נזר הקודש/זבחים/ט/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות קרן אורה רש"ש אילת השחר |
גמרא. אמר רב משמיה דמבוג חטאת ששחטה לשום חטאת נחשון כשרה וכו'. ואין זה ענין להא דתודת חברו הנוהג בכל הזבחים לשיטת רש"י לעיל (דף ז. ד"ה תודה), היינו דהתם פירש"י שחבירו גם כן הפריש תודה וישנו להתודה.
גמרא. על מנת שיתכפר בה נחשון כשרה וכו', הא דחי דומיא דנחשון ומאי נינהו חטאת נזיר וכו'. ופריך הני עולות נינהו. ופירש"י ואין כאן שינוי בעלים. וקשה הא מבואר לעיל דגם מחויב עולה קודם הפרשה נקרא מחויב כפרה מטעם דמכפרת אחייבי עשה, וע"כ דמיירי שכבר הפריש הנזיר העולה וכדומה ואין לו שייכות בכפרה דחטאת חלב כלל, והא דלא משני הש"ס דמיירי קודם הפרשה דעולה, משום דאם כן למה נקט אופן זה דוקא דחטאת נזיר הא בלא"ה פסולה מטעם חיוב עשה. והנה בשיטמ"ק מביא בשם יש מפרשים דכוונת הש"ס הני עולות נינהו ופסולים מטעם שינוי קודש ופריך הש"ס פשיטא שפסולים. ותמוה מה שינוי קודש יש כאן בשוחט לשם כפרת נזיר. ואפשר שכיון שאמר שיתכפר בזה הנזיר הרי זה כאילו אמר שהחטאת הזה יעשה פעולתו של חטאת נזיר דהיינו פעולת עולה, ויש בכלל זה גם כן שינוי קודש מטעם דעכ"פ יש כאן שוחט לשם עולה, ולפי זה תמיד בכל שינוי בעלים יש גם שינוי קודש אם הבעלים האחרים מחויבים כפרה בקרבן אחר בשינוי השם. אמנם ע"כ כמובן דזה דוקא בשהזכיר את הקרבן של חבירו, דהיינו באופן שאמר ששוחט להתכפר בחיובי עולה, וכיון שהזכיר עולה הרי זה כשוחט את חטאתו בשינוי קודש. וחידוש דין הוא.
א] אתמר שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה וכו'. ויש לעיין מדוע לא ילפינן ממחשבה דשינוי בעלים דעצם הענין הוא מעבודה לעבודה, דכיון דילפינן דיש שינוי בעלים בכל העבודות גם בשחיטה שהענין של שינוי בעלים הוא בעל מנת לזרוק, הרי מצינו ענין שלא לשמה בעבודה באופן מעבודה לעבודה. והנה לקמן יליף רב אשי ק"ו משינוי בעלים, ולמאי צריך ק"ו הא בפשוטו יש ללמוד במה מצינו. אמנם הענין בזה דשאני שינוי בעלים דהתם גם המחשבה דשחיטה הוא שלא לשמה, ואעפ"י שמחשבה זו אינה פוגמת בשחיטה מטעם דלא שייך שינוי בעלים, אמנם עכ"פ יש כאן התחלה דשלא לשמה. והיינו דעכ"פ שוחט גם כן לשם בעלים אחרים, והרי זה מחשבה אריכתא דשלא לשמה, היינו שהתחיל בשחיטה וגמר המחשבה הוא בעל מנת לזרוק, משא"כ באופן דידן שמחשב בשחיטה לשמה באופן שתהיה הזריקה שלא לשמה, הרי זה מחשב מעבודה לעבודה, היינו דהמחשבה דלשמה פועלת על מחשבה דשלא לשמה, וענין זה מצינו בפיגו ל דוקא, דלפעמים דוקא הסיבה דהמחשבה דלשמה גורמת הפיגול, כמו בפסח וחטאת דבעינן בחיוב בפיגול שתהיה מחשבה הראשונה בלשמה מטעם הרצאת כשר, ומטעם זה פליגי הכא ר' יוחנן ור"ל במחשבה דלשמה בלזרוק דמה שלא לשמה. ובזה יתיישב שיטת התוס' לעיל (דף ד : ד"ה רב אשי) שהקשו למה לי קרא לזריקה הא אף בשאר עבודות הוא בעל מנת לזרוק. ולכאורה מאי קושיא דלמא שאני התם דהוי חסרון בשני עבודות והוא ענין מעבודה לעבודה כמו בפיגול, וכמ"ש השיטמ"ק יעוי"ש. אמנם ע"כ התם אין זה ענין לפיגול כלל וכמו שכתבנו, רק הענין שם מטעם שלא לשמה גרידא, וא"כ שפיר מצינו בזריקה שינוי בעלים גם בכל העבודות, זהו כוונתם בהקושיא. ובעיקר דבריהם כבר כתבנו לעיל כמבואר שם.
ב] והנה בעיקר הענין הא דמחשבין מעבודה לעבודה יש לעיין אם הוא פסול בעבודת השחיטה, או שהוא פסול מטעם הזריקה. והביאור בזה כאשר יבואר, והוא משום דיש לפרש בשתי אופנים: א. אשר מפני שנעשית השחיטה בכוונה דלזרוק שלא לשמה כיון שמחשבין מעבודה לעבודה הרי זה כאילו נעשית השחיטה שלא לשמה, ופסול בחטאת ופסח ובשאר קדשים אינו עולה לחובה. ב. יש לפרש דאין השחיטה נעשית שלא לשמה בשביל המחשבה דלזרוק שלא לשמה, רק הוא ענין שלא לשמה מחודש, והוא ענין פסול השייך להזריקה, והביאור בזה דכיון דתכלית הקרבן הוא הזריקה ממילא כששחט במחשבה לעשות הזריקה שלא לשמה יש בזה פגם להזריקה, ומטעם זה נעשית הזריקה זריקה פסולה.
ג] ונפק"מ רבתי איכא בזה לדינא באופן שיהיה מחשב משחיטה לקבלה שתהיה שלא לשמה, דאם אמרינן דהפסול הוא בהשחיטה אז גם באופן זה הוי המחשבה שלא לשמה, והוא דכמו דאמרינן דמחשבה דלזרוק שלא לשמה עושה את השחיטה כאילו נשחטה שלא לשמה, הנה כמו כן גם אם חשב לקבל שלא לשמה, דמאי שנא קבלה מזריקה, הלא עיקר הסברא מטעם התערבות שלא לשמה, וא"כ אין נפק"מ בזה. אמנם אם אמרינן דהפסול נעשה בהזריקה מטעם חשיבות הזריקה שהוא עיקר הקרבן, ומחשבה דלזרוק שלא לשמה גם פוגמת בזריקה כמו בפיגול, הנה זה שייך דוקא במחשבה דלזרוק אבל לא במחשבה דקבלה.
ד] ונראה דזהו סברת התוס' (ד"ה מחשבין) דמפרשים דדוקא בזריקה יש מחשבה מעבודה לעבודה ולא בקבלה, והיינו דסברי התוס' דכל עיקר הענין הוא פסול זריקה ואנו דנין כאילו נעשית הזריקה שלא לשמה. וכן יש לדייק גם מלשון הרמב"ם שכתב בהל' פסולי המוקדשין (פט"ו ה"י) וז"ל, לפי שמחשבין מעבודה לעבודה וזאת המחשבה שחשב בשעת השחיטה כאילו חשבה בשעת זריקה ולפיכך פסולה, יעוי"ש. וע"כ הביאור בזה דאנו דנין כאילו נעשה מעשה הזריקה בפסול, וע"כ הביאור בזה דהמחשבה שבשעת שחיטה לזרוק שלא לשמה פוגמת בזריקה וכמוש"נ.
ה] והנה באמת יש לעיין גם בפיגול גופיה כששחט ע"מ לזרוק חוץ לזמנו, אם הפסול הוא בשחיטה או בזריקה, ונפק"מ בששחט על מנת שתהיה הקבלה במחשבה לזרוק חוץ לזמנו אם הוי פיגול, או לא, והסברא בזה כך הוא, דאם אמרינן דהפסול הוא בהזריקה א"כ זה שייך אם חושב בשחיטה על דעת הזריקה, אבל אם חושב על דעת קבלה שתהיה הקבלה במחשבת חוץ לזמנו בהזריקה, נמצא דעתה אין פגם כלל בהזריקה, דהרי לעת עתה בשעת עבודה דהשחיטה אין כאן מחשבה דעבודה לזריקה, אבל אם אמרינן דהפסול הוא לשחיטה א"כ אין נפק"מ אם לאיזו עבודה הוא מחשב, אם רק מחשב מחשבה זרה בשעת שחיטה הרי היא שחיטה פסולה באופן המפגלת. ולפי המבואר בדעת התוס' והרמב"ם דהפסול הוא בהזריקה א"כ באופן זה אין מחשבה פוסלת.
ו] אמנם יש להוכיח דדעת רש"י דבאופן זה ג"כ מחשבה פוסלת, והוא לפי מה שכתב רש"י בד"ה אין מחשבין מעבודה לעבודה וז"ל, דהתם עיקר מחשבתו המביאה לידי פיגול זו היא שיחשוב בעבודה זו לעשות עבודה אחרת מן אחת העבודות להאכיל לאדם או למזבח חוץ לזמנו, יעוי"ש. מבואר שדעת רש"י בפיגול באופן שמחשב ע"מ לחשוב מחשבת חוץ לזמנו הוי פיגול. ובאמת יש להבין מה בעי רש"י בזה, ואף אם באמת סבר רש"י כן בדין פיגול אבל מה זה שנחית רש"י הכא לפרש כן, ולכאורה איכא למימר דרש"י פליג על התוס' בהא דקבלה, אלא שיטת רש"י דגם משחיטה לקבלה הוי מחשבה מעבודה לעבודה, וכן משמע פשטות דברי רש"י שפירש סתם מעבודה לעבודה משמע איזו עבודה שתהיה, והוקשה לרש"י הלא לא מצינו גם בפיגול כן וכמ"ש התוס' לסברא זו, ועל זה הוכרח רש"י לומר האי חידוש דין כי יש גם בפיגול אופן זה דקבלה, והוא כגון במחשב בשעת שחיטה ע"מ שתהיה הקבלה במחשבה להאכיל למזבח חוץ לזמנו או להאכיל לאדם חוץ לזמנו. אבל קשה דלפי זה מדוע פירש"י האי סברא אליבא דמ"ד אין מחשבין ולא פירש כן למ"ד מחשבין.
ז] ונראה דסברת רש"י דעיקר הפסול הוא בשחיטה, ומטעם זה אין ללמוד הכא לענין שלא לשמה, והיינו דהכא הוי כאלו ישנן לשתי מחשבות בשחיטה לשמה ושלא לשמה, ואינו ענין לפיגול דהתורה ע"כ אמרה בפיגול שגם שתי מחשבות קובעות בפיגול, דהרי באופן זה שחושב ע"מ לחשוב פשיטא שעכ"פ יש כאן שתי מחשבות כשר ופסול ומ"מ נקבע בפיגול, אבל הכא בשלא לשמה אין סברא דשתי המחשבות יהיו פוסלות בשלא לשמה, ולהכי פירש"י אליבא דמ"ד אין מחשבין, אמנם התוס' והרמב"ם סברי דהפסול הוא בהזריקה וממילא דסברי דלא נקבע פיגול באופן זה.
ח] נמצא מבואר דפליגי בזה הראשונים. והנה דעת הרז"ה בחולין (דף ח : מדפה"ר) דהוי בזה פיגול מעליא כששוחט ע"מ לקבל במחשבה דחוץ לזמנו, וכן מבואר בחידושי הרשב"א (שם לט. ד"ה ה"ק) יעוי"ש. ולפי מה שביארנו דעת התוס' והרמב"ם דלא מהני בזה לענין פיגול.
ט] והנה לשיטת התוס' והרמב"ם דהפסול העיקרי הוא בזריקה, א"כ איזה דמיון להא דשוחט לזרוק דמה לעבודה זרה, דהתם אין הזריקה עיקרית דהרי גם אם לא יזרוק תהיה הבהמה אסורה, וכמו"ש התוס' במסקנא הכא ובחולין שם (לט: ד"ה מקום). ונראה בזה דאם אין מחשבין מעבודה לעבודה הרי זה כאלו לא חשב כלל ואין כאן מחשבה לע"ז, ור' יוחנן דסבר מחשבין מעבודה לעבודה יש כאן מחשבה לע"ז והביאור בזה למטרת ע"ז, והיינו שאנו דנין דכמו שבפיגול הדין במחשבה לזרוק חוץ לזמנו אעפ"י שהפסול תהיה בזריקה הכשרה אמנם הקביעות פיגול נקבע ע"י מחשבת השחיטה שהיתה למטרת הזריקה, רק סגי בעל מנת אם היתה השחיטה למטרת ע"ז.
י] ולפי מה שביארנו לעיל סברת ר"ל לפי פירש"י, אפשר לומר דלהכי לא חש ר"ל על הפירכא דק"ו דפריך הש"ס מהא דשינוי בעלים דאינו פוסל בעבודה זו עצמה ומכ"ז פוסל מעבודה לעבודה, שלא לשמו דפוסל באותה עבודה וכו', דיש לומר דכיון דהפסול הוא בהשחיטה א"כ איכא הכא שתי מחשבות כשר ופסול ואינו נפסל, וכאשר כתבנו לעיל בסוגיא דשלא לשמה. וע"כ הש"ס סבר דגם בזה פסול, ואולי מטעם זה יש להוכיח כשיטת התוס' והרמב"ם דהפסול הוא בהזריקה.
יא] ובזה יש ליישב דברי המהרש"א בחולין שם שהקשה לר"ל ניליף שלא לשמו מן חוץ לזמנו ושינוי בעלים וכו', יעוי"ש. וזו היא קושית הסוגיא הכא, וכבר עמדו המפרשים בתמיה עליו. ולדברינו אתי שפיר, דהרי אפשר לומר דבאמת ר"ל לא חש להפירכא שם בדין שחט לשמה ע"מ לזרוק שלא לשמה, והוא מטעם דאיכא שתי מחשבות כשר ופסול, אבל בע"ז לא שייך זה דהרי שתיהן לע"ז, ופירכא גדולה היא לר"ל בהא דע"ז.
יב] והנה ראיתי באור שמח (הל' פסולי המוקדשין פט"ו ה"י) שדעתו בהא דחושב לזרוק דמו לע"ז שזהו כמו מחשב להיות חושב, דהיינו שיחשב בזריקה מחשבה לע"ז, ובזה מפרש שם ירושלמי דגיטין, יעוי"ש. ותמוה דע"כ הא דזורק לע"ז אין זה בגדר מחשבה כלל, כי זהו מעשה ע"ז ממש שזורק לע"ז כי זהו עבודתה ממ ש[1]. עוד מה שתמה שם על הר ז"ה שכתב דבפיגול מהני שוחט ע"מ לקבל במחשבה לזרוק חוץ לזמנו[2], ולפלא שלא נחית לדייק שכן הוא דעת רש"י בסוגיין וכן הוא דעת הרשב"א בחידושיו לחולין, ובעיקר הענין כמו שנתבאר לעיל.
 |
ספרי נזר הקודש מונגשים לציבור באדיבות נכד המחבר המו"ל רבי נתן גינזבורג (הזכויות שמורות) |