משנה למלך/מכירה/ח

משנה למלך ‏ מכירה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המוכר שדה לחבירו באלף זוז כו'. מ"ש מרן הכ"מ ותמהני למה לא הזכיר רבינו דין זה מפורש גבי קרקע כו', גם אני תמיה מה הוקשה לו בדברי רבינו ומה שייר לפרש שלא פירש דהכל מבואר בדברי רבינו דבלא עייל ונפיק אזוזי קונה כנגד הכל דומיא דערבון למי שפרע כמ"ש בהדיא דאם לא היה נכנס ויוצא קנה הכל והדמים חוב עליו והיינו ערבון דכתב בפ"ז ואולי נוסחא אחרת נזדמנה לו וצ"ע:

ה

לפיכך הרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור. דברי רבינו תמוהים הם בעיני מאחר שפסק דאם תפס המוכר כנגד המעות שנשאר אין מוציאין מידו א"כ כי לא תפס נמי אמאי לא יוכל הלוקח לחזור כנגד מה שלא נתן ויחזור המקח למוכר מאחר שהוא תפוס בכל ויאמר שלא קנה אלא כנגד מעותיו ואמאי מיחייב ליתן לו כל דמי המקח וצ"ע:

ז

האומר לחבירו כשאמכור שדה זו כו' מכרה ביותר על מנה קנה אחרון. מפורש בפרק השוכר את הפועל. וכתב הריב"ש בתשובה (סי' קע"ה) וז"ל אלא שאם כתב לראשון שימכרו לו בסך כך וכך שלא ימכרנו לאחר אף אם יתן לו בדמיו יותר מן הסך ההוא בענין זה קנה הראשון וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ע"כ. ויש לתמוה בלשון זה דלא מהני כלל אלא בעינן שיאמר שתהא מכורה לו מעכשיו וכמ"ש רבינו בפרקין וכ"כ הרשב"א בתשובה הביאה מרן ס"ס ר"י. ואולי נאמר דמיירי בלשון חיוב דקאמר שהוא מתחייב למוכרה לו וכבר כתב מהרא"ש סימן קל"ג דבלשון חיוב מהני לישנא דאמכרנו לך יע"ש. וראיתי למהריט"ץ סימן קס"ג שהבין דברי הריב"ש הללו כפשטן ותמהני איך עלה בדעת הרב ז"ל שיחלוק הריב"ש עם רבינו והגאון והרשב"א אלא ודאי כמו שכתבתי נראה עיקר. ואף אם נחלוק על מה שחילק מהרא"ש בין אומר בלשון חיוב ובין כשאינו אומר בלשון חיוב נראה דודאי הריב"ש ז"ל מיירי בשאומר לשון המועיל ולא בא אלא ללמדנו דיש חילוק היכא דמכר לשני ביותר בין אם מפרש אף אם יתנו לו יותר לאינו מפרש ולעולם דמיירי באומר לשון המועיל וקיצר במובן. וכ"ת בנדון הריב"ש אמאי לא ביטל אותו השטר מצד הלשון שלא אמר תהא מכורה מעכשיו. י"ל דהתם היה בלשון חייב ומש"ה לא ביטלו כי אם מצד שהיה אנוס שהוא טענה פשוטה אבל בסוף דמיירי בשכ"מ שצוה אפשר דבשכ"מ מתקנינן לישניה ואף אם אמר שימכרנו לו אמרינן דכוונתו היא שתהא מכורה. ואע"ג דגבי ידור פלוני בבית זה לא מהני ולא מתקנינן לישניה אפשר דיש לחלק ולומר דנדון הריב"ש ז"ל דומה לשכ"מ שנתן שט"ח דקנה אף אם לא נתן לו איהו וכל שעבודיה וכמו שכתב רבינו בפ"י מהלכות זכייה ומתנה ועיין במה שכתב שם ה"ה ז"ל ועדיין הדבר צריך אצלי תלמוד ובמקום אחר אאריך בזה בעז"ה. (א"ה ומאי דשקיל וטרי עוד הרב בתשובת הריב"ש הנזכר יתבאר בפרק ח' מהל' זכייה ומתנה הלכה ב' יע"ש. ודע דבגליון הטור סימן ר"ו מצאתי כתוב מכ"י של הרב המחבר שהביא דברי מהר"א ששון ז"ל הנזכר וז"ל וראיתי למהרא"ש סימן קל"ג שכתב דאם חייב עצמו אפילו אם מכרה ביותר צריך להעמידה ביד האחר משום דחיוב עצמו אלים טפי. ואין דבריו נראים אצלי ואדרבה נ"ל דבלשון חיוב אפילו אם מכרה לשני בסך שקצב לאחד זכה השני משום דמחייב עצמו אינה מכורה אלא מחוייב למכרה וכל שמכרה לאחר זכה השני ועיין מהריט"ץ סי' קפ"ז ודוק ע"כ):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף