מתנות כהונה על בראשית רבה/לח

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה לח

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  

א  [עריכה]

זה התיר כו'. עיין כ"ז לעיל פרשה ל"ב:

מחטייה. מפני החטא:

וזה שכאן. וסמיכה שנבנה כאן יהא סומכו מן המזרח:

ב  [עריכה]

במלבן. כלי כלי שבו כותשין ומלבנין השעורים:

ועד הוא סליק כו'. ובעוד שהמקל עולה טרם שיורד אינו חוזר למוטב אפילו בעת וברגע ההיא:

ג  [עריכה]

אם קידמך. שקידם לכבד אותך ובילקוט משלי גרס קיבלך:

לא סוף דבר כו'. שראוי לקללה אלא אפילו המשיב רעה תחת רעה והאי דכתיב משיב רעה תחת טובה פי' במקום הטובה שיש בידו לגמול אותו ומשלם אותו רעה מפני שרעה גמלהו מקודם לכן וכדמפרש רבי אלכסנדרי וכו' וחדלת מעזוב לו מפני שרעה גמלך מקודם כמו שאמר חמור שונאך ובפירש"י ז"ל גרס בדברי ר' אלכסנדרי רעה תחת רעה וגירסת הילקוט אלא אפילו רעה תחת רעה שאמרה תורה כו' עליו הוא אומר כו'. וגירסא זו נוטה לפירושי אבל רש"י כתב דט"ס הוא וכן בילקוט ל"ג ליה ושוב מצאתי באב"א שפי' כמו שפירשתי:

בדורות הללו. כלומר בדורות הכתובים לפנינו בפרשה:

שפה אחת כו'. זו היא טובה גדולה להן ובאו הם לשלם רעה:

ד  [עריכה]

טח עיניהם כו'. שלא זכרו מה שנעשה בהראשונים וכדמפרש ואזיל:

לא הוה כו'. וכי לא היה להם ללמוד ממה שנעשה [בהראשונים] בתמיה:

ה  [עריכה]

בדור אנוש. שהציף הקב"ה שלישו של עולם ולא לקחו מוסר:

רפינו את בבל. כלומר דור הפלגה שהיו בבבל שנאמר וימצאו בקעה בארץ שנער זו בבל כדמפרש לעיל פרשה ל"ז והיה להם ללמוד ולקבל רפואה מהם ולא נרפאתה:

ה"ג בילקוט דברים אחוזים וסגורים שלא נתפרש חטאתם כהאי דכתיב הדלת סגרו ות"א אחדו וכן פירש"י:

ו  [עריכה]

נתפרש. שנאמר כי מלאה הארץ חמס וכן כי השחית כל בשר דרכו:

דברים חדים כו'. דברים אחדים דרש נוטריקון דברים חדים דברים על אחדים על שנים שנקראו אחד כדמפרש ואזיל:

חדים. לשון הרע כחרב חדה:

לבור. לברר:

אלא באו גרסינן:

אחודים. אחוזים יחד בשותפות אחת וכיס אחד לכלהם:

שפה אחת כו'. קרי ביה שפה השי"ן נקודה בימין מלשון השופה יין בפרק הזהב:

הא משפו כו'. מוכח והדעת שפוי ושוקט כי כן הוא אורח צדיקים סלולה. תרגום ואורחא דתריצין שפיא והכי מוכח גירסת הילקוט דגרס הא מסתייא דכולא בישא והכי גרסינן בערוך מסתו לשון מסתיים:

מה שדי כו'. לא בקשו רק הם למטה והוא למעלה:

לא נתפרש. פי' כדלעיל:

דברים אחדים. אחוזים ומסוגרים:

ז  [עריכה]

מן מדינחא כו'. נסעו ממזרח דכתיב קודם לזה ויהי מושבם וגו' הר הקדם וארץ שנער גם היא במזרח בתמיה ומשני אמר רבי אלעזר כו' [ובילקוט גירסא אחרת וגירסא שלפנינו היא ג"כ גירסת רש"י והאב"א]:

ובסוף מצאו. דייק מדכתיב וימצאו משמע שכלם חפשו ומצאו כד"א ויבוקש הדבר וימצא. ור' נחמיה סבר שהקב"ה המציא להם הבקעה ע"ד שאחז"ל ג' דברים באין בהיסח הדעת ואחד מהן מציאה וכו' ומן הראוי לא היה להן למצוא בקעה גדולה כ"כ אלא שהקב"ה המציאה להן דרך מציאה כדי שלא יאמרו אלו מצאנו בקעה מחזקת כולנו היה מתקיים מחשבותינו:

[שאתה מוצא כו'. עי' בש"ר פמ"א] [ה"ג ששטן קופץ א"ר חלבו]:

ח  [עריכה]

מצרים אמר לכוש. כלומר לא שדבר איש לרעהו דמשמע יחיד ליחיד אלא אומה לאומה [וכ"פ רש"י בחומש]:

משתרפה כו'. מקונח ועבר מן העולם כד"א פ' סדר תעניות אי שריף מר פינכא וכן פירש"י ודרש ונשרפה כמו ונשרפה השי"ן בקמץ גדול פי' נהיה נשרפים ועוברים מן העולם:

[ה"ג אלין עממיא מצרפא וכ"ה בילקוט]:

הוות מצלח כו'. המלאכה היתה מצלחת ועולה בידם כשבא לבנות ולקבוע אבן אחת היו נקבעים שנים ודייק מדכתיב ותהי דמשמע שהיה כן מעצמו ומאליו וכן והחמר היה כו':

אתי למישויע כו'. כשבא לטוח ולחבר שנים היו נטוחים ארבע:

קרון דבתריה כו'. קראו המקרא שלאחריו:

ויחדלו לבנות ודייק דהל"ל ויחדלו לבנות ותו לא או הל"ל העיר והמגדל אלא בא להשמיענו שחדלו מבנין העיר ולא בנו בה כלום והאי דכתיב וירד כו' על מחשבתם הוא דקאמר:

שהוא קטן. אותו שליש שהוא קיים עדיין:

כאלו חגבים. מפני רום המגדל:

אין שם. האמור כאן:

פי כסיל וגו'. שפיהם הכשילם שכן היה להם בסוף שנאמר ויפץ ה' אותם וגו':

ט  [עריכה]

מה נאמר. מה היה לנו לומר אילו לא כתב בני האדם וכי בני חמריא וכו' חמורים וגמלים:

אלא בנוי כו'. בניו של אדם הראשון שאחזו דרכו כדמפרש ואזיל:

האשה אשר נתתה וגו'. שכפה בטובתו שנתן לו הקב"ה שכל השורה בלא אשה שורה בלא טובה:

ה"ג בילקוט כך ש"ס שנים מדור המבול כו'. כלומר עדיין לא היה זמן ארוך שהציל אותם הקב"ה מן המבול כ"א ש"ס שנה כדאיתא בסדר עולם והם כפו בטובה זו ואמרו אחד לאלף ותרנ"ו שנה העולם מתמוטט כו' כדלעיל ריש ע"א או ר"ל שהטובה היא שהיו כולם לשפה אחת כו' ומפני זה החילו את זאת והאב"א מקיים גירסת הספר שכתיב שנתים מדור המבול עד נמרוד שהמרידן על הקב"ה:

[הואיל והן עם אחד גרסינן]:

הואיל והן כו'. שיש שלום ואהבה ביניהם אקבלם אע"פ שלפי מעשיהן אינן ראויין לקבל בתשובה:

שנאמר ועתה. וכאילו אמר הרי תשובה:

והם ענו לא. כלומר לא נשוב והקב"ה השיב יבצר מהן וגו' וכן דרשו לעיל פרשה כ"א על ועתה פן ישלח ידו וגו':

מגממין. כורתין הענפים וזהו יבצר לשון בצירה שייך גבי כרם וכן יבצר מהם ל' משפחות כדלקמן:

י  [עריכה]

הבה ארדה כו'. כך כתבוהו לתלמי המלך:

אעשה נבלה. אעשה אותם נבלה:

הוה חד מנהון כו'. כשהיה אחד מהם אמר לחבירו הבא לי קולב פירש"י קרדום ובערוך גרס כולב ופירש בו צבת:

והוא היה נותן לו מגרופה. פי' רחת פאל"א בלע"ז:

הוה מחי כו'. וחבירו היה מכה אותו [הכה ופוצע את מוחו]:

ה"ג בילקוט בני צור לצידון ר' נחמיה אומר:

בראשי ההרים. כלומר במקום גבוה ומשם קבל וכנס אליו כל ארץ וארץ את אנשיו [ובילקוט ורש"י גריס בראשי תורין כלומר במקום גבוה כתורן בראש ההר] ודייק מדכתיב ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ:

אין ויפץ כו'. דרש ויפץ כמו ויצף כמו כשב כבש:

[ה"ג והציף שלשים משפחות]:

תרתין חורנייתא. ב' משפחות החסרים משלשים:

שני גוים. הרי שהגיע מההפכה הזאת טובה לאברהם ולישמעאל וליצחק:

יא  [עריכה]

הוה יתיב כו'. היה יושב לפניו ללמוד ממנו תורה:

לית סבר. אין אתה מבין:

דאנא גלי כו'. אני גולה מארצי:

מהיכא כו'. מאיזה צד ואיקלים היא ארץ מולדתך [ובילקוט גריס דאנא גלי מן אתראי א"ל מהיכן את]:

בורסיף. מקום אחד יש בבבל שמו בורסיף ואויר שלו משכח התלמוד כדאיתא בפרק חלק בבל ובורסיף סימן רע לתורה מאי בורסיף בור שפת ובערוך ערך חצצרות וברסיף נוטריקון בור מן הספר ע"ש שמשכח התלמוד:

בולסיף. נוטריקון בלל שפת:

יב  [עריכה]

אף היא לא תברא. אף זה אין סתירה ושבירה לדברינו:

בשרו שיש לאביו כו'. דאל"כ היאך בשרו שיבא אל אבותיו לעוה"ב אם לא עשה תשובה ועיין זה לעיל ריש הסדר:

יג  [עריכה]

דיפו. ממקום יפו:

עובד. עושה ובילקוט גרס מוכר:

חד זמן כו'. פעם אחד בא איש אחד ורצה לקנות צלמים וא"ל אמור בן כמה שנים אתה והיה אומר לו בן נ' או ס' וא"ל אברהם אוי לו לזה האיש שכבר הוא בן ס' ורוצה להשתחות לצלם שאינה אלא בן יום אחד:

חד זמן כו'. פעם אחת באת אשה אחת והיתה טוענת בידה קערה אחת גדולה מלא סולת ואמרה לו הרי לך זה קחהו והקריב אוחה למנחה לפני הצלמים:

קם נסיב. קם אברהם ולקח בקלוסא פי' הערוך כורמיזה שמכין בו ורש"י גרס בולקסא ופי' מקל:

ותבריהון כו'. והיה משבר את כל הצלמים:

ויהב כו'. היה נותן את המקל ביד גדול הפסילים שהיה ביניהם ואותו לא שיבר:

כיון כו'. כיון שבא אביו תרח:

אמר מאן עבד גרס. פי' א"ל לאברהם מי עשה להן כזאת א"ל מה נכפור ממך:

קריבת לקדמיהון כו'. הקרבתי אותו סלת לפניהן והיה פסל זה אומר אני אוכל ראשונה כו':

קם הדין כו'. עמד זה הגדול שביניהן ולקח המקל ושבר את כולם:

[מה אתה מפלא בי גרסינן]:

מפלה. פי' מתעולל בי [והונה אותי ומלעיג עלי וכ"פ הערוך]:

וידעין אינון. בתמיה וכי יודעין הן מאומה להבין ולדבר ולהתנענע:

ולא ישמעו כו'. בתמיה:

נסביה כו'. תרח לקח לאברהם ומסרו לנמרוד:

א"ל נסגוד כו'. נמרוד אמר לאברהם אם לא תשתחוה לאלה בא ונשתחוה לאש:

דמטפין. שמכבין. כפשתה כבו תרגום כבוצנייא עמו וטפו:

לעננא כו'. לעננים שטוענין ונושאין את המים:

ה"ג לעננא א"ל א"כ כו':

דמבדר. שמפזר:

ונסגוד לבר אינשא. נשתחוה לבני אדם שהוא מלא נקבים והרוח נשאר בקרבו [וה"ה לכל חי אשר ע"פ האדמה]:

מילין כו'. דברים ריקים אתה מדבר:

הוה תמן כו'. היה שם הרן בן תרח והיה עומד מחולק בדעתו עם מי יסכים דעתו ואמר ממ"נ כו':

מן דאברהם. מן אמונת אברהם אנכי:

אמרין ליה כו'. אמרו לו להרן של מי אתה:

ונחמרו כו'. שמעצמו היה לו לידע שאין באש ממשות אלהות גם למדו חז"ל המוסר עצמו ע"מ שיעשו לו נס אין עושין לו נס דכתיב הן לא ידיע ליהוי לך מלכא מציל אי לא מציל ידיע כו' והרן סמך על הנס:

ויצא ומת כו'. בשוחר טוב איתא שנטלו המלאך והשליכו לפני אביו:

יד  [עריכה]

היה גדול מנחור כו'. פירש"י דכתיב ויולד את אברם ואת נחור ואת הרן:

ה"ג נמצא אברהם גדול מהרן ב' שנים:

לו' שנים. שהרי אברהם היה גדול משרה י' שנים שהרי כשנולד יצחק היה הוא בן מאה שנה והיא היתה בת צ' שנה ונמצא כשהיה הוא בן י' נולדה שרה ואז היה הרן בן ח' צא מהן שנה לעיבורה של מלכה ושנה לעיבורה של יסכה היא שרה נמצא כשבא הרן על אשתו ונתעברה היה בן ו' שנים:

ואברם אינו מוליד בתמיה. ומשני שלכך כתיב ותהי שרה כו' להודיע שהעקרות לא הי' מצדו רק מצדה [וע"ל רפמ"ה ובפ' בן סורר]:

הוה לה. היתה לה אח"כ ולכך כתיב אין שפירושו כמו הן כלומר הן יהיה לה אח"כ ולא עתה כמו שדרשו ביבמות בפרק החולץ ובן אין לו עיין לו [ועיין עוד באיכה רבתי בפ' בכה תבכה]:

פצחי רנה וצהלי. מדבר בציון:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף