עבודת המלך/תשובה/ד

עבודת המלך תשובה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ארבעה ועשרים דברים מעכבים את התשובה. עי' כ"מ שהיא ברייתא כתבה הרי"ף ועי' בחינוך מצות עשה שס"ד אמר ע"ז מה שאמרו בתוספתא שכ"ד דברים וכו' ועי' באגודה במס' יומא ז"ל ת"ר כ"ד דברים מעכבין את התשובה עיין בגמרא הרי שהיתה לפניו נוסחא זו כתובה בגמ' (ורשום ע"ז הגהה האלפסי מביאה בדף שי"ט בפרק זה ור"נ כתב לא ידעתי היכן היא שנויה, על כרחך ר"ל הרי דנמצא כן בגמרא) והנה רבנו סידר ויחלק את עשרים וארבע הללו לחמשה חלוקות, א) שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, ב) הנועלין דרכי התשובה בפני עושיהם, ג) שא"א לעושה אותן לשוב בתשובה גמורה, ד) שאין חזקתו לשוב מהן, ה) שקשה לפרוש מהן, והקשה שבכלן שאין מספיקין בידו לעשות תשובה ור"ל שאין לו סיוע מן השמים לתשובה, שהרי לכל הבא לשוב מסייעין לו וכמ"ש הבא לטהר מסייעין אותו, ולאלה אין מסייעין להם אבל אין מונעין מהם התשובה וכמו שסיים רבנו בסוף הפרק משא"כ מ"ש רבנו בפ"ו ה"ג שמונעין מהם התשובה.

והנה ד' הראשונים שאין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה, הוא מבואר במ"ש רבנו המחטיא את הרבים משנה באבות פ"ה וכן מבואר בכמה מקומות בש"ס והמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה. מבואר בסוטה מ"ז ובסנהדרין ק"ז גבי גחזי, דאמר דאין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואמרו שם ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה, הרי דמעכב את הרבים מלעשות מצוה אין מספיקין בידו לעשות תשובה, וכלל רבנו בכלל זה המטה את חבירו מדרך טובה לרעה כמו שמבואר ממ"ש שאמר להם צר המקום והרואה בנו יוצא לתרבות רעה ובכלל זה כל מי שיש בידו למחות כמבואר בשבת נ"ד והאומר אחטא ואשוב ג"כ מבואר שם להדיא דאין מספיקין בידו לעשות תשובה, והעתיק כן רבנו.

והאומר אחטא ואשוב. וכבר הקשו עליו דבמשנה אמרו אחטא ואשוב תרי זמני ובגמ' אמרו עלה כדרב הונא עיי"ש, ובאמת לא אדע מה קשיא להו והרי רבנו העתיק כל הנך כ"ד דברים ממקומם ושם לא נזכר אלא חד זימנא, אלא שיש לדייק על רבנו דמחלק להו בה' חלוקים, וכתב בזה דהוא מכלל אין מספיקין בידו, והרי זה לקוח מן המשנה, ובמשנה דוקא ב' פעמים, אמנם גם זה ליתא עי' באבות דר"נ פ"מ ובתנא דבי אליהו ח"א פ"ו רק באומר חד זימנא אין מספיקין בידו, ובאמת בעצם אין קושיא כלל על רבנו והרי אדרבה מוכח ממקומו דפריך שם על המשנה למה ליה למימר תרי זימני ואי דדין דאין מספיקין הוא דוקא באומר תרי זמני מאי קשיא להו, ועל כרחך דהגמ' ידעה דבחד זימנא כבר אין מספיקין בידו ולהכי פריך ל"ל למימר תרי זמני ומשני כדרב הונא ר"ל דאגב אורחא קמ"ל הא דרב הונא דנעשית לו כהיתר ופשוט, והנה באמת הא דאמרו דבעי תרי זמני אחטא ואשוב, על כרחך אין הכוונה שאומר על חטא אחר שיחטא וישוב ואומר עוד על חטא שני שיחטא וישוב, דא"כ מאי שייך זה לדר"ה דהתם בחטא אחד, ועל כרחך דהכי קאמר, דאומר אחטא ואשוב, והוא שב, ואח"כ חוטא עוד פעם ואומר שישוב, ולפי"ז יש לי ראיה מכרחת דבחד פעם סגי מהא דאמר באבות דר"נ שם האומר אחטא ואשוב אין מספיקין, אחטא ויום הכפורים מכפר וכו' אחטא ויום המיתה ממרק (נוסח אחר מכפר) אין יום המיתה ממרק והכא על כרחך בחד זימנא.

ב

הפורש מן הצבור וכו' עד שהתוכחה גורמת לתשובה. עי' מדרש רבה תבא אמר ר' יהושע אמר רב נחמן כל מי שבא לבית הכנסת ושומע דברי תורה זוכה לישב בין החכמים לעתיד לבא שנא' אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וכו'.

והמבזה רבותיו. עי' מ"ש בפרקין דלעיל והנה בברייתא שהובאה ברי"ף וכן ברבנו יונה מנו המבזה רבותיו ג"כ, ועי' לח"מ שכתב דסובר רבנו דהני תרתי חד נינהו דאל"כ פש ליה חדא, והנה ברי"ף שם נמנה רכילות לשון הרע בחדא ורבנו מנה להו לקמן בתרתי, ולא הוי פש כלל, אבל כנראה מן הטעם שכתב רבנו משום דלא ימצא מלמד ומורה לו דרך האמת, לא היתה בגירסתו כלל מבזה אבותיו, ואפשר לדחוקי דגם בבזיון אבותיו תלויה התוכחה אבל נראה שלא היתה בגי' רבנו כלל.

וכן ישעיהו הוכיח את ישראל וכו'. עי' תנא דבי אליהו זוטא פכ"ב א"ל ר' אליעזר לתלמידיו יכולים אתם לעמוד בתוכחות וכו' פתח ואמר קרא בגרון אל תחשוך וכו' זהו שנאמר ברוח הקודש ע"י ישעיהו הנביא לכו נא ונוכחה כנגד מי אמר ישעיהו מקרא זה לא אמרו אלא כנגד בעלי תשובה וכו'.

וכן כל הנביאים. עי' בספרי ריש דברים שהוא הולך ומונה את כלם משה ועמוס וירמיה דוד ושלמה עיי"ש.

לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמים מנעוריו. עי' במשנה ריש פ"ב דתענית אם יש לו שם זקן וחכם, עי' בגמ' ועי' בפי' המשנה לרבנו שם.

ואהוב להם. עי' מדרש רבה דברים אלו הוכיחם בלעם היו ישראל אומרים שונא מוכיחנו וכו' אמר הקב"ה יוכיחם משה שאוהבן וכו' כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל.

וזה ששונא את התוכחות וכו' לפיכך יעמוד בחטאותיו. עי' פסקתא זוטרתא דברים, דבר אחר אלה הדברים מה כתוב למעלה מן הענין אלה המצוות והמשפטים ר' אליעזר ור' יהושע אומרים אין מעמיד מצות של מעלה אלא התוכחות של מטה שנאמר אלה הדברים וכו'.

ג

והאוכל שור עניים ויתומים. עי' השגה, ואין כוונת ההשגה מובנת, אבל נראה דהרי רבנו מנה זה בכלל החמשה דברים שא"א לו לשוב בתשובה גמורה, וכתב בשור עניים, משום שאין להם מכיר, והראב"ד השיג דצ"ל שוד עניים, והכונה משום שאומר ששלו הוא נוטל, וא"כ לפי"ז פרט זה שייך לדברים שאין חזקתו לשוב לפי שהן דברים קלים וידמה שאין זה חטא, אבל לא לחמשה דברים שמנה רבנו כאן, ועי' במס' דרך ארץ רבה פ"ב מי שאינו מחזיר אבדה לבעליו והמלוה את חבירו על מנת ליטול ממנו ביתו או שדהו וכו' עליהם הכתוב אומר אני ה' חוקר לב בוחן כליות ונראה דהוא מוצא אבידה ואינו מכריז עליה שהזכיר רבנו ואח"כ האוכל שוד עניים וזה משמע כהראב"ד ז"ל אבל אין זה מוכרח.

והמקבל שוחד להטות דין. הנה הגירסא ברי"ף והמקבל שוחד על מנת להטות אחרים בדין וכן הוא ברבנו יונה.

ד

המשתמש בעבוטו של עני וכו'. דבר זה צריך בירור דהרי באמת איכא איסורא גם בעשיר וכמ"ש בב"מ קי"ד ת"ר ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכב מאי קאמר א"ר ששת ה"ק ואם איש עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכב ועבוטו אצלך ועי' רש"י וכן מבואר בחו"מ סי' ע"ב ס"א ועי' בספרי דדריש ואם איש עני הוא אין לי אלא עני עשיר מניין ת"ל ואם לא א"כ מה ת"ל עני ממהר אני ליפרע ע"י עני יותר מן העשיר, וצ"ל דהספרי מפרש דקאי על השכיבה בעבוט ממש דהיינו ההשתמשות בו ועי' בשטמ"ק לב"מ שם שהקשה ג"כ מדברי הספרי ונדחק לישב עיי"ש, ונראה דכוונת רבנו היא כך דקורדום ומחרישה שהוא סתם משכונו של עני כמ"ש בב"מ פ"ב דנפיש אגרייהו וזוטר פחתייהו הנה לא מבעי אי קיימו לאגרא הרי בודאי צריך לשלם שכר תשמישו ואע"ג דהוי רק אבק רבית הרי כבר כתבו תלמידי הרשב"א ז"ל דאע"ג דאינו יוצא בדיינים מטעם רבית מ"מ חייב להעלות לו שכר, ומשום דאית ביה איסורא לא הורע כחו וכ"כ הרב המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל ואפילו אי לא קיימא לאגרא אבל מ"מ כיון שיש בו פחת קצת שחסרו להלוה דבר מועט כגון שהשחירו וכדומה הרי ג"כ מחויב לשלם שכר תשמישו ועי' בחו"מ סי' שס"ג סעיף ו' ז' ח' ועי' יו"ד סי' קס"ו בירור השיטות ולפי"ז המשתמש בעבוטו של עני דמסתמא יש בו פחת קצת והוא מחויב לשלם מדינא, ויאמר בלבו אינם חסרים, והרי לא גזלתי מאתו דבאופן כזה אינו מחויב לשלם לו אי לא קיימא לאגרא רק לצאת ידי שמים משום אבק רבית לשיטת רבנו ודעימיה כמבואר שם וא"כ נמצא שגוזלו ולא יקבל תשובה על זה, כן נראה ביאור הדברים. ולפי"ז מפרש רבנו כן את הספרי ממהר אני ליפרע ע"י עני יותר מן העשיר, דר"ל דע"י העני תרבה המכשלה ע"י ההשתמשות וכאשר בארנו בדברי רבנו והוא נכון.

המסתכל בעריות וכו' שהיא גורמת לגופן של עריות. (עי' ספרי במקומו) ועי' במדרש רבה פרשת נשא פ"י כי שוחה עמוקה זונה כשם שאמר משה אשר אתם זונים אחריהם לומר שהזנות תלויה בהם וכו' באריכות.

והחושד כשרים אומר בלבו שאינו חטא לפי שהוא אומר מה עשיתי לו וכי יש שם אלא חשד שמא עשה או לא עשה וכו'. האריך רבנו טובא ודייק לכתוב שמא עשה או לא עשה שהוא שלא לצורך כלל, והנה באמת בגמ' דילן שבת צ"ז א' וכן ביומא י"ט דחושד בכשרים לוקה בגופו ויליף לה ממשה בשבת שם שאמר והן לא יאמינו לי ולא נזכר שהוא מעכב את התשובה אלא שלוקה, וכי חלילה אפשר לומר במשה ובזקני בי"ד כן, אמת שהם שבו תיכף שפרשו ובכו ע"ז, וצ"ל דאם חושדין אותו במה שעתיד לעשות שאני, ומשום זה כתב רבנו דחושד בכשרים דכ"ד דברים שהוא שחושדו שעשה או לא עשה והיינו הדבר שעבר כבר, שאפשר לדינו לזכות משא"כ בדבר דלהבא, והיה נראה לישב בזה מאי דקשיא מהא דמס' כלה רבתי פ"ט לעולם יהא כל אדם בעיניך כלסטים והוי מכבדן כרבן גמליאל ומביא עובדא דר' יהושע עיי"ש, ולפי"ז ניחא שפיר דשם הרי חושדן בלעתיד והאיסור רק בשעבר, (ובאור הדברים נראה ע"פ מ"ש רבנן בתראי להסביר הא דאמר רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן ותמהו על פירש"י ז"ל שכתב משום דמוכרח למות, וכתבו דחזקה ילפינן מנגעי בתים ודלמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא, ושם לא ידעינן כי אם חזקה דלשעבר, אבל לא חזקה דלהבא, ועי' מ"ש בקונטרסי בבאור שיטתו של הנודע ביהודא ז"ל בחששה דשמא ראתה ושמא תראה, וכדאי להעתיק הדברים (לא הספיקה השעה להגאון המחבר זצ"ל להעתיק דבריו, הנוגעים בענין זה, מקונטרסו בעניני חזקות, הנמצא בין כתביו ואנחנו מצדנו, מכיון שאין המקום והענין מרשים העתקת כלו, ממאנים אנו בחלוקת הקונטרס, כדי להביא מקצתו כאן) .

גם נראה לומר דהא דחושד בכשרים דוקא בידוע לו שהוא כשר קאמר רבנו דהא במס' כלה פריך שם בגמ' איני והתנן אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו ומשני לא קשיא כאן במכיר כאן בשאינו מכיר, רבא אמר הכא כל אדם הכא חבירך מדקתני חבירך מכלל דבידוע ליה קאמר וכו' הרי להדיא דדוקא בידוע לו שהוא כשר אסור לחשוד בו, ולפי"ז ניחא שפיר מיומא וכן במשה אלא דמ"מ לוקה ע"ז בגופו, משום דהוא על כלל ישראל או כה"ג וצ"ע עדיין.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.