עבודת המלך/עבודה זרה/יא

עבודת המלך עבודה זרה יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אין הולכין בחוקות העכו"ם ואין מדמין להם וכו'. בתורת כהנים פרשת אחרי ובחוקותיהם לא תלכו, לא תלכו בנימוסיות שלהם בדברים החקוקים להם כגון תרטיאות וקרקסיאות ר' מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים, ר' יהודא אומר שלא תנחור שלא תגדל ציצית ושלא תספר קומי, ופי' הרמב"ם בספר המצוות ל"ת ל' מה שאמרו כגון תרטיאות וכו' שהם מינים ממושבם שהיו מתקבצין בהם לעבודת גילולים וזהו שכתב ולא יבנה וכו' ובספרי פרשת ראה השמר בלא תעשה פן תנקש אחריהם שמא תמשך אחריהן או שמא תדמה להם וכו' שלא תאמר הואיל והם יוצאים באבגיטא אף אני אצא באבגיטא הואיל והם יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן הואיל והם יוצאים בקילוסין אף אני אצא בקילוסין, וכולן מיני מלבושין הם וזהו שכתב ולא מדמין להם לא במלבוש וכו' וכתב הרמב"ם שם וכבר ידעת לשון הנביא ועל כל הלובשים מלבוש נכרי ובסוף פ"ח דסנהדרין אפילו לשנויי ערקתא דמסאני וכתב הרי"ף שם פי' העכו"ם שבאותו הזמן היו עושין רצועות במנעליהן אדומות וישראל עושין שלהם שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש עכו"ם וכן פי' הערוך וכ"כ בההיא דלבישא כרבלתא בריש פ"ג דברכות כ' א' דרב אדא קרעה משום מלבוש נכרי הגר"א ז"ל בביאוריו ועי' להב"י שציין ג"כ הרבה בזה, ועי' בהגהות מהר"מ פאדווה וברדב"ז ללשונות הר"מ ח"ב סי' רנ"ז.

וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים. והוא מיותר לכאורה לגמרי והנה מדברי רבנו נראה ברור דלאו דבחוקותיהם לא תלכו קאי על כל האומות בכל הזמנים, ולכאורה יש לעיין דקרא דבחוקותיהם לא תלכו קאי על מאי דכתיב לעיל מיניה כמעשה ארץ מצרים וכו' וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו, ומשמע דקאי רק אהנך ועי' בחינוך מצוה רס"ב שלא ללכת בחוקי הגויים מז' האומות שנא' ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם, וה"ה לכל שאר עכו"ם כי הענין מפני שהם סרים מאחרי ה' וכו' עיי"ש ועי' בספרא פ"ט ולא תלכו בחוקות הגוי אלו המצרים אשר אני משלח מפניכם אלו הכנענים ועי' בפסקתא זוטרתא, ועי' ביראים בחדש סי' שי"ג ולא תלך בחוקות הגויים ולא תעשה כמעשיהם של ז' אומות דכתיב בפרשת ואלה המשפטים והביאך אל האמורי וכו' וכתיב בתריה ולא תעשה כמעשיהם וכתיב בפרשת אחרי כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וכו' ובחוקותיהם לא תלכו, פירוש אפילו אינם עבירות אלא מעשיהם וחוקותיהם שהורגלו לעשות לשם תורה שלהם, וחכמים פירשו מה המעשים והחוקים שהורגלו לעשות לשם תורה שלהם וכו' כל מה שהיתה קבלה בידם שהיו מחוקותיהם ואין להוסיף עליהם ואינם מסברא כי אם בקבלה, וכאשר הזהיר הכתוב על מעשה ז' אומות וחוקותיהם כך הזהיר על מעשה ארץ מצרים וחוקותיהם שהרי הוקשו זה לזה וכו' עיי"ש הרי דס"ל להדיא דעיקר הלאו בז' אומות ובארץ מצרים, ורבנו הרי להדיא דס"ל דהלאו קאי על כל האומות ועל זה הוסיף וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ועל זה באה דרשת רז"ל אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי ואם לאו וכו' וכאן הרי להדיא בכל העמים ואשר על כן הביאו רבנו להוכחה דלאו זה על כל העמים קאי ופשוט ועי' מ"ש בדברי רבנו והראב"ד בפ"א מהל' תמידין ומוספין ה"י.

ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם. הוא מ"ש בתורת כהנים הנ"ל ודלא כב"י ועי' ש"ך שם.

ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע. בפ"ב דע"ז כ"ט א' ופ' בתרא דקידושין ע"ו ב' ופ"ב ופ"ו דסנהדרין ד' מאות ילדים וכו' ובתוספתא פ"ז דשבת אלו דברים מדרכי האמורי המספר קומי והעושה בלורית וכו'.

ולא יגלח השער מכנגד פניו וכו'. זהו מספר קומי דתוספתא ובתורת כהנים הנ"ל ובסוף פ"ז דב"ק ובסוף סוטה הגר"א.

ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם. ובהשגת הראב"ד א"א איני יודע מהו וכו' וכבר נתבאר לעיל שרבנו עצמו הביא מקורו מספרא הראב"ד ז"ל כנראה כוון לדרשת הספרא על הפסוק כמעשה ארץ מצרים יכול לא יבנו בנינים ולא יטעו נטיעות כמותן ת"ל וכו' אלא בחוקים החקוקים להם, וזהו כוונתו, אבל רבנו ביאר דר"ל היכלות להכניס הרבים כדרך שהם עושים, ועי' בערוך ערך תיאטר.

וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן לוקה. עי' כ"מ ועי' ב"י ועי' מדרש רבה דברים פ"ב אלו דברים וכו' המספר קומי והעושה בלורית וכו' מהו חייב סופג את הארבעים.

ג

ישראל שהיה קרוב למלכות וכו' הרי זה מותר ללבוש במלבושיהן ולגלח כנגד פניו וכו'. הנה לגלח הוא מבואר בב"ק ובסוטה כמ"ש הכ"מ וללבוש מלבושיהם כתב הכ"מ דנלמד מזה עיי"ש וא"צ לזה וכבר הראו מקור הדברים בההוא גברא דשוקא דבי לפט מ"ט לית לך חוטי ורמית מסאני אוכמי א"ל עיילנא ונפיקנא ביני עכו"ם כי היכי דלא לידעו דיהודאי אנא והוא בתענית כ"ב א'.

ד

אין מנחשין כעכו"ם שנא' לא תנחשו. הלשון כעכו"ם אינו מובן וכבר ראיתי שעמדו ע"ז אבל הנראה שרבנו דבר גדול השמיענו כאן, דדוקא אם מנחש כעכו"ם וכאותם שמנה לקמן שסובר, שהנחש יש לו ערך וענין בפני עצמו, אבל אם אומר יהיה כך אות הוא שכן רצון ה' יתברך אין בזה משום נחש, והוכיח זה מהא דאמרו בחולין צ"ה כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש, ור"ל שאינו סומך עליו לעשות מעשה על פיו, אבל הקשו רבותינו שאיך סמכו עליו אליעזר ויהונתן, והראב"ד לקמן הרי השיג על רבנו בדברים חריפים מאד, לתבוע עלבונם ועי' כ"מ בשם הר"ן ועי' רד"ק שם מה שהאריך אשר על כן דעת רבנו דדוקא ניחוש כעכו"ם אסור, אבל אליעזר הרי אמר אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני אברהם, ויהונתן אמר ואם כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי נתנם ה' בידנו וזה לנו האות זה אינו ניחוש כלל שאינו נחש כעכו"ם, וזהו כוונת רבנו ותסור מעליו התלונה.

שחוט תרנגול זה שקרא ערבית. עי' כ"מ ונוסחא ישנה במעשה רוקח הספרדי שקרא כמו עורב וזהו כלשון אחר שהביא רש"י ז"ל.

ה

סימן טוב כל אלו וכיוצא בהן מותר וכו'. ובהשגה אף זאת שאמרו בית תינוק ואשה אע"פ שאין בו נחש יש סימן לא אמרו לענין איסור והיתר אלא לענין סמיכה וכו', ורבנו בזה לטעמיה בה"ד, וכבר הראו שמדברי הירושלמי פ"ו דשבת הביאו התוס' במגלה ל"ב תני ר' אליעזר בן יעקב לא תנחשו ולא תעוננו אע"פ שאין נחש יש סימן, מוכח דלענין איסור והיתר קאי וכסברת רבנו, והראב"ד לטעמיה אזיל לדבריו בה"ד, ורבים מרבותינו כוותיה סבירא להו.

ו

איזהו קוסם וכו'. כל ההלכה מתבארת היטב בדברי רבנו בספר המצוות ל"ת ל"א ברחבה עיי"ש היטב ושם הביא רבנו מקורי הדברים בספרי ותוספתא עיי"ש.

ז

אלא שהשואל לקוסם מכין אותו מכת מרדות. עי' לח"מ ובאמת דעת המהרש"ל ז"ל דהא דהשואל אינו לוקה הוא משום שאין בו מעשה, אבל המעיין בדברי רבנו בספר המצוות יראה דס"ל לרבנו דאינו בכלל הלאו כלל אלא שהוא מגונה, ושואל ליתא אלא באוב וידעוני ודורש אל המתים אבל לא בכל אינך, והרב משנת חכמים האריך בכל זה לדייק בדברי רבנו.

ובאמת גם בתורת כהנים קדושים ליתא אזהרה רק בשואל אוב וידעוני וגם במנחש ומעונן ליתא חיוב לשואל עי' בזה, וכנראה כל זה כלול לדעת רבנו בהא דאמרו פסחים קי"ג מנין שאין שואלין בכלדיים לפי שיטת רבנו לקמן דשואל בככבים הוא בכלל מעונן. וראיתי להעיר להמעיין המדייק בדברי רבנו על שינוי הלשון הנמצא בדברי רבנו, דלפעמים כתב מכין אותו מכת מרדות כדהכא וכן בהי"ד, ולפעמים כתב לוקה מכת מרדות כמו בהט"ו בפרקין ועי' פ"א מהל' שבת ובפ"ז מהל' חמץ ובפ"א מהל' איסורי ביאה ושאר דוכתי, והוא בודאי בחשבון נעשה ונכתב ומצאתי להרב מחנה חיים ח"ב או"ח סי' כ"א עמד בזה, ויש בו ענין למתבונן.

ח

איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב וכו'. ונחלקו על דברי רבנו אלה, הרמב"ן ז"ל בתשובתו סי' רפ"ב ובנמוקי יוסף סוף פרק ד' מיתות, וחילא דידהו מהא דשבת קנ"ו בעובדא דברתא דר' עקיבא דאמרי ליה כלדאי וכו' והוי דאיגי אמלתא טובא וכן מעובדא דרב נחמן בר יצחק, ולפי מ"ש לעיל לדעת רבנו כלדאי אין זה אצטנגנינות וחולק על פי' הערוך בזה, לפי"ז אין סתירה ומהא דאמר ליה לאברהם צא מאצטגנינות שלך בודאי אין סתירה לדעת רבנו, ובאמת ס"ל לרבנו דרב ור' יוחנן ושמואל דס"ל אין מזל לישראל לדינא נחלקו וס"ל דאצטגנינות אסור, ומהא דאמרו האי מאן בחד בשבתא וכו' זה אינו נוגע לאצטגנינות אבל לטבע הבריאה והדברים ארוכים בזה מאד.

ט

אסור לעונן אע"פ שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים וכו' וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו וכו' הרי זה לוקה. כלל בזה רבנו ב' דינים האחד הוא האצטגנין נותן העתים והשני הוא העושה מעשה על פיו, ולאו דוקא האיצטגנין עצמו שעושה ע"פ אצטגנינותו אלא אפילו אחר, וכן הוא מבואר להדיא בדבריו ז"ל בספר המצוות ל"ת ל"ב שכתב רוצה לומר לא יהיה בכם מעונן שיאמר העת הפלונית טובה וכו' והעובר על לאו זה חייב מלקות ר"ל שיגיד העתים האלו, לא מי שישאל בעדם אבל השאלה עם זה ג"כ אסורה מחוברת אל היותה דבר אין אמיתות לו. ומי שיכוין בפעולתו אל עת ידועה במבט כדי שיצלח או יהיה לו תועלת באותו מעשה הנה הוא ג"כ לוקה מפני שעשה מעשה (כן היא הנוסחא בספר המצוות החדש מכת"י.)

וכן האוחז את העינים. עי' כ"מ דס"ל לרבנו דחכמים לא פליגי אר' עקיבא אלא דחכמים מוסיפין גם אוחז את העינים, הנה במשנה שם ס"ז גבי מכשף איתא העושה מעשה ולא האוחז את העינים ר"ע אומר משום ר' יהושע שנים מלקטים וכו' העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור, ונראה דחכמים פליגי עם ר"ע ואזלי לטעמיהו דחכמים דס"ל דמעונן הוא האוחז את העינים, אמרו כאן גבי מכשף העושה מעשה ולא האוחז את העינים דר"ל דאינו בכלל מכשף אבל הרי הוא בכלל מעונן ולהכי לא אמרו פטור אבל ר"ע דס"ל דמעונן הוא נותן עתים ולא אוחז את העינים להכי אמר העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור, ומזה נראה דפליגי, אבל ראה שבנוסחא הישנה בספרי איתא גם בדברי חכמים העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור כר"ע ממש, וכבר הראו האחרונים על הנוסחא הישנה שבספרי גבי מעונן ר"ע אומר אלו נותני העתים, וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים כגון אלו האומרים למודי ערב שביעית להיות יפות וכו' ור"ל דבין אוחזי העינים וכגון אלו האומרים וכו' ולפי נוסחא זו להדיא ס"ל לחכמים דגם שניהם בכלל מעונן, ועי' משנת חכמים.

ומ"ש רבנו דלוקה על אחיזת עינים ולקמן בהט"ז כתב דלוקה מכת מרדות, עי' כ"מ לקמן ולח"מ ומהרי"ק ושו"ת הרמ"א סי' ס"ג ובהגהת מהר"ם פדוואה ובב"ח וט"ז והמעיין בלשונו של רבנו בספר המצוות שם, במה שכתב וההפסד המגיע מזה גדול מאד כי כן ציור הענינים הנמנעים תכלית המניעה אפשריים אצל הסכלים והנשים והקטנים רע מאד ויפסיד שכלם וישיבם להאמין הנמנע והיותו אפשר שיהיה והבן זה עכ"ל, הרי יראה שהדברים שחשב פה, המה נמנעים לגמרי, וקראם מעשה תמהון, לפי שהם נמנעים לגמרי אבל הדברים האמורים בהט"ו הרי אינם דברים נמנעים שהרי אמרו עשה מעשה חייב הרי דאפשר שיעשו ובזה חייב רק מכת מרדות וזהו מתאים לדברי מהרי"ק ז"ל. והנה ראה זה דבר תמוה, דבארחות חיים ח"ב יצאו לאור מכת"י הל' ע"ז הביא וז"ל והרמב"ם ז"ל כתב שהאוחז את העינים לוקה מכת מרדות והוא בכלל מעונן, ולא זכר כלל, דס"ל לרבנו דמטעם מעונן לוקה, ורק משום מכשף הוא דלוקה מכת מרדות ואדרבה בספר המצוות כתיב והוא בכלל מכשף, ולא אדע איזה דרך בחר לו רבנו זה בדברי הרמב"ם.

י

איזהו חובר וכו' עד שהן אומרין שהאומר כך וכך על הנחש או על העקרב אינו מזיק והאומר כך וכך על האיש אינו ניזק. והנה שיטת רבותינו ז"ל בזה דחובר חבר הוא מאסף חיות ובהמות וכדומה. אבל רבנו ס"ל דחובר חבר הוא בעל הלחשים. והנה בתוספתא פ"ד דמכות לפי כמה נוסחאות ישנות (עי' צוקרמאנדל) החובר את האדם ואת הבהמה וכו' זהו מ"ש רבנו והאומר כך וכך על האיש אינו ניזק, ומ"ש אחד חובר את הנחש ואחד חובר את העקרב, היינו שהאומר כן על הנחש אינו מזיק.

זה שמדבר בדברים שאינן לשון עם ואין להם ענין. זהו מה דאמרו בסוטה כ"ב דאמרי אינשי רטין מגושא ולא ידע מאי אומר, ועי' רש"י שם דתרגום חובר חבר רטין רטין.

יא

מי שנשכו עקרב או נחש מותר ללחוש על מקום הנשיכה וכו' כדי שלא תטרף דעתו. והנה רש"י ז"ל פי' דלוחש כדי שלא יזיקו, ולדעת רבנו דבר זה אסור וזהו מאי דאמרו בסנהדרין ס"ה האי מאן דצמיד זבורא ועקרבא אע"ג דמכוון דלא ליזקו אסור (ועי' רש"י שם דברצין אחריו מותר משום פקוח נפש ולדעת רבנו אין בזה היתר כי אין בזה משום פקוח נפש. אלא שהתירו במסוכן שכבר נשכו נחש ועקרב כדי שלא תטרף דעתו עליו) ועי' כ"מ שהביא מירושלמי דשבת פי"ד ה"ג לוחשין לעין ולמעים ולנחשים ולעקרבים, ומשמע דקאי על אחר שנשכו דומיא דעין ומעים. ובתשב"ץ סי' מ"ה הביא נוסחת הירושלמי לוחשין לעקרבין לתולעים שבמעים, ולעין בשבת ועי' במרדכי שבת פי"ד סי' שפ"ב ובתשובות מהר"מ בר ברוך סי' קע"ה מ"ש דלא קאי על עין הרע (כמו שדחה הר"ר יחיאל מפריש) דכמו שמעים אבר גם העין אבר דהיינו עין ממש. ועם כל זה נראה כפי' רבנו.

יב

הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכו'. כרב ור' חנינא שם דפליגי על ר' יוחנן דס"ל דבעינן דוקא רקיקה ולפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה. ולדידהו עיקר הטעם משום שאין מתרפאין בדברי תורה. והנה הרמ"ה ז"ל כתב בנימוקיו דרב ור"י הלכה כר"י ובעינן דוקא שם ורקיקה ואפשר דאה"נ דלענין חלק לעולם הבא דינא כר"י, אבל עכ"פ כללו אותו בכופר בתורה ובאמת רבנו ס"ל דכלם לא אמרו אלא אליבא דר' עקיבא, ואנן כסתם מתניתין ס"ל לענין עולם הבא. ואף דהרמ"ה ז"ל כתב ומדטרחי הני אמוראי כולהו לפרושי מימריה דר"ע ש"מ הלכתא כוותיה, כבר הבאנו בכמה מקומות בשם מרן הגר"א ז"ל דזה אינו מוכיח כלום, דהרי שקלו וטרו גם אליבא דבית שמאי. ועכ"פ רבנו לא הביא גם בהל' תשובה דין זה דרוקק על המכה וקורא. ש"מ דלא ס"ל הכין. ומ"מ כתבו רבנו שפיר כאן דהוא בכלל הכופרין בתורה, והרי לרב ולר"ח אין להם חלק לעוה"ב אליבא דר"ע.

וכן הקורא על התינוק שלא יבעת והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן. הוא בירושלמי דשבת פ"ו ה"ב וירושלמי עירובין פ"י ה"א, ומדכללוהו שם עם הקורא פסוק על המכה בשם (וכן היא הגירסא בירושלמי דעירובין ועי' קרבן עדה כאן) ש"מ דחד טעמא הוא.

אבל הבריא שקרא פסוקים ומזמור מתהלים כדי שיגן עליו זכות קריאתן. זהו מבואר בשבועות ט"ו ב' ובירושלמי הנ"ל כאן משנפגע כאן עד שלא נפגע ומיהו צ"ע לדעת רבנו הא דאמרו בשבת ס"ז לאשתא צמורתא לימא הכי וירא אליו מלאך ה'. והנה התוס' כתבו דהיכא דאיכא סכנתא מותר, ולדברי רבנו על כרחך זה אינו, ומוכרח לומר דג"כ התירו כדי שלא תטרף דעתו עליו וכדלעיל הי"א ואינו משמע כן מתוך הסוגיא.

יג

ויש אחרים שהם לובשים מלבושים ידועים וכו'. עי' בספר המצוות לרבנו ל"ת ל"ח.

יד

אסור לשאול בעל אוב או בעל ידעוני שנא' לא ימצא בך והנשאל בהם באזהרה. עי' כ"מ, ורבנו הראה בעצמו מקור דבריו בספר המצוות ל"ת ל"ז, שהוא מבואר בתורת כהנים קדושים וכבר בארתי בפ"ו ה"ב בדברי רבנו שם, דאל תפנו היא אזהרה לבעל אוב וידעוני ולנשאל האזהרה מלא ימצא בך וכן הוא מוכח בתורת כהנים שם וכן הוא בירושלמי, ובעירובין י"ז ב' הכי גרסת רבנו שם אל תפנו אל האלילים וכמו שהבאנו גם לעיל בפ"ח וסרה תמיהת התורת חיים ז"ל שם.

טו

המכשף חייב סקילה וכו' אבל האוחז את העינים וכו' מפני שלאו זה שנאמר במכשף בכלל לא ימצא בך הוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד הוא ואין לוקין עליו וכו'. נתקשו בזה רבותינו, ובאמת אם נפרש דכוונת רבנו דאוחז את העינים דכאן לוקה רק מכת מרדות משום דלית ביה מעשה, ודלעיל גבי מעונן אית ביה מעשה. הנה מ"ש רבנו מפני שלאו זה הוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד לא קאי לטעם פטור האוחז את העינים, אלא דבמכשף ליכא מלקות. ואפילו לאידך פירושי בדברי רבנו וכמ"ש לעיל מ"מ ברור דזה קאי על מכשף עצמו ולא על אוחז את העינים ועי' ביראים סי' פ"ב בדין מכשף ודעתו שנפטר רק מסקילה, וכתב ג"כ אבל במעונן איתא דקי"ל כרבנן דאמרי מעונן זה האוחז את העינים, ומדבריו משמע דתרי מיני אוחז את העינים איכא חדא דשייך למעונן וחדא למכשף ולפי"ז אפשר לישב גם דברי רבנו וקאי הך טעמא דלאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד על האוחז את העינים ודו"ק.

טז

ודברים האלו וכו' כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים וכו' ומפני זה אמרה תורה תמים תהיה וכו'. ביאר כן רבנו אמרם ז"ל בספרי שמא תאמר להם יש במה לשאול ולי אין לי ת"ל ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך לך נתנה ואתה מניח דברי תורה וכו' ור"ל שלא יאמרו שיש להם במה לשאול, אלא שלי אסרה תורה. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על אלו ההבלים תמים תהיה זהו אמרם ז"ל מנין שאין שואלין בכלדיים שנא' תמים תהיה עם ה' אלקיך והובא לעיל וכן דרשו בספרי שם תמים תהיה כשאתה תם חלקך עם ה' אלקיך. ועי' בדברי רבנו בפירוש המשנה פ"ד דע"ז על המשנה ששאלו הזקנים ברומי האריך בכל זה הרבה וינעם לך. ועי' בתשובות הרשב"א סי' קס"ו ובסי' תתכ"ה ובסי' תרי"ג מה שנתקשה בסתירת דברי רבנו למ"ש במורה ח"ג פל"ז ועי' תוספת יום הכפורים בסוגיא דמי שנשכו כלב שוטה עיי"ש שהאריך.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.