מעשה רקח/יסודי התורה/ו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
כל המאבד שם מהשמות וכו' לוקה שנאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן וכו'. בספרי פרשת ראה מנין לנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרה שעובר בלא תעשה ת"ל ואבדתם את שמם לא תעשון כן ר' ישמעאל אומר מנין למוחק אות מן השם שעובר בל"ת ת"ל ואבדתם את שמם לא תעשון כן וכו' ע"כ ורבינו פוסק כתרווייהו ונראה דמשמע ליה דלא פליגי וכ"כ לקמן סעיף ז' ונראה דגורס כי את מזבחותם תתוצון וכתיב לא תעשון כן וכו' ואין זה לאו שבכללות שהרי מפורש להדיא האיסורין דמדפרט דבעבודה זרה מצות עשה לעשות כן מכלל דלשמים אסור וקרא דלא תעשה כן קאי אכולהו והתוס' בפ' כל המנחות דף נ"ח ד"ה אין לוקין כתבו דהיכא שהאיסורין מפורשים בפסוק קאי (אלאו) [הלאו] אכולהו עיי"ש וא"כ הכי נמי צ"ל דלקי אכל חד מדמפרט להו קרא ועליה קאמר לא תעשון כן ועיין במ"ש רבינו פי"ח מהל' סנהדרין.
ואף דסתם וכתב המאבד שם מהשמות וכו' דמשמע שם שלם נראה דלאו דוקא קאמר דאפילו באות אחת מהשם לקי וכלישנא דר' ישמעאל וכ"כ לקמן וכ"כ הפוסקים ז"ל. ושם שנכתב למפרע אף דאינו כשר לענין ספר תורה מכל מקום אסור למוחקו גינת ורדים או"ח כלל ב' סי' י"ב:
ב[עריכה]
ושבעה שמות הם וכו'. וכתב מרן כ"מ דאיצטריך לאשמועינן בה"י דאלהי דאיכא למימר כיון דאלהי הוא סמוך לעולם הוי ה"י דידיה ככ"ם דאלהיכם. שמעתי מקשים על מרן ז"ל דאשטמיטתיה פסוק דירמיה כ"ג האלהי מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק שאינו סמוך ע"כ ואני אומר שכבר נרגש מרן ז"ל מפסוק זה וכתב תיבת לעולם כלומר דאף שנמצא איזה פעם אלהי שאינו סמוך כגון האלהי מקרוב וכו' עכ"ז לעולם הוי ה"י דידיה ככ"ם דאלהיכם וכו' ופשוט. עוד כתב ז"ל וטעמא דלא דמי לכ"ם דאלהיכם היינו משום דכיון דאשכחן ה"י שהוא מעצם השם באלהים כל היכא דאשכחן אל"י הוי קדוש מעצמו משא"כ בכ"ם דאלהיכם וכו' ולקמן כתב דבנסחת ויניציאה מצא דלא מני לא אל ולא אלהי משום דבכלל אלוה ואלהים הוו ע"כ והרב פר"ח כתב דאינו נכון אלא היינו טעמא דמאי דלא מני אלהי משום דהוי סמוך והו"ל ככ"ם דאלהיכם ודלא כמו שנדחק הרב למעלה לחלק בין י' דאלהי וכ"ם דאלהיכם דליתא עכ"ל ומלישנא דגמרא פרק שבועת העדות לא מוכח כן שהרי לא הזכירו אלא כ"ם דאלהיכם ונ"ו דאלהינו וה"ם דאלהיהם משמע דהני דוקא קאמר ומאי דלא תני ליה בהדי שמות שאינם נמחקים היינו משום דבכלל אל ואלהי"ם הוא תדע שהרי שייר אלו"ה דעל כרחך שם העצם הוא ותו דא"כ למה אינו לוקה באלהיכם כשמחק הכ"ם לבד מכיון שנשאר אלה"י שהוא סמוך אכתי אחר שמחק הכ"ם ונשאר אלה"י יכול למחוק הה"י דאלה"י דאין זה שם העצם כלל אלא משמע ודאי כמ"ש הכ"מ דאלהי שם העצם הוא ודו"ק. ומ"ש מרן היינו משום דא"ד וי"ה שם אחד הוא עיין לרבינו פ"ב דעבודה זרה הל' ז'.
ומ"ש מרן אלא דאכתי קשה אמאי אצטריך למנות אלו"ה הא בכלל אלהי"ם הוא ע"כ פי' מכיון שלא כתב א"ל ולא אלה"י לאשמועינן דבכלל אלהים הם א"כ אלו"ה גם כן לא אצטריך משא"כ לעיל שהזכיר א"ל ואלהי"ם ואלה"י לא קשה אם הזכיר אלוה גם כן והרב פר"ח כתב דהכא נקט אלוה ואלהי"ם משום דהוי לשון יחיד ורבים ע"כ ואי משום הא אכתי בלשון רבים שהוא אלהי"ם הוה סגי דודאי אין צריך לומר לשון יחיד ודוק:
ד[עריכה]
ואין צריך לומר י"ה שהוא שם בפני עצמו מפני שזה השם מקצת שם המפורש הוא. קשה דהאי מפני אי קאי ארישא לא אפשר דשם א"ל לא הוי מקצת שם המפורש דשם המפורש הוי הוי"ה דוקא ואי קאי אסיפא הא יהיב טעמא לפי שהוא שם בפני עצמו ונראה דקאי אסיפא דא"ת אמאי לא מניתי אותו בז' שמות תירץ וקאמר דאף שהוא שם בפני עצמו לא מנה אותו בכלל הז' שמות לפי שהוא נכלל בשם הוי"ה שהזכיר משא"כ בשם א"ל ואלהי"ם דא"ל הוי שם בפני עצמו ולא מפני שהוא מקצת משם אלהי"ם ולכך מנה א"ל ואלהי"ם ועיין בכס"מ ז"ל והרב פר"ח הגיה ועוד מפני וכו':
ו[עריכה]
אפילו היה השם חקוק. פירוש דבמחיקת השם לא כתיב לשון כתיבה כי היכי דנימא לאפוקי חקיקה ומשמע דאפילו שנכתב שלא לשם קדושה מכיון שהוא שם גמור אסור למוחקו ולקי עליה דהא בכלים מסתמא לא נכתב לשם קדושה וכ"כ הרב פר"ח. (ועיין בש"ך י"ד שכתב דלצורך תיקון שרי אף למוחקו) ובגמרא אמרו דגוי שהקדיש קורה ושם כתוב עליה הרי זה יגנז משמע דאף שלא נכתב לשם קדושה דהא בגוי עסקינן ואפ"ה קאמר דיגנז וגדולה מזו כתבו התוס' שם דאותה חתיכה כולה קאמר אף מה שכנגד ה' (פירוש כל עובי אותו המקום) דבמקומו מיהא קידש ה' ע"כ אלא שרש"י פירש דמוכחא מלתא דלבו לשמים שהרי כתב עליה שמו של הקב"ה ע"כ. ושם פירש רש"י ז"ל אשינויא דשם שלא במקומו לאו קדוש וז"ל כלומר אינו קדוש אלא מקום השם ואותה חתיכה תגנז וכו' לישנא אחרינא שם שלא במקומו כגון על גבי קורות וכלים לא קדיש דלא הוי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש וכו' ע"כ משמע דהחילוק הוי בתיבת מקומו דללישנא קמא מקומו לא מקרי אלא במקום השייך כגון בסת"ם ולפ"ז אף שכתב פסוק אחד בנייר לא קדיש כל הנייר אלא מקום השם בלבד וללישנא בתרא מקומו לא מקרי אלא בנייר ובתנאי שיכתוב כל הפסוק אבל לעולם דבשם לבדו בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא לא הותרה המחיקה בין בנייר בין ע"ג קורות וכלים תדע שאמרו בגמרא בשם הכתוב על הקורה דיגוד והשאר מותר להשתמש הרי דאף שנכתב על הקורה אין למוחקו ועוד אמרו בשם הכתוב על הכלים יגוד ויגנז וזהו מ"ש אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש וכו' וזה שכתב רש"י דהראשון עיקר דמה לי ע"ג קורות וכלים מה לי בנייר כל שאינו במקומו הראוי לא מקרי קדוש לענין שיאסר הכל א"נ מצינן למימר דללישנא בתרא לא קדיש כלל אלא אם כן הוא בנייר ומקרא מלא ומאי דאמרו בגמרא יגוד היינו מדרבנן אבל מדאורייתא הותרה המחיקה ורבינו פירש כלישנא קמא דמדאורייתא הוי ולקי עליה אם מחקו וכ"כ הרב פר"ח וזה נראה עיקר שהרי לא הזכיר בלישנא בתרא דקדיש מקום השם מיהא כמ"ש בלישנא קמא אלא כתב דלא קדיש משמע דלא קדיש אפילו מקום השם עצמו:
נזדמנה לו טבילה של מצוה וכו'. פרק כל כתבי דף קכ"א איפליגו רבנן ור' יוסי ורבינו נראה שפוסק כת"ק והתם אסיק בגמרא דפלוגתייהו בטבילה בזמנה דת"ק סבר לאו מצוה ומהדרינן אגמי ור"י סבר מצוה ולא מהדרינן אגמי וכתבו התוס' ד"ה ה"ג בשם רש"י ור"ת דאינהו גרסי ר"י אומר אינו צריך ולא גרסי אינו יכול ומכח זה ס"ל דאפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה היא שרי לטבול ביוה"כ וכן הוכיחו בפ"ב דביצה דף י"ח ע"ב מדאמרינן בההיא מתניתין דכל חייבי טבילות טובלים כדרכם וכו' בעל קרי טובל והולך עד המנחה ותו לא ומדקאמר דמן המנחה ולמעלה אינו טובל משמע דס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה היא ואפ"ה קאמר דכל חייבי טבילות טובלים כדרכם ביוה"כ אלמא שרי לטבול אף דלא הוי מצוה וטעמא כמ"ש בס"פ יוה"כ שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג וכו' וא"כ קשה ממ"ש התוס' בפ"ק דיומא דף ח' ד"ה דכו"ע וכו' דלר"ת דס"ל כמ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה היא אע"ג דאמרינן בפ' המפלת שמע מינה טבילה בזמנה מצוה היא מ"מ אין הלכה כן אלא כר"י דס"ל לאו מצוה היא ודחו סברת ר"ת דפסק כמ"ד מצוה היא והכריחו דאין לטבול ביוה"כ וכמ"ש גם כן בפרק המפלת דף ל' עיי"ש. ואפשר דר"ת לא קאמר דאפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה מצי לטבול ביוה"כ אלא בזמן שהיו יכולים ליטהר לגמרי אבל בזמן הזה שכולנו טמאי מתים ולא תועיל לנו הטבילה הה"נ דלמ"ד לאו מצוה היא אין לטבול ביוה"כ וכמו שכתבו בפ"ב דביצה בסוף דבריהם בשם ר"י דבזמן הזה אין טובלים לא בט' באב ולא ביוה"כ יעו"ש.
ומעתה מדברי רבינו שפסק כת"ק משמע דס"ל כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה וקשה טובא דבפ"ג דשביתת עשור פסק דחייבי טבילות טובלים כדרכם בין בט' באב בין ביוה"כ וגבי בעל קרי פסק דאינו טובל שאין הטובל בזמן הזה טהור מפני טומאת מת וכו' ולא אמרו שהרואה קרי ביוה"כ טובל אלא כשתיקנו טבילה לבעלי קריין וכו' ע"כ ואי ס"ל כר"ת דטבילה בזמנה לאו מצוה היא למה פסק דכל חייבי טבילות טובלים כדרכם בט' באב וביוה"כ הא לר"ת בזמן הזה אין לטבול ולזה י"ל דרבינו ס"ל כר"ח שהביאו התוס' פ' המפלת דף ל' דאף בזמן הזה טובלים וכ"כ הבה"ג הביאו הטור או"ח סי' תרי"ג ובעל קרי שאני שאינו בכלל חייבי טבילות וכמ"ש מרן ז"ל. ואי קשה הא קשה דבפ"ק דתענית דף י"ג איתא דמ"ד חייבי טבילות טובלים כדרכם ס"ל דטבילה בזמנה מצוה היא דאמרינן חייבי טבילות אין אינש אחרינא לא ופי' רש"י משום דטבילה בזמנה מצוה שממהר לטהר עצמו ע"כ וכ"כ הטור שם. ורבינו שפסק כההיא וכמ"ש מרן שם משמע דס"ל טבילה בזמנה מצוה היא ואילו הכא לת"ק לאו מצוה היא ואפשר דרבינו ס"ל כההיא שכתבו התוס' דאפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה היא שרי לטבול לפי גירסתם דגרסי אינו צריך וכו' ומעתה ההיא דפ"ק דתענית דקאמר חייבי טבילות אין אינש אחרינא לא היינו לומר דכדי לקרב טהרתם שרי מכיון שהם חייבים לטבול אף על גב דאינה מצוה משא"כ אינש אחרינא דלאו מחייבי טבילה דלא מצי טביל וכן תירץ הלח"מ ז"ל:
ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו וכו'. הקשה הרב לח"מ וז"ל וכי תימא א"כ אפי' טבילה בזמנה מצוה למה אמר ר' יוסי דלא מהדרינן אגמי וכו' הא מצי לסבב בבגדיו וי"ל דהאי תיקון דחוק הוא עכ"ל ולי הצעיר קשה דא"כ איך כתב רבינו דמהני סיבוב בגדים הא לרבנן בעינן תיקון מעליא ולר"י אפילו תיקון דחוק מהני תדע דלרבנן במנח ידיה עילויה לא מהני ולר"י מהני אף שהוא תיקון דחוק דדילמא משתלי ושקיל לה ובגמרא לא אמרו אלא וכו' אלא לאשמועינן דמודה ר"י דהיכא דמשכח תיקון מעליא דחייב לעשותו ולאוקומי פלוגתייהו בטבילה בזמנה אבל ה"ה נמי דלר"י כל כמה דמצינן לאהדורי אאיזה תיקון בשעתו מהדרינן דר"י לא פליג אדרשא דלא יראה בך ערות דבר שאסור לעמוד בפני השם ערום וא"כ נראה דפשיטא דכל עוד דמצינן לתקוני דלא ליעבר אלאו זה אפילו בתיקון דחוק מהדרינן. ונראה דרבינו ס"ל דגמי דנקט לאו דוקא הוא ואם לא מצא גמי ה"ה בכל דבר דמתכסה השם ולא הוי חציצה יכול לעשותו ובהא פליגי דלרבנן אי לא אשכח שום דבר לכסות השם לא יטבול דטבילה בזמנה לאו מצוה היא ולר"י אי משכח גמי כמ"ש בגמרא א"נ דבר אחר פשיטא דחייב לכסותו דלא ליעבר אלאו זה אבל היכא דלא אשכח שום דבר באיזה מציאות שיהיה מכיון שטבילה בזמנה מצות עשה דכתיב והיה לפנות ערב ירחץ במים שרי ודחי אלאו דלא יראה בך ערות דבר:
ז[עריכה]
הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה וכו'. דקדק רבינו ז"ל בלשונו דאם הוא דרך תיקון כגון אם נפגם אבן אחת או נתקלקלה שרי וכ"כ הרב כס"מ פ"ק דהלכות בית הבחירה:
ח[עריכה]
כתבי הקודש וכו'. ואם היו כתובים בשאר צבעונין כגון סם וסקרא קומוס וקנקנתום אבעיא להו בפ' כל כתבי אי מצילין אותם מפני הדליקה והרא"ש ז"ל כתב דמצילין אותם והרי"ף ורבינו כאן השמיטוה. וכתבי הקודש שאינן בלשון הקודש וכתב אשורית מניחן במקום התורף הר"מ פרובנציאלי כ"י סי' כ"ז. ובספרים הנדפסים עיין להט"ז יו"ד סי' (רב"ע) [רפ"א] שבירר בכמה ראיות שחלה עליהם הקדושה ככתיבה עצמה ושכן מצא למהר"ר בנימין. ובנדפסין על ידי עכו"ם עיין בספר בני חיי שם ובגט פשוט סימן קכ"ה ועיין עוד בספר שמות בארץ בכפות תמרים דף מ"ג:
בד"א וכו'. ובנמצאו ביד מין כתב בפ"א מהל' תפילין דיגנזו ואם נמצאו ביד כותי פסק שם דכשר:
ט[עריכה]
כל השמות האמורים באברהם וכו'. וכתב מרן דאפסיקא הלכתא דאף זה קדש וכו'. אף דבגמרא התם לא אפסיקא הלכתא להדיא אפשר דכיון דהוו רבים לגבי סתם דהוי כיחידאה משום הכי קאמר דאפסיקא הלכתא א"נ משום דמייתי כמאן אזלא וקאמר דאתיא כאותו הזוג משמע דהלכתא כוותיה. והר"ן ז"ל כתב וז"ל כמאן כאותו הזוג דקי"ל כוותיה ע"כ:
כל השמות האמורים בלוט. מ"ש מרן משם הריטב"א ז"ל דהא דכתיב ויאמר לוט אליהם פירוש בפניהם. נראה דמפרש דאל נא קאי להשם וא"ל אל נא תעשה לי דבר זה ה' דאין המלאך עושה שום דבר בלי רשותו יתברך וזה היה בפני המלאכים וכן הבין הרא"ם ז"ל אבל רש"י ז"ל פי' שם דה"ק ויאמר לוט אליהם באזניהם אל נא יהי כן וחזר כלפי ה' וא"ל ה' וכו' וכמ"ש מרן והרי הוא כשאר הכנויים וכו' וכ"כ הרשב"א ז"ל [שבועות ל"ה ע"ב ד"ה כל] וכתב עוד דאפילו מלך גדול אני א"נ מלך מלכי המלכים מלך אין אדם נזהר מלמחוק.
ומ"ש מרן כל מלכייא וכו' וא"א וכו' ע"כ קשה דלפי מ"ש לעיל משם הריטב"א ז"ל גבי לוט דהתם ליכא רק שנים ואפ"ה קאמר כל א"כ מאי קשיא ליה הכא וראיתי להרב פר"ח ז"ל והר"ח אבולעפיה נר"ו שנרגשו מזה עיי"ש.
ומ"ש מרן ז"ל ועוד שמלכייא שבאנת מלכא אינו קדוש וכו' הא ודאי קשיא היא דמלכייא הוי לשון רבים ומכאן יש להכריח דמלכייא דקאמר לאו דוקא והרב פר"ח הגיה בדברי רבינו כל מלכא והוא דוחק דבגמ' נמי אמרו כל מלכייא וכו' ולענ"ד נראה שהכוונה לומר כל המלכים שתמצא בספר דניאל ולהכי נקט מלכייא משום דס' דניאל הוא בלשון תרגום ולא קאי אתיבת מלכייא דזה לא יתכן ודאי ובהכי ניחא דמאי דקאמר חוץ מאנת מלכא מלך מלכייא קאי אמלך דוקא כמו שפי' רש"י דה"ק אנת מלכא נבוכדנצר מלך מלכייא דהוא אלה שמיה מלכותא חיסנא יהב לך ע"כ ואפשר שלזה כיון מרן שהביא דברי רש"י ז"ל שכתב שם וז"ל כל מלכייא האמורים בדניאל כל מקום שנאמר שם מלך ע"כ. ומה שהקשה מרן מאנא נבוכדנצר משבח וכו' כתב הרב פר"ח דלא קחשיב ליה משום דאיהו מוכח אנפשיה דקאמר מלך שמיא ואי אפשר דהוי חול ע"כ וקשה דא"כ למה מנו קרא דכתיב גבי לוט הנה נא מצא עבדך חן וכו' ואמרו בגמרא מי שיש בידו להמית ולהחיות זה הקב"ה הא התם נמי מוכח אנפשיה דלהחיות את נפשי כתיב ואפשר דהכא מוכח טפי מהאיך ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |