משנה למלך/מעשר/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה למלךTriangleArrow-Left.png מעשר TriangleArrow-Left.png יא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
שער המלך
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

אסור למכור את הדמאי כו'. עיין במ"ש התוספות בפ' הזהב (דף נ"ו) ד"ה לא:

ט[עריכה]

אם רוב מכניסין לבתיהם פטור מלעשר וכו'. עיין לעיל פ"ג דין כ"ב ובמה שהאריך שם מרן ודוק. וכתב הר"ש בפ"ב דמכשירין פטור מלעשר דעדיין לא ראה פני הבית ולא נתחייב ע"כ. ונראה דלא אמרינן דפטור מלעשר אלא לאוכל מהן עראי דאילו רצה לאכול מהן קבע אסור עד שיעשר וכ"כ רבינו ברפ"ג מהלכות אלו דכל דבר שנגמרה מלאכתו אף שהיתה כוונתו להוליך לבית אסור לאכול קבע. והנראה אצלי שם מדבריו דאף שלא נגמרה מלאכתם כל שהגיעו הפירות לעונת המעשרות ואף שהיתה כוונתו להוליכם לבית אסור לאכול קבע. ומה שכתב מותר לאכול מהם עראי אחר שנגמרה מלאכתם אין הכוונה לומר דקודם שנגמרה מלאכתם מותר אף קבע אלא לומר דאף שנגמרה מלאכתם מותר עראי אבל לעולם דקבע אסור אף קודם שנגמרה מלאכתם. ולפי זה מתני' דקתני אם רוב מכניסין לבתיהם פטור משום דתלינן שנפלו ממנו בדרך כשהיה מוליך אותם לביתו ולא נתחייבו במעשר הוא דוקא להתיר אותו אכילת עראי אבל אכילת קבע אסור. ומיהו אפשר לומר דדוקא בטבל ודאי כל שהגיעו לעונת המעשרות אסור לאכול מהם קבע אבל בספק אפשר דלא חייבו חכמים בדמאי אלא דוקא בדבר שהוקבע למעשר ונאסר אף באכילת עראי אבל כל שלא הוקבע למעשר ומותר לאכול מהם עראי לא חייבוהו חז"ל בדמאי ומותר אף באכילת קבע. עוד כתב הר"ש למכור בשוק שרוב מביאין למכור בשוק ומן הבית מביאין אותו וחייב ע"כ וכ"כ הרע"ב. ולא ידעתי כוונתם במ"ש שמן הבית מביאין אותו אף שלא יביאוהו מן הבית הוקבעו למעשר וכ"כ רבינו לעיל פ"ד דגומר פירותיו למכור בשוק הוקבעו למעשר אף שלא ראו פני הבית ומתני' היא בפ"ק דמעשרות ועוד דאף דנימא דאף מוליך בשוק בעי ראיית פני הבית אכתי אני תמיה דאמאי חייב דנהי דהרוב מוכרין בשוק מ"מ מנ"ל דפירות הללו נפלו כשהוליך אותם מביתו לשוק אימא דנפלו כשהיה מוליך מן השדה לבית ולא הוקבעו למעשר וכיון דהוו ספק הול"ל דמאי. הן אמת דמאי דתני מתניתין חייב לאו דוקא ופשיטא דלא הוו כי אם דמאי דהא אכתי איכא לספוקי דילמא מעושרים הם וכ"כ רבינו הכא בפירקין אבל ודאי דטבל גמור לא הוי וא"ת הא הוי ס"ס ספק אם פירות אלו הם מהמיעוט ולא הוקבעו ואת"ל שהם מהרוב אפשר דנפלו קודם ראיית פני הבית ואת"ל דנפלו אחר שראו פני הבית אימור מעושרים הם. הא לא קשיא ולא מידי חדא דגבי דמאי החמירו אפי' בס"ס וכמ"ש מרן בדין י"ג בפירקין ואף להראב"ד דס"ל דס"ס מהני גבי דמאי שאני הכא דכפי הצד דדילמא לא עישר אף שלא הוקבעו חייב לעשר ולא מהני לן טעמא דלא הוקבעו אלא לומר דאם לא הוקבעו תלינן להקל ואמרינן מעושרין הם וכמ"ש לעיל אבל כפי הצד דאינן מעושרים אין חילוק בין הוקבעו ללא הוקבעו אבל בההיא דהראב"ד בכל צד וצד יש בו כדי להקל וזה פשוט:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף