אילת השחר/קידושין/יא/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
ספר המקנה
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


אילת השחר TriangleArrow-Left.png קידושין TriangleArrow-Left.png יא TriangleArrow-Left.png ב

דף י"א ע"ב

כסף כסף יליף ממעשר. לכאורה לא ידע מזה ואיך יליף ממעשר הא גז"ש אין אדם דן מעצמו, והא משמע דמעיקרא לא ידע מזה, א"כ האיך כדי לתרץ הקושיא הוא ממציא גז"ש, וצ"ל דכיון דקשה ע"כ צ"ל דרבנן קיבלו גז"ש וצ"ע.

ורש"י בד"ה כסף כסף כתב דשאר כסף שבתורה לא יליף מיני' דלא דמו, ולכאורה בגז"ש לא שייך לא דמי, וממשיך רש"י ועוד דהכא כספים יתירא כתיבא, ולא ידוע מה הכונה כספים דהא כסף זה דרשינן לרבות פרוטה א"כ למה צריך כסף כסף, ולומר דלפי"ז מתחרט על דרשה דכסף כסף לא משמע כן.


רש"י ד"ה ותנן שבועת הדיינין. ולא קים להו לרבנן לאשבועיה בבציר מהכי. יש לעיין דהניחא למ"ד דהכפירה היא שתי כסף, אבל למ"ד דהשבועה על פרוטה איך זה הכריעו מסברתם דצריך דוקא טענה שתי כסף כיון דהשבועה בין כך תהיה על פרוטה.

עוד צ"ע אם לגבי חיוב שבועות דרבנן תיקנו להשביע על פחות משתי כסף, הרי דגם ע"ז מצאו ששייך לתקן שבועה, למה לגבי לחייב שבועה דאורייתא קים להו דלא להשביע בפחות משתי כסף.


בא"ד. יש לעיין בכל מקום שמסרו הכתוב לחכמים כגון במקוה דשיערו מ' סאה, אם ראו שנשתנו קומת האנשים האם אז עושים אומד חדש, ויתכן שלא שייך ע"ז לומר אין ב"ד אחר יכול לבטל דברי ב"ד הקודם אא"כ גדול בחכמה ובמנין כיון שראו שהאנשים נשתנו.

ויותר יש להסתפק בהא דכתב רש"י דמסרו הכתוב לחכמים ולא קים להו לרבנן לאשבועיה בבציר משתי מעות, דהא יכול להיות שנשתנה ערך הממון בדורות האחרונים.

והנה רש"י בב"מ [[רש"י/בבא מציעא/צו/ב|דף צ"ו ע"ב ביאר דכל הפקר ב"ד הפקר תלוי בב"ד שבאותו הדור, וכ"ש שמה שהעריכו אם ראוי להשביעו שייך דניזיל בתר ב"ד שבאותו דור, ודברים אלו לא ראיתי שעמדו בזה.


רש"י ד"ה הכי גרסינן. לכך יצאו כלים למה שהן. ובשו"ע (סי' פ"ח) נפסק דבמחטין חייב לישבע אפי' כשעשר מחטין הם רק שו"פ, ותבעו שנים והודה בא' מהן, והק' בקצוה"ח סק"ד דהיכי מיירי אי בשישנו בעין הא הו"ל הילך, ואי כשאינם בעין הא אין נזקקין לפחות משו"פ, ולא דמי לתבעו דמי קרקע דלהרמב"ם דינו כקרקע, דהא כאן סוף כל סוף אין ב"ד נזקקין להוציא פחות משו"פ, עי"ש מה שחידש דכיון דכלי דינו כפרוטה אז צריך להחזיר כלי או דמיו, וכמו בגזל פרוטה והוזל דמבואר בב"ק דף ק"ה דמשלם דמיו. וצ"ע דהתם הא הב"ד יוציאו ממנו פרוטה, משא"כ כאן כיון דדמיו הם פחות מפרוטה באמת לא יוציאו הפחות משו"פ.

והנה הא על הכפירה לא הוקשה לו, משום דכלי זה שכופר ישנו לפנינו ותובעו זה ועוד א', והנתבע מודה בא' שאינו לפנינו דחייב דמיו ועל זה שבפנינו הוא כופר, נמצא דיש כפירת מחט שהוא כדין פרוטה, וכל קושיתו משום דע"ז שמודה אין נזקקין לגבות ממנו הפחות משו"פ, ולכאורה אין הכרח דמה שמודה צריך להיות שיוכלו לגבות ממנו בב"ד, ואפשר דס"ל להקצוה"ח דכיון דבעי הודאת דבר חשוב, אז כשמודה על כלי שאיננו, כיון דאינו יכול להוציא בב"ד שוויו אין כאן הודאת דבר חשוב ולא מהני הודאה כזאת לחייבו, וצ"ע אם זה כונתו בקושיתו.


רש"י ד"ה שחללו. ואשמועינן שמואל דכי היכי דאימעיט מאונאה אימעיט נמי מביטול מקח. יש לעיין דהא אין קרא דביותר משתות הוי ביטול מקח, אלא דמסברא ידעינן דכל בן אדם לא רוצה לקנות אם הוטעה יותר משתות, א"כ איך יש לדרוש למעט מביטול מקח, דהא בפסוק לא נזכר, אלא בסברא ידעינן דעד כדי כך בן אדם אינו מסכים, ואיך ימעט הקדש מזה.


רש"י ד"ה נותן לו סלע. כך שיערו דמי בושתו לאדם בינוני. יש לעיין אם לאדם בינוני שוה בושתו סלע צורי וגם היום כך בושת יש לו לפי שוה של סלע צורי למה לא יתנו לו כפי סלע צורי, ואם שוה היום כמו מדינה ודאי יתן רק סלע מדינה.

משמע דאם תיקנו אז צורי לא ישתנה, לכן אף שהיום אם נשער כמה שוה בושתו לא יהי' דמי סלע צורי, מ"מ כך תקנו, דמה ששמו חל על זה דין תקנה שצריך ליתן כ"כ הרבה.


תוד"ה והרי טענה. דבשלמא לקמן דאמר כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמיה אדינר היינו בתר דאשכחנא דפרוטה הוי שפיר כסף לגבי אמה העבריה וכיון דאפיקתי' מפרוטה דהוי כסף אוקמוה אדינר דהוי דבר חשוב. עי' רש"ש דכן צריך לגרוס, אבל השתא דאמר דבצורי ליכא פרוטה אלמא מטבע פחות שלהם היינו מעה נהי נמי דאפיקתא מפרוטה אדינר אמאי מוקמת ליה אמעה הוי לן לאוקמא. פי' דאם מעה היא הפחותה שבצורי אז כסף היינו מעה, אבל אם כסף היינו ממון אז הי' אפשר לומר שכסף יהיה פרוטה, וכיון דאפיקתא מפרוטה צריך לשער שיעור אחר לפי אומד חכמים, משא"כ אי כסף היינו צורי אין כאן אפיקתה אלא כתוב כאן שיעור דהיינו הפחותה דבצורי שהוא מעה.


בא"ד. ומה שהקשה רש"י דאי כל כסף האמור בתורה דינר היכי אתיא הקישא ומפקא לי' הא כי אתא הקישא לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים אתא נראה דלא קשה ולא מידי דהא אין היקש למחצה וכי היכי דגמרינן מיני' שנים גמרינן מיני' נמי דבר חשוב. נראה בכונת רש"י דהא גם דינר הוי דבר חשוב, וע"כ ההיקש דסגי בהכי פחות שבדבר חשוב, לכן בשלמא אי ההיקש לא בא רק לזה צ"ל דע"כ בא לאשמועינן האי חידושא דסגי בהשיעור של דבר חשוב ואי"צ יותר, אבל אי ההיקש בא גם לדבר אחר, מנ"ל לומר דבא לומר דסגי בדבר חשוב אפי' שאינו מטבע צורי, דאטו מפני שלכלי יש מעלה של דבר חשוב לכן כתוב כאן דצריך להיות רק הפחות שבחשוב ולא יותר.

והנה דברי רש"י יתכן רק לשיטתו בסוכה דף ל"א דאין אדם דן היקש מעצמו בלי שנתקבל הללמ"ס, לכן אי לא הי' צריך ההיקש לדבר אחר ע"כ הי' מתפרש דההיקש בא להשמיענו דל"צ רק שיהי' דבר חשוב וסגי במטבע שאינה צורי, דאילו הוי ס"ל דאדם דן מעצמו, א"כ גם אם לא הי' אפשר לידרש דבר אחר, ג"כ יכול להקשות דאיך מוציאים משמעות הפסוק דצריך דינר, דמי יימר לן לדרוש היקש לגרע דסגי שיהי' דומה לכלי דקצת חשוב דלכן יהא סגי במעות.

ושיטת התוס' דס"ל דאדם דן היקש מעצמו כמבואר שם בסוכה, לכן ממ"נ אם יש ללמוד מההיקש לגרע ולומר דסגי בחשוב אע"פ שמשמעות הפסוק בלי זה הי' צריך דינר, א"כ גם כשיש ללמוד עוד דבר ג"כ נלמוד זה דהא אדם לומד היקש מעצמו, וע"כ כיון דניתן ללמוד נוכל לדרוש להוציא ממה שהי' משמע בלי זה, א"כ גם כשיש כבר ללמוד דבר אחר ג"כ שייך ללמוד גם זה.


בא"ד. ואומר ר"ת דגרה לא הוי מעה אלא משקל הי' בימי משה שהי' שוה מעה ושוב עשו ממנו מטבע וקראוהו מעה. צ"ע דלפי"ז כעת זה שוה יותר מאשר קודם, דהא ע"י טיבוע זה שוה יותר, וכמה שהי' השיווי שלו קודם בודאי עכשיו הוא שוה יותר ממה שהיה משקל כזה לפני כן, ואפשר כונתם דהי' משקל כזה בימי משה, אבל אז לא הי' שוה במחיר מעה, אלא דבשקל הי' עשרים כמשקל מתכת גירה, ועשו אח"כ מכל א' מהם מטבע של מעה.


מפרוטה מאי מגרעה. יש לעי' אם היא רוצה לפדות עצמה בפרוטה בע"כ של אדונה כשלא נשאר עליה שו"פ אם מהני, דאפשר כיון דאין עליה חיוב ליתן כ"כ לא יקרא פדיה, והו"ל כרוצה סתם לקנות עצמה ובזה התורה לא חידשה, או דאפשר דהתורה נתנה לה כח לפדות עצמה, וגם דאינה מחויבת לתת יותר מאשר יש לאדון עליה, אבל בכל אופן זה נכלל בגזה"כ דפדיה, ומ"מ לא קשיא מהגמ' כאן מה דאמרינן בפרוטה מאי מגרעה, דאפי' אי נימא דיכולה לצאת ע"י שתתן פרוטה דהיינו יותר ממה שיש לאדון עליה, מ"מ דין גרעון לא יקוים כיון דאינה שו"פ, ומסתבר יותר דלא יועיל אם תתן יותר ממה שנשאר לאדונה לצאת ממנו בעל כרחו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א