יפה תואר על בראשית רבה/לח

יפה תואר על בראשית רבה לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה לח

פיסקא: א  ב  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יג  יד  

א  [עריכה]

בדואג ואחיתופל. כי לעיל כתיב יגורו עלי עזים וגו' וזה היה דואג ואחיתופל שהיו אויבי נפש דוד ומעיזים כנגדו כי אמרו לו דוד הבא על אשת איש מיתתו במה וכדאיתא בחלק ואע"ג דדואג ואחיתופל לא חצו ימיהם ומתו בני ל"ג או ל"ד שנה כדאיתא בחלק. ושמא מפני טובת דוד שלא ישיאו עוד עליו עצות רעות לא שמע ה' בקול תפלת דוד דבקש אל תהרגם והמיתם בחצי ימיהם:

ולנו מה יעשה מגיננו ה'. זה ע"ד דאיתא בפל"ב אני כאשר עשו כן עשיתי כו' ע"ש. ופי' אף כי גם בנו היו חטא ועון אך ה' מגננו בחסדו ישא את עונותינו. ולא יפקדם עלינו וע"ע מ"ש שם בענין זה:

בדור הפלגה. ובא פה אל תהרגם עתיד במקום עבר ופי' כי כאשר עשית בדור הפלגה אשר נלכדו בדבר שפתימו ובחטאת פימו בגאונם כן ילכדו אלו בחטאת פיהם ובגאונם. ואומר ולנו מה יעשה פי' אף כי גם בישראל היו חטאת שפתים וגאוה וגאון אבל להם ישא ה' עונם ויהיה למגן למו:

דבר שפתימו ויהי כל הארץ וגו'. ודורש את הכתוב חטאת פימו יצאה להם בשביל כי דבר שפתימו הי' אחדים וכמו דכתיב בקרא ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים:

ב  [עריכה]

דור המבול ודור הפלגה כו'. עי' בזה בביאור הרי"פ אשר כתב בשם היפ"ת:

ד  [עריכה]

לא ידעו ולא יבינו. זה המקרא הובא כאן רק ע"ד המליצה איך לא ידעו ולא הבינו לקחת מוסר מהדורות אשר היו לפניהם כדמפרש ואזיל אבל לא לדרוש את גוף הכתוב על דור הפלגה:

ה  [עריכה]

רפינו את בבל וגו'. גם הכתוב הזה הובא פה ע"ד מליצה. כי מהראוי היה להרפא ולקחת מוסר מדור אנוש ולא הועיל ואח"ז מדור המבול ובכל זאת נרפא לכן עזבוה שהפיץ ה' את יושביה:

ו  [עריכה]

מעשה דור הפלגה. לא נתפרש ר' יוחנן אמר ודברים אחדים שאמרו דברים חדים וכו' כצ"ל. ומחלקותם הוא כי דברים אחדים בקרא מיותר הוא לכן דריש ר"א כי הפירוש מן ודברים אחדים הוא כמו דבורים אחודים שמעשה דור הפלגה הוא נעלם וסגור. כי אחד בל"א הוא סגר. ור"י דורש שאמרו דברים חדים. אמנם בירושלמי מגילה פ"א הלכה ט' פליגי ר"א ור"י חד אמר שהיו מדברים בשבעים לשון ומפרש ודברים אחדים כי כל השבעים לשון היו בפיהם כשפה אחת. וחד אמר שהיו מדברים בלשון יחידו של עולם בלשון הקודש. וא"כ אין יתור כלל בקרא ומה ראו פה במדרש להוציא מן הכתוב הדרשות האלה:

אברהם פרדה עקרה כו'. ובזה נתנו תפלה באלהים כי לא הועילה לו צדקתו לתת לו שארית או כי אין ביד ה' לשנות הטבע. ומה בצע כי יתם דרכיו. והנה אברהם היה בדור הפלגה בן מ"ח שנה וכן איתא בס"ע ואע"ג דבדורותם הולידו לבן מאה ומאתים מ"מ קראו אותו פרדה עקרה לפי שהיה טומטום כדאיתא בפרק הבא על יבמתו וכן משמע לקמן בפל"ט ואולי הכוונה פרידה עקרה. כי לעגו לאברהם אשר לא יועיל מאומה בשכלו ובתוכחתו. ולא יוליד בהקישיו ובהקדמותיו. כי אין שומע לו ואין איש המאמין באמונתו:

לבור לו את העליונים כו'. לא נוכל לפרש כפשוטו שחפצו לעלות שמימה לדור שמה ולעשות מלחמה עם היוצר. כי סכלות כזה לא נתנה להאמר גם על סכלים ופתאים היותר גדולים. אבל המה סלקו השגחת ה' מגלגל הירח ולמטה. וחשבו שהנהגת העולם השפל מסורה למערכות השמים. וזה שאמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים כו' פי' כי לא נכון הוא מה שבחר ה' להשגיח על העליונים לבד. ולכן המה נצחיים ואותנו נתן בתחתונים הארציים ומסורים אנחנו בידי העליונים ולכן אנו מתים. אבל ראוי היה כי גם אנחנו נהיה בעלי חומר נקי כעליונים ונצחיים כמותם. וזה כעין התלונה הנזכרת בפ"ב העליונים חיים והתחתונים מתים ע"ש. ולכן פרקו את עול השעבוד מהסבה הראשונה. ולפרסם דעתם בנו מגדל וראשו בשמים ועבודת כוכבים בראשו וחרב בידו שיראה כעושה מלחמה עם הסבה הראשונה להורות שמאנים בעבודתו ומורדים בו כי טובתם בל עליו:

ודברים אחודים. פי' שהכל מסכימים לדעה אחת:

רבנן אמרי שפה אחת. פי' כי דברים אחדים הכוונה שהיו כולם רשעים ופה אחד היה להם להרשיע. ולכן הפיצם ה'. כדי שלא יהיו כולם במקום אחד. ופן ימצא ביניהם צדיק אחד או שנים לא יאבדו עם כל הקהל. וזה שהביא המשל מבעל המרתף להשוות גם דור המבול עם דור הפלגה שהיו כולם חומץ. אמר הלא כן יהיו כל הדורות ולכל הפחות יהיה הרוב מהם רשעים. ולמה יספו הצדיקים המעטים אשר ימצאו ביניהם יחד עם כל הקהל:

ואלו של דור הפלגה נשתיירה כו'. קושיא הוא למה נשתיירה מהם פליטה ומשני בשביל שהיו אוהבים זה את זה שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת שהיה שלום ואחדות ביניהם. ודברים אחדים שהיה לשונם אחת. ולפ"ז ליכא יתורא בקרא אך קשה הא בריש הסימן דורש ר"א את הייתור בקרא:

עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם כו'. ע' בבעל העקדה שער ד' שמתרץ איך יכפר השלום על חטאת עבודת כוכבים:

דברים חדים אמרו אחת לאלף כו'. פי' כי חטאם היה במה שאמרו אשר המבול בא מדרך הטבע:

ז  [עריכה]

בכל מקום שאתה מוצא נחת רוח השטן מקטרג. ולכך כתיב בקרא וימצאו בקעה וגו' וישבו שם כי ישבו בנחת ובשלוה. ולכן רקד השטן ביניהם וע"ע בתנחומא פ' וישב יעקב. ור"ל דריש וישבו שם לאכול ולשתות. וכן דרשו במ"ר פ"ט וישבו על אכילה ושתיה:

ח  [עריכה]

מגדל בנו כו'. ע' בביאור הרי"פ בשם היפ"ת:

שלישו נשרף כו'. הנה השליש שנשאר קיים הוא כדי שישאר אות לבני מרי. ומה שלא שקע או שלא שרף שני השלישים ובחר לשרוף אחד ולהשקיע שליש השני הוא להראות כי משפטי ה' שונים המה. ואם שני השלישים נשרפו או נשקעו היו אומרים כי רק במקרה נעשה:

ט  [עריכה]

ואין עתה אלא תשובה. עמ"ש לעיל בפכ"א:

י  [עריכה]

שנכנסו כל הארצות בראשי ההרים. כדי להביט מרחוק איש לארצו. וע"ע ברמב"ן על הכתוב בנסעם מקדם מ"ש על רש"י ז"ל:

מהיכן עמדו מאברהם. כיון דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע מה צורך לו לישמעאל ובני קטורה. ומוכיח מזה כי ישמעאל ובני קטורה מלאו את השלשים משפחות אשר גועו בדור הפלגה:

יג  [עריכה]

תרח מוכר צלמים היה. כצ"ל. ומביא פה המעשה לפרש את הכתוב וימת הרן על פני תרח אביו לפרשו כי מת מסיבת אביו במה שמסר לו לנמרוד וע"ע ברמב"ן על פרשה זו ומה דלא נעשה נס להרן ג"כ. משום שאין עושין נס אלא למי שמוסר נפשו על מנת שלא יעשה לו נס. והרן חפץ דוקא בנס וע' במדרש חזית על פסוק זאת קומתך:

ווי לי' לההוא גברא דהוה בר שיתן כו'. כי מתנאי האלהות הוא שיהיה קודם במציאות לעובדיו. אחרי שהוא עשאם. והטפשים ההם לא היו נותנים לבם על זה [וכן הוא בשיר רבה פרשה ב' על פסוק סמכוני באשישות סי' ב' לענין גרשון בן מנשה ע"ש]:

יד  [עריכה]

נמצא הרן קטון מאברהם ב' שנים. כצ"ל:

בכל מקום שנאמר אין הוה לה. כצ"ל. ודורש מדכתיב אין ולא כתיב בשלילת לא. משום דלא הוא שלילה החלטית. אבל אין איננו שולל רק על זמן מה ולא לגמרי. וכן דרשי ובן אין לו עיין עליו. ואין להקשות מאין קדוש כה' ואין צור כאלהינו אין לה' מעצור ועוד רבים דהם שלילה החלטית. דלא עסקינן אלא בשלילת דבר מדבר דדרך להיות בו ונתחדש שלא נמצא ומה דמסיים רני עקרה לא ילדה אע"ג דשם כתיב לא הוא רק איידי דאיירי בענין עקרה מביא גם הכתוב הזה כדי לסיים בגאולה וכדרך המדרש בכמה מקומות: [א"ה אין הבדל בין שלילת אין לשלילת לא. רק לשלילת אין בא אל השמות. ושלילת לא אל הפעלים כידוע למדקדקים. ודרשות רז"ל מוסדים על זה. כי לפעמים בא השלילה אין בפתח וחיריק וזה בהפסק וכמו ואדם אין לעבוד את האדמה. ואם אין מתה אנכי. ועוד רבים ואם בא בסמיכות יבוא בציר"ה תחת האל"ף. וזה כלל גדול בדרשות רז"ל כי האחרון הוא העיקר והראשון טפל. ולכן אמרינן כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט כי הפרט האחרון הוא העיקר. ופרט וכלל מרבינן הכל. כי הכלל האחרון הוא העיקר ופה מדריש מדכתיב אין לה ולד ולא כתיב ותהי שרה עקרה וולד לה אין. וכן ולחנה אין ילדים ולא כתיב ולחנה ילדים אין. וגם ציון היא דורש אין לה ולא כתיב דורש לה אין. לכן מדריש כי אין הוא שלילה בזמן ושלילה טפלה ולא שלילה החלטית לעד. וזה הוא גם תוכן הדרש מן ובן אין לו מדלא כתיב ובן לו אין. והארכתי בזה בחדושי על דרשות רז"ל]:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף