עבודת המלך/תשובה/ג

עבודת המלך תשובה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועוונות מי שזכיותיו יתירות על עוונותיו צדיק וכו'. כתב רבנו זה לשלול מדעת רבותינו ז"ל המפרשים דרשע וצדיק בדין זה קאמר וכמו שהביא הר"ן ז"ל בשם הרב רבי ישעיה דיטרני הזקן ז"ל וכתב זה בכדי לישב הקושיא דהרי אנו רואין כמה צדיקים שזכיותיהן מרובין ונכתבים למיתה וכו' והקדים רבנו לכתוב דעיקר הוא מי שזכיותיו יתירות גם בא לשלול מדעת רבותינו הסוברים דחייב מיתה לעולם הבא הוא וכמ"ש התוס' ז"ל ורבנו לא ס"ל כן (ועי' לח"מ מ"ש בדעת רבנו והוא מוקשה מאד לרגיל בלשון רבנו).

והנה הרשב"א ז"ל בראש השנה ט"ז כתב יש לפרש דחייב מיתה דקאמר בעוה"ב קאמר אבל בעוה"ז יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו אלא שאני תמה שהרי אפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעתו וא"כ מאי נחתמין לאלתר, ואפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה אבד כל הראשונות וגזר דין דיחיד אינו נקרע דקאמרינן היינו גזר דין בטובות עוה"ז ורעותיו קאמר הא בחיי העוה"ב הכל הולך אחר שעת סוף ימיו וברוך אל אמת היודע האמת עכ"ל וזה שיטת רבנו דלא קאי על עוה"ב, (ויש לעיין עוד בפסקתא דרב כהנא פיסקא שובה הנוסח שלשה פנקסאות הן אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים, אלה לחיי עולם אלו צדיקים גמורים ואלו לחרפות ולדראון עולם אלו הרשעים ימחו וכו' ועם צדיקים אל יכתבו אלו הבינונים שנתן להם הקב"ה עשרה ימים, ומשמע דקאי על עוה"ב, ושם בפסקא דרשו אבל בר"ה זמן דיני נפשות הוא אם למות אם לחיים כדאמרינן בתקיעתא דרב וכו').

והנה מרן הגר"א ז"ל בסי' תקפ"ב השיג על דעת האומרים דלא קאי על עוה"ב אלא על עוה"ז, דהא אמרינן שם ואדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ אלמא אין החתימה אלא ביוה"כ ומתניותא (כן הוגה בנוסח ישן שבסוף ר"ה מגוף כת"י קדשו ור"ל הנך בריתות דלעיל) בכל אדם מיירי וכן מ"ש שם תבואה שאירע בה קרי או אונס וכו' ועי' טורי אבן בזה) וכן אדם שאירע בו קרי או אונס קודם יוה"כ נידון לשעבר וכו' החליט הגמ' בכל אדם אלא דחיי העוה"ז שוין בכל אדם אלא דאע"פ שנכתב אם חוזר בעשי"ת נקרע הגזר דין ונכתב ונחתם ביוה"כ לטובה וזהו התועלת דאינו נחתם עד יוה"כ וזה שכתב שב בינתים וכו' וזה שמבקשין בעשי"ת כתבנו וכו' ליקרע גזר דין ויכתבנו לחיים וכו' עכ"ל, רצונו לומר דא"א לומר דקאי הכא אעוה"ז, דהרי אמרו כאן נכתבין ונחתמין לאלתר ואי בעניני עוה"ז הרי ביוה"כ נחתמין ולא בר"ה, ועל כרחך דהכא על חיי העוה"ב קאי וכשיטת התוס' ודעימיהו וזה נחתם תיכף בר"ה אבל בעניני העוה"ז רק נכתב בר"ה ונחתם ביוה"כ, ובאמת גם בזה איכא שנוי גרסאות, דבאמת יש גורסין כאן רק ונכתבין לאלתר לחיים וכן ברשעים, וכ"כ ברבנו חננאל ודיליף לה ר' אבין מקרא דימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו, מפרש לה רבנו חננאל ימחו מספר חיים כלומר אפילו אם היו צדיקים ונכתבו לחיים וחזרו לרשעתם ימחו מאותו הספר של חיים שנכתבו בכלל ספר הצדיקים וכו'.

ומלבד זה הרי אמרו בירושלמי פ"א דר"ה אחרי שהביא פלוגתת הבריתות אי נחתם ג"כ בר"ה או נחתם ביוה"כ או נחתם כל אחד בזמנו מילתא דרב אמרה כולהם נידונין בר"ה וגזר דין של אחד מהם מתחתם בר"ה דתני בתקיעתא דרב זה היום תחלת מעשיך וכו' ועל המדינות בו יאמר וכו', ולפי"ז אנן דנהגינן כרב הרי גם הגזר דין נחתם בר"ה וכן מבואר לקמן בדברי רבנו שכל אחד נחתם בר"ה.

והנה כבר הביאו סיעתא לשיטת רבנו מהא דמפורש בירושלמי פ"ק דר"ה שם אלו שמתים מר"ה עד יוה"כ מאי זה דין הם מתים וכו' ולא שמיע דאמר ר' קרוספא בשם ר' יוחנן שלש פינקסיות הם וכו' של צדיקים גמורים כבר נטלו איפופס של חיים מר"ה וכו' הרי להדיא כשיטה זו דקאי על עוה"ז, אמנם יעוין בירושלמי בפ"ק דקידושין דרש ר' עקיבא וכו' למי שאין בידו מצוה אחת שיסייע לו לכל זכות הדא דאת אמר לעולם בבא אבל בעוה"ז אפילו תשע מאות תשעים ותשעה מלאכים מלמדים עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות וכו' עיי"ש. והם הם דברי רבנו לקמן שאין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע האיך עורכין הזכיות וכו' והדברים ארוכים.

ובעיקר השגות הראב"ד כי יש רשעים חיים הרבה עי' דרשת רז"ל הובא בשערי תשובה לרבנו יונה שער ג' אות קכ"ג א"ר יאשיהו מפני ג' דברים הקב"ה מאריך פנים עם הרשעים בעוה"ז שמא יעשו תשובה או עשו מצות שישלם להם הקב"ה שכרם בעוה"ז או שמא יצאו מהם בנים צדיקים וכו' ועי' תנא דבי אליהו זוטא פ"ט וילקוט שמואל ב' י"ט ועי' תוס' ב"ק נ' ב', ועי' עוד להרשב"א בתשובותיו סי' ת"פ שהקשה לר' כרוספדאי דג' ספרים דלמה בבינונים תולין עד יוה"כ, וכי פליג אדבית הלל דורב חסד מטה כלפי חסד בבינונים בלי פשיעה בגופו (ועי' פני יהושע וטורי אבן שמטעם זה נטה לשיטת הסוברים דצדיק ורשע בדין זה קאמר כאן). ותירץ שיש חילוק בין דין של ר"ה שהוא לעוה"ז ובין דין בעוה"ב דאיירי ביה הברייתא ובו מטה כלפי חסד, הרי להדיא כשיטת רבנו דעל עוה"ז קאי, ועוד נבאר שיטת רבנו (כאן בכתב יד של הגאון המחבר זצ"ל נמצא רשום "צריך לסדר") ועי' בכ"מ לקמן שכתב כן מדעתו ולא הביא דעת הרשב"א ז"ל וכל זה צריך ברור שני.

ב

וכן כל העולם כולו וכו' שנא' וירא ה' כי רבה וכו'. כבר דברו בזה הרבה דהא פסוק זה נאמר קודם המבול, והרי אח"כ נשבע הקב"ה לא אוסיף לקלל וכו' ולא אוסיף להכות וכו' אמנם מצאנו בזה מדרשי חז"ל חלוקים אם דוקא על מבול של מים נשבע עי' סוטה י"א ועי' סנהדרין ק"ג וערכין י"ז בקש הקב"ה להחזיר את כל העולם כולו לתהו ובהו בשביל יהויקים נסתכל בדורו ונתקררה דעתו אמנם עי' בזבחים קט"ז לא משמע כן ועי' במכלתא פרשת יתרו נוסח אחר בזה.

ד

אע"פ שתקיעת שופר וכו' רמז יש בו כלומר עורו ישנים וכו' וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וכו'. מדרש רבה אמור והובא בילקוט אמור ופרשת פנחס תקעו בחודש חדשו מעשיכם שופר שפרו מעשיכם אמר הקב"ה שפרתם מעשיכם לפני הריני נעשה לכם כשופר הזה וכו' ושם ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אני ה' מלמדך להועיל ומסקר לך וכו' אמר הקב"ה אדם עושה דרבן לפרתו וליצרו הרע שמוציאו מעוה"ז ומעוה"ב אינו עושה דרבן וכו' אולם הוא מבואר להדיא בפסקתא דרב כהנא פסקא בחודש השביעי סוף אות ה' שכך התקנתי לכם שתהיו תוקעים בשופר בר"ה שתהיו חרדים מתקיעת השופר להתקין עצמכם לתשובה וכו' עיי"ש היטב, ועי' פסקתא רבתא פל"ט תקעו בחודש שופר א"ר ברכיה הכהן כשתטלו את השופר לתקוע חדשו מעשיכם ועשו תשובה ואפילו יש בידכם כמה עבירות אני מכסה עליהם וכו'.

לפיכך צריך כל אדם וכו'. אין לו קשור דברים ועי' במרכבת המשנה להר"א אלפנדרי אבל נראה דקאי על כל האמור לעיל, ורצה לומר כיון שהאדם נידן אחר רובו בין בכל זמן בין בר"ה וכל העולם נידון אחר רובו לפיכך צריך כל אדם שיראה את עצמו כל השנה כולה וכו' ועי' לשון הברייתא בתוספתא בגמ' דקדושין ר' אלעזר בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו וכו'.

ה

עי' כל ההלכה, ועי' כ"מ ולח"מ ורבו הדברים בדעת רבנו, שלכאורה תפס החבל בב' ראשים, דפירש כפי' הרי"ף וכפי' הגאון שהביא הרי"ף, והנה באמת רבו הפירושים גם בדעת הרי"ף גם בדעת הגאון ועי' ר"ן ועי' תוספות יוה"כ האריך ועי' בעשרה מאמרות שדעתו דהגאון ס"ל גם כן כהרי"ף דב' עונות הראשונים אינם נחשבים, ולפי"ז יהיה כן גם דעת רבנו (ראוי להעתיק הדברים כראוי). ועי' מרכבת המשנה ח"ב במה שהאריך הוא בדעת רבנו. והנה ראה זה מצאתי ברבנו חננאל בר"ה שם, שהוא חבר והרכיב ב' הפירושים של הרי"ף בשל הגאון והם המה ממש דברי רבנו עיי"ש (ולחנם הגיהו שמה).

ועוד למדתי מדברי ר"ח אלו גרסא חדשה בסוגיא שלא מצאתיה בשום מקום ולא עמדו עליה רבותינו, וז"ל מטה כלפי חסד היכי עביד ר' אליעזר אומר כובש (כלומר משקעו) כדכתיב יכבוש עוונותינו ותשליך ר' יוסי בר חנינא אומר נושא (כלומר נושא העונות ומכריעין הזכות) שנאמר נושא עוון, ור' יוחנן אומר מעבירן שנא' עובר על פשע תניא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה, והנה לפנינו עוד מימרא שלישית בשם ר' יוחנן שלא הובאה בשום מקום, ועל פיה אנו מבינים מה שכתב רבנו האלפסי בשם גאון וז"ל וזהו מדה ששית של י"ג מדות שבפרשת ויעבור ורב חסד בית הלל אומרים מטה כלפי חסד ופי' ר' יוחנן מעביר והגיהו הב"ח ז"ל ופירשה תנא דבי ר' ישמעאל מעביר והוא מובן דמאין בא ר' יוחנן לכאן, אבל הברור שהיה גם להגאון גי' זו כמו שהוא ברבנו חננאל, ועי' בס' ערוך לנר ר"ה במה שהאריך לבאר בדעת ר"א וריב"ח בכובש ונושא דעל כרחך נושא פירושו הוא שהקב"ה מעבירו לגמרי ולהכי מביא להא דתנא דבי ר' ישמעאל כסיעתא לדבריו דס"ל ג"כ מעביר, דאם נימא דדעת ר' ישמעאל היא דעה שלישית א"כ למה מייתי ליה לבסוף אחרי דעת האמוראים עי"ש היטב, ועי' להרב עשרה מאמרות בפ"ד שכתב להיפך וזה לשונו על תנא דבי ר' ישמעאל אכתי איכא למיחש בהו ומשום הכי קאמר שאינו אלא מעביר פי' מפליג אותו מלפניו שלא יקטרג עד דיהא מתקלא מוכח, וכך היא המדה הנכונה שאין בה משוא פנים ומכאן למד רבא שאינו נמחק ואי גרסינן וכן תני דבי ר"י דאתא לסיועי לריב"ח היינו נושא היינו מעביר אבל כפי הגירסא הראשונה ועיקר דאיכא ג' מחלוקת בדבר וכו' עיי"ש וכלם לא ראו הגרסא הישנה, דבאמת איכא דעה שלישית של ר' יוחנן דמעביר ועל זה מביא הא דתנא דבר"י דס"ל ג"כ מעביר.

והנה השגת הראב"ד כנראה אין לה מקום לפי שיטת רבנו, ומ"ש הראב"ד שלא ידע מאין מצאו והרי כן דעת הגאון ור"ח והרי"ף וכן הוא גרסתם בגמ', וגם ההפרש בין יחיד לצבור הרי מבואר בגמ' לפי גרסתם וכמו שהביא גם הכ"מ והלח"מ, ועפי"ז יתברר לן סוגית הגמ' בסוטה י"א על מתני' דיש זכות תולה ב' שנים ויש זכות תולה ג' שנים דאמר שם לעולם ר' ישמעאל ואשכח קרא דאמר ותני דכתיב כה אמר ה' על שלשה פשעי אדום ומאי אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דלמא שאני עכו"ם דלא מפקיד דינא עליהו עיי"ש וכבר עמדו לתמוה ע"ז דהרי גם בישראל נאמר על שלשה פשעי יהודא וישראל ודרשינן מינה שלהי יומא דעבר אדם ג' עבירות מוחלין לו ועי' להגאון רד"ל מה שכתב בזה ודבריו דחוקים מאד אבל לפי גירסא זו הדברים ברורים כשלמה דעל שלשה פשעי ישראל לרבים נאמר ולא ליחיד והכא בזכות דיחיד ולהכי רק זכר לדבר איכא.

שלא הניח תפילין מעולם. זהו כפי' הרי"ף ז"ל ועי' הגהות מיימוני וכן כתב גם רבנו יונה ז"ל בשעריו ש"ג אות י"א עיי"ש.

וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב. עי' בדברי רבנו בפ"ח מהל' מלכים הי"א ועי' כ"מ שם דפסק רבנו כר' יהושע בסנהדרין ק"ה נגד ר' אליעזר ועי' עוד בדברי רבנו סוף פי"א מהל' עדות ובדברי הכ"מ שם והפשוט דפסק כר' יהושע משום דבסנהדרין שם ק"ה מוקי לסתם מתניתין כר' יהושע וכן הרגיש הפרי חדש ז"ל אבל מבואר הוא כבר בהגהות מיימוני עיי"ש.

ו

ואלו שאין להם חלק לעוה"ב וכו' והמינים ואפיקורסים כופרים בתורה ובתחית המתים המורדים (ובכל הנוסחאות הישנות המומרים או המשומדים) ומחטיאי הרבים והפורשים מדרכי הצבור והמוסרים ומטילי אימה על הצבור. מפורשים בגמ' דילן בסוגין ולפנינו ליתא מומרין אבל כן הוא בנוסחת הרי"ף ובנוסחת רבנו חננאל ובכל הנוסחאות העתיקות וכן הוא להדיא בתוס' ע"ז כ"ו ב' והכופרים בביאת הגואל ליתא בגמ' דילן אבל עי' בדברי רבנו בפי"א מהלכות מלכים ה"א שכל מי שאינו מאמין בו לא בשאר נביאים לבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבנו וכו' ועי' לרבנו בפירוש המשנה סנהדרין בעיקר י"ב ועי' במרכבת המשנה ח"ב שכתב ע"פ אמרם ז"ל בסנהדרין צ"ז תפח רוחם של מחשבי קצין (שאם לא יבא משיח בזמן קצו יבא לידי כפירה) והיינו דא"ר נתן מקרא זה נוקב ויורד עד התהום ויפח לקץ דר"ל קללה נצחית וע"ז אמרם בר"ה ל"א א' אנשי דור המדבר למ"ד שאין להם חלק לעוה"ב תיפח עצמן שנא' ותקותם מפח נפש והוא מבואר במס' דרך ארץ רבה פי"א רב אסי אומר הנותן את הקץ אין לו חלק לעוה"ב.

והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים. מבואר בירושלמי פ"א דפאה ה"א הוסיפו עליהם הפורק עול והמפר ברית והמגלה פנים בתורה הפורק עול שאומר יש תורה ואינו סובלה המפיר ברית שמושך ערלתו והמגלה פנים וכו' תני רבי חנניה וכו' זהו שעובר על דברי תורה בפרהסיא כיהויקים מלך יהודא וחביריו ועי' גם בירושלמי פרק חלק.

ושופכי דמים. עי' מ"ש רבנו בפ"ד מהל' רוצח ה"ט אבל שפיכות דמים וכו' כל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור וכו' ולא יצילוהו מן הדין שנא' אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. (ועי' יומא פ"ז א' דדריש זה על גיהנם) צא ולמד מאחאב וכו' ועי' בדברי רבנו לעיל בפ"ז מהל' דעות ובדברי רבנו בפירושו למשנה סוף פ"א דאבות הביא בעצמו מקור הדברים בתוספתא ג' דברים נפרעין מן האדם בעוה"ז ואין להם חלק לעוה"ב עכו"ם גלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כלם והוא בתוספתא פ"א דפאה ובירושלמי שם ובסוף פ"א דקדושין ובפ"י דסנהדרין ולפנינו הגירסא והקרן קימת לעוה"ב אבל רבנו העתיק בלשון זה וכן הסמ"ג לא תעשה י' העתיק ג"כ כלשון רבנו ועי' לרבנו יונה בשעריו ש"ג אות קמ"א וז"ל ועוד אמרו המלבין וכו' אין לו חלק לעוה"ב ומה שלא אמרו כן על הרוצח שאין לו חלק לעוה"ב כי המלבין פני חבירו אינו מכיר גודל חטאו ואין נפשו מרה עליו על עוונו כמו הרוצח על כן הוא רחוק מן התשובה ע"כ. והוא פלא דגם ברוצח אמרו כן להדיא. ואפשר היה לפניו גרסתנו והקרן קימת לעוה"ב ומפרש לה באופן אחר, דר"ל דאף דבכריתות ומיתת בי"ד תשובה ויוה"כ ומיתה ממרקת, וזה אינו בשופך דמים וזה דלא כמ"ש התוס' במלבין פני חבירו עיי"ש ויש להאריך. ועי' ילקוט משלי בקרא דבני אם יפתוך חטאים אל תאבה כל המאבד נפש אחת וכו' ולא עוד אלא שצפונים לו חטאתיו לעולם ועד ועי' מדרש רבה ואתחנן על האדם זה שפיכות דמים שנא' וכו' ועל כלן יש סליחה חוץ משפיכות דמים שנא' וכו' א"ר לוי והרי כמה בני אדם שהרגו ומתו על מטותיהם השיבו אותו מהו באדם דמו ישפך כשיבאו כל בני אדם לעתיד לבא אותה שעה דמו ישפך וכו'.

והנה דילג כאן רבנו על גלוי עריות וכבר תמהו ע"ז הרבה ובאמת אין הדבר ברור שבגילוי עריות אין לו חלק לעולם הבא ועי' תוס' ב"מ נ"ח ב' שהוכיחו להדיא להיפך מהא דאמר לקמן הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב והמלבין פני חבירו וכו' אין לו חלק לעוה"ב ועי' היטב בתוס' סוטה ד' ב' ועל כרחך צ"ל דהא דאמרו בתוספתא וירושלמי בגילוי עריות דאין לו חלק לעוה"ב על כרחך ברגיל בה כמ"ש הרב מרכבת המשנה שם ועי' מ"ש לקמן בזה. ולא הביאו רבנו דברגיל יש בו משום מינות וכמו דאמרו בעבודה זרה כיון דאבוק בה כמינות דמו. והוא דחוק, ויותר נראה דרבנו ס"ל כמ"ש הריטב"א הובא בשטמ"ק לב"מ שם דהבא על אשת איש דיורד ואינה עולה היינו בהוליד ממנה ממזר ובלא"ה יש לו חלק לעוה"ב או כמ"ש התוס' בסוטה דדוקא בלא קבל יסורים, אבל אם קבל יסורים יש לו חלק לעוה"ב ובהא הוא דאמרו בתוספתא וירושלמי דאין להם חלק לעוה"ב (ועי' מהרש"א שכתב דדוקא בדנוהו במיתת בי"ד יש לו חלק לעוה"ב וכאמרם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב, וכבר קדמהו הריטב"א ז"ל בחד לישנא אבל קשה דהרי דוקא בעשה תשובה מיתתו מכפרת כמ"ש רבנו בפ"א דתשובה ובעשה תשובה הרי גם בכל העבירות יש להם חלק לעוה"ב).

ובעלי לשון הרע. הוא בתוספתא וירושלמי שהבאנו לפי נוסח רבנו ועי' בפרקי דר"א פנ"ג הנוסח כל המספר לשון הרע אין לו חלק לעוה"ב וכן בבריתא בתרא דמס' דרך ארץ רבה ועי' להגאון רד"ל שם במ"ש והאריך שם.

והמושך ערלתו. מבואר בדברי הירושלמי במקומותיהם שהבאנו וכן כתב רבנו עוד בפ"ג מהל' מילה ה"ח וכל המפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה אע"פ שיש בו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא ובאמת דרשו ביבמות ע"ב א' קרא דואת בריתי הפר למשוך, אמנם לאסמכתא בעלמא. והנה כבר הקשו על רבנו טובא דהא משוך אינו אלא מדרבנן ורבנו בעצמו הרי פסק בפ"ז מהל' תרומות ובפ"ב מהל' מילה דהוא מדרבנן ועי' בתוס' יבמות ע"ב שם שכתבו דהא דאמרו בפ"ק דשבועות י"ג דמשוך ערלה בכרת היינו שלא מל כלל אבל לרבנו א"א לומר כן. ומ"ש לישב דהא דמשוך אינו אלא מדרבנן הוא דוקא שנימול פעם אחת כדין ואח"כ נתמשך אבל אם לא נימול כדינא (כגון שנולד מהול או נמול תוך שמונה וכדומה) ואח"כ נתמשך הוא ערל מדאוריתא, ולפי"ז הא דאין לו חלק לעוה"ב בהכי איירי הנה אם בעצם הדין במשוך אחרי שנימול שלא כדין הארכתי לקמן בפ"ב מהל' מילה (ע"פ המכלתא דבר אחר ומלתה אותו להביא זה שנתקיימה בו מצות מילה עיי"ש) אבל אין ספק שדוחק לאוקמי כן הך דאין לו חלק לעוה"ב בדברי רבנו. ובאמת לא אדע מאי קשיא להו, דבאמת המשוך במה דצריך מילה שנית אינו אלא מדרבנן וכן לפסול תרומה, והיינו שנתמשכה ערלתו, אבל המושך ערלתו הוא בודאי מפיר בריתו שמסיר מעליו חותמו של הקב"ה ומתבייש בזה ובודאי עונו גדול מנשוא. וזה ענין הירושלמי והמפר ברית זה המושך ערלתו וכן היא גם כוונת הגמ' ביבמות דבודאי המשוך הוא בכלל הפרת ברית אע"ג דמילתו אח"כ אינו אלא מדרבנן. ועי' בסנהדרין מ"ד עכן מושך בערלתו היה כתיב הכא וגם עברו את בריתי וכתיב התם את בריתי הפר, ואף דהוי רק דרבנן אבל המושך הוא בכלל הפרת ברית והוא פשוט. ועי' סנהדרין ל"ח ב' דס"ל לר' יצחק דאדם מושך בערלתו היה דכתיב והמה כאדם עברו ברית. והרי אדם נברא מהול הוי וכמבואר באבות דר' נתן דכתיב גביה בצלמו, והרי משוך כזה בודאי אינו אלא מדרבנן לפי מה שהבאנו לעיל ועל כרחך דמושך ערלתו מקרי מפיר ברית.

ז

חמשה הן הנקראין מינים האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג. עי' ברכות י"ב ב' אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים. ועי' רש"י שם (ויש שם תיקון הצנזורה) ורבנו מפרש בפשיטות. ועי' מדרש תהילים מזמור ראשון ולב כסילים לא כן אלו המינים האומרים אבטומטוס הוא העולם (פי' בלי מניע עצמו בלי מניע חצוני, או דבר הבא במקרה זולת כוונת פועל. ועי' ערוך ערך אבטומטוס) ועי' סנהדרין ל"ח ב' דאמר רב יהודה אמר רב דאדם הראשון מין היה ורב נחמן אמר כופר בעיקר היה, משמע דכופר בעיקר אין זה מין. אבל נראה דרבנו מנה לקמן באפיקורס האומר שאינו יודע מעשה בני אדם ולפי"ז זה כוונתם באמרם כופר בעיקר היה ר"ל שכפר בידיעה זו. וראה זה מצאתי במה שראוי לעורר לרבים ע"ז מ"ש רבנו חננאל שם כי רב ור' יצחק ורב נחמן באו להודיע כן המינים אומרים כי אדם הראשון מין היה כמותינו ומושך בערלתו וכופר בעיקר היה ומביאין ראיה לדבריהם מאלו הפסוקים, הוו זהירים בתשובתם ללמד מה שתשיבו להם וכן פירוש כל כיוצא באלו אבל חכמי התלמוד חס שאומרים על אדם הראשון ועל כיוצא בו פגם והמפרש זולתו זה הפירוש עתיד ליתן את הדין עכ"ל.

והאומר שיש שם מנהיג אבל הם שנים או יותר. עי' סנהדרין ל"ח א' ת"ר אדם יחידי נברא ומפני מה שלא יהיו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים ושם ע"ב כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצדן נעשה אדם וכו' ואחר נקרא מין משום דאמר ח"ו ב' רשויות הן ועי' בחגיגה ועי' מדרש רבה בראשית שאלו המינים את ר' שמלאי כמה אלהות בראו את העולם ועי' מדרש רבה שמות ריש פכ"ט וירושלמי ברכות ריש פ' הרואה.

והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה. עי' בחגיגה ט"ו בנוסחא הישנה והובאה בעין יעקב כל שלא חס על כבוד קונו זה המסתכל בקשת רבא אמר כל המסתכל בקשת צריך ליפול על פניו דכתיב כמראה הקשת וכו' דמות כבוד ה' ואראה ואפול על פני לייטי עליה במערבא משום דמחזי כמינות אלא לימא ברוך זוכר הברית הרי דהגשמה חשיב מינות ועי' מגילה י"ח סמא דכולה משתוקה. ועי' השגת הראב"ד והנה מ"ש וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה ראיתי להגאון אור שמח זצ"ל שתיקן והגיה גדולים וטובים מעמנו ואין צורך לזה כי הכוונה ממנו כמו איש ממנו וכמו עצמת ממנו מאד וכמו כי חזק הוא ממנו כפשוטו ולא כמדרשו. ועי' להרב אבן עזרא בבראשית ג' כ"ב ופירוש ממנו לשון רבים כמו איש ממנו וכבר בארתי בס' היסוד למה נדגש נון ברבים ואנשי המזרח הקוראים אותו בלא דגשות יטעו.

ועי' בערוך ערך בעל ז"ל ובפ' אלו נאמרין בכל לשון (סוטה ל"ה א') כי חזק הוא ממנו מנו לא נאמר אלא ממנו כביכול אפילו בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם (ועי' שאלתות פרשת שלח ותשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רל"ב) פי' מנו משמע מדידן ממנו דגש משמע כלפי מעלה כביכול אלמלא שא"א לומר דבר זה כלפי שכינה. נראה מדבריו דממנו לא שייך לומר על לשון רבים וכבר השיגוהו הרבה, ועי' להרב אבן עזרא בשמות א' ט' החילוק בין ספרי מזרח וספרי מערב בדגישות הנון ועי' בערוך השלם שם. שביאר לפי דבריו שהכוונה ממנו בצירי שהוא סימן לרבים וממנו בסגול הוא סימן ליחיד. והוא יפה מאוד. והונח הראב"ד בהשגתו דמי שטועה ואומר כן ע"פ טעותו במקראות ובדברי אגדות ר"ל שסובר שכך אמרה תורה אין לקרותו מין אלא טועה, אבל מודה הראב"ד שהוא מין אלא שסובר דאם עשה כן ע"פ טעות בתורה אינו מין שזהו כמו טעות בשאר דינים שבתורה. ושאלת המינים שהבאנו בכל מקום שפקרו המינים שהביאו גם הם מקראות. היינו לפי ששם א"א לטעות שהרי לפי טעות דעתם יביא הדבר לידי כפירה והירוס וכמ"ש רבנו בפ"ב דעכו"ם משא"כ הכא והדברים ארוכים.

וכן האומר שאינו לבדו הראשון צור לכל. ביאורו הפשוט מה שכלל רבנו בעקרו הרביעי שנאמין כי זה האחד האמור הוא קדמון בהחלט וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בערכו אליו ומ"ש וצור לכל ר"ל חידוש העולם. גם ר"ל שהוא לבדו צור לכל וכמ"ש בסנהדרין ל"ח א' שם דאדם נברא בערב שבת שלא יהו המינים אומרים שותף היה לו להקב"ה במעשה בראשית הרי דזהו מין ועי' לרבנו בפרקי המורה מה שהאריך בעיקר הקדמות שזהו יסוד התורה.

וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים. עי' מ"ש רבנו בפ"א דעכו"ם שזה היה טעות דור אנוש וכן אחר נקרא מין שטעה והאמין במטטרון דהוא שליח בלשון יון ועי' ב"ב כ"ה לכל רוחתא אוקמן לבר ממזרח דמורו בה מיני ועי' מנחות ק"י דקרו ליה אלהא דאלהא ועובד סבה שניה עי' מרכבת המשנה ח"ב.

ח

שלשה הם הנקראין אפיקורסין וכו'. רבנו בפי' המשנה לסנהדרין פ"ו כתב ומלת אפיקורס היא ארמית ענינה מי שמפקיר ומבזה את התורה או לומדיה לפיכך קורין בזה השם כל שאינו מאמין ביסודי התורה ומי שמבזה החכמים או איזה תלמיד חכם שיהיה או המבזה רבו, והנה מבזה החכמים וכו' יבואר בדברי רבנו לקמן בהי"ד וכאן ר"ל מי שאינו מאמין ביסודי התורה ובודאי שבאמת בכלל זה הכופר בתורה אבל אחרי שבברייתא זו מנו האפיקורסים ושכפרו בתורה על כרחך דהכוונה כאן אאפיקורסים שאינם מאמינים ביסודי הדת זולת הכפירה בתורה, ובאמת הרי גם בסנהדרין במשנה מנו אפיקורסים להאומר אין תורה מן השמים אשר על כן דרשו בגמ' מאי אפיקורס, ומנה רבנו את הכופרים בנבואה ובנבואתו של משה רבנו ע"ה ובידיעתו יתברך מעשה בני אדם שזהו יסוד שכר ועונש, והכופר בזה הרי אומר דלית דין ולית דיין חלילה ועי' במשנה סוף ברכות כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהא אומרים מן העולם עד העולם ועי' רש"י ז"ל פירש שכפרו בתחית המתים והנה גי' משקלקלו הצדוקים בודאי אינו שהרי כאן בתקנת אנשי כנסת הגדולה קאי והצדוקים נתהוו בזמן מאוחר ורבנו כתב ע"ז בפי' המשנה אלו הכופרים בתורה שלא יאמינו בחיי העוה"ב ופי' קלקלו השחיתו הדיעות והאמונות והם המה גם אלה הכופרים בידיעת השי"ת שזהו כפירה בעוה"ב ואח"כ מנה את הכופרים בתורה ובאמת גם המה בכלל האפיקורסים וכמ"ש רבנו בפ"ד מהל' רוצח ה"י המינים והם וכו' והאפיקורסים הם שכופרים בתורה ובנבואה כן הוא בנוסחא הישנה והמדויקת בדברי רבנו ומ"מ חלקה להו בברייתא זו וכן לקמן במומרין וכמ"ש שם, ומיושב בזה גם מה שעמדנו בפ"י דעכו"ם דמנה שם רבנו תלמידי צדוק וביתוס בכלל האפיקורסים וכאן מנה להו בין הכופרים בתורה והיא היא.

והנה האומר אין תורה מן השמים מבואר במשנת חלק שם והכופר בפירושה והוא תורה שבעל פה עי' כ"מ שזהו מה שאמרו ואפילו אמר כל התורה מן השמים חוץ מדקדוק זה מק"ו זה וג"ש ועי' בקידושין ס"ו בעובדא דינאי המלך אמר רב נחמן בר יצחק מיד נזרקה בו אפיקורסות דהו"ל למימר תינח תורה שבכתב תורה שבע"פ מאי ועי' בדברי רבנו פ"ג מהל' ממרים ה"א מי שאינו מודה בתורה שבע"פ אינו זקן ממרא האמור בתורה אלא הרי זה בכלל האפיקורסים ומיתתו בכל אדם מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבע"פ מורידין אותו ולא מעלין והרי הוא כשאר כל האפיקורסים והאומרים אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין ועי' בדבריו בפי' המשנה בפ' הנחנקין.

והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה זו אע"פ שהיא היתה מעם ה' כגון ההגרים. בנוסחאות הישנות כגון הנוצרים וההגרים וכן הוא בדפוס קונשטנטינא רס"ט ובדפוס וויניציאה ישן ועי' בדברי רבנו בפי"א מהל' מלכים ה"ג ועיקר הדברים ככה הם שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצות מפשוטן הרי זה ודאי בדאי ורשע ואפיקורס, וכל הדברים האלה נמצאים בנוסחאות הישנות של רבנו וגם בדפוס אמסטרדם ואח"כ מחקוה בעלי הבקורת.

ט

שנים הם המומרים מישראל, המומר לעבירה אחת והמומר לכל התורה כולה וכו'. והנה הרב לח"מ עמד להקשות על דברי רבנו גם בפ"י מהל' עכו"ם וגם כאן בה"ה, דכיון דרבנו ס"ל דמומר להכעיס הוא מין, והרי אמרו בע"ז כ"ו סמי מכאן מומר. למ"ד דמומר להכעיס הוא מין, וא"כ למה מנה להו רבנו בתרתי. וכבר כתבנו בזה.

והנה באמת עי' בתוס' ע"ז כ"ו שם ד"ה סמי מכאן מומר שכתבו נראה דדוקא לגבי הורדה לבור מסמי ר' יוחנן מומר מלמתנייה בהדי מינים אבל לדברים אחרים מצינו בכמה מקומות שונה מינים ומומרים יחד בפ"ק דר"ה י"ז המינים והמומרים והמסורות יורדין לגיהנם ובפ' השולח ספר תורה שכתבו מין ומומר ומסור וכו' עכ"ל (לרבותינו בעלי התוס' כאן היתה הגי') בסוגיא בגיטין מ"ה גם מין (וכן כתבו בע"ז כ"ז א' שם בד"ה וכי היכן וישבו דלמה נקיט מין משום דאינו בקשירה עיי"ש) והנה פשטות דברי התוס' מראים דס"ל לרבותינו, דבכלל המומרים היורדין לגיהנם ואינם עולים הוא גם מומר לתיאבון, וכן גבי תפילין גם מומר לתיאבון פסול וכן פרשו דבריהם הרב מרכבת המשנה והמג"א בסי' ל"ט. ונמצא דפליגי על רבנו דס"ל דדוקא מומר להכעיס הוא בכלל המומרים כאן, וכן גבי תפילין עי' במ"ש הב"י בסי' ל"ט להוכיח דבעינן ג"כ דוקא מומר להכעיס לפוסלן, דהרי טעמא הוא משום שאינו מאמין בהם פסול לכתיבתן ומומר לתיאבון אינו בכלל זה, (ועי' מ"ש שם בהל' תפילין פ"א) ולא ראיתי מי שיעורר על רבנו בדבריו כאן לענין חלק לעוה"ב שכתב דדוקא מומר להכעיס הוא בכלל המומרין כמו שכתב להדיא והוא שיעשה להכעיס דרבותינו בעלי התוס' חולקין ע"ז. והנה לפי"ז קושית הלח"מ ז"ל לא על רבנו תסוב, אלא על הגמרא והיא קושית התוס'. ובאמת צ"ע למה סמי ר' יוחנן מומר רק בבריתא דמורידין ולא מעלין ולא בשאר דוכתי. לפי שיטת רבנו דבכל מקום דוקא בלהכעיס הוא, ומומר להכעיס הרי הוא בכלל המינים, אולם לפי מה שכתבנו לעיל הנה באמת גם באפיקורסים אף שכולל גם כופר בתורה ומ"מ מנו להו באפי נפשיהו וכן הכופר בתחית המתים ובביאת הגואל בודאי הוא ג"כ בכלל האפיקורסים ומ"מ מנה להו באפי נפשיהו. ולולא דמסתפינא הו"א שגם התוס' ס"ל כדעת רבנו דדוקא מומר להכעיס הוא מן היורדין ואינם עולים וכן לענין תפילין דוקא מומר להכעיס פסול והביאור בדבריהם הוא פשוט דכדתני ר' אבהו קמיה דר' יוחנן גם מומרין וא"ל ר"י אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות את המומר סמי מכאן מומר ור"ל דר' אבהו היה שונה מומר ומפרש במומר לתיאבון ולהכי אמר ליה סמי מכאן מומר, משום דמומר לתיאבון מחזירין לו אבידתו ופריך ולישני ליה כאן במומר לתיאבון כאן במומר להכעיס, ומשני קסבר אוכל נבילות להכעיס מין הוא, ור"ל ר"א סובר הכי, ולהכי כדתני מומר בכלל מורידין. שנה ליה באוכל נבילות לתיאבון, ולהכי אמר ליה סמי מכאן מומר. אבל באותן בריתות קאי על מומר להכעיס, ואע"ג דהוא בכלל מין מ"מ מנה להו באפיה נפשיה, וכמו דמנה במשנה דחלק האומר אין תורה מן השמים בפני עצמו אף דהוי בכלל אפיקורס ופשוט.

ודע דמשמע מרבנו חננאל שלא היתה גירסתו בגמ' כלל ולישני ליה כאן במומר אוכל נבילות לתיאבון וכו' דהא מסיים על זה ש"מ דאפיקורס רע מן המומר הוא עיי"ש ולפי"ז בודאי יונח הכל, ועי' בבה"ג דמשמע מדבריו בהגמ' הקשה אח"כ למאן דס"ל דמומר להכעיס מומר הוא למה לא שני כאן במומר לתיאבון כאן במומר להכעיס, ומשני דסבר על מומר לתיאבון לא בעי קרא, וא"כ ר' יוחנן דלמד לרבות את המומר לענין השבת אבידה קאי גם אמומר להכעיס ולהכי סמי מכאן מומר. ואנן לא ס"ל כן אלא כמ"ד דדוקא לתיאבון מחזירין אבידתו ועדיין יש להאריך בכל זה ולעיין טובא.

מומר לעבירה אחת זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון והורגל ונתפרסם בה אפילו היתה מן הקלות כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז או להקיף פאה ונמצא כאלו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו הרי זה מומר והוא שיעשה להכעיס. ויש לעמוד בזה טובא. דמ"ש רבנו זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון והורגל ונתפרסם בה על כרחך כוונתו להא דאמרינן בהוריות י"א אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן ה"ק אכל חלב לתיאבון הרי זה מומר להכעיס הרי זה מין ואיזהו מומר דבסתמא מין הוי אומר אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך. והנה רש"י ז"ל פי' דלהכי בכל הני הוי מין בסתמא משום דהני אוכלים דבר שהנפש קצה בהן הוא ודאי להכעיס הוא עושה וכבר הקשו עליו בשלמא בנבילה היינו מתה מעצמה וכמ"ש התוס' בע"ז (ועי' מ"ש בזה בפ"י דעכו"ם) אבל טריפה מאי איכא למימר וכתבו דרש"י ז"ל לא היה גורס טריפה כלל וגם ביין נסך הקשו עי' בתוספות הרא"ש ז"ל שם ועי' בתוס' בכורות ל"ז א'. אבל שיטת הרמ"ה ז"ל דעיקר החילוק הוא אם אכל פעם אחת אז בעינן שנדע שהוא להכעיס אבל בסתמא לא, ולהכי באכל פרעוש או יתוש הוי רק מומר כדאמר בגמ' משום דאמר בעינא למיטעם טעמא דאיסורא אבל הכא דאתפקר כולי האי לאכול נבילות וטריפות תדיר בדבר שאין הגוף נהנה מהם ודאי מין הוא. והנה עי' בתוס' ע"ז כ"ו ב' ד"ה התם שעמדו ג"כ לתמוה מאי שנא אוכל פרעוש או יתוש מאוכל שקצים ורמשים דהוא מין אף בסתמא וי"ל דהכא מיירי במפרש בהדיא דלכך הוא עושה ר"ל דאוכל פרעוש או יתוש ויאמר דעושה כן משום דבעי למטעם טעמא דאיסורא ולפי"ז בסתמא מין הוא כאן שאוכל דבר שהנפש קצה בו א"נ התם קתני אוכל שקצים ורמשים דמשמע הרבה בזה אחר זה דמקמייתא טעם טעמא דאיסורא אבל הכא קתני פרעוש אחד או יתוש אחד.

והנה רבנו נראה דס"ל ג"כ כשיטת הרמ"ה וכאידך פירושא בתוס' ולהכי אצריך בדבר שאין הגוף נהנה ממנו כגון לבישת שעטנז והקפת פאה שהביא רבנו שיחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון והורגל ונתפרסם בה, אבל קשה דא"כ למה סיים והוא שיעשה להכעיס והרי בהוחזק לכך ועושה הרבה פעמים אפילו בסתמא הוא מומר להכעיס. ואשר נראה לומר דהא דכתב רבנו והוא שיעשה להכעיס ר"ל דאותם הפעמים שהוחזק בהם לעבירה היה בגדר שביק התירא ואכיל איסורא. ויסוד הדברים בגיטין מ"ו גבי ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי ואתא לקמיה דר' אמי דלפרקיה דאמרו ליה רבנן לר"א האי ישראל מומר הוא דקא חזו ליה דאכיל נבילות וטריפות אמר להו אימר לתיאבון הוא דקא אכיל א"ל והא זמנין דאיכא היתרא ואיסורא קמיה ושביק היתירא ואכיל איסורא א"ל זיל לא קא שבקי לי דאפרק ליך הרי דאע"ג דקא חזו ליה דאכיל נבילות וטריפות והוחזק בכך מ"מ לא הוי מומר עד שיעידו עדים דשביק היתירא ואכיל איסורא עי' רש"י שם וזהו כוונת רבנו באמרו והוא שיעשה להכעיס ר"ל דשביק היתירא ואכיל איסורא ואז אחזיק למומר להכעיס.

ולכאורה קשה מהך סוגיא להרמ"ה ודעימיה דס"ל דאוכל הרבה פעמים הוי מומר להכעיס וצ"ל שכתבו כן דוקא באוכל דברים שנפשו של אדם קצה בהם אלא דבפעם אחת אמרינן דקא בעי למיטעם טעמא דאיסורא אבל אם עושה כן הרבה פעמים לא אמרינן כן. והכא בגיטין שאכל נבילות וטריפות שאין נפשו של אדם קצה בהם (ולפי"ז על כרחך צריכים גם הם לפרש כרש"י ז"ל דהא דתני בבריתא אכל נבילות וטריפות וכו' ושתה יין נסך דהוא מומר בסתמא דמיירי באלה שנפשו של אדם קצה בהם שהרבו להקשות ע"ז עי"ש היטב) ולפי"ז רבנו דנקיט דינו בלבישת שעטנז והקפת פיאה שאין נפשו של אדם קצה בעינן דוקא דשביק היתירא ואכל איסורא, ועל כרחך צ"ל כן דהא בתמורה כ"ז אמרינן ואת"ל הכא נמי (כאן) [כיון] דאכתי גברא לא אתחזק באיסורא לא שביק היתירא ועביד איסורא בעי רב אשי היו לפניו ד' בהמות של קודש ואחת מהן בעלת מום וד' בהמות של חולין ואמר הרי אלו תחת אלו מהו הכא ודאי כיון דאתחזק גברא באיסורי לקי בד' מלקות או דלמא אע"ג דאתחזק באיסורא לא שביק היתירא ועביד איסורא ופסק רבנו בפ"ב מהל' תמורה דאם אמר עשר בהמות אלו תחת עשר בהמות אלו ואחת מהן בעלת מום אינו לוקה אלא ט' מלקות שאע"פ שהוחזק זה במלקות הרבה הואיל ויש שם דרך היתר אינו מניח דבר ההיתר ועושה האיסור הרי להדיא דכל כמה דלא ידעינן בודאי דשביק היתירא ואכל איסורא לא אמרינן דנמצא כאלו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו וכמ"ש רבנו כאן.

וביתר ביאור נראה ע"פ מה שהביא בשו"ע יו"ד סי' ב' ס"ה בהגהה דמי שאינו חושש בשחיטה ואכל נבילות בלא תיאבון אע"פ שאינו עושה להכעיס דינו כמומר להכעיס כך העלה הב"י מדברי הרא"ש ועי' להרא"ה ז"ל בבדק הבית והביאו מרן הגר"א ז"ל שם דס"ל להרא"ה דסוגיא דע"ז בפלוגתת רב אחא ורבינא אי מומר להכעיס דינו כמין או כמומר בכי האי גונא מיירי דהיכא דאיכא היתירא ואיסורא לא קפיד בין האי להאי אבל להכעיס ממש ודאי מין הוי ואיהו ס"ל לפי מאי דקי"ל דבפלוגתא דר"א ורבינא לקולא אזלינן וא"כ הלכה דמומר הוי באופן זה ולרבנו ז"ל דפסק לחומרא צריך להיות גם באופן זה שאינו להכעיס ממש דינו ג"כ כמין, ועי' לרבנו יונה בשעריו ש"ג אות קמ"ג שכתב וענין להכעיס שאיננו חוטא לתאות מאכל תאוה כי גם בהיות לפניו בשר שחוט יקח מן הנבילה כי הוא מורד ואיננו מקבל על נפשו להשמר מאיסור נבילה ומשמע דס"ל כהרז"ה ז"ל דזה הוי להכעיס. אמנם איהו ס"ל דגם בזה דינו כמין ולא בעינן להכעיס ממש והרשב"א ז"ל במשמרת השיגו וכתב וזו טעות גמורה דלהכעיס היינו שמניח ממש את שלפניו ופושט ידו ולוקח את האיסור וזהו להכעיס שמראה בעצמו שאינו מתכוין באכילתו אלא כדי לעבור על מה שאסרה תורה וכו' וכן פרש"י ז"ל להכעיס מין להיות איסור והיתר לפניו ומניח ההיתר לאכול האיסור אם עשה כן זהו להכעיס וכו' עי"ש היטב, ולפי"ז זהו כוונת רבנו דס"ל כהרשב"א ז"ל ובעינן דוקא שיעשה כן להכעיס ר"ל אבל לא היכא שאינו חושש על האיסור ולא קפיד בין איסור להיתר כמ"ש הרז"ה והב"י בשם הרא"ש ז"ל ויש לי עוד להאריך בכל הענין הזה ויבואר במקומו, ועי' מ"ש בפ"י דעכו"ם ואע"פ כן צ"ב דלמה בפי"א מהל' גזילה ואבידה ובפ"ד מהל' רוצח במה שנוגע למעשה לא ביאר רבנו כלל וכתב סתמא אוכל נבילות להכעיס וכאן בדבר הנוגע לשמים וקמי שמיא גליא מי הוא הלהכעיס ביאר רבנו הדברים בפרטיות יותר ולפי מ"ש בפ"י בעכו"ם יונח הדבר דזהו רק מומר ולא מין והתם מין הוי ועוד עלינו לברר הדברים.

כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז. עי' בהוריות שם ר' יוסי בר' יהודא אומר אף הלובש כלאים מאי ביניהו איכא ביניהו כלאים דרבנן מר סבר מדאוריתא הוי מומר בדרבנן לא הוי מומר ומר סבר כלאים כיון שמפרסם איסוריה אפילו בדרבנן הוי מומר. ובכלאים דאוריתא הרי לכו"ע הוי מומר, והנה שיטת רש"י ז"ל דאף בכלאים הוי כמו בחלב דאם לבש לתיאבון הוי מומר לתיאבון ודוקא אם עשה כן להכעיס הוי מין, ושיטת הרמ"ה ז"ל דלובש כלאים דינו כאוכל נבילות שאינן ראוין לאכילה דבסתמא הוי מומר להכעיס ומין וכתב הרא"ש ז"ל דמסתברא כשיטת רש"י והכין נוטה גם דעת רבנו דבעי שיעשה כן להכעיס דוקא שהרי כתב ע"ז והוא שיעשה להכעיס. ולא זכיתי להבין דברי מרן הגר"א ז"ל ביורה דעה סי' קנ"ח סק"ח שכתב וכלאים פלוגתא בהוריות י"א א' ת"ק ור' יהודה משום דס"ל דאין כלאים דאוריתא אלא שוע וטווי ונוז אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו (פ"י דכלאים) דס"ל דכלאים בכל ענין דאוריתא אפילו באחד מהן ע"כ. ולא אוכל לרדת לסוף דעתו הקדושה דמאי ענין לכאן דאטו אמרו שם בגמ' דפליגי באינו שוע טווי ונוז רק בחדא, והרי בגמ' אמרו רק דפליגי בכלאים דרבנן וכמו שהבאתי ופרש"י ז"ל כמו שכתב הגר"א ז"ל ועי' פר"ח ז"ל בזה, ולרבנו דס"ל דגם זה דאוריתא יצויר באופן אחר פלוגתתם דהרי גם לדידיה משכחת לה כלאים דרבנן דאל"כ יהיו דבריו סתורים מסוגיא זו. אלא דרבנו פסק כת"ק דבעינן דוקא דבר שהוא מדאוריתא וצ"ב.

וראיתי עוד להעיר בכאן על ספיקת האחרונים ז"ל אי בעבירת מצות עשה נעשה ג"כ מומר אי עושה כן להכעיס ועי' פמ"ג באו"ח סי' ל"ט, ומדברי רבנו נראה דדוקא בלא תעשה הוי מומר, דהרי רבנו מהדר כאן לאשמועינן חדושא שהרי כתב שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון אפילו היתה מן הקלות, וא"כ הו"ל להשמיענו דאפילו בעבירת עשה הו"ל מומר ויש לעיין עוד בזה.

מומר לכל התורה כולה כגון החוזרים לדתי העכו"ם בשעה שגוזרין גזירה וידבק בהם וכו'. ובהשגת הראב"ד כתב שהרי זהו מין. ועי' בכ"מ שתירץ ג' תרוצים והסכימו רבותינו האחרונים לתירוצו השלישי דאינו מאמין בדתם, אלא שחוזר לדתם מחמת תאוה כדי שלא יהיה שפל, וכן נראה בדברי המגדל עוז. ונראה שכיון כאן רבנו למ"ש בפ"ה מיסודי התורה ה"ד בעבר על דת באונס שאין מלקין ואין ממיתין אותו בי"ד, אבל אם יכול למלט נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע ואינו עושה הנה הוא ככלב שב על קיאו והוא נקרא עובד ע"ז במזיד, והוא נטרד מן העולם הבא ויורד למדרגה התחתונה של גיהנם (ועי' מה שכתבתי שמה) וזוהי המדרגה שעוסק בה רבנו כאן, ובודאי דמין לא הוי ועי' גיטין מ"ה ב' דמוקי ברייתא דמעשה בעכו"ם אחד בצידן שהיה כותב ספרים והתיר ר' שמעון בן גמליאל ליקח ממנו, בגר שחזר לסורו, ופריך לסורו כ"ש דהו"ל מין ואמר רב אשי שחוזר לסורו משום יראה. הרי להדיא דבאופן זה לא הוי מין והרי רבנו כתב כאן החוזרים לדתי העכו"ם בשעה שגוזרין גזירה, והרי זה הוי מחמת יראה והא דנקרא מומר ואין לו חלק לעולם הבא משום שיכול לברוח.

י

מחטיאי הרבים וכו' אחד שהחטיא בדבר גדול כגון וכו' ואחד שהחטיא בדבר קל אפילו לבטל מצות עשה וכו'. בגמ' כגון ירבעם בן נבט וחביריו אבל הוא מפורש בבריתא שהביאה רבנו לקמן בפ"ד שמנה בכלל המחטיא את הרבים המעכב את הרבים מלעשות מצוה.

ואחד האונס או שהטעה אחרים והדיחם. מבואר ג"כ בבריתא שם. ועי' לרבנו יונה בשעריו ש"ג אות קס"א שמחטיאי הרבים בכלל שונאי ה' המה ועליהם נאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וכו' כאשר תאמר על האנשים המשחיתים ערי המלך או כרמיו כי הם שונאי המלך ונאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל וכו' עיי"ש במה שהאריך בדברי נועם.

ואחד האונס אחרים עד שיחטאו כמנשה שהיה הורג את ישראל עד שיעבדו. עי' סנהדרין ק"ג ב' וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד וכו' במערבא אמרי שעשה צלם משאוי אלף בני אדם ובכל יום ויום הורג כולם.

יא

הפורש מדרכי צבור וכו' ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן. עי' תענית י"א ושם בפורש מזה לבד לפיכך עונשו רק שאינו רואה בנחמת צבור כדאמר שם עד כאן מדת בינונים אבל במדת רשעים וכו' ועי' לרבנו יונה בשעריו ש"ג אות קס"ח כתב שהאיש הפורש מדרכי הצבור הנה הוא כמקטרג על הסכמת עבודת השם והוא בכלל הבוזים דבר השם וגם ממחטיאי הרבים כי הם מכריעים לב חלושי הדיעות בפרישתם מדרכי הצבור עיי"ש היטב בכל דבריו הנחמדים. ומדברי רבנו משמע עוד טעם לפי שהוא מראה עצמו כאלו אינו מישראל ועי' בדברי רבנו בפ"א מהל' אבל ה"י כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן כשאר האומות וכו' כל אלו אין מתאבלין עליהן והוא בשמחות פ"ב ויש בכל זה אריכת דברים מקומם בדרושים.

העושה עבירות ביד רמה כיהויקים וכו'. כבר כתבתי לעיל בשם רבותינו שהוא מן הירושלמי דפאה פ"א ה"א וסנהדרין פ"י ה"א וכבר הביא רבנו בעצמו מקורו בשם הירושלמי בפי' המשנה לפ"ג דאבות מגלה פנים בתורה מי שעובר על מצות התורה בפרהסיא והוא תכלית הכפירה וכו' וענין מגלה פנים יגלה פנים ויעיז וזהו לשון כפירה והוא מפורש כן בגמ' ירושלמי פאה וכו' העובר על דברי תורה בפרהסיא כיהויקים והם המה כל דבריו כאן.

יב

שנים הם המוסרים המוסר חבירו ביד עכו"ם להורגו או להכותו והמוסר ממון חבירו ביד עכו"ם או ביד אנס שהוא כעכו"ם. עי' במס' דרך ארץ זוטא פ"א אל תלשין את חבירך שכל המלשין את חבירו אין לו רפואה ובמס' דרך ארץ רבה פי"א ר' יצחק אומר קורצין הרי זה משופכי דמים שנאמר לא תלך רכיל ובנוסח הגר"א לא תעמוד על דם רעך עי' בדברי רבנו בפ"ח מהל' חובל ה"ט ומ"ש דה"ה במוסר ממון חבירו ציין מרן הגר"א ז"ל מקורו לעובדא דרב כהנא דשמטיה לקועיה ושם מיירי במסור דאחוי אתיבנא דחבריה וקרי על זה כתוא מכמר אף ממון של ישראל וכו'.

אנס שהוא כעכו"ם. עי' למרן הגר"א ז"ל כתב על זה אע"ג דבגמ' וירושלמי סוף פרק החובל תני עכו"ם לא דבר אלא בהוה דהא תנינן שם א"ל אנס וכו' סתמא.

יג

מטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים זה הרודה צבור בחזקה והם יראים ומפחדים וכו'. שינה רבנו מלשון הגמ' בכמה דברים דהנה בבריתא איתא ושנתנו חתיתם בארץ החיים (והוא מוסב על קרא דיחזקאל ל"ב דמסיים שם אח"כ ותהי עוונותם על עצמותם ועי' לרבנו יונה בשעריו ש"ג אות קפ"ב ובמה שהאריך בכל זה) ואמר עלה רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים. והנה רבנו העתיק רק מטילי אימה על הצבור ומפרש אח"כ זה הרודה צבור בחזקה והם יראים ומפחדים ממנו והביאור הוא למותר לכאורה, וראה בדברי רבנו בפכ"ה מהל' סנהדרין שם הביא הדין דכל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים ואינו מבאר כלל זה הרודה צבור וכו'. גם תמוה דהשמיט רבנו ולא הזכיר פרנס כלל כאן. רק בפכ"ה שהזכרנו כתב דינו בפרנס, גם השמיט מה דאמרו בגמ' המטיל אימה יתירה ועי' למהרש"א ז"ל שם דבדיוק נקטי אימה יתירה עיי"ש בדבריו ורבנו לא הזכירו כלל. אשר על כן נראה דרבנו לאו בפרנס איירי כאן אלא בסתם בני אדם אלמים המטילים אימה על הצבור ורודים בם בחזקה והדברים ידועים וארוכים ולאו דוקא אימה יתירה אלא כל שהוא מפחד אותם והם יראים ממנו הרי זה בכלל זה ודוקא בפרנס שרשאי להטיל אימה וכמו שאמרו זרוק מרה בתלמידים אצלו דוקא אימה יתירה בעינן וכמ"ש הסמ"ג לא תעשה ר"ח אחר שהביא כל מה שיש רשות לדיין להעניש ולקנוס כתב ואע"פ שיש רשות לדיין לכל זה אסור לו להטיל אימה יתירה על הצבור אבל בשאר כל אדם לא בעינן אימה יתירה כלל ואולי זהו כוונת רבנו.

יד

ויש עבירות קלות מאלו. עי' כ"מ שהקשה דמנ"ל לרבנו שאלו קלות מהראשונות והרי גם עליהו אמרו אין לו חלק לעוה"ב. והנה עי' בשטמ"ק לב"מ נ"ח ב' שם בהא בכל היורדין עולין חוץ מג' שהקשה וא"ת והלא איכא מינים ומסורות וחבריהם שאמרו בפ"ק דר"ה שנדונין לדורי דורות (ועי' בתוס' שם מה שהאריכו בזה) וי"ל דהדא לא איירי אלא באותם הקלים שאין דינם בגיהנם אלא י"ב חודש ובהא קתני חוץ מג' שנדונין בו זמן הרבה יותר. וכנראה זוהי גם דעת רבנו ור"ל דמנה הכא הקלות ביותר אלא שהרגיל בהם אין לו חלק לעוה"ב. ולפי"ז שפיר לא מנה רבנו גילוי עריות (ועי' במדרש רבה שהבאנו לעיל דאמר ועל כלן יש סליחה, והרי מנה שמה גם גלוי עריות ומ"ע יש לו סליחה חוץ משפיכות דמים עיי"ש) דהרי כאן הוזכר גם הבא על אשת איש בין אלה. ועי' תוס' שם שנדחקו דהא אמרו לקמן דיש לו חלק לעוה"ב והא דלא מנה לה הכא בין הקלות אפשר לומר דסמך על מ"ש לעיל בפ"ז מהל' דעות דהזכיר עבודה זרה ושפיכות דמים ולשון הרע משום דהם בכלל החמורות ורצה למנותם בין החמורות אבל לא היה צריך למנות גילוי עריות בין הקלות כאן שהרי מנה כאן דברים שכדאי להתרחק מהם ולהזהר בהן, ולהכי לא מנה כי אם דברים שאינם מפורשים בתורה, ושייכים לדעות ואמונות, משא"כ גלוי עריות שענשם מפורש בתורה כריתות ומיתות בי"ד לא היה למנותן כאן ויש לי עוד לברר הדבר ביותר.

ואלו הן המכנה שם לחבירו והקורא לחבירו בכינויו. עי' כ"מ שעמד על מה שלא הזכיר רבנו שם רע רק כתב שם סתם. ורצה להוציא מזה דרבנו מפרש כן לרבות הא בדש בו. אבל בכמה כת"י הובאו בדקדוקי סופרים ליתא בגמ' כלל שם רע אלא המכנה שם לחבירו וכן היתה גי' רבנו. והא דדש ביה שהוזכר בגמ' מפרש רבנו דלא כרש"י אלא ר"ל המכנה שם, שהוא מוליד הכנוי ואי דש ביה ר"ל שאין הוא המכנה, אלא קוראו בכינויו והוא ברור. ועמד ע"ז גם הכ"מ בסוף דבריו. ועי' תענית כ' ב' ולא קראתי לחבירי בחניכתו ואמרי לה בכניחתו ועי' בזה בערוך דהיינו שלא כניתי לו שם, ולא קראתיו בשם שקראו לו אחרים וכן פסק רבנו גרשם מאור הגולה ז"ל.

והמתכבד בקלון חבירו. כבר העירותי על מקורו בפ"ו מהל' דעות ה"ג בירושלמי ומדרש רבה וכבר עמדו ע"ז כל רבותינו האחרונים.

והמבזה תלמידי חכמים. כבר עמדו בזה דהא ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי סברי המבזה חבירו בפני תלמיד חכם, ועי' כ"מ דאע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר"י, אפשר משום דהכא גם ר' חנינא ס"ל כרב להכי פסק כן רבנו ובשאלתות פרשת ברכה שאילתא קס"ז הגי' ריב"ל אמר אף המבזה ת"ח ור"י אמר אף המבזה את חבירו בפני ת"ח ולפי"ז הוא פלוגתא בין ריב"ל ור' יוחנן והלכה כריב"ל וכבר הרגיש בזה מורי ורבי בעל העמק שאלה, אמנם גם בכלל זה מחלוקת דרבותא ועי' בה"ג הל' ברכות שהביא ראיה מסוגיא דיבמות דף י"ד לפי הנוסחא שהיתה לפניו שם אנן הכא קאמרינן ר' אבהו היכי שביק ר"י ועביד כריב"ל, ולפנינו ליתא בגמ' ועי' תוס' חולין צ"ז א' ד"ה א"ר ועוד וכבר עמד על זה מו"ר הנ"ל אבל נקיטו רבותינו כלל זה בפסקי רבנו. ועי' בדברי רבנו לעיל בפ"ו מהל' ת"ת הי"א, ואין להאריך יותר.

והמבזה רבותיו. כבר עמדו ע"ז מנין לו ועי' בדברי רבנו בפי' המשנה פ"י דסנהדרין שהבאנו לעיל ומלת אפיקורס וכו' ולפיכך קורין בזה השם כל שאינו מאמין ביסודי התורה ומי שמבזה החכמים או איזה תלמיד חכם שיהיה או המבזה רבו, והוא מה שאמרו שם בגמ' כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה שמעתתא בדוכתא אחריתי ואמר הכי אמרינן התם ולא אמר הכי אמר מר. וכן אמרו שם לקמן ק' א' מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו ועי' למהרש"א שם דלאו על הצרעת אמור שהרי הוא מפורש בקרא שנענש בצרעת על שלקח הכסף ובגדים מנעמן, אלא על מה ששנינו לקמן שגיחזי אין לו חלק לעוה"ב לא היה ראוי לעונש זה אלא מפני שקראו לרבו בשמו וכ"כ להדיא רבנו יונה בשעריו ש"ג אות קנ"ז שזה בכלל אפיקורס ומביא מגיחזי. והדברים מבוארים לרבנו לקמן בפ"ד בבריתא שהביא והמבזה רבותיו שדבר זה גורם לו לדחפו ולטרדו כגחזי וכו'.

והמבזה את המועדות. הנה רש"י ז"ל פי' במכות כ"ג דקאי על חול המועד וכן פי' הרשב"ם בפסחים וכן פסק ר' יונה במשנה דמכות ובשעריו ש"ג אות קמ"ו ועי' לרבנו בפ"ו מהל' יו"ט הט"ז כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל יו"ט וכו' וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת שדבר זה בכלל הכבוד.

וכל המבזה את המועדות כאלו נטפל לעכו"ם, הרי דרבנו מפרש להא דהמבזה את המועדות לענין מאכל ומשתה וכדומה ביו"ט ולא על חול המועד, ועי' ברע"ב במשנה דמפרש דקאי על חוה"מ ועושה בהם מלאכה או נוהג בהם מנהג חול באכילה ושתיה ולא ידעתי מנ"ל הא, ומצאתי ברש"י ז"ל לאבות דמפרש הכי אות באות ועי' בשבלי הלקט הל' חולו של מועד דמביא פירש"י ז"ל ומביא הא דתניא בתורת כהנים בפרשת אמור ביום הראשון מקרא קודש במה אתה מקדשו במאכל ומשתה ובכסות נקיה וכתיב ביום השביעי מקרא קודש וכשם שצוה הקב"ה לקדש ראשון ושביעי של פסח כך צוה לקדש חולו של מועד וכו'.

בד"א וכו' כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו וכו'. עי' כ"מ ומגדל עוז שהוא ממה שהביא הרי"ף ז"ל בשם תשובת הגאונים עי"ש היטב, אבל רבנו הביא בעצמו מקור הדברים בפי' המשנה פ"ג דאבות שאחר שהביא את הירושלמי פ"ק דפאה כתב ושם אמר בכל הדברים שאמרו חכמים בהם שהעושה אותם אין לו חלק לעוה"ב במה אנו קיימין אם כשעשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני בעל התשובה אלא כשלא עשה תשובה ומת ביסורין וכו' ר"ל שהיסורין עם המיתה לא יכפרו אותם, וכן הוא מפורש בירושלמי שם וכן הוא בפ"י דסנהדרין ה"א עיי"ש וזהו מקורו.

אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב. במדרש וילקוט שובה ישראל עד ה' אפילו כפרת בעיקר ובתנא דבי אליהו רבה פכ"ב ואפילו עומד אדם ומחרף כלפי מעלה ויחזור ויעשה תשובה וכו'.

כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה, בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן. עי' כ"מ ובאמת בתוספתא על הבא לקבל דברי תורה קאי עיי"ש וכן פרש"י בבכורות ל"א ורבינו גרשום מאור הגולה שם ועי' בתוס' בע"ז כאן שהשיגו על רש"י שכתב דקאי אגזלנים ועמי הארץ, ועי' לח"מ שכתב דרבנו היתה לו גי' הרי"ף כל הפושעים שחזרו בהם, ולפנינו נגלה אור הגנוז ברבנו חננאל שגי' בגמ' בע"ז כל הפושעים שחזרו, וכנראה אין זו תוספתא דדמאי, וכן היתה גם גי' רבנו ועי' כ"מ שהקשה מהא דכתב רבנו בפ"ב דעכו"ם שהאפיקורסין אין מקבלין אותם בתשובה וכתב דדוקא בהנך שהוזכרו שם, והרב מרכבת המשנה דעתו דבאמת המינים והאפיקורסים אין מקבלין אותן וכל הרשעים והמומרים שכתב רבנו, הוא ממה שהזכיר בה"ט והלאה, ששמם מומרים ורשעים אבל הנזכרים לעיל בודאי אם עשו תשובה בעצמן יש להם חלק לעוה"ב אבל אין מקבלים אותם, ויש לי עוד התבוננות בזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.