משנה למלך/שגגות/יב

משנה למלך ‏ שגגות יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה כו' הרי ב"ד חייבין כו' ושאר העם פטורין מן הקרבן. והנה כל החלוקות שהזכיר רבינו בדינים אלו הוא שב"ד הורו להתיר דבר אחד. אך אני מסתפק היכא דב"ד הורו בדבר אחד שאין בו כרת אבל הם מודים דאיסורא נמי איכא ולאו נמי איכא ועשו העם אותו האיסור מהו. ולכאורה נראה דגם בזה ב"ד חייבין ושאר העם פטורין דכיון דקי"ל לגבי יחיד דשגגת כרת שמה שגגה וכמ"ש רבינו בפ"ב מהלכות אלו הלכה ב' וא"כ כי היכי דלגבי יחיד חשיב שגגה ה"נ גבי ציבור אם שגגו ב"ד בהוראה והורו בדבר אחד שאין בו כרת ועשו הקהל על פיהם ב"ד חייבין ושאר העם פטורין. אך יש לדחות ולומר דגבי הוראת ב"ד אין העם פטורין אלא בשהורו ב"ד שדבר זה מותר לגמרי דאז פטורין מטעמא דכתב רבינו דהיינו מפני שתלו בב"ד וזהו עיקר הטעם בדינים אלו וכדתנן רפ"ק דהוריות זה הכלל התולה בעצמו חייב והתולה בב"ד פטור. ומטעם זה קי"ל דאם לא היו העושין שוגגין ע"פ ההוראה כגון שידעו הקהל שב"ד טעו בהוראה זו חייבין הקהל בקרבן וכמ"ש רבינו בפי"ג הלכה ה' וא"כ כל שהורו ב"ד שדבר זה אסור אך אין בו כרת כל שעשו הקהל לא מיקרי תולה בב"ד שהרי ב"ד לא התירו דבר זה והוי כתולה בעצמו וחייב. וראיתי ביומא (דף פ') דאר"א האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין מאי ירבה בשיעורין אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא כו' לא שב מידיעתו אין מביא קרבן על שגגתו ע"כ. ולמעלה (בדף י"ט) הארכתי בביאור סוגיא זו וכתבתי דהאוכל כזית קטן מחלב אף שיבנה בהמ"ק ותתחדש הלכה שעל כזית קטן נמי חייב כרת אינו מביא קרבן משום דהוי כתולה עצמו בהוראת ב"ד (א"ה תמצאנו בפ"ב מהלכות אלו דין ב'). וא"כ כפי זה יש להוכיח דכל שהורו ב"ד שאין בו כרת אף שהורו דאיכא איסורא מ"מ העושה על פיהם פטור דהא התם אף שהורו ב"ד דעל כזית קטן ליכא כרת מ"מ מודים דאיסורא איכא דהא קי"ל כר"י דאמר חצי שיעור אסור מן התורה. אך אין דעתי נוחה בדין זה דהא קי"ל דאין תולה בב"ד פטור אלא כשאמרו מותרים אתם לעשות אבל כל שלא הורו לעשות ב"ד פטורין ושאר העם חייבין וכמו שפסק רבינו בפי"ג הלכה א' וא"כ כל שהב"ד מודים דאיכא איסור בדבר אלא שטעו בכרת לא משכחת לה שיאמרו מותרים אתם לעשות, וא"ת א"כ תיקשי ההיא סוגיא דיומא שכתבנו דהא מעולם לא הורה שום ב"ד דכזית קטן מותר לאכול, י"ל כמ"ש למעלה דלא דמי הך הוראה להוראה דב"ד משום דהוא דבר שנתפשט בכל ישראל והחכמים כולם ראשונים וגם אחרונים כולם הסכימו דעל כזית קטן אין בו חיוב כרת וא"כ בזה אין אנו צריכים לאותם התנאים שהצריכו חז"ל גבי הוראת ב"ד ושגגו העם ומש"ה התם אם אכל כזית קטן פטור אבל בעלמא אין העם פטורים אלא כשב"ד הורו להתיר איזה דבר מכל וכל והורו לעשות אבל כל שהב"ד מודים דאיכא צד איסור בדבר אלא שטעו בהוראתם ואמרו דליכא כרת באיזה דבר כל העושה אותו דבר חייב קרבן שהרי לא תלה עצמו בהוראת ב"ד ומכ"ש מההיא דבעינן שיאמרו להם הב"ד מותרים אתם לעשות נלמד דין זה וכדכתיבנא. ועיין בפ"י דיבמות (דף צ"ב) דאמרינן דהיכא דהתירוה ב"ד להנשא והלכה וזנתה או אלמנה לכ"ג כו' דחייבת הרי דאע"ג דהיא מצד עצמה התירוה שאינה א"א אם הלכה ונבעלה לאסור לה חייבת לפי שלא התירוה לזה כל שכן היכא דאעיקרא דמלתא לא התירו דבר זה מכל וכל, ואע"ג דכל אותה סוגיא נראה דהיא דלא כהלכתא דאתיא כמ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ואנן קי"ל כמ"ד חייב מ"מ יש ללמוד לדידן היכא דעשו רוב הציבור על פיהם ודו"ק. תנן (בפ"ו דכריתות דף נ"ה) חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייבין להביא אחר יוה"כ חייבי אשמות תלויין פטורים ע"כ. ודע דאף אליבא דר"ע דמחייב (אשם) על ספק מעילות אשם תלוי וכדתנן בפ"ה דכריתות (דף כ"ב) ר"ע מחייב על ספק מעילה אשם תלוי חייב להביא אף לאחר יוה"כ משום דאין יוה"כ מכפר כי אם על איסורא אבל על ממונא אינו מכפר והכי איתא בהדיא בפ"ד דכריתות (דף י"ח) , ואע"ג דלא נאמר תירוץ זה אלא למ"ד דידיעת ספק מחלקת לחטאת מ"מ נ"ל דאף מ"ד דידיעת ספק אינה מחלקת יודה בזה ואף דאיכא התם תירוצא אחרינא דהיינו כי מכפר יוה"כ על כוליה שיעורא על פלגא דשיעורא לא מכפר מ"מ נראה דשני התירוצים הם אליבא דהלכתא ונפקא מינה מתירוצא בתרא לחצי שיעור של איסור שאינו של ממון דאין יוה"כ מכפר אבל בממון לעולם אינו מכפר וכדכתיבנא. (א"ה עיין לעיל פ"ג מהלכות אלו הלכה ט'):

ב

ב"ד שנסתפק להם וכו'. דברי מרן בזה הם תמוהים דהך ברייתא דמייתי מיירי דב"ד לא ידעי אם הורו בחלב או בדם. ויעיד על זה דאמרינן עלה דלא כר"א וכבר הביא רבינו דין זה בפי"ד הלכה ד'. ומ"ש רבינו כאן הוא משנה ערוכה בפ"ב (דף ט"ז) אשם תלוי יחיד ונשיא חייבין משיח וב"ד פטורים, וכבר הביא רבינו דין המשיח בפט"ו הלכה ו' ודוק. ועיין ברכת הזבח (דף ל"ה:) ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף