ספר המקנה/קידושין/יח/ב
ור"ע סבר יש אם למקרא וכו'. הקשו התו' בריש סנהדרין דף ד' בד"ה לכולהו ס"ל וכו' ומיהא קשה מר"ע דלא דרש התם אלא מקרא לחוד וכו' לולי דבריהם י"ל דהא כתבו שם דהיכא דמקר' סותר את המסורות דריש המקרא לבד א"כ כיון דס"ל לר"ע דהמקר' הוא להורות דכיון שפי' טליתו עלי' דהיינו שמייעדה האדון שוב אינו יכול למוכרה ממילא מוכח דיכול למכור שא"ש מדאמרה התורה דוקא אחר ייעוד אינו יכול למוכרה אע"ג דהוי נמי אחר שפחות א"כ ממילא נסתר המסורות ור"ש דס"ל הכא מקרא ומסורות ע"כ ס"ל כר' יוסי בר יהודה דמעות הראשונות לאו לקידושין נתנו וא"כ א"א לאוקמא המקרא כפשטא דקרא מיירי ע"י ייעוד א"כ הך קידושין לאו דאבי' נינהו כדאמר הש"ס לקמן וע"כ צ"ל בקידושין דעלמא א"כ אין נסתר המסורות עוד י"ל דס"ל לר"ש דמעות הראשונות לקידושין נתנו אלא דס"ל כסברת הירושלמי דהקידושין הם למפרע כמו שמבואר לקמן בסוגיא דף י"ט ע"ב וא"כ אין המקרא סותר המסורת דאף דאינו יכול למכור לשא"ש מ"מ איצטרך המקר' דאינו יכול למכור אחר הייעוד משום דכשמייעדה נעקר המכירה למפרע ולא הוי אחר שפחות כלל אלא כמו קידושין דעלמא ור"ע לא ס"ל כסברת הירושלמי כמו שיבואר לקמן א"נ דס"ל כריב"י ואינו מחלק בין אירוסין דידי' לאירוסין דידה א"כ ממילא מוכח דיכול למכור לשפחות אחר שפחות ואפשר דקושי' התו' הוא לרנב"י דדחי לקמן דלעולם ייעוד נישואין עושה ופי' טליתו היינו קידושין דעלמא וע"ז הקשה דר"ע אדר"ע ודו"ק:
איבעי' להו ייעוד אירוסין עושה או נשואין עושה וכו'. כתב בספ"י דטעמא דנשואין עושה היינו משום דאחר קנייתה מכניסה לביתו ה"ל חופה וכתב שם דלריב"י צ"ל דה"ל כאומר צאי וקבלי קידושיך והכניס' לחופה באותו שעה ע"ש ולענ"ד נראה דאף לרבנן צ"ל כן דאף דמעות הראשונות לקידושין נתנו אבל הנשואין אינם למפרע אלא שאמר לה הכנסי עצמך בייעוד לנשואין לאחר שיאמר הרי את מיועדת לי דא"א לומר שמתנה שאם ירצה לייעד תהי' נשואין למפרע מתחלת כניסתה לביתו ז"א דלא מצינו תנאי בנשואין כדאי' ביבמות דף ק"ז וא"כ אין שייך לומר דאם ירצה לייעדה תהי' נישואין למפרע ועוד נראה כיון דהקשה בירושלמי דלרבנן דריב"י יצטרך להחזיר מעשה ידי' ומשני דהוי כמתנה עמו שתהי' מעשה ידי' שלו א"כ אי אמרת בשלמא דאירוסין שפיר יכול להתנות מפני שמ"י של ארוסה היא לאב והוא נותן לו לאדון אבל אי נשואין עושה א"כ איך יכול להתנות על מ"י שאחר נשואין שאינו שלו כיון שנישאת מע"י לעצמה ודוחק לומר דהוא מתנה עלי' שאם לא תרצה ליתן מע"י להאדון יתבטל הקידושין דאכתי לא שייך הא דאמר לקמן דמייעדה בע"כ אלא נראה דאפי' אי ייעוד נשואין עושה היינו דאף שהקידושין מתחילין מתחלה מ"מ הנשואין אינם אלא משעה שאמר הרי את מיועדת לי לרבנן כמו לריב"י ודו"ק עיין מ"ש בזה לקמן:
שם. האי אלמנה לכה"ג היכא דמי וכו'. ואי אמרת נישואין עושה וכו'. לכאורה היה נראה לפמ"ש לעיל בשם ספ"י דהאי נישואין הוא בכניסתה לביתו היינו חופה אם כן נראה דאם קנאה כשהיה פחותה משלשה שנים וקי"ל ביבמות דף ט"ו דאין לה חופה ה"ה בייעוד אין עושה נישואין אלא כשהי' בת שלש ואפי' לפמ"ש דנשואין אינו אלא משעה שאמר לה הרי את מיועדת לי מ"מ כשאמר לה הרי את מיועד' לי כשהיא עדיין פחותה מג' לא שייך בה חופה ע"כ היא ארוסה לבד אם כן ק' מאי מקשה הא משכחת בקידושי יעוד כה"ג כגון שהי' פחות' מבת ג' ויעדה האדון ומת ודוחק לומר דקושי' הש"ס הוא מגרושה לכהן הדיוט דאי ס"ד בקטנה בפחות' מבת שלש הא אינו מתגרשת כיון שאינו יודעת לשמור את גיטה כדאית' לקמן דף מ"ג ע"ב ותו דהא לשיטת התוספות לקמן מתגרשת ע"י אבי' ותו ק' לי למאן דאמר ביבמו' דף נ"ו דאין חופה לפסולות אם כן כשמכרה לפסול י"ל דלא הוי הייעוד אלא אירוסין בלבד אם כן משכחת ייעוד שיהא אירוסין לבד כשמכרה לפסולים דאין חופה קונה מהם אף דבריית' דשווין דמוכרה אלמנה לכה"ג וכו' דהיינו דקמ"ל דמוכרה לפסולים דוחק לפרש הכי דבאלמנה מיירי שמכרה כבר לפסולים דהא האי דינא קמ"ל הכא מ"מ י"ל דבמכירה ראשונה נאסרה על האדון אחר המכירה קודם הייעוד דבזה פשיטא דהוי מכירה מעליות' כמ"ש לקמן בספ"י ויבואר שם מיהא בזה י"ל דהקושי' הוא לר' עמרם דוקא דס"ל ביבמות דף נ"ז דיש חופה לפסולות ויבאור עוד בסמוך ודו"ק:
בגמר' ואי אמרת נישואין עושה מי מצי מזבין לה וכו'. הקש' הרשב"א ז"ל דהא לקמן אמרינן דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך אם כן משמע דיליף מדריב"י אף לחכמים ואם כן אף לחכמים משכחת אם אמר לבתו צאי וקבלי קדושיך אבל בייעוד י"ל דנשואין עושה ונראה דהא דיליף לקמן אומר אדם לבתו קטנה היינו לפי המסקנא דייעוד אירוסין עושה אבל אי נימא דנישואין עושה ליכא למילף באומר צאי וקבלי קידושיך דיש לה יד כמ"ש תוספות לקמן דף מ"ג ע"ב בד"ה תנן התם מיירי וכו' לחלק בזה דאיכ' למימר דהכא שאני כיון דנישואין עושה ויצאה מרשות האב יש לה יד יותר לקבל קידושין. ועיין לקמן מ"ש שם ואף דק ודם הנישואין היתה ברשות אביה י"ל דנישואין וידה באו כא' כדאשכחן לקמן כה"ג גבי עבד דגיטו וידו באין כא' אם כן א"א לאוקמ' הך באומר לה צאי וקבלי דהך גופא מנא ו לפי הס"ד דנישואין עושה ובזה מתורצים בקושי' הנ"ל דדלמ' בפחות מבת ג' או שמכרה לפסולי' דאין חופה קונה בהם דלפי הס"ד דנישואין עושה אם כן מנא ליה הא גופא שהיא יכולה להתייעד במקום שאין חופה קונה דדלמ' לא אמרה התורה לייעד אלא במקום שהיא נעשית נשואה ויש לה יד מיהא י"ל כיון דילפינן לקמן מקרא דלאמה מלמד שמוכרה לפסולים כיון דהקידושין תופסין בהם ראוי לייעד אם כן לריב"י דלא הוי קידושין ע"י האב עצמו אלא ע"י עצמה כיון דריבה רחמנא בפסולים ממילא מוכח דאפי' במקום אירוסין יש לה יד ואף דאליבא דר"א דס"ל דמוכר' לקרובים אף שאינו ראוי' לייעוד כלל מ"מ לפי מה דאמרינן לקמן דלר"א איכ' תרי קראי ואם רעה בעיני אדוניה חד לפסולים וחד לקרובים משמע דאי לאו קרא דלאמה ה"א דוקא לפסולים ולא לקרובים אף על גב דפסולים אין להם נישואין ש"מ דאירוסין מהני אליבא דריב"י אם כן שפיר היכא לאוקמ' בכה"ג. אך לפ"ז י"ל כמ"ש לעיל דהקושי' הוא דוקא לר' עמרם דס"ל ביבמות שם דיש חופה לפסולים וממיל' מתרצי קושי' הרשב"א ז"ל וגם מה שהקשינו לעיל דהוי מצי לאוקמ' בפחותה מבת ג' דהא גופה מנא לן דמועיל ייעוד היכא דליכ' נישואין וא"ל דמוכח מקרא דלאמה שמוכרה לפסולים אף על גב דאין להם חופה דהא רב עמרם ס"ל דיש חופה לפסולות אם כן ליכא לשנוי' באומר לה צאי ובפחותה מבת שלשה דמנא ליה באמת דיכול לייעדה לריב"י כיון דאין לה נישואין. ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |