עבודת המלך/יסודי התורה/ז

עבודת המלך יסודי התורה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם. עי' בדברי רבנו לקמן בפ"ג מהל' תשובה ה"ח, ובמ"ש שם, ומ"ש רבינו ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו וכו'. עי' כ"מ ולח"מ מה שכתבו בזה ועי' לרבנו בשמונת פרקיו בפ"ז כתב להדיא וחכם הוא כולל כל המעלות השכליות בלי ספק, ועשיר הוא ממעלת המדות ר"ל ההסתפקות מפני שהם קוראים המסתפק עשיר וכו' וכן גבור הוא ג"כ במעלת המדות ר"ל שינהיג כחותיו כפי הדעת והעצה וכו' ועי' בחסד לאברהם שם הקשה ממ"ש הרב שמואל אבן תבון ז"ל בהקדמה, שמלת חכם רצה בו בעל מדות לבד ועשיר הוא עשיר ממש וכן גבור ר"ל גבור ממש וכאן לא פירש כן, ועי"ש דר"ל דמה שאמרו חכם לענין הנבואה וכן עשיר וגבור יש לו ביאור אחר, שהרי א"א לומר דעשיר ממש וכדומה והרי כמה נביאים לא היו עשירים כאליהו ואלישע וכן גבור עי"ש שהאריך.

ולדעתי בדיוק לא הזכיר רבנו הכא מפורש גם עשיר במדותיו ע"פ מ"ש שם ודע שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שהיו לו כל המעלות השכליות ורוב מעלות המדות, והחזקות שבהן וכו' אלו המדות וכיוצא בהן הן מחיצות בין השי"ת עם הנביאים ע"ה למי שיש לו ב' מדות או ג' מהם בלתי ממוצעות וכו' נאמר בו שראה השי"ת מאחר ב' מחיצות או ג' וכו' עי"ש בדבריו הקדושים.

ומה שתמהו דלא הזכיר רבנו בעל קומה שמנו חכמים שם בשבת צ"ב הנה המעיין ברבנו נסים גאון ז"ל ורבנו חננאל ז"ל שם יראה שלא היה כן בגרסתם כלל ועי' בדקדוקי סופרים שם הביא הגרסא הנכונה ולא הוזכר בעל קומה וקאמר התם גבור מנין דאמר רב משה רבנו י' אמות הוי וכו' עי"ש ומדת הענוה שהוזכרה בגמרא כלולה בדברי רבנו, ואין להאריך עוד.

והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם. וכו' עי' במורה נבוכים ח"ב פל"ב בגדרי ההכנה לנבואה.

ב

הנביאים מעלות מעלות הן וכו'. עי' במורה נבוכים ח"ב פל"ב ופמ"ה בארוכה ועי' בפסקתא זוטרתא בהעלותך ושאר כל הנביאים כל אחד ואחד לפי כחו לכך נאמר וביד הנביאים אדמה.

וכלם אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון לילה וכו'. עי"ש [במורה נבוכים] פמ"א ופמ"ד ועי' בספרי ראה מכלל שנא' במשה פה אל פה אדבר בו יכול אף הנביאים כן ת"ל או חולם חלום, ועי' בציוני לקמן ה"ו.

ג

הדברים שמודיעין לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו וכו'. עי' במורה נבוכים שם פמ"ג ועי' ספרי בהעלותך פיסקא ק"ג או כשם שאני מדבר עם הנביאים בחידות וכו'.

כמו הסולם שראה יעקב וכו' והוא היה משל למלכיות ושעבודן. עי' מדרש רבה ויצא ועי' בפתיחת רבנו לספרו המורה שם כתב ענין אחר ואולם ראה גם שניהם יחדיו כמ"ש במדרשים וכבר עמדו ע"ז.

ד

שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות. עי' כ"מ ועי' פסחים קי"ז מנו חכמים עוד דברים מונעים אל הנבואה והמה כלולים בדברי רבנו בה"א ועיין היטב בפ"ז משמונת פרקיו שהבאנו לעיל ומבואר הכל.

ה

ואע"פ שמכוונים דעתם אפשר שתשרה שכינה עליהם ואפשר שלא תשרה. עי' לח"מ בה"א מ"ש שם רבנו מיד רוח הקודש שורה עליו ועי' לרבנו פל"ב ממורה ובאמת מקור דברי רבנו מהא דמצינו כמה פעמים ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך ולפעמים אמרו שאין המקום גורם, עי' סוכה כ"ח וסנהדרין י"א וכבר דבר בזה רבנו במורה, ובאמת רוח הקודש ונבואה שני דברים מיוחדים המה, וכל העכובים המה בנבואה אבל רוה"ק חלה עליו מיד והדברים ארוכים ורחבים וכבר עמדו עליהם. עי' במדרש שוחר טוב סי' נ' (בדפוס וורשא) אמר דוד אני שכבתי מנבואה ואישנה מרוה"ק הקיצותי ע"י חושי הארכי וכו' עי"ש הרי להדיא דתרי מילי אולם עי' מכילתא בא פרשת החודש, ובילקוט שם ובירמיה מ"ה יהושע שמש את משה ושרתה עליו רוה"ק אלישע שמש את אליהו ושרתה עליו רוה"ק ואני מה נשתניתי מכל תלמידי הנביאים יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי ואין מנוחה אלא נבואה שנא' וכו' עי"ש היטב ומשמע דרוה"ק ונבואה חדא מלתא היא ויש לישב. אכ"מ.

ו

כל הדברים שאמרנו וכו' חוץ ממשה רבנו רבן של כל הנביאים. עי' במורה נבוכים פל"ה וביתר פרקיו שמה ותמצא מבואר הכל. ומ"ש רבינו ומה הפרש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים שכל הנביאים בחלום או במראה וכו'. וכן כל הנביאים ע"י מלאך וכו' משה רבינו עליו השלום לא ע"י מלאך וכו'. וכן מ"ש רבינו שאינו מתנבא בחידה וכו'. וכן מ"ש רבנו כל הנביאים אינם מתנבאים בכל עת שירצו וכו' עד לפיכך פירש מן האשה. הוא בספרי שם פ' ק"ג ועי' בספרי ברכה, ובספרי בהעלותך אשרי ילוד אשה וכו' כל זמן שהיה רוצה היה מדבר עמו, ורבנו בעצמו בפי' המשנה לסנהדרין הביא מקור דבריו וז"ל מאמר דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש אמרו חז"ל (תורת כהנים ריש אחרי) אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבא ולענין הזה מפרש לה רבנו שמשה מדבר בכל עת שירצה.

ונתקדש כמלאכים. עי' בספרי שם ר' יוסי אומר אף ממלאכי השרת עי"ש וס"ל כוותיה.

ז

וכשמשלחין אותו נותנין לו אות ומופת כדי שידעו העם שהאל שלחו באמת. מבואר בגמ' דסנהדרין פ"ט ב' המוותר על דברי נביא מנא ידע דאיענש דיהב ליה אות, וכן הוא בירושלמי סוף סנהדרין והנביא שנתנבא בתחלה אם נתן אות ומופת שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו, ולפי"ז הא דאמרו במדרש רבה במשה שאמר והן לא יאמינו וכתיב אחריו מה זה בידך ויאמר מטה כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות, הוא מחמת שאמר לו הקב"ה ושמעו לקולך, וידע הקב"ה שאינם צריכים לאות אבל בלא זה בודאי היתה טענת משה חזקה שהרי אין צריכים להאמין לו שהרי לא הוחזק עדיין בנבואה, ועי' בדברי רבנו לקמן בפ"ח ה"ב דרבנו מפרש באופן אחר לגמרי שאלת משה והן לא יאמינו לי, ובמ"ש שם.

ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא. וכ"כ לקמן ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא וזה האות יש לו דברים בגו, הוא כת"ק דר' עקיבא בסנהדרין צ' שם, דהרי ר"ע ס"ל חס ושלום שהקב"ה מעמיד חמה לעוברי רצונו ועי' בספרי שם, דהוא פלוגתא דר' יוסי הגלילי ור"ע ועי' היטב ברבנו חננאל לסנהדרין שם כתב וק"י כר"ע אבל נביא השקר מתחלתו ח"ו שהקב"ה נותן אות או מופת על ידו להטעות עולמו עי"ש היטב.

אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה וכו' ואח"כ בא ועשה אות ומופת. על כרחך צ"ל דאין כוונת רבנו שהוא מוחזק בנבואה דזה שהוא מוחזק לנביא אינו צריך אות ומופת וכמ"ש בגמרא שם היכא דמוחזק שאני, והיינו שהוחזק כבר לנביא, וכאן כוונת רבנו שחזקתו ראוי לנבואה ועי' מ"ש רבינו במורה נבוכים ח"ב פ' הארבעים. ומסגנון לשון רבנו משמע דבלא אות ומופת אין מאמינים לו וכמ"ש בגמ' וירושלמי שהבאנו ועי' בדברי רבנו לקמן בפ"י ה"א וה"ה ושם מבוארים הדברים כדי צרכם. וקצת צ"ע מהירושלמי סנהדרין שם בעובדא דחנניה בן עזור וירמיה שחנניה בקש אות מירמיה והרי ירמיה היה כבר נביא מוחזק וא"צ לאות, ואפשר לומר לפי שסתר החשבון שלו שהיה בנוי על נבואת ירמיה עי"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.