נזר הקודש/זבחים/ה/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות קרן אורה רש"ש אילת השחר אסיפת זקנים (בהיברובוקס, זמני) |
א] גמרא. אם כשרין הם ירצו וכו'. מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין ואין מרצין וכו', יביאו יורשין עולתה וכו'. והנה חזינן מזה דבא להוכיח מדמביאין היורשין לאחר מיתה ממילא שמעינן מזה דגם באופן שאין הקרבן בא לרצות מכ"מ יש בו מצות הקרבה. ולכאורה יש לעיין הלא אפשר לומר דשאני התם גבי יורשים דעכ"פ הקרבן מרצה על עבירות שעל היורשים כמבואר לקמן (ע"ב), משא"כ הכא שאין הקרבן מרצה כלל. וביותר תקשה לפי מה שכתבנו והוכחנו לעיל (דף ב.) דע"כ כל עיקר הקרבן נעתק מרשות בעלים ואין זה אלא קרבן גבוה לחודיה, וא"כ אין זה שייכות לקרבן יורשים. והנה יש לדחות דכיון דעכשיו אינו בא ללמוד דין זה מקרא דמוצא וגו' אלא בא ללמוד מסברא בעלמא, א"כ אפשר לומר דלפי הסברא גם הכא בשלא לשמו לא נעתק הקרבן מרשות בעלים ולא יצא עדיין מרשותו, רק רשות קלישתא יש בזה וזהו מפני שאינו מרצה, ולכן הרי זה בדמיון לקרבן יורשים. אבל זה תקשה הלא עכ"פ שם ביורשים ישנו בכפרה עבור היורשים, משא"כ הכא במחשבה שלא לשמו דע"כ אף גם אם נחשב לקרבן בעלים אבל ע"כ כיון שמחויב להביא קרבן אחר ממילא אינו מתכפר בקרבן זה כלל.
ב] ונראה דע"כ סברה סוגיא דהכא דהיורשים לא קניא להו להקרבן כלל, וכמו שמבואר לקמן דפליגי בזה אמוראי אם יש קנין להיורשים בהקרבן של המוריש, וע"כ סוגיא זו סוברת דהיורשים אין להם קנין כלל בהקרבן הזה, וממילא אין הקרבן מכפר כלל, ולהכי שפיר מדמה הסוגיא למחשבה דשלא לשמו. ואעפ"י שמסיק הש"ס לקמן במסקנא דמקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא, הנה אפשר לומר דסוגיא זו סוברת דגם מקופיא אינו מכפר על היורשים. עוד יש לומר דלפי מה שביארנו לעיל (דף ב.) דאפילו אם אמרינן דאין הקרבן נחשב לנדבת הבעלים כלל מכ"מ זכות מצוה יש לו, א"כ יש לומר דזכות מצוה זו אינו פחות מכפרת מקופיא, ולדעתינו הביאור בגמ' הא דמכפר מקופיא היינו ג"כ זכות מצות הקרבה שיש להם שייכות התייחסות משפחה בקרבן הזה הבא בירושה, ולא גרע קרבן בשינוי קודש מזה.
ג] הנה הפני יהושע בחידושיו לקדושין (דף יג:) הקשה מדוע אשמעינן הכא בעולת יולדת האי דינא דיביאו עולתה טפי מבשאר עולות, וכתב לתרץ דבשאר עולות פשיטא דיכולין להקריב לאחר מיתה כיון דמכפר נמי אעשה דיורשין כדמסקינן בפר"ק דזבחים, אבל בעולת יולדת סד"א דאינה קריבה לאחר מיתה בשביל סברא זו דקאמר הש"ס שם בזבחים אם היא ילדה בניה מי ילדו, וקמ"ל דגם בעולה זו מתכפרא איורשין, והוא מטעם דמשני הש"ס התם סו"ס קא מכפר אעשה דידה ודיורשין, יעוי"ש. והנה יש לעיין דהלא סברא זו דכפרת יורשין לא שייכא רק אם אמרינן דקניא להו וכמבואר בסוגיא הכא לקמן, אבל אם אמרינן דבלא"ה יורשים אין להם קנין בהקרבן ממילא דאינם מתכפרים כלל בקרבן הבא בירושה, וא"כ תקשה לפי זה מדוע נקט התנא דין זה דקרבן ירושה בעולת יולדת, ולפי דברי הפנ"י היה להש"ס להוכיח מזה דע"כ קניא להו. אבל אפשר לומר דסברת הפנ"י למ"ד לא קניא להו, ומכ"ז אמרה תורה להביא הקרבן הבא בירושה לומר שי ש בזה דין הקרבה אעפ"י שאינו בא לכפר, וזה משמיע לנו התנא האי דינא בעולת יולדת אשר ע"כ לא שייך בזה ענין כפרה מטעם דאם היא ילדה בניה מי ילדו ומכ"ז מביאים יורשים עולתה, וממילא נלמד מכח כל שכן לשאר עולות דבאין לאחר מיתה, והיינו כיון דחזינן בעולת יולדת הבא לאחר מיתה אעפ"י שודאי אינו בא לכפר.
ד] ובזה יש ליישב הא דהקשה בספר טהרת הקודש דלדברי הפנ"י דמשמע שאילולא מה שמכפר על היורשין לא היו מקריבין, ולפי זה קשה מאי מייתי ראיה הכא על קרבן שלא לשמו, דלמא שאני ביורשים משום דמרצה עליהם. ולפי מה שכתבנו אין להקשות מסוגיא זו כלל על הפנ"י, משום דע"כ סוגיא זו סוברת דלא קניא להו, ודברי הפנ"י בזה שכתב דיורשים מתכפרים היינו למ"ד דקניא להו, דהרי מביא הפנ"י סוגיא דזבחים וזה אזלא למ"ד דקניא להו, ומכ"מ מיושב הקושיא מדוע נקט התנא עולת יולדת משום דיש חידוש דין גם למ"ד דלא קניא להו לומר אשר מדין זה דעולת יולדת הקרב לאחר מיתה מוכח דהוא הדין לכל הקרבנות הבאין לאחר מיתה שנקרבין אעפ"י שאין מרצין כלל, וכמו שכתבנו לעיל, ובע"כ שזה היתה גם כוונת הפנ"י לומר אשר בכל אופן יש חידוש דין בעולת יולדת וכמוש"נ.
ה] עוד הקשה שם בספר טהרת הקודש, דלדברי הפנ"י שהקרבת הקרבן בא מפני כפרת היורשים, לפי זה היאך יפרש סוגיא דבכורות (דף נא:) דמבואר דיורשים חייבים בעולת ראיה של המת, וע"כ גם באופן דהם ג"כ הפרישו קרבן לעולת ראייתם ואינם מקיימים מצות ראיה בשל קרבן אביהם הבא בירושה וממילא אינם שייכים בכפרה זו, יעו"ש. והנה דבריו תמוהים במה שנראה שדעתו דאם לא הפרישו קרבן בשל עצמם דיכולים להוציא ידי חובתם בהקרבן שירשו אף שהוא עולת ראיה של אביהם, וזה דבר תמוה דע"כ מצוה זו של עולת ראיה חובת הגוף היא על כל אחד ואחד, ומסתבר שמחויבים להפריש קרבן עבור עצמם.
ו] ובעיקר הדבר מה דפשיטא ליה לבעל טהרת הקודש דעיקר הבאת קרבן ראיה הוא רק עבור חיוב ראיית פנים ואין לו שייכות לכפרת עשה כעולות דעלמא, ולכן הוקשה לבעל טהרת הקודש היאך יכולים היורשים להביא עולת ראיה של אביהם באופן שאין להם שייכות כלל עם הקרבן של אביו דהיינו באופן אשר שהפרישו הבנים קרבן לעצמם, ומטעם זה הוכיח דשפיר יכולים להביא קרבן עולה של אביהם גם אם אינם היורשים בכפרתו של הקרבן. אבל נראה כי הקרבן של עולת ראיה לא יצא מכלל שאר עולות דעלמא, וכמו שכל עולה מכפרת על עשה כן הקרבן של עולת ראיה מכפרת על עשה שיש על הבעלים, וממילא כשיביאו היורשים עולת אביהם ג"כ ישנם היורשים בכלל כפרה דעשה, ואם בשביל שיש להם עולת ראיה בפני עצמם לכפר על עשה, הנה זה אינו מגרע זכות הקרבן הבא בירושה, והיינו דכמו שיכול אדם להביא עולות נדבה זו אחר זו כמה שירצה, הנה כמו כן לא איכפת לן אם יקריבו שתי עולות זו אחר זו היינו קרבן של אביהם וקרבן של עצמם, ואולי נפק"מ לעבירה דעשה שבין זה לזה, וכמו שהדין בעלמא כן הדין בזה. ולדעתינו נראה דבסברא זו אם הקרבן ראיה בא רק בשביל חיוב הראיית פנים או שמטרתו גם לכפר על עשה כמו שאר עולות דעלמא, נראה דבזה פליגי בירושלמי בפר"א דחגיגה וכאשר יבואר.
ז] גרסינן בירושלמי (חגיגה פ"א ה"א) הפריש חגיגתו ומת, היורשים מהו שיביאו אותה, ר' אילא אמר יראה ייראה הראוי לבוא מביא ושאינו ראוי לבוא אינו מביא, אמר ר' זעירא כהיא דר' יוחנן ור' יונתן תרויהון אמרי כל בכור בניך תפדה אפילו לאחר מיתה, והכא לא יראו פני ריקם אפילו לאחר מיתה וכו', יעוי"ש. ונראה דבזה פליגי, דמ"ד דבעינן ראוי לבוא ס"ל דעיקר עולת ראיה על ביאתו בעזרה נתחייב, וכשחסר תנאי זה דביאה בעזרה אין כאן קרבן כל ל, ולא הוי זה כעולת יולדת לאחר מיתה, מטעם דשאני התם דכבר נתחייבה האשה בחיוב עולה תיכף לאחר הלידה וחיוב זה שוב לא נפקע ומחויבים היורשים להקריב העולה. ומאן דסבר דגם בעולת ראיה היורשים מחויבים להביאה להקריבה עולה, סברי דעולה זו לאחר הפרשה הרי היא עולה כשאר עולות דעלמא, ואם אינה יכולה לבוא מטעם חיוב עולת ראיה אבל עכ"פ נשארה עולת נדבה, והרי היא כשאר עולות נדבה דעלמא ומחויבים היורשים להקריבה עולה, והיינו לא מתורת עולת ראיה אלא מטעם עולת נדבה, והיורשים מתכפרים בה כמו עולת יולדת. וזהו כוונת רש"י שם בבכורות דס"ל להסוגיא דהיורשים מחויבים להביא קרבן עולת נדבה דאביהם, ופירש"י שם דהרי זה כעולת יולדת, והיינו הכוונה שאינה באה בתורת עולת ראיה אלא בתורת עולת נדבה.
ח] והנה הא דאיתא שם בירושלמי דא"ר זעירא בשם ר' יוחנן ור' יונתן דס"ל דמחויבים היורשים להביא הקרבן עולת ראיה לאחר מיתת אביהם מטעם הלימוד דכתיב לא יראו פני ריקם אפילו לאחר מיתה, הנה ע"כ לא שייך על היורשים איסור לא יראו פני ריקם, כי הלא היורשים הבאים לעזרה מביאים את קרבנם של עצמם, וגם לענין קרבן שירשו אם לא הביאו אותו ג"כ לא שייך אצלם הלאו דלא יראו פני ריקם על קרבן זה שירשו, וע"כ הביאור בירושלמי הא דנקט לא יראו פני ריקם היינו לרווחא דמלתא, אבל עיקר הדבר כוונתם לומר דלא נפסל הקרבן בשביל ההפרשה דהפריש אביהם עבור קרבן עולת ראיה, ועכשיו שאינו במצות הבאה מטעם דמת בעל הקרבן מכ"מ לא נפסל הקרבן מהקרבה בשביל זה, ואם אינו קרב בשביל חיוב עולת ראיה אבל לא נפסל הקרבן מלהיות עולה סתם, והוא כעולת נדבה דעלמא, והאי תנא ירושלמי לישנא קלילא נקט לומר על דרך המליצה דישנו בהקרבה ולא יצא ריקם מהקרבה, ואמרו לא יראו פני ריקם היינו שלא יצא הקרבן ריקם מקדושתו אלא קרב הוא בקדושת עולה.
ט] והנה לפי מה שפירשנו בדברי הירושלמי, ע"כ הא דאיתא שם עוד בירושלמי א"ר אבא בר ממל מחלוקת שמואל ור' יוחנן דתנינן תמן האשה שהביאה חטאתה וכו' עולתה ומתה לא יביאו וכו', שמואל אמר במופרשת ר' יוחנן אמר אפילו אינה מופרשת וכו', יעוי"ש. הנה ע"כ מחלוקת שמואל ור' יוחנן לא שייך אלא התם בהא דיולדת שכבר נתחייבה בחיוב עולה בעבור הלידה, אבל אין זה שייכות לעולת ראיה, דכיון דאינו ראוי לבוא לעזרה מפני שמת הנה טרם נגמר חיוב הבאה, וממילא כשלא הפריש עולת ראיה מחיים לא שייך על זה שעבוד נכסים, וע"כ דכל עיקר פלוגתא דשמואל ור' יוחנן אינו רק ביולדת. וכן נראה גם מש"ס בבלי קדושין י"ג ובכורות נ"א שלא הוזכר שם פלוגתא דהפרשה מחיים אלא רק ביולדת ולא בעולת ראיה. ובזה אתי שפיר דברי הרמב"ם (הל' חגיגה פ"א ה"י) שהביא דין עולת ראיה דוקא בהפריש מחיים ומת דהיורשים מחויבים להביא הקרבן, ואינו מחל ק בין יש לו קרקע לאין לו קרקע, והיינו מהטעם שכתבנו דהכא לא שייך זה, דע"כ עולת ראיה זו לא הוי בתור עולת ראיה אלא עולת נדבה כשאר עולות נדבה דעלמא. והנה מרן הכס"מ תמה שם מדוע השמיט רבינו האי דינא דהירושלמי הא דיש לו קרקע חייב אף בלא הפריש מחיים, יעוי"ש, ובלחם משנה. ולדברינו אעפ"י שמסתפינא מרבותינו אמנם הנראה לדעתינו הוא כמו שכתבנו.
י] והנה הגאון בעל טהרת הקדש שם כתב לתרץ את עיקר קושיות הפנ"י שהקשה מדוע השמיענו התנא האי דינא בעולת יולדת טפי מבשאר עולות, עפ"י דברי הש"ס במנחות (דף ד:) דמייתי ראיה מהך מתני' דמכפרין אתי לאחר מיתה ומכשירים אינם באים לאחר מיתה, ופירש"י ז"ל דחטאת יולדת מכשיר הוא ולא מכפר, ומדחטאת להכשיר העולה לכפרה, עכ"ל. וא"כ יש רבותא בשניהם ביולדת, דבחטאת אשמעינן אע"ג דחטאת זו אינה כשאר החטאות דכל החטאות לכפרה באין וזו אינה באה לכפרה, אפ"ה שוה לשאר חטאות דאזלי למיתה, והעולה אף שהיא באה ביולדת לכפרה ואין כפרה למתים אפ"ה באה לאחר מיתה כמו שאר עולות שהם לדורון, יעו"ש. איברא דלשון רש"י עפ"י הסוגיא מורה דעולת יולדת באה לכפרה שדן מזה הטהרת הקודש דהכא שאני מבעלמא, והיינו דבכ"מ חטאת באה לכפרה ועולה דורון, והכא ביולדת העולה היא המכפרת והחטאת הוא רק בתור מכשיר, אבל באמת ע"כ אין זה כוונת הסוגיא, כי באמת לא שייך לומר כפרה במקום שאין חטא, וכל עיקר קרבן יולדת אינו בא על חטא, ואפילו לרבי שמעון דאמר יולדת חוטאת היא, ע"כ גם חטא זה שאמר שם ר"ש בנדה (דף לא:) אין זה חטא המחייב קרבן, וא"כ מה שייך לומר בקרבן יולדת ענין כפרה, דע"כ אין כאן יותר מהכשר גרידא היינו להכשירה באכילת קדשים. והנה לפי זה ע"כ כוונת הסוגיא וכוונת רש"י דפירש דעולת יולדת בא לכפרה, אינו לומר דבאה לכפר על היולדת מפני סיבת לידתה, כי זה אין שייכות לכפרה, וע"כ הביאור דעולה זו באה כשאר עולות דעלמא וכמו דאמרינן בעלמא דעולה דורון היא, ומכל זה יש בדורון זה כפרה ג"כ היינו כפרה דממילא לכפר על עבירה דעשה, הנה כן גם עולה זו דיולדת ישנה בכפרה דעשה כשאר עולות דעלמא, וברור.
יא] והנה ראיתי בהגהות יפה עיניים במנחות שם הקשה דהכא מבואר דעולה באה לכפר וחטאת להכשיר וכמו שפירש"י, ובתו"כ (תזריע פר' א' פ"ג) איתא והקריבו מה ת"ל וכו' איני יודע אם חטאת אם עולה כשהוא אומר לכפר מה מצינו בכל מקום כפרה בחטאת אף כאן כפרה בחטאת, וטהרה לאכול בזבחים, ע"כ לשון התו"כ. וא"כ מוכח דהכפרה תלויה בחטאת יעוי"ש. הנה לפי מה שפירשנו דכוונת הסוגיא הכא בכפרת עולה היינו שעולה זו דינה כשאר עולות דעלמא, ומה דשייך לכפרה דיולדת היינו להכשירה לאכול בקדשים, כפרה זו אינה אלא בחטאת ולא בעולה, אתי שפיר גם לפי דברי התו"כ, והיינו דע"כ הכפרה השייכת ליולדת תלוי דוקא בחטאת, והדברים ברורים.
יב] ובעיקר קושיות הפנ"י נראה לומר דרבותא אשמעינן בעולה זו יותר מבשאר עולות, והיינו דהתורה עשאה להקרבנות האלה השתים לקרבן אחד לומר דשניהם באים למטרה אחת ובסיבה אחת, וזהו סיבת הלידה, וממילא גם על העולה יש דררא דחטאת ג"כ, מפני שסיבת החטאת ג"כ סיבתה, וממילא הו"א דדין אחד להם בדבר לאחר מיתה מפני ששניהם בני בקתא, וכמו שלא בא החטאת לאחר מיתה מפני שאם היא ילדה בניה מי ילדו והוי כחטאת שמתו בעליה, ממילא הרי יש מקום לומר דתתבטל הקרבת העולה גם כן, ובזה אשמעינן התנא דאין החטאת מפרעת את סיבת הקרבת העולה, ואעפ"י שאין החטאת בא לאחר מיתה העולה מביאין היורשין לאחר מיתה, וכמו שנתבאר.
 |
ספרי נזר הקודש מונגשים לציבור באדיבות נכד המחבר המו"ל רבי נתן גינזבורג (הזכויות שמורות) |