עץ יוסף על בראשית רבה/לח

עץ יוסף על בראשית רבה לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה לח

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  

א  [עריכה]

רבנן פתרי כו'. אויבי דוד שהם דואג ואחיתופל ודעת רבנן שעל שאמר בלשון רבים אלהים יראני בשוררי אל תהרגם שהתנבא גם על אחיתופל:

פן ישכחו הדורות. שאם ימותו ישכח עונשם שיחשב שמקרה קרה להם למות באפס זמן:

טלטלמו. טלטל אותם שיגלו טלטול הגוף. ומ"ש הורידמו על הורדת כבוד ומעלה. שדואג היה אביר הרועים ראש סנהדרין. ושכח תורתו. ואחיתופל יועץ למלך ולא נעשתה עצתו וחנק עצמו:

ולנו מה יעשה מגננו ה'. ע"ד מ"ש לעיל פרשה ל"ב ואני כאשר עשו כן עשיתי כו' שעם היות שעשיתי ג"כ כמעשיהם לא אירא כו' מגננו ה' (יפה תואר):

זה התיר כו'. אחד התיר ג"ע ואחד התיר שפ"ד. וענין התרתם פירשתי לעיל פ' ל"ב:

קונעתו. אשתו כן פי' הערוך. וזיטיוטיס פירוש מסולק מן החיים או שואל צדקה:

אל תהרוג דור הפלגה. כלומר לא הרגתם פן ישכחו עמי. והכוונה שכמו כן יעשה באויבי ישראל עכשיו (יפה תואר):

טלטלמו. להפיצם על פני כל הארץ:

מלמעלן למטן. מהמגדל הגבוה אשר בנו:

ולנו מה יעשה מגננו ה'. שאף ע"פ שישראל חטאו כמותן ה' מגן בעדם ולא הענישם כמותם:

מחטייה. מפני החטא:

אחד לאלף כו'. שמבריאת העולם עד שנת המבול אלף ותרנ"ו שנה. ולפי שהמבול היה מארובות השמים חשבו כי זה דרכו של רקיע להתמוטט אחד לאלף ותרנ"ו שנה לפי שינוי מצבי הכוכבים. ולא יד ה' עשתה זאת בכוונה:

שכאן סומכו מן המזרח. המגדל הזה אשר יבנו בארץ שנער כי היה במזרח העולם בנסעם מקדם והיינו טורי מדינחא ובודאי לא נסעו לקצה אחר לגמרי:

דבר שפתימו ויהי כל הארץ. מזה נמשך להם החטא שע"י זה היו נשמעים זא"ז בעצתם. לכן היה עונשם בבלבול הלשונות (יפה תואר):

ב  [עריכה]

במלבן. הוא יד המכתשת שכותשין עמו (יפה תואר):

סבור שהוא מביאו כו'. ואלעיל קאי (יפה תואר):

ועד הוא סליק כו'. בעוד שמגביה המטה מעליו עד שחוזר ומורידו עליו כבר שכח מוסרו ולא תסור מעליו אולתו. ומפרש בעלי בעודו מעלה המטה עד שמורידו (יפה תואר ונזר הקודש):

כך דור המבול כו'. שמיד אחר זמן מועט מהמבול חטאו בדור הפלגה:

שנתים אחר המבול. התחילו בעצה זו ומאז כבר נתמלאה הארץ באשר פרו ורבו אז חוץ לטבע וכמש"ל פל"ו סי' ד' ועל אותו הפרק כבר נאמר ויהי כל הארץ שפה אחת:

ג  [עריכה]

גמל עליך תחלה. ולכן לא תצא ידי חובתו במה שתאכילהו כמו שהאכילך. ודרש לה אמשיב רעה תחת טובה שפירושו המקדים לחבירו כמו שקידמו לבד שנקרא רעה בערך הראשון כיון שאינו מוסיף עליו. לא תמוש וגו' (יפה תואר):

משיב רעה תחת רעה. הכוונה כמו שפירש ר' אלכסנדראי כי תראה חמור שונאך כו'. ובילקוט הגירסא להדיא כן וז"ל לא סוף דבר משיב רעה תחת טובה אלא משיב רעה תחת רעה שאמרה תורה כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב עמו. ור"ל שמפרש משיב רעה תחת טובה במקום שהיה יכול לעשות עמו טובה עשה עמו רעה על שהוא עשה לו רעה קודם. מ"מ לא תמוש רעה מתוך ביתו. וכמו שמפ' ר' אלכסנדראי:

פתר קרייה. דבכה"ג מיירי קרא ששבו והרעו שנית במקום שהיה להם להשיב טובה תחת הטובה שגמלם (יפה תואר):

ד  [עריכה]

לא ידעו ולא יבינו כו'. שאלו החוטאים לא לקחו מוסר מעונש הקודמים כדמפרש ואזיל:

הנפילים היו בארץ. וסיפא דקרא וגם אחרי כן כלומר שעם שראו באבוד הקודמים לא לקחו מוסר וכדלעיל בפרשה כ"ו:

ה  [עריכה]

פתח רפאנו את בבל כו'. דור המבול שייך לבבל כי ננערו שם כל מתי המבול כמ"ש שם לעיל פ' ל"ז. ודור הפלגה היה בבבל. ושייכות דור אנוש לבבל יתכן דיליף ג"ש אז הוחל ואצל הפלגה וזה החילם ועיין לעיל פכ"ג:

בדור אנוש. כלומר שבקשנו שתקח מוסר ותרפא ממה שנענשו דור אנוש. ולא הועיל וגם לא נרפאתה ממה שראתה בדור המבול:

עזבוה בדור הפלגה ונלך איש לארצו. כצ"ל. וכדאיתא לקמן פ' ל"ט:

איש לארצו. שנענשה שהפיצם ה' על פני כל הארצות:

ו  [עריכה]

דברים אחודים. כלומר דברים נעלמים וסגורים. והדלת סגרו ת"א אחדו. שמעשה דור המבול נתפרש דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ כי מלאה הארץ חמס. אבל מעשה דור הפלגה לא נתפרש סיבת חטאם ובמה חטאו כי בנין המגדל אין זו כ"כ עון פלילי כפי הנראה ממשמעו. אלא ודאי יש דברים בגו דבר סתר ונעלם (נזר הקודש):

דברים חדים כו'. צ"ל ור' יוחנן אמר ודברים אחדים שאמרו דברים חדים כו'. שהרי נזכר בריש האגדה ר"י (יפה תואר):

דברים חדים. לשון הרע שהוא כחרב חדה ומשום דמפיק לה בלשון אחדים לכך דרשינן מיניה תרתי דברים חדים ואחדים כלומר שאמרו דברים חדים באחדים וכדמסיים שאמרו דברים חדים על ה' אלהינו ה' אחד. ועל אברהם הנקרא ג"כ אחד דכתיב אחד היה אברהם (יחזקאל נ"ג):

זה פרידה עקרה. כי בזמן הפלגה היה אברהם בן מ"ח שנה ודורות שלפניו הולידו לשלשים שנה. וכוונתם בזה שאברהם המוכיחם ומודיעם אמונת האל ב"ה אם היה לו בנים היה יתכן שתשאר אמונתו ביד בניו. אך מאחר שאין לו זרע ישכח שמו מן העולם ושם ה' אחד שהוא מודיעו (יפה תואר):

לבור לו. מרומז במ"ש וראשו בשמים שאין רצוננו לדור בארץ אלא נעלה לשמים:

ונעשה ע"ז בראשה. בסנהדרין דף ק"ט יליף ממ"ש ונעשה לנו שם וכתיב ושם אלהים אחרים:

ותהא נראת כו'. הענין הזה שחכמיהם וכומריהם מנהיגי ההמון התחכמו כנגד אברהם שהוכיחם להאמין בה' והם אמרו לההמון לעשות עמו מלחמה. ועיין ביפ"ת ונזה"ק:

ודברים אחודים. אחוזים ואחודים ותפוסים כמ"ש ותתפשהו בבגדו ות"א ואחדתיה בלבושיה. ומ"ש ודברים פירושו מלשון ענין וחפץ וכמ"ש על דבר פשע על שור וגו' שמגודל השלוה וההרווחה היו אחוזים זה בזה וכולם מוסכמים בדעת אחת:

רבנן אמרי שפה אחת. דריש שפה בשין ימין מלשון השופה יין:

לאחד שהיה לו מרתף כו'. וכן הקב"ה מאחר שראה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה שהחמיצו אמר א"כ כן יהיו כל הדורות:

הא משפו. מוכח והדעת שפוי כי כן הוא כולם:

אמרו מה שדי כי נעבדנו. שלא רצו להיות תחת שעבודו. ומ"מ לא רצו להתגבר עליו. וזה כאומר או אני או אתה בפלטין שלא היה כוונתם אלא להפרד ממנו. אבל דור הפלגה שעשו מעשה להראות בפומבי מרדם בו הו"ל כאילו עושין מלחמה ממש:

דור הפלגה נשתיירה כו'. קושיא היא:

מעשה דור המבול נתפרש כו'. נשנה כאן לומר שעל ידי שהיה שלום ביניהם כיסה עליהם הכ' ולא גילה על עונם:

דברים חדים. ומרים שכפרו בהשגחה ואמרו שהמבול טבע היה:

אחת לאלף כו'. נתב' לעיל סימן א':

ז  [עריכה]

נסעו מן מדינחא כו'. בתמיה איך יתכן לומר שנסעו ממזרח בלכתם עדיין למזרח שהרי גם בקעה זו היתה לצד מזרח העולם כדלעיל סי' א':

מקדמונו של עולם. כי השי"ת נקרא אלהי קדם:

לא בו. מצד גמולי שיתן לנו. ולא מצד חיוב היותו אלוה. או פירושו לא בו לא לעבדו. ולא באלהותו פי' ואף לא לשמור לו יראת אלהות. כענין הפילוסופים שאע"פ שלא יתעסקו במצות. ישמרו לו תורת אלהות וישבחוהו וירוממוהו ויבקשו לדבק שכליהם בשכלותיו (יפה תואר):

ובסוף מצאו. אחר החיפוש כד"א ויבוקש הדבר וימצא. ומן הדין היה שלא ימצאו אלא לנסות את הרשעים נותן להם מקום לטעות. ועיין במ"ר פ' כ'. ור"נ אמר אם ללצים הוא יליץ כלו' וימצאו הוא לשון המצאה שהקב"ה המציאה להם ללמדך שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו (נזר הקודש):

כ"מ שאתה מוצא ישיבה כו'. דוישבו שם מיותר אלא ללמדך שכל מקום כו'. ור"ח בא לפרש ישיבה זו היינו ישיבת שלוה וכאשר ישבו ישיבת שלוה היה השטן מקטרג ואמר ר' לוי כ"מ שאתה מוצא אכילה ושתיה דהיינו בריבוי. השטן מקטרג וכן כאן היה ישיבת שלוה ברבוי האכילה כדאיתא לקמן במד"ר פ"ט ע"ש (נזר הקודש):

ח  [עריכה]

מי אמר למי. שמאחר שהיו כאן כל בני עולם בעצה אחת אין שייך לומר שאמרו יחידים איש אל רעהו. על כן דורש על משפחות ודורש שמצרים אמר לכוש שכאן כתיב הבה נלבנה לבנים ואצל מצרים כתיב הבה נתחכמה וגו' בחומר ובלבנים. ונקט מצרים וכוש שהם מבני חם המפורסם ברשעות ואחריהם נמשכו גם בני יפת ובני שם (נזר הקודש):

עתידין אלו כו'. דריש ונשרפה בקמ"ץ ופיהם הכשילם לומר שעתידין להשתרפה מן העולם. ופי' למשתרפיה להיותם נבלעים מהעולם כמו שורפה חיה (יפה תואר):

הות מוצלחה בידם. דפתח בלבנים וסיים באבן. ושנינו בפ"ק דב"ב דלבנה הוא חצי אבן. ולכן אמר ותהי להם הלבנה לאבן דייקא שמאחד נעשה שתים:

למבני חדא. משום דאורחא למיבני חדא חדא. והטיחה תרתין תרתין נקט הכא חדא וב' והכא ב' וד':

אתי למישויע כו'. כשבא לטוח ולחבר שנים היו נטוחים ארבע:

מגדל בנו. פי' לגמרי. עיר לא בנו לגמרי. והקשה מוירד ה' לראות את העיר דמדאקדים עיר היא נבנית תחלה. ולכן אי אפשר שהמגדל שאחריה נגמר והיא לא נגמרה. ומשני דא"כ לימא נמי ויחדלו לבנות המגדל ומדלא קאמר הכי ש"מ דמגדל גמרו (יפה תואר):

קרון דבתריה. קראו המקרא שלאחריו:

שלישו נשרף כו'. הכי גמירי לה (יפה תואר):

שלישו שקע. בפ' חלק פרש"י שליש נבלע משוקעת היא בקרקע עד שלישה ושליש של מעלה נשרף ושליש אמצעי קיים בקרקע:

וא"ת שהוא קטן. שליש הנשאר:

אין שם אלא ע"ז. דילפינן גז"ש נאמר כאן שם ונאמר להלן שם ושם אלהים אחרים לא תזכירו:

פי כסיל. שבדבר שנתיראו והוציאו מפיהם מגורת רשע היא תבואנו. הם אמרו פן נפוץ על פני כל הארץ. על כן ויפץ ה' אותם:

ט  [עריכה]

מעשר ירידות. בפדר"א פ"א מפרש עשר ירידות ירד הקב"ה על הארץ אחד בג"ע. וא' בדור הפלגה. וא' בסדום. וא' בסנה. וא' במצרים. וא' בסיני. וא' בנקרת הצור. וב' באהל מועד. וא' לעתיד לבא. וכן הוא בילקוט בראשית סי' כ"ו:

בני חמריא. וכי ס"ד דבני חמרי אינון דאצטריך למימר בני האדם:

בנוי דאדם קדמאה. שיחסם לאביהם הראשון שנדמו אליו במה שהיו כפויי טובה כמותו כדמפרש ואזיל:

האשה אשר נתת כו'. שכפר בטובתו שנתן לו הקב"ה. שכל השורה בלא אשה שרוי בלא טוב:

שנתים מדור המבול כו'. מיד שנתים אחר המבול התחילו בעצה זו וכמו שכתבתי לעיל סי' ב' וסימן ג' ובילקוט גרס כך ש"מ שנים מדור המבול כו' כלומר שעדיין לא היה זמן ארוך שהציל את נח ובניו בתיבה לשום להם שארית בארץ שלפי שנותיהם שהיו ימים מרובים. ש"מ שנים למועט נחשב:

הואיל והם עם אחד כו'. דגדול כח השלום כדלעיל בפירקין. ואלולי זה היה ננעל מהם דרכי התשובה לכובד חטאם:

אם עושים תשובה אני מקבלן. סמך אהא דדריש בסמוך ועתה לא יבצר מלמד שפתח להם פתח של תשובה. ודריש רישא דקרא נמי בכה"ג דה"ק הואיל והם עם אחד ושפה אחת לפיכך ועתה היא תשובה שבזכות זה פתח להם פתח של תשובה:

ר' נחמיה כו'. הוא מפרש קרא כמשמעו ולא מוקי ועתה לתשובה (נזר הקודש):

מלמד שפתח כו'. בא לרמוז על תשובה וכמ"ש בתנחומא כאן אע"פ שמרדו כו' אם עושין תשובה אני מקבלן:

ואין ועתה אלא תשובה. וכאילו אמר ואף עתה הרי תשובה. והם ענו לא כלומר לא נשוב והקב"ה השיב יבצר מהם. ודרש יבצר לשון בצירה וכריתה. וענין הפתח של תשוב' היא התעוררות מלמעלה הניתן בלב האדם הנקרא איתערותא דלעילא:

מגממין אותו. פי' קוצבין וכורתין אותו. כך כרת ה' מהם שלשים משפחות כדלקמן:

י  [עריכה]

אחד מן הדברים כו'. עיין בתנחומא סדר שמות סימן כ"ב. ובפ"ק דמגילה דף ט'. ובמס' סופרים פ"א. ובילקוט ריש סדר בראשית ולעיל פ"ח:

הבה ארדה ואבלה. כתבו לו זה במקום נרדה ונבלה. שלא לתת לו פתחון פה לומר שתי רשויות יש:

משפתם אעשה נבלה. שתנבל עצתם וכדמפרש. או פירושו שיהרגו זה את זה כדמפרש ויהיה ונבלה לשון נבלה:

קולב. ובערוך גורס כולב בכ"ף תרגום ואת קרדומו וית כולביה:

מגרופי. פי' רחת:

הוה מחי ליה כו'. וחבירו היה מכה בו ופוצע כו':

הלכו להם בני צור כו'. ס"ל שטרם בואם בבקעה היה לכל אחד מקום מיוחד כדכתיב מאלה נפרדו איי הגוים בארצותם לגוייהם ומדכתיב ויפץ משמע שבערבוביא נפוצו מבבל על פני כל הארץ ולא הוליכם איש לארצו לכן אמר ר"י שלא חזר איש לארצו אלא בני צור לצידון ובני צידון לצור. ולפ"ז מ"ש תחלה בארצותם לגוייהם לאו ארצות דהשתא:

מצרים תופסת לארצו. הגי' מוטעת וכצ"ל ונמצאים תופסים לארצם. פי' הבאים מחדש הם תפשו הארצות בשמם הקדום (הרד"ל):

כאו"א תופס ארצו כו'. כל א' חזר לארצו הראשונה ממש. ומ"ש ויפץ ה' אותם משם היינו שמהפרדם מיד נמצאו כל אחד בארצו כדמפרש שנכנסו כל הארצות בראשי ההרים המשקיפים אל מול פני הבקעה שהיו שם דור הפלגה. ומשם כל אחת ואחת בלעה ושאפה לה אנשי ארצה (ועיין ביפ"ת ונזה"ק):

אמרי אין ויפץ כו'. דרש ויפץ כמו ויצף שהציף הים מהם שלשים משפחות:

מהיכן עמדו מאברהם. לפי שהוא נתגרה בדור הפלגה ומיחה בידם כדאיתא בפדר"א לפיכך ירש חלקם (נזר הקודש):

עמדו מאברהם. וזהו ואעשך לגוי גדול כמ"ש במ"ר פ' כ"ב:

תרתין חורנייתא. ב' משפחות החסרים משלשים:

יא  [עריכה]

הוה יתיב כו'. היה יושב לפניו ללמוד ממנו תורה:

לית סבר. אין אתה מבין:

דאנא גלי כו'. אני גולה מארצי. ואין דעתי נוחה עלי או מטרדת גלותו או שטבע ארצו היה נוח לו יותר:

מהיכא כו'. מאיזה צד ואיקלים היא ארץ מולדתך:

בורסיף. מקום אחד יש בבבל ושמו בורסיף ואויר שלו משכח התלמוד:

אלא מן בולסיף. דהיינו בבל. ונקראת כן מענין בלל ה' שפת. עיין יפ"ת:

יב  [עריכה]

מי שנכפל שמו כו'. עי' לעיל פ' ל' סי' ד':

אף היא לא תברא. אף זה אין סתירה ושבירה לדברינו:

יג  [עריכה]

הושיב לאברהם מוכר. שלא היה אברהם מפרסם אמונתו עד עכשיו (יפה תואר):

חד זמן כו'. פעם אחת בא איש אחד ורצה לקנות. וא"ל אמור בן כמה שנים אתה. והיה אומר לו בן חמשים או בן ששים. וא"ל אברהם ווי ואוי לו לזה האיש שכבר הוא בן ס' ורוצה להשתחוות לזה שאינו אלא בן יום אחד:

חד זמן כו'. פעם אחת באתה אשה אחת והיתה טוענת בידה קערה אחת גדולה מלאה סולת. ואמרה לו הרי לך זה קחהו והקרב אותה למנחה לפניהם:

קם נסב. קם אברהם ולקח קרדום והיה משבר את כולם והיה נותן את הקרדום ביד הגדול שבהם. ואותו לא שיבר:

כיון שבא. אביו תרח א"ל לאברהם מי עשה להן כזאת. א"ל אברהם מה נכפור ממך:

קריבת לקדמיהון כו'. הקרבתי אותו סלת לפניהם והיה זה אומר אני אוכל ראשונה כו' עמד זה הגדול שביניהם ולקח הקרדום ושבר את כולם. וכיון בזה לתופסו שיבין כי אין בהם כח מאומה. ואחר שאין בהם כח איך יתכן שידבק בהם השפע:

מפלי בי. מצחק בי:

ויודעין אינון. בתמיה וכי יודעין הן מאומה להבין ולדבר:

נסביה כו'. לקח תרח לאברהם ומסרו לנמרוד שהיה מלך. שהוא יהרוג את אברהם שהיה מערער על אמונתו:

א"ל נסגוד לנורא. נמרוד אמר לאברהם אם לא תשתחוה לאלה בא ונשתחוה לאש שהוא היותר יפה ופועל בעולם:

דמטפין. שמכבים את המים:

לעננא כו'. לעננים שטוענין ונושאין את המים:

דמבדר. שמפזר עננים:

ונסגוד לבר איניש. נשתחוה לבן אדם שהוא מלא נקבים והרוח נשאר בקרבו:

מילין את משתעי. כלומר טענות נציחיות שלפי דבריך לא נסגוד לשום נמצא מהשפלים. והוא לא היה מודה בסבה הראשונה ית' לפי שאינו נראה בחוש (יפה תואר):

הוה תמן כו'. היה שם הרן בן תרח והיה עומד מחולק בדעתו עם מי יסכים דעתו. ואמר ממ"נ כו':

מן דאברהם. מן אמונת אברהם אנכי:

אמרין ליה כו'. אמרו לו להרן של מי אתה:

ונחמרו כו'. שאין עושה הקב"ה נס אלא למי שמוסר עצמו שלא על מנת שיעשו לו נס כדאיתא בחזית פסוק זאת קומתך:

ויצא ומת כו'. שכשראו שהוא קרוב למות הוציאוהו שימות בחוץ. או כשראה שהאור שולט בו הודה לנמרוד והוציאוהו לחוץ שינצל. ולא הועילו שכבר שלט האור במעיו (יפה תואר):

הה"ד וימת הרן על פני תרח. פי' שמת בסיבת תרח אביו על שקבל לפני נמרוד על אברהם. ופי' על פני בסבתו (יפה תואר):

יד  [עריכה]

אברהם גדול מנחור שנה אחת. מדחשיב ליה קרא ברישא. וכן נחור מהרן:

נמצא הרן קטן מאברהם ב' שנים. כצ"ל (יפה תואר). או צריך להיות נמצא אברהם גדול מהרן ב' שנים (א"א):

שנה לעיבורה. ר"ל שאברהם נשא אשה לשרה זו יסכה בת הרן. שנקראת יסכה על שם שהכל סכין ביופיה או לפי שסוכה ברוח הקודש כדאיתא בפרק בן סורר. ואברהם גדול משרה עשר שנים כדכתיב הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים תלד. ומהרן היה גדול אברהם ב' שנים כדלעיל. והרן קודם שהוליד את יסכה זו שרה הוליד את מלכה. ונמצא כשהיה אברהם בן י' נולדה שרה ואז היה הרן בן ח' צא מהן שנה לעיבורה של מלכה ושנה לעיבורה של יסכה ר"ל שהרן הוליד מלכה לשש שנים ונולדה לשבע. והוליד יסכה זו שרה לשבע ונולדה לשמונה:

הרן מוליד לשש שנים. כצ"ל. הרי שבני דורו של אברהם היו ממהרים בהולדה. ואברם אינו מוליד אתמהא ר"ל איך אברם לא יוליד אחר היותו בן כמה שנים:

אין לה הוה לה. דאין לה משמע לשון הווה שעתה בעת הספור אין לה אבל אח"כ היו לה:

רני עקרה לא ילדה. איידי דעסקינן בקרא דעקרה מסיים סדרא בקרא דגאולה דמיירי מעקרה כדרך המדרש לסיים בענין גאולה (יפה תואר). ופסיקתא רבתי פ' ל"ב גרס רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה. והוה לה שנא' ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף