ספר המקנה/קידושין/י/ב

ספר המקנה קידושין י ב

דף יו"ד ע"ב

תוס' ד"ה ומה שפחה. וא"ת ונימ' יבמה תוכיח וכו'. הקשו המפרשים דהא כתבו התוספות בכתובת דף נ"ח דכל יבמה אוכלת מדאוריית' ע"ש ועמ"ש בחידושינו בכתובת דף נ"ח ע"א בתוספות ד"ה אפי' כולן וכו' דע"כ צ"ל לשיטת ר"ת דהא דפליגי רב ושמואל ביבמות דף נ"ו דביאה גרוע אם מאכילה בתרומה היינו בנפלה לפני ב' אחין וא' חלל אם מאכילה האח הכשר כשב' עלי' ביאה גרועה ולפ"ז שפיר כתבו התוספות הכא דאיכ' למימר יבמה תוכיח בכה"ג דהאת החלל פוסלה והביאה מועיל ע"י האח הכשר וק"ל:

בא"ד. ועי"ל דל"ל יבמה תוכיח דאיכ' למיפרך וכו' שכן אינה נקנית בכסף וכו'. לכאורה קשה הא איכ' למימר אמה עברי' תוכיח שנקנית בכסף ואינה אוכלת בתרומ' ע"י כסף דדרשינין מקר' דתושב ושכיר לא יאכל בו וה"ה אמה עברי' דאתקש להדדי. ובת"כ פ' אמור יליף לה מכסף יצא ע"ע שאין כסף והיינו דכתי' ויצאה חנם אין כסף ע"ש:

ודוחק לומר כיון דאמה עברי' קטנה היא לא שייך בה איסור אכילת תרומה דהא אסור להאכילה בידים. ואין לומר מה לאמה עברי' שאינה נקנית בביאה יבמה תוכיח שנקנית בביא' ואינה אוכלת ע"י כסף וכ"ש לפי מה דמשמע מלשון רש"י ז"ל בד"ה שאין ביאתו מאכילה וכו' וקדושין נמי לא תפס' בה וכו' משמע מדבריו שאם הי' תפסי בה קידושי לא הוי ק"ו משפחה כיון דמשכחת בה נמי שתאכל ע"י ביאה קשה דלפ"ז הא איכ' למימר אמה עברי' תוכיח שאוכלת ע"י ביאה שהרי בת קידושין היא ואפ"ה אינה אוכלת בתרומה (ואין לומר משום דאיכ' למיפרך מה לאמה עברי' שאין קנינה לשם אישות כדפריך לעיל דף ד' ע"ב דהדר נימ' יבמה תוכיח שקנינ' לשם אישות כמ"ש תוספות ואפ"ה אינה אוכלת ע"י כסף דליכ' למיפרך כמ"ש התוספות דמה ליבמה שכן אינה נקנית בכסף דאמה עברי' תוכיח שנקנית בכסף ואינה אוכלת) וצ"ל דאפ"ה איכ' למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינה נקני' בכסף לשם אישות דכי פרכת מה לאמ' עברי' שאין קנינ' בכסף לשם אישות ליכ' למימר יבמה תוכיח דהא אינ' נקני' כלל בכסף ובזה מתורץ מה שדקדקו המפרשים דהו"ל להתוס' לתרץ דמה יבמה שכן אינה אוכלת בחופה שע"י קידושין ולפמ"ש אתי שפיר דאם כן י"ל אמה עברי' תוכיח שאוכלת בחופה שע"י הקידושין מה לאמה שאין קנינה לשם אישות יבמה תוכיח וליכ' למפרך מידי וע"כ צ"ל כמ"ש התוספות שאין קנינה בכסף ואיכ' למיפרך מה להצד השוה שאין נקנין בכסף לשם אישות ונר' דהא דאיצטרך קר' דכספו דיליף מיניה בת"כ יצא ע"ע שאין כסף אף שכבר יליף בת"כ פ' אמור שם פ"ד מתושב ולשכיר אלא דאיצטריך לאמה עברי' דלא נילוף בק"ו משפחה כנענית שאין לה קידושי ביאה כפי' רש"י ואוכלת ע"י כסף אמה עברי' שיש לה קידושי ביאה אינו דין שתהא אוכלת בתרומה ואף די"ל דיו אסוף דינא דיליף מביאה שע"י קידושין ה"נ כסף ע"י קידושין דווק' מ"מ י"ל כמ"ש התוספות בשם הר"ש מקוצי דלא אמרינן דיו וכו' והיינו דנפק' לי' מכספו דכתיב גבי אמה עברי' אינו כסף כנ"ל ודו"ק:

בגמר' אמר ר"נ ב"י וכו' ק"ו מיהו אית' וכו'. ולכאורה לפ"ז אכתי לא נשמע אם קדשה בביאה דכיון דס"ל דאירוסין עושה ולית' בשפחה דליכא ק"ו שתהא אוכלת בתרומה ובאמת משמע מדברי ריב"ב דכל ארוסה אוכלת בתרומה ואפי' נתארסה ע"י ביאה כמו שיבואר לקמן וצ"ל דלאחר דילפינן מקידושי שטר וכסף בק"ו מש"כ ילפינן בביאה נמי בהיקש' דהווית להדדי וע' פי' רש"י ביבמות:

עוד נראה דאיכא נמי ק"ו שתאכל ע"י ביאה מיבמה דוודאי אוכלת ע"י ביאה דגומר בה לכל מילי וממיל' נשמע מקר' דכל טהור בביתך אף שאין כסף גומר בה אפילו ע"י חופה כ"ש באשה דכסף וחופה גומרים בה שתאכל ע"י ביאה וליכא למיפרך דמה ליבמה שכן זקוקה ועומדת כדפריך לעיל דף ד' ע"ב א"נ שכן גומר דאיכא למימר ארוסה בכסף תוכיח שכבר למדנו בק"ו דשפחה כנענית דאוכלת ע"י כסף ודו"ק:

פי' רש"י בד"ה ה"ד וכו'. אי נימ' בביאה שלאחר חופה וכו'. משמע מלשונו דס"ל חופה קונה כר"ה דע"כ מיירי שלא הי' קידושי כסף לפני חופה ומשמע מזה דלר' הונ' חופה קונה ואינו גומר דהחופ' קנתה והביאה אח"כ גומרת. מיהו י"ל דס"ל דאין חילוק בין ביאה שלפני חופה ובין ביאה שלאחר חופה משום דאיכ' תרתי נעשה נשואה ומזה ראי' למ"ש המ"ל דבקידושין שאחר חופה נעשית נשואה ונראה דרצה רש"י ז"ל בזה דאל"כ קשה דהול"ל דיו כמו שהקשו תוספות בד"ה זו שביאתו מאכילתה וכו' ומה שתירצו משום דמיפרך ק"ו אכתי קשה דהא איצטריך הק"ו לכסף שלאחר חופה דעכ"פ איכ' תרתי ומנ' לן למילף כסף לחוד' אע"כ דאין חילוק ובכסף שלאחר חופה נשואה גמורה היא ומכל טהור בביתך נפק' ומיפרך ק"ו. ועיין בק"א סי' כ"ו ודו"ק:

גמרא ובן בג בג גבי ש"כ לא שייר וכו'. נראה דהאי קושי' הוא סיומ' דמילת' לר"נ ב"י דרצה בזה דלא נפשוט איפכ' דביאה אירוסין עושה דאל"ה מ"ט דבן בג בג דל"ל האי ק"ו אע"כ דאירוסין עושה וס"ל כרבנן דר"ט דאמרינן דיו אפי היכ' דמפרך ק"ו דליכא למילף מביאה שהיא ע"י חופה וכמ"ש התוס' וע"ז מסיק ר"נ ב"י דליכא למפשט לא הכי ולא הכי דאיכא למימר דנשואין עושה וטעמ' דבן בג בג משום דהתם לא שייר בקנינו אבל הכא שייר בקנינו. אך לפ"ז קשה הא דהוצרך רש"י ז"ל לפרש בד"ה רבינ' אמר וכו' מהכ' ליכא למיפשט וכו' והוצרך לדחוקי דביאה אפי' אירוסין ליכא משום סמפון כמו שיבואר לקמן הו"ל לפרש דרבינ' ל"ל הך סברא דשייר בקנינו ואדרב' רבינא בא לדחוי' דלא נפשוט מבן בג בג דביאה אירוסין עושה כנ"ל דאי נשואין עושה מ"ט דבן בג בג דל"ל האי ק"ו וע"ז משני רבינא דבאמת בן בג בג מודה דמדאוריית' אכלה ומדרבנן הוא דבעי למילף ק"ו וטעמא דבן בג בג דסמפון בעבדים ליכא. ולולי דברי התוספות ז"ל הי' נראה דגם רש"י ז"ל מודה דבביאת אירוסין לא שייך בדיקה אלא דלא ניחא לי' לרש"י ז"ל לפרש כנ"ל דרבינ' בא לאסוקי דביאה נשואין עושה ול"ל תירוצ' דר"נ ב"י דא"כ נפשוט האיבעי' דנשואין עושה לכך פי' רש"י ז"ל דגם לתירוצ' דרבינ' איכא למימר דאירוסין עושה ואית לי' נמי תירוצ' דר"נ ב"י דילפינן בק"ו דביאה שאחר חופה כר"נ ב"י וס"ל נמי דלא שייך הכא לומר דיו כמ"ש תוס' ד"ה זו שביאתה מאכילתה בשם הר"ש מקוצי אלא דפליג במלת' דבן בג בג דל"ל סבר' דר"נ משום דשייר בקנינו לכך ס"ל דבאמת מדאוריית' מיכל אכלה אלא דמדרבנן פליגי דריב"ב יליף מק"ו משפחה דלא חיישינן לסמפון ובן בג בג ס"ל דסמפון בעבדים ליכא ולפ"ז ממיל' א"צ לדחוקי כמ"ש התוספות לדעת רש"י ז"ל דס"ל דאפי' אי ביאה אירוסין עושה לא שייך בי' סמפון דא"צ לזה אלא דיליף בק"ו מביאה שאחר חופה והיינו דפירש"י ז"ל דבנשואה לא חיישינן לסמפון וכתירוצ' דרנב"י ונראה עוד דס"ל לרש"י ז"ל דאין לחלק לענין אכילת תרומה דתלי' בבדיק' בין אם יהי' הדין דביאה אירוסין עושה או נשואין עושה דאי נימא הסבר' דאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו או משום דא"א עבב"ז ונתרצה אף אם יהי' בה מום אין חילוק אם נישואין עושה או אירוסין עושה אלא אם נכנסה לחופה כיון דנכנס' לביתו בהא וודאי אמרינן דבדקה כדאית' בכתובת דף נ"ז ע"ב התם מיבדק בדק לה א"כ אפילו אי נימא דנישואין עושה ע"כ צ"ל הא דפשיטא לי' דביאתו מאכילתו ולא חיישינן לסמפון היינו ביאה שאחר קידושין לשם נישואין כתירוצא דר"נ ב"י וממילא דאיכא למימר נמי דאירוסין עושה ועיין בסמוך ודו"ק:

שם. רבינא אמר מדאוריית' מפשט פשיטא לי' וכו'. כבר כתבנו בסמוך דס"ל לרש"י ז"ל דהא דפשיטא ליה דמדאוריית' אכלי אע"ג דפשטא דקרא דקנין כסף מיירי בעבדי' היינו ע"כ דמודה רבינא דמדאוריית' אפילו לבן בג בג ילפינן בק"ו מש"כ ול"ל פרכ' דשייר בקנינו וכן משמע ממה שפירש רש"י ז"ל הכא אי אתה יודע בתמיה ולא פי' הכי לעיל בתירוצ' דר"נ ב"י והיינו משום דכיון דלרבינא צ"ל דבן בג בג עצמו יליף דמדאורייתא אכלה בק"ו דש"כ אלא דחייש לסמפון ע"כ הא דשלח לי' אי אתה יודע לדרוש בק"ו בלשון בתמי' דהא בן בג בג יליף בק"ו זה לענין דאכילה מדאוריית' ונר' דס"ל לרש"י ז"ל הכי משום דל"ל דס"ל לרבינ' דמדאוריית' אכלה מקנין כספו יאכל בו דמשמע נמי ארוסה שנקנית בכסף כפשטא דסוגי' דלעיל דף ה' דמדאוריית' ארוסה אכלה משום דכתיב קנין כספו יאכל בו דאם כן תקשה למה לי כל טהור בביתך דדריש בספרי שמאכיל את אשתו כפי' רש"י ז"ל לעיל בד"ה זו שביאתה וכו' וכמו שנתקשה בזה התוספות ביבמות ותירצו שם דאסמכת' בעלמ' הוא אלא דס"ל לרש"י ז"ל דכל מה דאמר לעיל וביבמות שם מקרא דקנין כספו לאו ממשמעות' יליף אלא דסמך אק"ו דריב"ב הכא וממיל' דאיצטריך קרא דכל טהור בביתך דאל"ה ליכא ק"ו ואפשר דלא ניח' להו להתוס' לפרש הכי משום דאם כן צ"ל דפשיט' דסוגי' דלעיל ודיבמות ס"ל דביאה נשואין עושה דאי אירוסין עושה ליכא ק"ו אלא לר' טרפון דל"ל דיו היכא דמפרך ק"ו וכמ"ש התוספות בד"ה זו שביאתו וכו' וזה דוחק וכמ"ש הרא"ש ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל דמשמע דקיי"ל דביאה אירוסין עושה וקיי"ל נמי כרבנן דר"ט ותו דהא דקאמר הכא רבינא דיליף ריב"ב ק"ו מסמפון לא אתי שפיר כ"כ אפי' אליבא דר"ט דכיון דמועיל הק"ו לענין מדאוריית' ממילא דלא מיפרוך ק"ו ואיכ' למימר דיו לענין סמפון מ"מ אין מזה קושי' על רש"י דכיון דלא אמרינן דיו לענין דאוריית' ה"ה לענין דרבנן מיהו לולי דבריהם ז"ל הי' נראה דהא דאמרינן לעיל דף ה' וביבמות שם סתמ' דהש"ס דהא דמדאורייתא אכלי נפק' מסא דאית' ביבמות דף ס"ו מנין לאשה שקנתה עבדים ועבדים שקנו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש וגומר ופי' רש"י שם בד"ה ועבדים וכו' דמשכחת לה כגון שנתן לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו והתוספות שם בד"ה והעבדים וכו' כתבו אפי' לר"מ דס"ל אין קנין לעבד בלא רבו משכחת לה עבדים שקנו עבדים במפקיר עבדו דאוכל בתרומה ע"ש אם כן למאי דקיי"ל בי"ד סי' רס"ז סעיף כ"ב דאין קנין לעבד אפילו בע"מ שאין לרבו רשות בו וקיי"ל נמי דהפקיר עבדו אינו אוכל בתרומה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות תרומות הלכה ה' ע"כ דקרא דקנין כספו היינו באשה שקנתה עבדים אם כן מוכח מדאורייתא דארוסה אוכלת בתרומה דהא פשטא דקרא דקנין כספו מיירי באשה שנקנית בכסף וכדקאמר רבינא שם בר"פ אלמנה קנין ואוכל מאכיל קנין שאינו אוכל אינו מאכיל. וכן פסק הרמב"ם פ"ז דתרומת הלכה י"ח וצ"ל דריב"ב דיליף בק"ו ס"ל דיש קנין לעבד אם אמר לו ע"מ שאין לרבו רשות בו ומוקי לקרא בעבד שקנה עבדים אבל אין נראה לומר דס"ל לריב"ב ולבן בג בג דמפקיר עבדו אוכל בתרומה דאם כן לא שייך פרכ' דהתם לא שייר בקנינו דאכתי נילוף ממפקיר שפחתו דיצאה לחירות לכל דבר אין לך שיור גדול מזה אפי' הכי אוכל בתרומה ולפ"ז י"ל דרבינא ס"ל כר"א לקמן דף כ"ג ע"ב דאפילו רבנן דר"מ מודים דאין קנין לעבד בלא רבו אפילו אם נתנו לו על מנת שאין לרבו רשות בו אם כן קשי' לבן בג בג דממ"נ מוכח דארוסה אוכלת בתרומה דאי נימא דמפקיר עבדו אינו אוכל בתרומה מוכח מפשט' דקר' דקנינו שקנה קנין לא משכחת אלא בארוסה ולשיטתו אזיל דס"ל דקנין אוכל מאכיל וכו' כנ"ל ואי ס"ל דמפקיר עבדו אוכל בתרומה מוכח מק"ו דליכא למיפרך דהתם לא שייר בקנינו והיינו דקאמר רבינ' דמדאורייתא לכ"ע אכלה ובזה מובן הא דפסק הרמב"ם כרבינ' ולא כר' אשי שם דאמר מדאוריית' אכלה משום דסתמא דגמרא דארוסה אוכלת מדאורייתא היינו ע"כ כרבינא דקנין אוכל מאכיל כנ"ל ודו"ק. ועיין מה שכתבתי עוד בזה לקמן דף כ"ד ד"ה ור"א אומר וכו':

תוס' ד"ה זו שביאתו מאכילתו וכו' וקשה מה שפי' בקונטרס וכו'. כבר כתבנו לעיל ליישב פי' רש"י ז"ל דס"ל דאין לחלק בזה אם ביאה אירוסין עושה או נישואין עושה דאי נימא דבביאה כיון דקיי"ל דאין תנאי בביאה משום דאין אדם עבב"ז ומתכוין לקדשה אפי' אם יש בה מום אם כן ה"ה אם נימא דביאה אירוסין עושה נמי נימא כן ונראה דס"ל לתוספות דיש לחלק לפמ"ש תוספות לקמן ד"ה עד שתכנוס לחופה דמיירי הכא לפי משנה ראשונה דבהגיע זמן אוכלת והיינו משום דנתחיי' במזונותיה אם כן שפי' דיש לחלק דאי נישואין עושה וודאי מתחיי' במזונותיה מיד והא דלא קאמר הך נ"מ לעיל דאי נישואין עושה מתחיי' במזונותיה י"ל דחד' מינייהו נקט א"כ כיון דאמרינן בכתובת דף נ"ח למ"ד במשנה ראשונה משום סמפון להכי בהגיע הזמן אוכלת בתרומה משום דבודק אותה ע"י קרובותי' בדיקת חוץ משום דמתחיי' במזונות כדאי' שם דף נ"ח ע"ב א"כ ה"נ דאי ביאה נישואין עושה מתחייב במזונותיה ומסתמא בודק אותה וליכא משום סמפון ושפיר יליף מק"ו. אך זהו לפי תירוץ קמא שכתבו התוספות לקמן בד"ה עד שתכנס וכו' וי"ל עד שתכנס לחופה לאו דווקא וכו'. וכיון דמיירי קודם הגעת הזמן שפיר יש לחלק כנ"ל אבל לתירוץ שני של תוספות כמו שיבואר לקמן דהכא מיירי אפילו למשנה אחרונה דאפילו בהגיע זמן חיישינן לסמפון אע"ג דכבר חייב במזונותיה ס"ל לרש"י ז"ל דאין לחלק אפי' אם יהי' הדין דנשואין עושה או אירוסין עושה כיון דעדיין לא נכנסה לרשותו ועדיין לא בודק אותה בדיקת פנים ודו"ק:

בא"ד. ויש ליישב דהכי קאמר וכו'. כתב מהרש"א ז"ל דמשמע לעיל מדברי רבא דאי ביאה אירוסין עושה חיישינן לסימפון ונרא' להבין דבריו דהא דלא תקשה לרבינ' עצמו מבריית' דלעיל דלמאי דס"ל דביאה אירוסין עושה ותני בסיפא דאם נישאת לכהן שאוכלת בתרומה משמע דבביאה לחוד לא אכלה די"ל דבאמת אף דביאה אירוסין עושה אוכלת בתרומה והאי דנקט ברישא סתם ולא קתני אם כהן הוא אוכל בתרומה משום דס"ל דבביאה הוא מלתא דפשיט' וסיפא קמ"ל דאם נכנסה לחופה ולא נבעלה אוכלת בתרומה ולאפוקי מדעת המקש' בכתובת דף נ"ז ע"ב אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי וכו' ומשני דמבדק בדק לה אלא דרבא לא ניח' לי' לפרש הכי לכך כתב מהרש"א ז"ל דהא דרבא לעיל אבל לרבינ' עצמו אין הכרח דאפי' אי ס"ל דאירוסין עושה י"ל כנ"ל מיהו י"ל דס"ל לרש"י ז"ל דהתם לרבא הטעם משום דעולא וכמשנה ראשונה דאי נישואין עושה מתחיי' במזונותי' וקבע לה דוכת' כדאמרינן בכתובות דף נ"ד ע"ב גבי הגיע זמן אבל לטעמא דסימפון אין לחלק וס"ל לרבא דבביאה לא שייך סמפון כלל וע"כ דאירוסין עושה ומשום דעולא וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף