דבר ודבר חייב ברכה אבל אי בעי למילף מקרא איכא לפלוגי בכמה גווני בין יין לענבים דאיכא למימר ענבים שאני דמקיים בהו מצות ביכורים וכדפריך לקמן כד בעי למילף משבעת המינין. ועוד י"ל דבאמת כוונת רש"י היא דלכך כתיב הלולים דאי לא"ה הוה מוקמינן קרא דואכלת ושבעת איין דמסתבר יותר לכך כתיב הלולים להורות איין וממילא קאי הך קרא דואכלת אענבים דהוא דומיא דתאנה ורמון.

ומ"ש שם דמזה יצא לרש"י דביין מבושל מברך שהכל משום דחד קרא קאי אענבים וחד איין חי ועל יין מבושל אין מברך רק שהכל מסברא דאסור לאדם וכו' עכ"ל. ולא ידענא מאי קאמר דהא באמת מסקינן דכל הברכות שלפניו הם מסברא דאסור לאדם וכו' והנך קראי הם רק אלאחריו והך ק"ו דכשהוא שבע מברך כו' לאו ק"ו גמור הוא כמ"ש התוס' והרשב"א והרא"ש וא"כ כל ברכת היין לפניו הוא מתקנת חכמים.

והנה כתב המגן אברהם (סי' ר"ח ס"ק כ"ב) בשם ר"י הלוי בתשובה דאם טעה ובירך על היין בפה"ע צריך לחזור ולברך בפה"ג עכ"ל. ובאבן עוזר חולק עליו ומביא ראיות דאין צריך לחזור ולברך ע"ש. ובאמת אין ראיותיו מוכרחין דודאי אי לאו דסעיד היה הדין לברך בפה"ע רק השתא דסעיד ותקנו חכמים לברך בפה"ג א"כ המשנה ממטבע שקבעו חכמים בברכות צריך לחזור ולברך וע"כ לא פליגי רב הונא ור' יוחנן לקמן דף מ' ע"ב אלא לענין שהכל דרבי יוחנן ס"ל דשהכל מהני והיינו דס"ל דבאמת עיקר התקנה בשעת שתקנו מטבע הברכות כן היתה התקנה דברכת שהכל תכלול כל הדברים אפילו פת ויין והיינו דקאמר ר' יוחנן ע"כ לא קאמר ר' יוסי התם אלא דקאמר ברכה דלא תיקנו רבנן אבל אמר שהנ"ב דתקינו רבנן אפילו ר' יוסי מודה ור"ל דשהנ"ב מתחלה הכי תקינו שיצא בו ידי כל הברכות כולם וא"כ ברכת בורא פרי העץ דלא איתקן רק למילתיה אינו יוצא בו ידי חובתו על היין כיון שהוציאו אותו מכלל ברכת פירות העץ. וראיתי בפני יהושע שם דף מ' שכתב דפליגי אם יצא בברכת שהכל ולר' יוחנן כל שכן דיצא בברכת בפה"ע על היין ובברכת בפה"א על הלחם ונקט ברכת שהכל לאשמועינן דגם בזה ס"ל לר' יוחנן דמהני ע"ש. והנלפענ"ד כמ"ש דהעיקר כהמג"א ור"י הלוי ז"ל. ומ"ש עוד באבן עוזר ראיה ממ"ש הכסף משנה פ"ד מהלכות ברכות דאם בירך על הפת בפה"א יצא וה"ה הכא עכ"ל. הנה בכ"מ שם לא כתב כן אלא לחד תירוצא ובדרך אפשר אבל לתירוץ השני שם אין הדין כן ואפילו את"ל דהתם קיי"ל הכי י"ל דהוא מטעם שכתב האבן עוזר גופיה בדיבור שאח"ז דבאמת מקשין דהיה ראוי לברך בפה"א ותירצו משום דלישנא דקרא נקטו להוציא לחם מן הארץ ע"ש הרי דלפי"ז אם בירך על הלחם בפה"א יצא עכ"ל אבל ביין דלא שייך זה לא. הן אמת דלא הבנתי דבריו כלל דהא ודאי דאין קושית האבודרהם דיברך על הלחם בפה"א דז"א כלל דחכמים רצו לתקן ברכה פרטית ללחם בפני עצמו כיון דסעיד ושאר מילי דחשיבות כי על הלחם יחיה האדם, ועוד דלפי"ז אין תירוצו מובן כל כך אלא ודאי דאין קושייתו רק על נוסח הברכה דהו"ל לומר לחם מן האדמה ואהא תירץ דלישנא דקא נקטו וכן מבואר באליה רבה סי' קס"ז ס"ק ד' ע"ש והקושיא היא דהוה להו לתקן בלשון אחר.

אבל באמת המשנה ממה שתקנו אולי צריך לחזור ולברך ואע"ג דבאמת הגהת אשיר"י והמרדכי מסתפקין למאי דאמר בירושלמי דהלכה כר"מ באם אמר ברוך המקום שבראה אם הלכה כן אע"ג דלא מדכר פת וכתב הב"י סי' קס"ז דספק ברכות להקל וכ"כ הב"ח דאם אמר בריך מרא מלכא דהאי אע"ג דלא אמר פתא יצא, אפשר לומר דשאני התם דמנוסח ברכתו רואין דקאי על פת ומורה עליו באצבע אבל ברכת בפה"א דלא קאי על הפת עצמו לא. וכן צריך לפרש לפי"ז הא דקאמר התם ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא דקמדכר שמא דפת כו' ע"ש.

שוב מצאתי בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב' סי' קמ"ט) שפסק בין אם בירך בפה"ע על היין או בפה"א על הפת לא יצא ומטעם דכיון דכל מין ומין יש לו ברכתו הכללית חוץ לחם ויין שיצאו ללמוד בדבר החדש שקבעו להם ברכה מפני חשיבותם אי אתה יכול להחזירם לכלל שאר פירות דמיקרי משנה ממטבע שטבעו חכמים בפרט והוציאום מן הכלל עכ"ל ע"ש והיינו כמ"ש. וראיית ר"י הלוי מהתוס' לעיל דף י"ב נראה נכון. ובאבן עוזר דחה זה ופירש דברי התוס' בדרך אחר ופשטא דלישנא משמע כהר"י הלוי ע"ש.

והן עתה ראיתי בשו"ת פנים מאירות (חלק א' סימן נ"ח) שכתב דדברי המג"א הם נגד הש"ס דברכות דף מ' דקאמר ע"כ לא קאמר רבי יוסי התם משום דקאמר ברכה דלא תקינו כו' ובפה"ע ברכה דתקינו הוא כו'. וכבר כתבתי למעלה דאין ראיה כלל מש"ס הלזו.

ועוד כתב שם דבתוס' לעיל דף י"ב הוא ט"ס וצ"ל שאמר בורא פרי העץ, תחת בורא פרי האדמה כו' ע"ש. הנה מלבד שקשה לשלוח יד להגיה בכל הספרים, בלא"ה מבואר בפסקי התוס' היה יודע שהוא יין וטעה בלשונו כו' וכן מבואר במרדכי וז"ל ומיהו אומר הר"ם מאייבר"א שאם היה יודע שהוא יין וטעה בדיבורו כו' יכול לחזור בו אחרי שהוא יודע בודאי שהוא יין כו' ע"ש וכן העתיק לשון זה בבית יוסף ובדרכי משה בסי' ר"ט ע"ש. ע"כ אם טעה ואמר בורא פרי העץ יראה שיסיים תיכף בפה"ג דאז לכולי עלמא יצא כמבואר בסי' ר"ט.

וראיתי עוד שם בתשובה הנ"ל, שכתב דאם בירך בורא פרי האדמה על תומי וכרתי דאשתנו לגריעותא יצא וכן אם בירך בורא פרי העץ על דבר שלא נגמר הפרי עדיין כו' כיון דבאמת מהדין לברך בפה"א רק משום דאשתנו לגריעותא הלכה בדיעבד יצא ע"ש. ועפי"ז נ"ל לתרץ קושייתו בחלק ג' שהבאתי לעיל לענין יין מבושל שהקשה דלמה לא כתב בשולחן ערוך שיברך שהכל כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא דס"ל דיין מבושל אשתני לגריעותא ומברך שהכל ע"ש מה שתירץ. ולפי הנ"ל בלא"ה אין קושיא דהא באמת מן הדין לברך בורא פרי הגפן רק משום דאשתני לגריעותא א"כ עכ"פ בדיעבד יצא ושפיר יצא בבפה"ג אף לדברי הכל וגם דהא רש"י פירש הכא דפרי הגפן היינו דגפן שמא דעץ הנקרא גפן הוא א"כ יין מבושל נמי מן העץ הזה בא ולא גרע מענבים דפסקינן אם בירך בפה"ג יצא ואף שי"ל כיון דאשתני למשקה ולגריעותא הוי כמו שאר משקה היוצא מן הפירות אין נראה לחלק בכך הלכך העיקר כפסק השולחן ערוך לענין ברכה ראשונה ביין מבושל.

וכתב המג"א לדעתו דאפילו יין חי שלא נתנו לתוכו מים אפ"ה אם טעה ובירך בורא פרי העץ לא יצא עיין סוף פרק ז' עכ"ל המג"א. ור"ל אע"ג דהתם ס"ל לר"א דאפילו לכתחלה יברך בפה"ע מכל מקום כיון דאנן באמת קיי"ל כרבנן דצריך לברך בפה"ג אפילו בדיעבד לא מהני. וכתב בכנסת הגדולה סי' ר"ו דיאמר בורא ולא הבורא ע"ש ועיין בעטרת זקנים סימן קס"ז:

שוב אינה ד' לידי ספר גינת וורדים וראיתי שגם הוא כתב לחלוק על הר"י הלוי הנ"ל וס"ל דאם טעה ובירך על היין בפה"ע יצא ורצה להגיה בדברי התוס' כמו הפנים מאירות ושוב חזר בו מחמת דברי המרדכי שהבאתי לעיל ודחה ראיית ר"י הלוי מהתוס' על נקלה ואמר כי התוס' לא נחתי רק לאשמועינן הך דינא דיכול לחזור בו תכ"ד ולא דק שפיר כדחזי דלא נקטיה רק לדוגמא ואי דבריו מדוקדקים לית לן למעבד עובדא כוותיה כו' והאריך במליצות והרצאת דברים ואין בהם כדאי לדחות דהרי התוספות שמורים באצבע דלא יצא אם לא חזר בו תוך כדי דיבור.

אלא דבאמת מה שהביא שם משם הר"י הלוי דס"ל דאין ברכת בורא פרי העץ שייך כלל ליין שפיר השיג שם עליו וכן האבן עוזר. אמנם מה שהביא ר"י הלוי ראיה מדמברכינן על חומץ יין שהכל וחשב בגינת וורדים לדחותו דכיון שנתקלקל ונעשה חומץ ותו לא סעיד לבא ולא די דלא סעיד לבא אדרבה מזיק הוא לו ודי לו שנברך שהכל כשאר זיעת הפירות עכ"ל. במחילת כבודו לא

שפיר דהא הרא"ש דף מ"ם ע"ב הקשה דלא נבריך על חומץ כלל דמזיק הוא ותירץ כגון שמזגו א"נ בחושש בשיניו ונותן הרבה לתוך מרק כו' כדאמרינן גבי שמן על ידי אניגרון עכ"ל והכי קיי"ל סי' ר"ד א"כ הא דמברך שהכל היינו ע"כ בגוונא דלאו מזיק הוא ואפ"ה לא מברך עליו בפה"ע. אלא נראה לי דאין ראיה מחומץ דכיון דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי להכי מברך שהכל כדאמרינן דף ל"ו גבי קורא ואף רבי יהודה לא קאמר התם אלא משום דס"ל פירא הוא הא לא"ה לא.

ומה שהביא שם בגינת וורדים ראיה ממה דס"ל להרמב"ם ודעימיה לחתום בברכה אחרונה על הארץ ועל הפירות א"כ חזינן דלא חששו לבירור ברכה זו דיין ע"ש נראה לפענ"ד דאין זו דומה לענינו דשאני ברכה אחרונה להרמב"ם דס"ל דעיקר התקנה כן היתה דדי לו במה שבירר בפתיחת הברכה. ותדע דהא באמת בברכה אחרונה בדיעבד קיי"ל דיצא בברכת הזן כיון דמיזן זיין כמבואר בסי ר"ח ואיכא מאן דס"ל דאפילו בברכת על המחיה יצא עיין בעטרת זקנים ובאליה רבה שם ואפ"ה נראה פשוט דאם בירך על היין ברכה ראשונה בורא מיני מזונות דלא יצא אלא ודאי דשאני ברכה ראשונה דכיון דתקנו משום חשיבותו ברכה בפ"ע לכך אפילו בדיעבד לא יצא כל שלא בירר חשיבותו. וכן בספר אור חדש הביא דברי הר"י הלוי להלכה וכתב דבין בפה"ע ובין בפה"א לא יצא. ובאבן עוזר השיא כוונת התוס' לדעת אחר לומר דקמ"ל דיכול לכתחלה לחזור בו כדי לקיים תקנת חכמים ולא הוי הפסק כו' ע"ש והאריך בזה ע"ש. אמנם המעיין בדרישה ופרישה סי' ?ר"ט? יראה להדיא שמפרש דברי התוס' והמרדכי לענין דיעבד ע"ש. ומה שהשיג שם על ר"י הלוי שכתב דהיכא דהיין אינו בא רק להסדיר עליו ברכות כגון ברכת אירוסין וכה"ג פשיטא ליה טובא דלא יצא י"ח כיון שאין ניכר בברכה זו שבחו של היין כו' והשיג עליו מה עון פלילי יש שפגעו בכבודו של יין ולא קראו בקול גדול יהודית כו', ותמהני על האומר לחזור לברך לחוש לכבודו של יין ולהזכיר שם שמים ועוד דהא אם בירך בלא יין שפיר דמי והו"ל הך כוס כשאר יינות דעלמא ושפיר מצי למשתייה על סמך ברכת בפה"ע כו' והאריך בזה.

ונלפענ"ד דאפשר ר"י הלוי מיירי לענין לכתחלה לומר דבאמת אם טעה ואמר בפה"ע ישתה אותו כוס ויביא כוס אחר לסדר עליו הברכות. אמנם אין שו"ת ר"י הלוי בידי לעיין בו אולי מבואר שם דלא מיירי מענין זה. סוף דבר דעת ר"י הלוי והמג"א והלכות קטנות ואור חדש וגינת וורדים בשם קובץ קטן סי כ"ה, והכי משמע דעת הב"י והד"מ שהעתיקו דברי התוס' והמרדכי וע"כ דלא ס"ל כפירוש האבן עוזר דאם לא כן הוי להו להזכיר בש"ע הך דינא דמותר לכתחלה לחזור בו תכ"ד ולא הוי הפסק אלא ודאי דמפרשי כפשטא דלישנא לענין דיעבד וכן דעת הפרישה דלא יצא. אבל בשו"ת פנים מאירות ושו"ת גינת וורדים כלל א' סי' י"ט ובעל פני יהושע ואבן עוזר ס"ל דיצא בדיעבד וכבר כתבתי דראוי לנהוג לחזור בו תכ"ד ולומר בפה"ג דאז יצא ידי חובתו לדברי הכל:

ודע שהתוס' בעבודה זרה (דף כ"ט ע"ב) כתבו שרבינו משולם התיר מגע נכרי במי הבוסר משום שנקרא מים כדאמר פרק כל הגט משעת כניסת מים לבוסר וכן בפ"ד דשביעית הבוסר משהביא מים אוכל פתו בשדה והקפיד עליו ר"ת לפי שאין אנו בקיאין איזהו בוסר וכ"כ הרא"ש והר"ן והמרדכי והטור יו"ד סי' קכ"ג וא"כ עכ"פ לענין ברכה אין לברך רק שהכל ולקמן יבואר דין הענבים בעודם בוסר:

ועיין בספר המכריע סי' כ"ד שהביא תשובת רב פלטוי גאון דס"ל דאין מברכין על יין מבושל רק שהכל והוא חלק עליו יעו"ש וכן דעת התשב"ץ ח"א סי' פ"ה לברך בורא פרי הגפן. ומה שכתבתי לעיל דרש"י במנחות ס"ל דמעושן דפסול היינו מעושן דענבים, הנה בזבחים דף ס"ד איתא גבי ניסוך היין שמא יתעשן ופירש"י דיין מעושן פסול כדאיתא במנחות. מבואר מזה דס"ל דיין מעושן פסול וע"ש בתשב"ץ סי' הנ"ל שכתב דאפשר דאף הגאונים לא אמרו ביין שנתבשל מעט ונשאר שם יין עליו רק כשנתבשל הרבה ונעשה כעין דבש ולא נשאר שם יין עליו ובזה הדין עמהם בודאי שאין מקדשין עליו ואין מברכין עליו בורא פרי הגפן שהרי יצא מתורת יין ואין שם יין עליו עכ"ל ועיין ביו"ד סי' קכ"ג שיעור כמה נקרא מבושל לענין יין נסך. ועיין בתשב"ץ שם סי' כ"ט לענין יין שנתערב מעט מבושל ושיעור הרתיחה. וכתב עוד בסי' פ"ה דאף הגאונים דסבירא להו שאין מברכין במבושל בורא פרי הגפן מודיפ ביים שנתערב בו מעט דבש וע"ש עוד ובסי' פ"ו:

---

---

שולי הגליון

---

---

·

מעבר לתחילת הדף