אור שמח/מעשר/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
שער המלך
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png מעשר TriangleArrow-Left.png יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יג[עריכה]

הוליכן לטוחן עו"ג הרי הן דמאי שמא החליפן בחטים של עם הארץ.

ובהשגות, א"א ואם מפני הספק הזה [הלא] הוא ס"ס כו':

עיין בכס"מ בזה, ולכאורה קשה מהא דתנן הקלין שבדמאי השיתין והרימין כו' ופירש רבינו בפירוש המשנה והטעם בזה כו' ובאו בהם ב' ספיקות האחד אם הן הפקר ואם הן מן השמור אם הוציאו ממנו המתנות והעיקר תרי ספיקי להקל, ועיין תוס' רעק"א בזה. והנ"ל דבאמת ענין דמאי ראו דרוב ע"ה מעשרין הן רק למיעוט שאין מעשרין חששו וזה דוקא כל זמן שלא היה הדין ללוקח מיד ע"ה שצריך לעשר בשעה שבדק יוחנן כה"ג ומצא דרוב ע"ה מעשרין, כי מי שהאכיל לחבירו עישר עפ"י רוב שלא היה חשוד להאכיל דבר שאינו מתוקן לחבירו והיה מפריש טרם שהאכיל את חבירו או מכר לחבירו, אבל כיון שפסקו חכמים שהלוקח מע"ה צריך לעשר תו מאן מכרע דהע"ה המוכר מעשר, דילמא סובר כיון דבין כך וכך יעשר הלוקח דמאי כדין הלוקח מע"ה ולמה אעשר פירות אלו, וכיון שכן נתרועע היסוד דרוב ע"ה מעשרים דמאן מפיס דלא סמך הע"ה על זה שהלוקח ממנו יעשר ולא יאמינו שהוא מעושר, ולכן בהנך מינין שחשבו רבנן לקלין שבדמאי דאינו צריך לעשר ידוע הדין דפירות אלו הלוקחן מע"ה אינו צריך לעשר א"כ נתחזק בהן הרוב ע"ה מעשרין דע"ה יודע שהלוקח ממנו אינו מעשר ואינו חשוד להאכיל דבר שאינו מתוקן ועל הרוב הוא מפריש ולכך בדאיכא עוד ספק דילמא מן המופקר הוא פטור לעשר, משא"כ כאן דאם החליף הטוחן בשל ע"ה א"כ הע"ה לא עלה על דעתו שיתחלף באופן שיהי' ספק רק דהע"ה טחנן למוכרן לחברים וכיון שהי' יודע דהלוקח ממנו יעשר דמאי א"כ לא חש לעשרו ולכך אף כי איכא עוד ספק דילמא החליף בשל עו"ג וכיו"ב חוששין בדמאי ודוק:

ובזה יש לפרש לשון המשנה פ"ד מ"ב, המדיר חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אוכל עמו בשבת ראשונה ואעפ"י שאינו מאמינו על המעשרות ובלבד שיאמר מעושרין הן, דהוא כפל לשון ללא צורך. ולפ"ז א"ש טובא דברישא הכוונה שאינו נאמן על המעשרות הוא שמוכר דברים שאינן מתוקנים כמו כל ע"ה דעלמא, אבל כי יאכל עמו החבר ויאמינו על דבריו שהוא מעושר אז יתכן שהוא אינו חשוד להאכילו דבר שאינו מעושר דרק למכור הוא חשוד על סמך שיודע שהחבר יעשה כדין כמו שתקנו חכמים שלא להאמין לע"ה ויעשר ובין כה ובין כה לא יאכל החבר דבר שאינו מתוקן. ולכך תני אוכל עמו כו' ואעפ"י שאינו מאמינו כו', פירוש דאף שיודע הע"ה שהדין הוא שאוכל עמו וא"צ החבר לעשר גם אז הוא חשוד להחבר שאינו נאמן לעשר ומאכילו דבר שאינו מתוקן, אעפ"כ התירו לו חכמים משום איבה ודוק. וא"ש נמי מה דתנן הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן ושואלו בשבת דהתירו חכמים מפני כבוד שבת וי"ט לאכול ולכך חשכה לא יאכל כו', ואמאי לא אמרו חכמים דיעשר על פיו שאומר מעושרין, ולפ"ז א"ש דכיון שהע"ה יודע שהוא לא יעשר א"כ איננו חשוד להאכילו דבר שאינו מעושר והוא מרוב ע"ה שהיו מעשרין קודם התקנה, אבל אם נאמר שיעשר עפ"י הע"ה כיון שלא יאמינו ויעשרן דמאי תו חשוד הע"ה טפי לשקר ולהטעותו על שאינו מעושר לומר מעושר וברור בס"ד:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.