עבודת המלך/יסודי התורה/ו

עבודת המלך יסודי התורה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל המאבד שם מן השמות הקדושים וכו' לוקה מן התורה. הנה בכל מקום הנזכר מחיקת השם, וכתב רבנו כל המאבד לכלול בזה גם דין המחתך כמ"ש ביראים סי' ט' ומנין שהחותך אסור דאמר בפרק ד' מיתות (סנהדרין נ"ו א') ואימא דברזיה מברז ואזהרתו מהכא לא תעשון כן וכו'.

ב

ושבעה שמות הם. המספר הזה של שבעה לא ידענו מאין לקחו רבנו ובכל מקום ששנויה בריתא זו בפ"ד דמס' סופרים ובירושלמי פ"א דמגילה ובבלי פ' שבועת העדות לא הוזכר מספר זה ועי' אבות דר' נתן פל"ד עשרה שמות של שבח נקרא הקב"ה ומנה שם לכולהו שמות שהזכיר רבנו ומצאתי באשכול הל' ספר תורה סי' י"ז, אמר רב סעדיה גאון שמותיו של הקב"ה הנעתקים ממדותיו כגון בורא יוצר אדון רחום אם טעה וכותבן שלא במקומן נמחקין, ושמותיו העקרים אם טעה וכותבן שלא במקומן אינם נמחקין והם ששה, הוי"ה י"ק ק"ל אלקים שדי אהיה ונשאל ממר רב האי גאון ע"ז ואמר שבהלכות הזכיר עוד אלו"ק ועוד אדנ"י שאין נמחקים, אלא כי אלו"ק אפשר שמנה רב סעדיה גאון בכלל אלקים ונשימם שבעה, ואפשר לומר שהוא שם בפני עצמו ונמצאים שמונה כי אדנ"י לא הזכיר מר סעדיה ולא הזכיר צבאות דבהלכות כותב ר' יוסי אומר צבאות כולו נמחק ואמר שמואל הלכה כר' יוסי ואמרו חז"ל זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני בי"ק ונקרא בא"ד (ר"ל דאפשר להכי לא הזכיר רב סעדיה גאון שם אדנ"י בפני עצמו מפני שהוא כלול בשם הוי"ה בקריאתו וכמ"ש הכ"מ כאן לחד נוסחא) אבל אנו למדין בקבלה מפי גדולי עולם אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי וכו' סוף דבר ג' היתרים של הששה שהזכיר מר סעדיה הם אדנ"י אלו"ק וצבאות הרי תשעה ע"כ. הרי לפנינו דבין רב סעדיה גאון ובין רב האי גאון לא התאימו מספר השבעה.

והנה גם בדברי רבנו ישנם נוסחאות שונות ואותה שלפנינו בפרטה אתה מוצא שמונה שמות וכבר עמד ע"ז הכ"מ והנה הכ"מ ז"ל הביא ג' נוסחאות שונות והביא לאחרונה נוסחא מדויקת מדפוס וויניצא והוא, שם הוי"ה אדנ"י ואלו"ק ואלקי"ם ואהיה ושדי וצבאות, וכן נמצאת נוסחא זו ברמב"ם דפוס קונשטנדינא רס"ט, ובנוסח ישן במעשה רוקח הספרדי, גם מרן הגר"א ז"ל החליט לעיקר כהנוסחא השלישית דמנה בה אהיה וכן הוא גם בכת"י אברבנאל, ובאמת שנוסחא זו נמצאת גם בארחות חיים ח"ב הוצאת מקיצי נרדמים בדין אהבת השם ויראתו אולם מ"מ יש מחלוקת בין מרן הכ"מ ז"ל למרן הגר"א ז"ל שהכ"מ תופס לעיקר למנות שם אלו"ק במספר השבעה ולא מנה שם ק"ל והגר"א ז"ל להיפך מונה שם ק"ל ולא שם אלו"ק (וגם נוסחא זו נמצאת במעשה רוקח הספרדי) ולדידיה שם אלו"ק נכלל בשם אלקי"ם אלא דזהו בלשון יחיד וזהו בלשון רבים כמו אדון אדונים, והחילוק ביניהם היא השגחה והנהגה בכלל או בפרט, ולא מנה שם ק"ה שהוא נכלל ג"כ בשם העצם אע"ג שמנה שם ק"ל לפי שהוא שרש אחר שהוא לשון חוזק, וראיה שמצינו משמש במקום אחר יש לאל ידי, אילי הארץ, אבל שם ק"ה הוא ג"כ משם העצם משמש על הויה וקיום, ולכן לא מצינו במקום אחר וכן בגמ' וירושלמי ומס' סופרים לא מנו אותן לבד, וכן הוא כל השבעה שמות סדורים בגמרא, רק כשתחשוב כל שם אלקים לאחד, אבל לפי תרגומו ק"ה שם היראה.

ונראה שזהו פלוגתת ר' שמואל בר נחמן ור' אלעזר בירושלמי דחגיגה ובבראשית רבה פי"ב ובגמ' שלנו אמרינן כר"א כמ"ש בפ"ג דמנחות כ"ט ב' מאי דכתיב כי בי"ה ה' וכו' (ביאור הדברים דהנה בירושלמי חגיגה פ"ב ה"א ובמדרש רבה בראשית פי"ב דס"ל לרשב"נ בביאור הקרא סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו, אין לך כל מקום ומקום שאינו ממונה על ביה שלו ומי ממונה על ביה שבכלם הקב"ה וכו' ובמדרש רבה בנוסח אחר קצת, ועי' להרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה לפרשת מקץ מ"ג כ"א תקן הגרסא ופירשה, כך מי ממונה על בייא של עולמו הקב"ה, ר"ל שבכל מקום יש איש ממונה על הצעקה ועל העוות והקב"ה ממונה על צעקת העשוקים בעולם הצועקים בייא עי"ש ור"א פליג שם במדרש רבה [ובזה ג"כ הנוסח בירושלמי משונה] וס"ל בשתי אותיות ברא הקב"ה את עולמו וכו', ולפי"ז לרשב"נ שם ק"ה הוא שם בפני עצמו וכפי' התרגום, אבל לר"א הוא כלול בשם העצם, ובסוגיא דילן במנחות דריש ר' יהודה בר ר' אילעאי אילעי כר"א דבשתי אותיות ברא הקב"ה את עולמו וכן הוא גם בירושלמי בשם ר' אבהו משמיה דר' יוחנן ולפי"ז הכי קי"ל, ושם ק"ה אינו שם בפ"ע) כ"כ הגר"א ז"ל.

ואנכי זכני השי"ת ומצאתי בכת"י הנמצא בבית העקד של המלוכה בברלין וכבר הזכרתיו כמה פעמים, הנוסח כמו שהחליט מרן הגר"א ז"ל ותא חזי מה רב תוקפיה דמרן זצ"ל והיא הנוסחא המחוורת וכמו שיבואר עוד להלן, ומצאתי להרדב"ז ז"ל בלשונותיו סי' ל"ד שכתב הנה בדקנו בספרי הרב ז"ל כתיבת יד ונמצא כתוב בהם שם אהי"ה כלשון הברייתא וא"ת פשו להו והוא ז"ל מנה שבעה, לא קשיא כי שם אלו"ה הוא גזור משם אלקי"ם אבל שם א"ל אינו גזור משם אלקים שהרי חסר הה"א והוא מלשון תקיף דכתיב ואת אילי הארץ לקח הלכך נהי דהמוחק אותם לוקה אבל אין למנות אלו"ק ואלקים בשני שמות שזה לשון יחיד וזה לשון רבים וברור הוא והוא כדעת מרן הגר"א ז"ל. והנה לפי נוסח זה מתאימין דברי רבנו לדברי רב סעדיה גאון אלא שנחלק עליו בשם ק"ה וצבאות ובשם ק"ה ס"ל כמ"ש לעיל כר' יהודה בר אלעאי ור' אבהו בשם ר' יוחנן ור' אלעזר דלדידהו שם ק"ה הוא חלק משם העצם ובצבאות ס"ל לרבנו כעדותו של רב האי גאון שכן אנו למדין בקבלה מפי גדולי עולם שהנוסחא הנכונה אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי ולהכי מנה רבנו גם שם צבאות.

ומ"ש רבינו כל המוחק אפילו אות אחת משבעה אלו לוקה. ספרי פרשת ראה ר' ישמעאל אומר מנין למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה שנא' וכו' וכן הוא במס' סופרים פ"ה ה"ו הגר"א וכן העתיק הבה"ג בהל' סופרים והביא דברי רבי ישמעאל בספרי ובסוגיא דמכות שהבאנו מבואר רק מוחק את השם אבל לא באות אחת ועי' ביראים סי' ט' שהעתיק מימרא דר' ישמעאל בספרי ר' ישמעאל אומר מנין למוחק את השם שעובר בל"ת שנא' וכו' ולא העתיק אפילו אות אחת וכן רבנו בספר המצוות לא העתיק רק מחיקת שם, וכן הסמ"ק בסי' ק"ס לא הביא אלא מחיקת השם, עמדתי ע"ז לפי שמצאתי שגם בכת"י ברלין הנוסח בדברי רבנו כאן כל המוחק אחד משבעה שמות אלו לוקה. וע"פ זה היה מקום לישב דברי מהר"ם אלשקר ז"ל שהביאו הכ"מ להלן בה"ד דס"ל בדעת הראב"ד ז"ל, דצ"ב מצבאות וש"ד משד"י רשאי למחוק אף שהיה כבר כתוב כל השם, וזהו מה שהשיג שם על רבנו דס"ל דוקא בצ"ב מצבאות אין בו מחיקה דהיינו דוקא בעוד שלא נכתב כולו, ותמה עליו איך עלה על דעתו שיהא רשאי למחוק אפילו אות אחת, ועי' לח"מ שם שהקשה דלמה לא השיג על הא דכתב רבנו כאן להדיא דמוחק אות אחת לוקה, וכאן לא השיגו הראב"ד כלל, ולפי"ז הרי הדברים מיושבים דס"ל דדוקא שם שלם אסור למחוק, ורק בק"ל וק"ה אסור למחוק מפני שהם שמות במקום אחר אבל באמת אין שום ספק דמחיקת אות אחת הוי דאוריתא, שהרי אפילו בנטפלין רבו הדעות דס"ל דהוי דאוריתא, ואפילו לענין חיוב מלקות על אות אחת גם זה פשוט דלוקה דהרי אם מוחק י' דהוי"ה או א' דאלקי"ם הרי נמצא דמחק את השם כולו, וכן בכולהו זולת במוחק מ' דאלקים או א"ה דאהי"ה, דנשאר עדיין שם, אבל גם זה אינו, דשם הנשאר הוא שם קדוש אחר ולא אותו הנמחק, ואין מקום כאן להאריך במה שנוגע לדינא מזה.

ג

כל הנטפל לשם מלפניו וכו' אינן כקדושת השם. בכת"י ברלין אינן מקדושת השם, ומ"ש רבנו וכל הנטפל לשם מאחוריו וכו' אינם נמחקים והרי הם כשאר אותיות של שם מפני שהשם מקדשם, ואע"פ שנתקדשו ואסור למוחקם, המוחק אלו האותיות הנטפלות אינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות. בכת"י אברבנאל כתיב וכיון שנתקדשו אסור למוחקם, המוחק וכו', ובארחות חיים לרב אהרן הכהן מלוניל ז"ל העתיק בנוסח זה וכל הנטפל לשם מאחריו וכו' אינם נמחקין אלא הרי הן כאותיות שם המפורש מפני שהשם מקדשן ואע"פ כן אם עבר ומחקן אינו לוקה אלא מכין אותו מכת מרדות העתקתי כל הדבר משום שיש להתלמד בהם, והנה נחלקו רבותינו בתראי (הלבוש הט"ז מהר"ם לובלין המשאת בנימין ועבודת הגרשוני הנודע ביהודא והחתם סופר) דאיכא דס"ל דמחיקת נטפלין אינו אלא מדרבנן והכי דייקי מדברי רבנו דאינו לוקה ע"ז כי אם מכת מרדות אבל לא הראו מקורו מנין לו לרבנו לומר כן, ואית מאן דס"ל דקדושת נטפלין ג"כ דאוריתא ואית ביה לא תעשון כן לה' אלהיכם, אלא דמלקי לא לקי עליהו משום דנפקו רק מדרשא (עי' חתם סופר חלק יו"ד רס"ג). ומהא דאמרו בירושלמי מגילה פ"א ה"ט כל האותיות הכתובין עם השם מלפניו הרי אלו חול ונמחקין כגון לה' בה' וכו' שכן מצאנו בציץ שהוא מובדל ממנו קדש למד מלמטן וה' מלמעלן, אין להביא ראיה מזה דהוא מדין דאוריתא, דכוונת הירושלמי דכיון דחלקוהו א"א לומר שקדושת השם חלה עליו וממילא דאין כאן שום איסור אפילו דרבנן של נטפלין דלא מקרי נטפלין כלל ואמנם מלשון רבנו הרי הן כאותיות שם המפורש מפני שהשם מקדשן, לשון זה נראה דהוא דאוריתא, וכן לשון ואע"פ כן אם עבר ומחקן אינו לוקה משמע דהוי דאוריתא, והדבר צריך תלמוד, אחרי שנעלם ממני מקור דברי רבנו.

ד

כתב א"ל מאלקים יו"ד ה"א מהוי"ה אינו נמחק וא"צ לומר ק"ה שהוא שם בפני עצמו מפני שזה השם מקצת שם המפרש הוא. ובכת"י ברלין הנוסח שהוא שם בפני עצמו מפני שהוא מקצת שם המפורש ועי' בהשגת הראב"ד שכתב זה אינו כלום שלא אמרו אלא בא' ל' מאלקים וק"ה מהויה אבל שין וד' משד"י וצ"ב מצבאות הרי אלו נמחקים, וכבר נלאו כל חכמי לב למצא חידת השגתו ועי' כ"מ האריך הרבה, ועי' מה שהביא בשם מהר"ם אלשקר ומ"ש בזה בה"ב.

והנה מרן הכ"מ הביא השערה דאולי נזדמנה להראב"ד נוסחא בדברי רבנו שהיה כתוב בה ו"ה מהוי"ה וכן נ"ל שהיתה נוסחת בעלי ההגהות עי"ש ועי' להרדב"ז בלשונותיו סי' ל"ד כתב וז"ל עוד מצאתי בספר מדויק כתב א' ל' מאלקים וה' מהשם וכו' והאריך בזה וזוהי כהשערת הכ"מ ז"ל, ועי' עוד בלשונותיו ח"ב סי' רנ"ד כתב ודע שיש טעות סופרים בספרים שלנו שכתוב י"ה מהוי"ה אלא צ"ל ו"ה וכן נמצא בספרים מדויקים קדומים וכן נראה שהיה בספרו של הראב"ד ולכן השיגו עי"ש.

ונראה דהשגת הראב"ד ז"ל היא על מה שכתב רבנו הטעם מפני שזה השם מקצת שם המפורש הוא, והנה התוס' הביאו בשבועות שם ובע"ז י"ח דעת רבינו חננאל דגם א"ד מאדנ"י אינו נמחק, ואנחנו שזכינו לדברי ר"ח מצאנו שם בהדיא שכתב כן, והיתה כן נוסחתו בסוגיא, והוי מלתא בלא טעמא דהרי הטעם הוא מפני שיש שמות כיוצא בהו במקום אחר ולא שייך כן (ביי"ד) [בא"ד] מאדנ"י ועי' בתוס' שבועות שם שכתבו ושמא משום דשם המפורש הוא יש להחמיר בו יותר. וראה זה מצאנו באשכול הל' ספר תורה סי' י"ז שכתב ורבנו חננאל כתב א"ד מאדני אינו נמחק משום שהוא שם המיוחד וחזינו מזה דין חדש דאע"ג דבשאר השמות שאינן נמחקין, מקצת השם נמחק, אבל בשם המיוחד שאני דאע"ג דלא הוי שם במקום אחר חייב והנה רבנו בפ"ב מהל' עכו"ם ה"ז כתב אין המגדף חייב עד שיפרש את שם המיוחד של ד' אותיות שהוא א' ד' נ"י וכו' ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם הוי"ה ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל, וכ"כ רבנו כאן בה"ב השם הנכתב הוי"ה והוא השם המפורש או הנכתב אדנ"י, ולפי"ז ולפי הטעם שכתב רבנו דלהכי חייב בא' ל' וק"ה משום שהוא מקצת שם המפורש, הרי לפי טעם זה גם בא"ד מאדנ"י הדין כן וכמ"ש ר"ח ז"ל. אבל באמת ס"ל להראב"ד ז"ל דהטעם הוא כמ"ש בירושלמי מפני שיש שם כיוצא בו במקום אחר, ולפי"ז דוקא הנהו תרתי שמות ולא אחרים, וכתב הראב"ד על טעמו של רבנו דזה אינו כלום ור"ל דמקצת שם המפורש אינו גורם לאיסור המחיקה, והוא ישר ומצאתי שהרגישו כן במרכבת המשנה ח"א ובסדר משנה והמעיין יראה מה בין דברי ודבריהם.

ונראה עוד לומר בזה באופן אחר דלכאורה באמת דברי רבנו תמוהים מאד במ"ש דאם כתב י' ה' מהויה אינו נמחק וא"צ לומר ק"ה שהוא שם בפני עצמו, דעל כרחך ביאורו דדינא קמ"ל דאם נתכוין לכתוב השם כולו וכתב מקצתו דאז לא חלה קדושת השם על אותו מקצת אף דהוא שם בפני עצמו, ורק דאסור למוחקו מפני שהוא מקצת שם המפורש וכתב רבנו דזה א"צ לומר דאם כתב שם ק"ה בפני עצמו ר"ל שקדשו בפני עצמו דאסור במחיקה משום שהוא שם בפני עצמו, ותמוה דלמה לא כתב כן גם בשם א"ל דהוא ג"כ שם שאינו נמחק, ואם כתבו באלקים הוי רק מקצת השם וא"צ לומר כשכתבו בפני עצמו והוא פלא.

ולפי"ז על כרחך צ"ל דכוונת רבנו, דאם כתב יו"ד ה"א מהויה אינו ר"ל שכתב כסדר, אלא שכתב יו"ד מתחלתו והא של סוף השם, שהרי סדר הכתיבה בשם אינו מעכב מדינא (עי' לרבותינו מה שהאריכו בפרט זה ועי' מג"א סי' ל"ב סקכ"ז ובהגהות הגאון רעק"א סי' רע"ו סי"א דאפילו לדעת הזוהר הקדוש אינו אלא לכתחלה עי"ש היטב) ולפי"ז באופן זה אין היו"ד וההי"א שם בפני עצמו שהרי היו"ד והה"א מרחיקים זה מזה אלא שהוא מקצת שם המפורש ומ"מ אינו נמחק, ואח"ז כתב רבנו וא"צ לומר שאם כתב ק"ה שהוא שם בפני עצמו ור"ל שכתב יו"ד וה"א רצופים מתחלת השם והן זה לא יצויר אלא בשם ק"ה אבל לא בשם ק"ל ולכן לא כתבו רבנו בשם ק"ל, ועל זה השיג הראב"ד דבעינן דוקא שיהא שם במקום אחר, ובעינן דוקא שיכתוב יו"ד וה"א ביחד ואז אסור במחיקה, (ובאמת מסתפקא עוד ביו"ד וה"א באהי"ה האחרונים אם הוי מקצת השם לענין זה כשכתבם ראשונים).

והנה באמת על כרחך צריך לדחוקי בדברי רבנו, אם היה לפני הראב"ד הנוסחא בדברי רבנו כמו שהביא הכ"מ בהלכה ב' מדפוס וויניצא וכמו שהבאנו ממקורות הרבה, דרבנו מנה שם אלו"ק במספר השבעה שמות, ולא מנה שם ק"ל, ולפי"ז ליתא במספר השבעה גם שם ק"ל גם שם ק"ה וא"כ שפיר יש לתמוה על רבנו שכתב כאן וא"צ לומר ק"ה שהוא שם בפני עצמו, ולמה דוקא הזכיר שם זה ולא הזכיר דא"צ לומר ק"ל שהוא שם בפני עצמו. וצריך לדחוקי בדברי רבנו דקאי בכתבו שם ק"ה מפוזרין ואח"כ בכתבו רצופין, והטעם שהוא מקצת שם המפורש קאי על הטעם דלהכי אינו נמחק בק"ל מאלקים וק"ה מהויה ולפי"ז השיג הראב"ד על רבנו.

אבל לפי מה שהעתקנו כהחלטת מרן הגר"א ז"ל והראנו יסוד לדבריו, דהנוסחא הדווקנית בדברי רבנו דמונה שם ק"ל ולא שם אלו"ק ולפי"ז נמנה שם ק"ל במספר השבעה, ולא שם ק"ה, ולהכי כתב רבנו וא"צ לומר ק"ה שהוא שם בפני עצמו, שהרי לא הזכירו במספר שבעה השמות שאינן נמחקין (משא"כ בשם ק"ל שביארו ונמנה שמה) וכתב הטעם מפני שזה השם מקצת שם המפורש קאי דלהכי איתא במחיקה ולא הוזכר לעיל מפני שהוא מקצת שם המפורש וכלול בשם המפורש, אבל מודה רבנו דק"ל מאלקים וק"ה מהוי"ה הטעם משום שיש שם כיוצא בו במקום אחר, ודוקא אלו ולא א"ד, ודוקא שהם שם ולא מפוזרין, והטעם מפני שהוא מקצת שם המפורש קאי רק על איסור מחיקת שם ק"ה בפני עצמו דלא הוזכר לעיל משום טעם זה, והדברים ברורים ומאירים בעזה"י.

והנה ראיתי בקרית ספר להרב המבי"ט ז"ל שכתב לדבר פשוט דבמחיקת ק"ל מאלקים וק"ה מהויה אין איסור אלא מדברי סופרים, ואנכי לא אדע מקור דבריו אבל אם כנים הדברים, ינעמו דברי הראב"ד והשגתו דס"ל בביאור דברי רבנו דשם ק"ה בפני עצמו הוי רק מקצת שם המפורש וכמו בק"ל מאלקים וק"ה מהויה, וש"ד משד"י וא"כ לא הוי מחיקתו אלא מדרבנן, וזה אינו לדעת הראב"ד דלא אמרו אלא בק"ה מהוי"ה, אבל בק"ה לחודיה הוי שם בפני עצמו והוא דאוריתא וזהו השגתו, והוא ג"כ ניחא לפי מה שבארנו בדעת רבנו, דהטעם שהוא מקצת שם המפורש קאי רק אמאי דלא נמנה במספר השבעה לפי שהוא כלול בשם המפורש אבל בודאי הוא שם בפני עצמו וחייב על מחיקתו דאוריתא והרבה יש עוד להאריך בכל זה.

ה

שאר הכינויין שמשבחין בהן את הקב"ה. (בכת"י ברלין שמשבחין בהן להקב"ה) כגון חנון וכו' הרי הן כשאר כתבי הקודש ומותר למוחקן. והנה עי' לקמן בה"ח דכתבי הקודש אסור לשרפם או לאבדם, וקשה לומר דכאן מדאוריתא קאמר דמותר למוחקן ושם בה"ח מדברי סופרים הוא, שאין זה מדרך רבנו לכתוב מותר על מה שאסור מדברי סופרים ועי' בחינוך מצוה תל"ז הרי הן כשאר כתבי הקודש שמותר למוחקן לצורך שום דבר, ואם נפרש כן על כרחך צ"ל בדעת רבנו דשם הקודש אית ביה איסור מחיקה אפילו לצורך שום דבר, והוא כדעת רבותינו האומרים כן ומדייקים כן מדברי רבנו שבה"ז גבי סתירת המזבח דבעי דרך השחתה משא"כ במחיקת השם לא הזכיר רבנו שיהא דרך השחתה, ועי' בתשב"ץ ח"א סי' ב' האריך הרבה בזה וס"ל דזה שרי והביא ראיות לזה, ועי' בתשובות הרמ"א סי' ק' הביא תשובת רבנו האי גאון ז"ל הביאה גם המרדכי בשבועות ואי קשיא גבי סוטה דכתיב וכתב ומחה וכו' הא לא קשיא דהא מוציא מידי ספק ומידי איסורא ועי' ברמ"א ז"ל שפי' שר"ל שאין זה בכלל מחיקת השם שאנו למדין מקרא דואבדתם את שמם וכו' דדוקא דרך מחיקה ואבידה אבל לצורך תיקון שרי עי"ש היטב, הרי דאפילו שלא לצורך תיקון השם כי אם לצורך אחר אין כאן איסור מחיקה והדברים ארוכים אצל רבותינו, וכן מטין גם דעת רבנו ולפי"ז אין הדברים הרי הן כשאר כתבי הקודש מובנים כלל.

והנה כבר הבאתי לעיל בה"ב דברי רבנו סעדיה גאון ז"ל הובא באשכול, ומצאתי הדברים מועתקים גם בס' ארחות חיים לרב אהרן הכהן מלוניל בדין אהבת השם, וז"ל כתב רבנו סעדיה ז"ל הכינויין אם טעה בהן הסופר וכתבן שלא במקומן נמחקין, וכתב הראב"ד ז"ל דאם לא טעה אסור למוחקן, או (אפילו) [צ"ל אי] כתב כל הפסוק אסור למחקן אפילו טעה, דאי לא טעה מאי איריא הני, דכל תיבה של אותיות הקודש דהיינו תורה ונביאים וכתובים נמי אסור למחוק אלא ודאי בדטעה והוא שלא נשלם הפסוק ובכי האי גוונא נמחקין לפי שבשר ודם נקראין בהם ואינן מיוחדין אל השם ואלו המיוחדין אפילו כתבן שלא במקומן אינן נמחקין והמוחקן לוקה ע"כ. והנה בודאי דדין הכינויין בכתבן שלא במקומן איירי דאי לאו הכי הרי הו"ל כתבי הקודש, אבל מ"מ הדברים תמוהים והרי בנכתבו שלא במקומן אין עליהם דין כתבי הקודש כלל ואיך כתב רבנו והרי הן כשאר כתבי הקודש, גם למה צריך רבנו לומר הרי הן כשאר כתבי הקודש בעוד שכתבי הקודש באמת אסור למוחקן והרי בגמ' שם ליתא אלא דכינויין נמחקין ונתקשיתי בזה זמנים טובא עד שזכיתי והראני בן גיסי הגאון שיחי' בכת"י ברלין ושם כתיב הרי הן כשאר דברי הקודש ומותר למחקן ולא הזכיר רבנו כתבי הקודש כלל בזה, דבודאי כתבי הקודש אסור למוחקן, ואם נכתבו שלא במקומן אין עליהם דין כתבי הקודש כלל, אלא כשאר דברי קודש שלא נתנו לבזיון אבל מותרים במחיקה והדברים ברורים, ועכשיו עיינתי וראיתי כי גם בס' ארחות חיים העתיק דברי רבנו הרי הן כשאר דברי הקודש (אלא שהמוציא לומר הוסיף ותקן כתבי הקודש מבלי הבחנה) והדברים מאירים ושמחים ועי' מ"ש בדברי רבנו בסוף הפרק.

ו

ואפילו היה השם חקוק בכלי מתכת או בכלי זכוכית והתיך הכלי הרי זה לוקה. לא נתבאר מקור דברי רבנו דלוקה על זה, ועי' סדר משנה האריך לתמוה דלמה ילקה והרי אין זה אלא גרמא, וכתב משום דהוי פסיק רישא. אולם ראה זה מצאתי בכת"י אברבנאל הנוסחא, היה השם חקוק בכלי מתכת או בכלי זכוכית והתיך הכלי אין זה לוקה אלא חותך את מקומו וגונזו (ובכת"י ברלין אלא יגוז את מקומו וגונזו) ויש לעיין הרבה בזה אחרי כי נעלם מקור הדברים. והנה הפר"ח ז"ל הרבה להוכיח מכאן דס"ל לרבנו דאפילו שם שלא נכתב לשם קדושת השם חלה עליו קדושה לענין זה דלוקין על מחיקתו והב"י הביא בשם הרשב"ץ ז"ל וכן הסמ"ג והסמ"ק וכן הוא ביראים והביאו גם בהגהות מיימוני דס"ל להדיא דאם לא נכתב השם לשם קדושה אין בו איסור מחיקה ועי' ט"ז וש"ך בסי' רע"ו.

והנה בדברי רבותינו אלה כבר עורר הרב ברכי יוסף דעד כאן לא קאמרי דאין בו איסור מחיקה, אלא כגון דלא נתכוין לכתוב השם כלל וכדומיא דמייתי שמה דנתכוין לכתוב יהודא, אבל אם נתכוין לכתוב אותיות של שם אלא שלא נתכוין לקדשם יש בו איסור מחיקה, ועי' בביאורי מהרש"ל לסמ"ג שהקשה כן וישב בדוחק, ומדברי היראים בחדש סי' שס"ו משמע כן להדיא מדמדמה לה להקדש טעות עי"ש היטב, אבל מדברי רבנו לקמן נראה בהדיא דאף שם שנכתב בכוונה לכתוב השם אלא שלא נתכוין לשם קדושה אין בו איסור מחיקה דהרי כתב בה"ח באפיקורס ישראל שכתב ספר תורה ששורפין אותה עם האזכרות שבה, משום שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו, ולא מטעם שכתבו לשם עבודה זרה עי"ש היטב במה שכתבנו לקמן, ולפי"ז על כרחך צ"ל דהכא מיירי בחקקו לשמו וגם זה צ"ע עדיין בדין חקיקה אי הוי ככתיבה ועי' באחרונים שהאריכו, אבל לפי הנוסחא שהבאנו דאינו לוקה יקבלו כל הדברים פנים חדשים לגמרי וצע"ג.

נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו וכו'. בדברי רבנו אלה נתקשו המחברים ולא מצאו דרך סלולה, דלפי הסוגיא בשבת ק"כ, לת"ק דס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה אם לא מצא גמי מהדר אחריו ובלא זה אינו יכול לטבול, ולר' יוסי דטבילה בזמנה מצוה, אי איכא גמי בודאי כורך עליו ואי ליכא אינו צריך להדר אחריו, ונמצא רבנו דלא כמאן, דלת"ק לא מהני סבוב בגדים ולר"י לא בעינן, והנה הרב כ"מ כתב דרבנו כת"ק ולא בירר הדבר והרב לח"מ אחרי שיישב דברי רבנו ממקומות הנראים סותרים (מפ"ג דשביתת עשור דחייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביוה"כ וכן מהא דפסק כר' חנינא סגן הכהנים בפ"ג מהל' עבודת יוה"כ ופ"ב מהל' פרה) בא לידי מסקנא דרבנו ס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה כת"ק וסבוב בגדים שהזכיר רבנו סברא דנפשיה היא כמ"ש הכ"מ, ואי דקשיא למה לא אמרו כן בגמרא שיסבב בבגדיו הוא משום דהוי תיקון דחוק והדברים מתמיהים דתיקון דחוק זה לגמרא, כתבו רבנו מדנפשיה, ועי' במרכבת המשנה ח"ב דעתו בדברי רבנו ההיפך, דס"ל כר"י דטבילה בזמנה מצוה ואפ"ה כורך עליו גמי בדאית ליה כדאמר בגמ' ובדלית ליה, הרי עכ"פ גם לר"י מנח ידיה עלוייה אלא דלרבנן לא מהני מנח ידיה דלמא אשתלי, וכתב רבנו במקום מנח ידיה דמסבב בבגדיו והוא מתוקן יותר, וראיתי גם למחבר שפי' דהא דאמרו בגמ' מנח ידיה עלוייה הכונה לסבב בבגדיו אלא דא"צ לקשור בגמי אבל סוף סוף כמדומה כל הדברים יגעים, והמעיין ברבנו חננאל בסוגיא דשבת שם יראה כי לדעתו כי אחרי שאמרו בגמ' דפליגי בטבילה בזמנה מצוה חזרה בה הגמ' ממימרא דמנח ידיה עלויה שהרי כתב ופרקינן לדברי הכל אסור לעמוד לפני השם ערום ואי איכא גמי וכיוצא בו לכרוך על השם ולטבול בזמנו, דכו"ע דכריך, כי פליגי היכא דליכא מידי מצוי וצריך לאהדורי ולאתויי ר' יוסי אומר טבילה בזמנה מצוה ואתיא מצוה זו ודחה לעמידת ערום בפני השם וטביל בדלא מיכסי, ורבנן סברי טבילה בזמנה לאו מצוה הלכך לאהדרי (והוא תיבה אחת ולא כמו שטעו המדפיסים וכתבו לא הדרי ומטעם זה היו צריכין להגה"ה עי"ש) הרי דחזרו לגמרי מהא דמנח ידיה עלוייה, ועיין בזה.

וזכיתי ומצאתי בכת"י ברלין הנוסח המדויק בדברי רבנו כורך עליו גמי וטובל ואם לא מצא גמי מסבב אחריו ולא יהדק כדי של יחוץ, שלא אמרו לכרוך עליו גמי אלא שאסור לעמוד לפני השם ערום ע"כ. ויגעתי ב"ה ומצאתי בס' ארחות חיים לר"א הכהן מלוניל שהעתיק דברי רבנו ואם לא מצא גמי מסבב אחריו ופי' למצא גמי וכו' כמו שהבאתי מכת"י והם שני עדים נאמנים לאמתת הנוסח, ולפי"ז אין שום מקום קושיא וקמט בדברי רבנו דס"ל כת"ק דטבילה בזמנה לאו מצוה ואי לית ליה גמי מסבב אחריו, והדברים ברורים בעזה"י.

ז

הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח וכו' לוקה. ולא כ"כ רבנו במחיקת השם דנבעי דוקא דרך השחתה, והוכיחו מזה הרבה, דבאיסור מחיקת השם לא בעינן דרך השחתה כלל, ואפילו אם מוחק לצורך תיקון אסור (ויש מחלקים בין לצורך תיקון השם גופיה דשרי ובין לצורך תיקון אחר) והתשב"ץ ח"א סי' ב' כתב להיפך דכיון דמחד קרא ילפינן גם איסורי מחיקה א"כ בעינן גם למחיקה דרך השחתה דוקא ובלצורך תיקון שרי, ורבותינו האריכו בזה הרבה, וכבר הבאתי לעיל בה"ה דעת רבנו האי גאון ז"ל הביאו המרדכי בשבועות דלצורך תיקון שרי, ומקור דברי רבנו דבעי כאן דרך השחתה דוקא כבר כתב מרן הגר"א ז"ל באו"ח סי' קנ"ב דהרי בית המקדש גופיה סתריה הורדוס בב"ב ג' וכן בבית הכנסת אמרו לא לסתור וכו' וכבר הביא כן התשב"ץ בח"א סי' ב', והחולקים רוצים לדחות ראיות אלו ואכ"מ להאריך עוד, (ועי' בפ"א מהל' בית הבחירה הי"ז ובפ"ט מהל' כלי המקדש ה"ג ופ"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"כ ובמ"ש שם בעז"ה) ומ"ש רבנו או מן ההיכל או משאר העזרה. בנוסח אחר הובא במעשה רוקח הספרדי או מן העזרה ולא או משאר העזרה והוא ישר וכן הוא בדפוס קונשטנדינא משנת רס"ט וכן הוא בכת"י ברלין.

ח

כתבי הקודש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשורפם או לאבדן ביד. הנה מבואר בדברי רבנו דגם פירושיהן וביאוריהן דהיינו תרגום ותורה שבעל פה יש להם דין כתבי הקודש לענין זה, ולכאורה הרי הם אסורים בכתיבה שהרי דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם והותרו רק משום עת לעשות לה' ומ"מ דין כתבי הקודש עליהם ועי' תשב"ץ סי' ב' שם הביא מקור הדברים ממעשה דאבא חלפתא בשבת קט"ו א' זכורני את רבן גמליאל אבי אביך שהיה עומד ע"ג מעלה בהר הבית הביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעו תחת הנדבך וכו' וכי מותר לאבדן ביד אלא מניחן במקום התורפה והן מרקיבין מאליהן הרי מבואר דאף דאסור בכתיבה מ"מ לאבדן ביד אסור, ושם ב' אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה, ובכל זאת כשנטל טומוס של ברכות ושקעו בספל של מים אמר לו גדול עונש האחרון מן הראשון ועי"ש עוד מה שהאריך בכל זה, ועי' בתוס' ורא"ש ומרדכי והגהות מיימוני בפכ"ב מהל' שבת ועי' במאור ומלחמות שם שהביא ראיה מהא דתניא במס' סופרים פי"ז דברי חכמים כדרבונות כולם נתנו מרועה אחד, ורועה אחד אמרן וכולן מצילין אותן מפני הדליקה וספרי אגדתא אע"פ שלא ניתן לכתוב אפ"ה מצילין אותן מפני הדליקה מה טעם עת לעשות לה' הפרו תורתך, ועי' בפט"ז שם ה"ב הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק לעולם הבא, ומ"מ אסור לאבדה ועי' בשו"ת באר שבע סי' מ"ג.

והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות. עי' בספר המצוות שכתב ואין מאבדין כתבי הקודש שנאמר וכו' מ"מ אין זה מדאוריתא, ועי' מג"א סי' קנ"ד סק"ט וכלל שם רבנו גם בתי כנסיות ובתי מדרשות וזה בודאי אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הר"ן במגילה פ' בני העיר ועי"ש מ"ש בשם הרמב"ן ז"ל והתשב"ץ שם הביא ראיה מוכרחת שאין בכתבי הקודש אלא איסור דרבנן, מהא דאמרינן בשבת קט"ז א' שם, הגליונין וספרי מינים אין מצילין אותן מפני הדליקה ר' יוסי אומר אף בחול קודר אזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן, והנה ספרי מינים שם, הם המה ספרי תורה נביאים וכתובים שכתבו להם המינים כתב אשורית ולשון הקודש כמ"ש רש"י ז"ל וכל הראשונים ומחלק שם ר' יוסי בין האזכרות לשאר הספר דלאזכרות מצריך קדירה ושאר הספר נשרף, ומשמע דבשריפת שאר הספר ליכא לאו ומלקות בשום מקום דאי לאו הכי לא היה מיקל בשאר הספר יותר מן האזכרות, ועי' ארחות חיים ח"ב העתיק דברי רבנו דהמאבדן ביד לוקה, וצ"ע. אבל פשוט דכוונתו ג"כ מכת מרדות ומצאתי בכת"י ברלין הנוסח הרי זה לוקה מכת מרדות, ונשמטו שתי המלות האחרונות.

ומ"ש רבינו אבל אפיקורוס ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו. והנה רש"י ז"ל בגיטין מ"ה כתב הטעם מפני שכתבן לשם עבודת גילולים, כנראה לפי שרש"י היה גורס שכתבן מין וסתם מין בישראל הוא עובד גילולים עי' ע"ז כ"ו וחולין י"ג, אבל גירסת רבנו היא שכתבו אפיקורס ואפיקורס הרי אינו עובד ע"ז אלא שאינו מאמין וכמ"ש רבינו בהל' תשובה ולהכי כתב הטעם מפני שאינו מאמין בקדושת השם, וכן כתבו המחברים ועי' בעין יצחק קמא חלק או"ח ס' ה', אבל זה אינו, דבכל הנוסחאות הישנות איתא גם בדברי רבנו כאן אבל מין ישראל ולא אפיקורס ישראל ונשתבש לאפיקורס ע"י הבקורת כידוע, אבל מ"מ דברי רבנו מכוונים דרש"י ז"ל הרי ס"ל בכל מקום דמינים ר"ל עובדי ע"ז או תלמידי אותו הידוע כמבואר בכל המקורות הישנים, אבל רבנו חשב את המינים לענין בפני עצמו עי' בפ"ג מהל' תשובה ולא שייך גביהו הטעם מפני שכתבן לשם ע"ז שהרי בכלל המינים גם האומר שאין אלוה ואין לעולם מנהיג וכדומה עי"ש וא"כ לא שייך לומר גביהו שכתבו לשם ע"ז ולהכי כתב רבנו מפני שאינו מאמין בקדושת השם וכו', והנה עי' לקמן בדברי רבנו בפ"ב מהל' עכו"ם ה"ה שכתב ומחשבה של אפיקורס (ובנוסחא הישנה של מין) לעכו"ם ולפי"ז צע"ג לישב דברי רבנו כאן דהרי מבואר להדיא דמחשבת מין לעכו"ם והוא כשיטת רש"י ז"ל. אמנם עי' בכ"מ שם מ"ש בלשון רבנו דקאי שם דוקא על הנך אפיקורסים התרים אחרי מחשבות לבם עי"ש ולא בכל המינים ועדיין צריך בירור.

אולם עי' מ"ש שם בעז"ה לברר הנוסחא האמיתית בדברי רבנו שהיא כמו שנמצאת בדפוס קונשטנדינא רס"ט וכך צ"ל ואסור לספר עמהן ולחשוב עליהן תשובה כלל שנאמר ואל תקרב אל פתח ביתה ומחשבה של מין לעכו"ם ור"ל דאסור לחשוב לבקש תשובה על דברי המין שגם המחשבה בענין זה לעכו"ם הוא עי"ש היטב מה שבארתי הדברים והוא מוכרח שם לפי הענין וא"כ אין שוב מקום לסתירה ודברי רבנו כאן ברורים.

שורפין אותו עם האזכרות שבו. עי' כ"מ ומשמע דס"ל דפסק רבנו כר' טרפון וכר' ישמעאל שם, ואין צורך בזה עי' בתוס' שם ד"ה ספרי מינים אומר ר"י דמיירי שנמצאו ביד מינים דאי כתבן מין הא אמר בפ' השולח נמצא ביד מין יגנז כתבן מין ישרף, ודוחק לומר דאתי כר"ט ולא כרבנן ור' יוסי עי"ש עוד בראשונים ז"ל.

מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולמעשיהם. חילק רבנו את הדין לתרתי, חדא שאין כאן קדושת השם ולא קדושת כתבי הקודש, וממילא מותר לאבדן, ואח"כ כתב דכדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולמעשיהם מצוה איכא לשורפם, ועכ"פ מבואר דכיון דלא נכתב השם לשם קדושת השם, אין בו איסור איבוד וכבר עמדתי על דברי רבנו אלה בה"ו, להוכיח מכאן דרבנו ס"ל כשיטת הראשונים ז"ל היראים הסמ"ג והסמ"ק והרשב"ץ דכולהו ס"ל דשם שלא נתקדש אין בו איסור מחיקה ואמנם מבואר כן בדברי רבנו לפי הנוסחא שהיא בידנו.

אבל ראה זה מצאתי בנוסח כת"י ברלין מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו בשמו. ולפי"ז יש כאן כוונה אחרת ור"ל שאינו מאמין בקדושת השי"ת ואינו כותב בשמו והאריך רבנו להסביר דבריו, אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים, והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, מה שאינו מבואר הכוונה בזה לכאורה אבל ר"ל כיון שהוא אינו מאמין בה' וכל מה שכותב אינו כותב אלא כשאר דברי חול, ולהכי לא נתקדש השם אבל ישראל כשר שכותב בשם ה', אלא ששכח לקדש את השם ולכוין בו לקדושת השם לא ידעתי אם כלול בדין זה ועי' באשכול הל' ס"ת סי' י"ג דאם בתחלת הכתיבה אמר הריני כותב לשם קדושת ס"ת ושכח אח"כ לקדש השמות לא מפסל ועי' באחרונים וש"ך וט"ז סי' רע"ו ויש להאריך בכל זה אכ"מ ובאתי רק להעיר.

וכן כתבי הקודש שבלו יגנזו. משנה שבת פ' ר' עקיבא צ' מקק ספרים ומקק מטפחותיהם כל שהוא שמצניעין אותן לגונזן ובריש פ' כל כתבי אמרו רב חסדא מתרץ לטעמיה וכו' בין שקורין בהם נביאים ובין שאין קורין בהם כתובים אע"פ שכתובין בכל לשון נמי מצילין וה"ק ומקק שלהן טעונין גניזה.

והנה עי' בשו"ת באר שבע סי' מ"ג שכתב לדבר פשוט דבעי גניזה בכלי חרס ואצל תלמיד חכם וכמ"ש רבנו בפ"י מהל' ס"ת ה"ג ורבנו סמך את עצמו כאן על מ"ש בהל' ס"ת וצ"ע לומר כן בדעת רבנו שסמך עצמו על דלקמן, גם קשה לומר כן על ס"ת שכתבה עכו"ם שגם היא צריכה גניזה. ואולי דרבנו מיירי שם בהל' ס"ת בס"ת שהיתה בכשרות ונפסלה, ואפשר גם ס"ל דדוקא בנשתייר בה פ"ה אותיות וכמו דאמרו בשבת ואז צריך גניזה בכלי חרס ואצל ת"ח ויש להאריך בכל זה טובא.

ט

כל השמות האמורים באברהם קודש, אף זה שנאמר א"ד אם נא מצאתי חן הרי הוא קודש. עי' כ"מ לפי שיש אומרים שזה חול ואפסק הלכתא דהוא קודש הזכירו רבנו, ובירושלמי וכן במס' סופרים הוזכר עוד מחלוקת דאלקים דכאשר התעו אותי אלקים ועל כרחך צ"ל דרבנו ס"ל כתנא דויש אומרים דאף הוא קודש ואילולי אלקים כבר התעו אותי, אבל צ"ע קצת דלמה לא הזכירו רבנו כשם שהזכיר קרא דאם נא מצאתי חן.

כל השמות האמורים בלוט חול חוץ מזה אל נא אד' הנה נא מצא עבדך חן. כבר עמד המהרש"א ז"ל ע"ז, דהרי בודאי קאי רק היכא דהוזכר אד', אבל שם הוי"ה שהוזכר בלוט בודאי קודש (וכן שם אלקים שהוזכר שתי פעמים ג"כ קודש בודאי) וא"כ לא נשאר כי אם הראשון הנה נא אדוני סורו נא אל בית עבדכם וקשה לומר ע"ז כל השמות ועי' כ"מ בשם הריטב"א דכתב ג"כ הכי ורבנו העתיק לשון הגמ' ובריתא דמס' סופרים.

כל השמות האמורים במיכה חול. ור"ל אף שם הויה כת"ק עי' כ"מ, והנה בירושלמי פ"א דמגילה סיים גם בדברי הת"ק חוץ מאחד דכל ימי היות בית אלקים בשילה, וצ"ל דפליג אתלמודא דילן, ובאמת כתב המהרש"א ז"ל דהא דאמר חוץ מאחד קאי גם את"ק ואינו כן בדברי רבנו, ומצאתי באשכול הל' ספר תורה סי' י"ז העתיק ג"כ כדברי ת"ק חוץ מאחד וכהירושלמי, ועי' רדב"ז בלשונותיו סי' ס"ז פשיטא ליה דבית אלקים קודש צריך ביאור. ואפשר לומר כמ"ש הרב נחל אשכול דגם רבנו ס"ל דבית אלקים בשילה קודש ולא הזכירו משום דכל ימי בית אלקים בשילה לא מיכה אמרו אלא שמואל כתבו וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות בית אלקים בשילה, ודוקא לר' אליעזר דס"ל דאלהים חול והויה קודש דידיה ראוי להזכיר חוץ מזה אבל רבנו לא הוצרך להזכירו כלל, ומ"מ קשה דהרי בירושלמי הזכירו גם הת"ק דס"ל דגם הוי"ה שם חול וצע"ק. ובכלל יש לי מבוכה רבה בענין זה, דהנה בתרגום יהונתן שם י"ח פסוק ה' ויאמרו לו שאל נא באלהים תרגום שאיל כען במימרא דה' הרי דס"ל דגם זה קודש וכן להלן פסוק י' כי נתנה אלהים בידכם ארי מסרה הוי"ה בידיכון וגם זה קודש, עד שמצאתי להרד"ק ז"ל שעמד בזה, וכתב דהתרגום יונתן חולק, והוא תמה איך אפשר לומר על השני שהוא חול עי"ש במה שהאריך בזה דעכ"פ מידי ספק לא נפיק ואינו נמחק, ולדעת רבנו דגם הוי"ה הנאמר במיכה חול כת"ק אין מקום לכל זה.

כל שלמה האמור בשיר השירים קודש והרי הוא כשאר הכינויין חוץ מזה האלף לך שלמה. עי' כ"מ מה שתמה בשם הר"ן על פסק רבנו דהאלף לך שלמה חול והוא כת"ק, והרי שמואל ס"ל כיש אומרים שם והאלף לך שלמה קודש, והרב סדר משנה כתב דרבנו דחה הא דשמואל מהלכה משום סוגיא דיבמות ק"ט ואיבעית אימא תוקע עצמו בדבר הלכה בדיינא דאתי דינא לקמיה וכו' ויליף דלעולם יראה הדיין עצמו כאלו חרב וכו' שנא' הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה ופרש"י גבורים דיינים שלשלמה שהשלום שלו מטתו בית המקדש דשם לשכת הגזית וכן הוא בסנהדרין ז' הרי דכולהו ס"ל דמטתו שלשלמה קודש וזהו דלא כשמואל ויש אומרים דלדידהו הנה מטתו שלשלמה קודש.

ואני בעניי לא ירדתי לסוף דעת רבותינו, דאטו שמואל הכריע בדין זה אי האלף לך שלמה הוא קודש או חול, והרי שמואל אמר רק דכל מלכותא דקטלה חד משיתא לא מיענשה, ויליף לה מפסוק זה דהאלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו, והנה אם קרא דהאלף לך שלמה הוא חול לכו"ע ולית מאן דאמר כלל דהוא קודש, הרי א"א למילף מיניה דבר זה ואין שום סמך במקרא זה, אשר על כן ממימרא דשמואל מוכח דעכ"פ איכא מאן דס"ל דהוא קודש, וא"כ יש מקום ללימוד זה לחדא משיתא ומזה הוכיחו דעל כרחך תנא דיש אומרים ס"ל דזה קודש, ולפי"ז הוכיח שמואל לחדא משיתא לתנא די"א, והרי ת"ק לא פליג כלל במציאות זו, ובעצם הדין הרי שמואל יוכל למסבר שפיר כת"ק, והוכיח חדא משיתא לתנא דיש אומרים, וכמדומה שאין מקום לקושיא כלל.

כל שלמה האמור בשיר השירים קודש והרי הוא כשאר הכינויין. וכן כתב באנת מלכא מלך מלכיא, דהרי הוא כשאר הכינויין, והוא פלא, דהרי בשאר הכינויין כתב רבנו לעיל בה"ה דרשאי למוחקן וכבר עמדו ע"ז רבותינו ז"ל ועי' כ"מ שכתב דהוא קודש לענין אם השביע את העדים בהם וכפרו דחייבים, וכ"כ הריטב"א והר"ן והרא"ש ז"ל בתשובה, והדין דין אמת אבל תמוה לכוין כן בדעת רבנו להביא דין זה בין דיני מחיקת השם ועי' רדב"ז בלשונותיו ח"א סי' ס"ז וח"ב סי' רנ"ה עי"ש. ומוכח מזה כמ"ש לעיל בה"ה דעת רב סעדיה גאון ז"ל והראב"ד ז"ל דהא דכינויין נמחקין דוקא שנכתבו שלא במקומן אבל אם נכתבו במקומן אסור למוחקן והוא מדאוריתא ובכתבי הקודש איסורן רק מדרבנן ועי"ש מה שהבאתי בשם הראב"ד ולפי"ז דברי רבנו מבוארין דהו"ל כנויין ובמקומן אסורין במחיקה מתורת קדושת כנוי שם שמים ועדיף מקדושת כתבי הקודש דשם הוי רק איסורא דרבנן.

כל מלכיא האמור בדניאל חול חוץ מאנת מלכא מלך מלכיא. עי' בכ"מ שכתב דהשם מלכיא הוא חול ועל כרחך הכוונה על מלכא ועי"ש מה שהאריך ועי' רדב"ז בלשונותיו סי' מ"ז אין דעתו כן עי"ש היטב מ"ש בזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.