מתנות כהונה על בראשית רבה/פה

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ פה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה פה

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  

א  [עריכה]

ה"ג בילקוט פרשה זו ובספר מלאכי שקרת יהודה כי חלל יהודה יהודה נעשה חולין ובעל בת אל נכר ויהי בעת ההיא וגו' וענין הכפירה והשקר הוא במה שפסל יחוסי אביו המטהרים והמתקדשים מבת אל נכר:

מלכן כו'. זה יהודה עד עדולם יבא בתמיה וכי היה לו לישא כנעניות ונ"ל דדריש מרשה נוטריקון מלכן וקדושן ובילקוט סדר זה ובספר מיכה הגי' יותר נכונה דדייק כבוד ישראל ותו לא וכן גירסת רש"י ז"ל:

כבודן כו'. סיפיה דהאי קרא כבוד ישראל:

המחשבות וגו' גרסינן:

ויוסף היה עסוק כו'. שהיה שורה בצער על פרידתו מבית אביו וכן הוא בעקידה ריש פרשה זו ובילקוט ל"ג ליה:

ובורא אורו כו'. שמפני המכירה ירד יהודה מאת אחיו ונתגלגל מזה שנזקק לתמר ויצא מזרעה מלך המשיח וזהו שמסיים בספר ויהי בעת ההיא וגו'. ובילקוט ל"ג ליה ללא צורך:

משעבד הראשון. זה פרעה:

גואל האחרון. משיח בן דוד הבא מפרץ בן יהודה:

ב  [עריכה]

ירידה לירידה. דאל"כ הרי נשואי יהודה היו הרבה קודם מכירתו של יוסף כמה שנים כמו שהוכיח יפה מהר"ר אליהו מזרחי:

הכר להכר. להגיד שהקב"ה פורע מדה כנגד מדה:

באסטרולוגין. חכמת חוזה בכוכבים:

אם מבתה. ויוסף לקח בת פוטיפר ובני בנים הרי הם כבני:

ה"ג למימר אלא ויעש ה' אלהים:

שלא להפסיק כו'. נתבאר לעיל סוף פרשה י"ח:

ודי מהלכין בגוה. מדבר בנבוכדנצר ואח"כ מספר והולך מיד עניני בלשצר ואח"כ מספר והולך עניני דריוש והיכן הוא אויל מרודך שהיה ג"כ בן נבוכדנצר ומלך קודם בלשצר:

רשע אל רשע. נבוכדנצר היה רשע וכן בלשצר ואויל לא היה רשע שהרי בטל גזירות אביו:

גיותן. ונבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב ובלשצר משתמש בכלי קדש:

קוצץ. פירש הערוך קוץ ודרדר:

הפסק מלכות. של בלשצר דכתיב ביה בליליא קטיל וגו' להפסק מלכות נבוכדנצר:

ה"ג כשדאה ודריוש מדאה קבל מלכותא וגו':

והן הוא כו'. והיכן הוא בשנת שלש וגו' דכתיב אח"כ והיה לו לסיים קודם עניני בלשצר:

פיוטין. כפייטי הזה שמחבר וכותב דברים מלבו ולא ברוח הקדש ועכשיו שנכתבו שלא כסדר הויתן ידעו הכל כמו שנאמר לו ברוח הקדש כך כתבן הנביא וכ"מ שוב בפי' רש"י:

לסרג כו'. פי' רש"י לפיכך הרחיק בשנת שלש דכתיב אצל חזון נראה אלי ללמד על הכלל כולו. לסרג. לחבר ולארוג כמו אין מסרגין המטות:

מתבעי מימר. היה צריך לומר:

השטר מצוי כו'. חוב של החטא שחטאו במכירת יוסף שכולם יחד מכרוהו:

אין אחד כו'. בתמיה פירש רש"י ומה מועיל לכם הפיזור כיון שכולכם בעצה אחת ועוד פי' רש"י ז"ל וי"ל להפך אין כולם נתפשין ע"י אחד עכ"ל:

שהוא ממצה גרסינן. פי' מריקה וממצה אותה עד גמירא שלא נשאר בה כלום רק השמרים ודרש מצא לשון מיצוי ומירוק:

ונפרנס. להשיא לנו נשים וכדמפרש ואזיל היה יעקב אבינו זקוק כו'. וצ"ל שאתיא כמ"ד וכל בנותיו ממש ותאומות נולדו עם השבטים דאל"כ למה היו צריכין לו:

ג  [עריכה]

על כתפו כו'. מאחר שהיה מלך אליהם לא היו ממרים את דבריו ככל אשר יאמר כמו שפירש רש"י בסדר זה:

לפי שנגזר גרסינן:

ואלו ישראל נטפלו בהם. מושלים אותו. ענין עצמות יוסף שקבורים בשכם דומה כו':

הציץ. הביט:

יערב כו'. כלומר אין בלבי עליכם על היין ובנפש חפצה רוצה אני שתשתו אותו רק אחר ששתיהם את היין החזירו הקנקן למקומו:

ה"ג למקומו בך אמר הקב"ה וכן הוא לקמן פרשת נצבים:

עצמותיו גרסינן:

תחזירוני. ובשכם נמכר כדמפרש ואזיל:

בילקוט מוכח דה"ג קברו בשכם ר' אליעזר אומר מורידין אותו מגדולתו שנאמר וירד יהודה ויט וגו'. וקאי אדלעיל על המתחיל במצוה ואינו גומרה:

ד  [עריכה]

הוא חירם כו'. דייק מדכתיב כל הימים:

הכי גרסינן למוד היה האיש כו'. ופירש רש"י שהרי בראשונה אהב יהודה ואחר כך לדוד משבט יהודה:

קרוב לאלף כו'. בפירש רש"י ביאר שכך הוא מאותו זמן עד שהרגו נבוכדנצר אחר החורבן והשנים החסרים הם אותם שנים שחי קודם שנדבק ביהודה ולפי שלא נדע בביאור כמה היו אמר קרוב:

קרוב לה' מאות שנה. כי כן היה מימות דוד עד אחר החורבן והשנים החסרים הם אותן שחי קודם שנדבק לאהוב את דוד ולכן אמר קרוב לפי שאין ידוע כמה היו:

בוצינא כו'. נר ת"א בוצינא כלומר החשוב שבעיר ומאור עיניהם ושוע קדריש כד"א ולא נכר שוע לפני דל:

שהוער. לשון נער בים סוף:

נראה דהכי גרסינן שלה שנשתלשל בעולם כלומר העמיד שלשלת של יוחסין ככתוב בדברי הימים ובילקוט ל"ג ליה וכן בפירוש רש"י לא גרס ליה וכל המפרשים ז"ל הביאו מאמר זה ולא גרסו ליה:

חורש בגנות. פי' רש"י בדברי הימים שבא עליה שלא כדרכה:

פסקת שם מקום. פי' רש"י מקום הוא ששמו פסקא והביא ראיה מירושל':

ה  [עריכה]

יבמה היתה בכלל היתר קודם שנשאת לאחיו היתה מותרת לו ובנשואי אחיו נאסרה עליו משום אשת אחיו וחזרה והותרה לו במיתת אחיו:

יכול תחזור להיתרו הראשון שהיתה רשות בידו לישא אותה לאשה או לא ועכשיו מצוה:

וחמש בעילות כו'. הוא סבור שאסור לבעול יבמה כי אם בעילה ראשונה ועי' בתוס' שבת וחמש יבמות נפלו לפניו:

ודרך סדין כו'. פירוש סדין בינו לבינה כדי למעט הנאותיו שלא יהנה מגופה:

זמורן. נראה דצריך לומר זהורין כדאיתא במס' שבת ולפיכך נקרא וורדימוס לשון וורד כדאיתא במס' שבת ועיקר שמו היה אבדימוס ונקרא וורדימוס על שפניו היו דומין לוורד ורש"י פירש זמורות אדומות כזמורות גפן:

וידע אונן וגו' גרסינן:

יש סימן כו'. אע"פ שאסר לנחש אבל מותר לסמוך דרך סימן כמו כאן שכבר מתו לה שני אנשים ויש חזקה אליבא דרבי דסבר שתי פעמים הוי חזקה אעפ"י שכאן לא מתו מחמת שהיא קטלנית מכל מקום הכתוב מודיענו טעם יהודה כך הבנתי בפירוש רש"י:

ו  [עריכה]

שנים עשר חדש. כד"א ימים תהיה גאולתו ודרש המקרא מסורס וירבו הימים אחר שמתה אשתו:

לאמר וגו' גרסינן:

של יהודה. דכתיב ביה עלייה ואחת של שמשון דכתיב ביה ירידה:

ה"ג של שמשון ר' אליעזר אומר תמנה אחת היתה ולמה כו'. כן הוא בפ"ק דסוטה ועיין בפרשת נשא פ' ט"ו ושוב מצאתי בפי' רש"י שגרס רבי סימון אומר תמנה אחת כו':

בית מעון. שם עיר יושבת בשיפולי ההר וכפר שובתי על גב ראש ההר וטבריה בתחתיתו:

דסלקין לה. שעולין לה:

ונחתין לה. ויורדין לה:

ז  [עריכה]

בפתח שכל העינים כו'. לשערי שמים ובירושלמי דפרק שני דייני גזירות ובמדרש שמואל פרק ז' גורס מצפות לו:

מבית הזה. מבית יהודה:

שפתחה לו כו'. כלומר היתה מראה לו פני ההיתר נראה לעינים ועיין בפ"ק דסוטה:

ח  [עריכה]

להזהיר. פי' רש"י להיות זהיר ובקי להכיר אותם שלא יכשל בהם:

היתה מכסה פניה. בתמיה. והכי דריש ויחשבה לזונה ולא השגיח בה אבל כאשר כסתה פניה מיד ויט אליה:

ה"ג בילקוט אמר רבי יוחנן:

מהיכן כו'. אם תלך מכאן ולא תזקק לה:

מהיכן גדולים עומדים. נראה שצ"ל גואלים עומדים והכי איתא לקמן:

בעל כרחו שלא בטובתו. דייק מדכתיב ויט דאל"כ וילך מבעי ליה וראיה מאתונו של בלעם:

ט  [עריכה]

נצנצה בה גרסינן:

מצויינין. כלומר מעוטפין בטליתות:

התורה. האי דכתיב משחקת מדבר בתורה שהיא משחקת כו'. שמודעת השחוק ששוחק הקב"ה בבריותיו לשלם להם מדה במדה:

י  [עריכה]

ה"ג לאסוף דבר שלשה שלמים:

אלא רובו כו'. כדאמרינן במסכת נדה שיפורא גרס פירוש שופר של ר"ה:

ולא סוף דבר וגם הנה וגו'. כי מי הגיד להם לבריות שהיתה הרה אף ע"פ שהעובר ניכר לשלשה חדשים ה"מ לאשה עצמה שיודעת שהיא הרה ולאחרים אינו ניכר אלא מלמד כו':

מקשאה. פירש רש"י שהיה מקשה קושיות ד"א שומר קישואים:

איש כהן וגו' גרסינן:

יא  [עריכה]

שנאבדו גרסינן. ופי' הסימנים נאבדה ממנה והקב"ה המציאן לידה ודרש מוצאת לשון מציאה ובפ"ק דסוטה יליף ליה מדלא כתיב היא מתוצאת ופירש רש"י מתוצאת פירושו לשון הוצאה בעל כרחה היא מוצאת הוא לשון מציאה:

היא והוא כו'. הוא כתיב היא קרי ופי' רש"י משמע ששניהם יהודה ותמר היו צריכין לצאת אלא אמרה מוטב לאדם להפיל עצמו לאש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר שלפי שלא רצתה לגלות היא מוצאת ולא הוא ע"כ לשון רש"י ומה שהיו שניהם ראוים לצאת היינו לפי פסק דינו של יהודה וכדאיתא בהדיא בתרגום ירושלמי שיהודה בעצמו פסק כן על עצמו אח"כ כשהכיר הסימנים אלא שיצאת בת קול שהם פטורים ומותרים:

ושלחה אל חמיה לאמר וגו' גרסי'. ודייק מדכתיב הכר נא כמו שפי' בעקידה פרשה זו שכלפי הסימנים אינו נופל לשון בקשה להכירם אם לא יכירם בשכבר:

שלך ושל בוראך הן. יש לפרשו שעל הסימנים אמרה כן על שנאבדו והקדוש ברוך הוא המציא אחרים בדמותן ואם יכפור בהם יכפור בהקב"ה ומצאתי בפי' רש"י שעל העוברים שבמעיה אמרה כן:

יב  [עריכה]

מה שבגלוי כו'. כלפי יהודה אמר כן שממנו נתעברה ודלמא כי היכי דאזיל איהו אזל נמי אינש אחרינא העיד עליה הקב"ה שלא בא עליה אדם אחר כדאי' בפ' אלו הן הלוקין:

מעיד עליו. על מעשה זה:

מי אמר. כדאיתא בפ' אלו הן הלוקין דדלמא עירומי קא מערמא:

בכם ויאמר עד גרסינן:

יצאת בת קול כו'. דאל"כ ויאמרו מבעי ליה כדאי' בפרק אלו הן הלוקין ועיין עוד מזה במדרש קהלת בפסוק אי לך ארץ:

משהין את קיניהון כו'. הטעם מפני שלא הגיע מקרבנם לכהנים כלום כדאיתא בפ' במה בהמה ופ"ק דיומא:

העלה גרסינן:

מברכתא. פי' רש"י שיירא סוחרים ועוסקי בסחורה בצרכי עצמם:

יג  [עריכה]

ולהלן. גבי רבקה ולכן כתיב ויהי בעת לדתה כמו שפי' רש"י בחומש:

הכי גרסי' ויתן יד אמר רבא:

לאלתר. פירש רש"י בפ' עשרה יוחסין ולא לאחר זמן אבל כל שאר הנאמנים נאמנים אף לאחר זמן:

חיה. דכתיב לאמר זה יצא ראשונה ובכור הוא ודוקא לאלתר כדאיתא בפ' עשרה יוחסין שאם יצאת וחזרה אין נאמנת ואיתא התם מ"ד שאם מהדרא אפה שוב אינה נאמנת:

שיירא. כן הגירסא בירושלמי בפ' עשרה יוחסין ופירושו דהיינו מה שאמרו בתלמוד דידן אסופי ופירושו שיירא שעוברת וראה אחד ואמר בני הוא זה נאמן ודוקא לאלתר כדאיתא בפרק עשרה יוחסין שאם נאסף מן השוק אין נאמנין עליו כיון שיצא עליו שם אסופי וכן מצאתי שוב בפירוש רש"י:

ישנות כו'. ומוקי לה במסכת נדה במשולבות ודבוקות זו לזו:

מעת לעת. פי' רש"י משעה שראתה עד עת שישנה עמהם ולא יותר ועיין בפ' עשרה יוחסין ונתבאר לך יותר בפ' האשה במסכת נדה:

יד  [עריכה]

זה רבה על כל הפריצים. פירש רש"י משיח שיגלה במהרה שנאמר עליו עלה הפורץ לפניהם:

כל הפריצים. המלכים הפורצים דרך לעצמן ובילקוט לא גרס ליה:

ואחר יצא אחיו וגו' גרסינן:

רבי יודא ורבי הונא פליגי בטעם הארבע ידות:

שהוא עתיד כו'. עכן שבא מזרח:

עמלק. מצאתי בירושלמי פ' נגמר הדין זה מלחמות כנעני מלך ערד וקראו עמלק כי עמלק היה כמו שפירש רש"י שם בפרשת חקת וכתיב והחרמת את עריהם:

סיחון ועוג לא כתוב אצלו לשון חרם ומצאתי בפי' רש"י בפרק נגמר הדין וז"ל כיוצא בזה עשה בערים אחרים ולא נתפרסמו עכ"ל:

הכי גרסינן בירוש' וכן מצאתי בפירוש רש"י של יריחו וחרמה של מדין:

של מדין. פירש רש"י שהטף היתה נחרמת:

הכי גרסינן אחת טובה וגו' וסיפיה דקרא ומאתים שקלים כסף ולשון זהב. ופירש רש"י וז"ל היה לו לומר אדרת אחת שנער ומאתים שקלים מהו אחת טובה כלומר אדרת טובה אחת של שנער ואחרת כמותה שאם לא כן אין כאן ד' דברים עכ"ל ועי"ל מאתים שקלים חשיב להו בתרתי שני מאות:

פורפירא כו'. לבוש מלכות מלך בבל:

ומה בבל כו'. מה בבל עושה כאן ביריחו ועיין מזה מדרש חזית פסוק כרם היה לשלמה:

בארץ. בארץ ישראל:

הוא אומר. חשב בדעתו שאינו שוה כלום ובילקוט לא גרס ליה:

אנטיקיסר. הערוך לא פי' וענינו פקיד שלו וכן מצאתי בפירוש רש"י שני למלך:

וזה כו'. המשנה היה משלח למלך בבל כותבות:

כותבות. תמרים היו גדלים ביריחו. כי ע"כ נקראת עיר התמרים:

וזה כו'. מלך בבל היה משלח למשנהו דוריות פי' רש"י מעילים ולכן מצא שם אדרת שנער והערוך פירש דוריות דורנות ואדרת שנער שלח לו לדורון:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף