שו"ת הריב"ש/קעה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ברשך לרבי שמואל חלאיו י"א.
היקר הנכבד רבי שמואל חלאיו י"א הנני נוטה אליך כנהר שלום וכנחלים נטיו דע כי כתבך הגיע אלי על יד ר' משה בן צדק ולא חשבתי יהיה הוא מאנשי ריבך ומצותיך מאחר ששלחת הכתב על ידו וקראתי הכתב לפניו ואמר שלא כך היה מעשה וכי הוא מבעלי הריב אז אמרתי אחר שיש מחלוקת בענין אין ראוי להשיב לאחד מן הכתות בזולת שמוע טענות הכת שכנגדה אלא א"כ תבא השאלה מן היושב על המשפט אשר שמע טענות שתי הכתות ומסדר בשאלה טענות שתיהן וכן נוהגים כל החכמים הנשאלים לבלתי ישיבו לשואל בדברי ריבו כי אם לשואל להתלמד להבין ולהורות ולא יספיק להם להשיב בתנאי אם כן הדבר כמו שסדר השואל שמא מתוך תשובת החכם ילמד השואל לטעון מאחר שהוא בעל הריב ולזה לא עניתי לכתבך ושאלתך עד יחתמו שנים או שלשה מגדולי הקהל איך היה הענין וחזרתי לך הכתב על ידו ורציתי לסוגרו ואמר כי אין צריך ולא חששתי בזה אחרי שכבר ידע הוא מה שבו אמנם אשר אמרת שחרף אותך הוא ואחיו בכל מיני חרפות וגדופין בפני כל הקהל בבית הכנסת קשה בעיני מאד שאינם מכירין ערך זולתם. ואשר אמר כי אינך בעיני ובעיני כל יודעי ספר בחזקת מבין ויודע ושאינך חשוב בעיני לכלום ואני מלעיג על כתבך ושאלותיך אשר הם כלם של דופי פליאה דעת ממני איך בדא מלבו אלה הכזבים אשר לא היו ולא נבראו אלא תמיד אני מספר בשבחך מתחיל ומסיים וכתבתי תשובותי לשאלותיך פעמים רבות מבלי הסתרתי פנים מאחת מהנה יענו בפניו ויכחישוהו וחלילה לי להלעיג על אנשים תמימים וישרים ומשכילים כמוך. ואשר אמר כי לשונך עלגת אינו כן אבל היא בעיני צחה ומופלגת תמהר לדבר צחות כאיל על אפיקי מים עורגת ואגרותיך ושאלותיך מעידות על טוב שכלך ושפתיך אשר ברור מללו יענו בך כי תורת אל בלבך ובה נפשך הוגה ומתענגת ואם לשונם לחרף אותך כנהמת ים נוהמת וכלביא שואגת גלוי וידוע כי מחמת שנאה או קנאה יעשו כן ולכבוד אביהם שהיה איש חיל ועומד בפרץ בקהל ההוא כל הדברים אשר ידברו אל תשית לב ואם אתה נעלב ולא עולב שכר הוא לך ועל זה נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ולמלאת שאלתך ובקשתך לחקור ולדרוש על אביך נ"ע ועל שני זקניך אבי אביך ואבי אמך י"ש יע"מ חקרתי ודרשתי אנשי אמונה ישישים וזקנים משארי' קהל מיורקה אשר פה ועל שני זקניך אמרו כי אינם זוכרים מהם אמנם הכירו אביך נ"ע והיה חכם ירא אלהים וסר מרע ואת חסידים נמנה הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו וזה שומה בפי כל אדם חזו בו וגם עליך ספרו בשבח מעצמם אשר מנעוריך הלכת בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור וכל ימיך היית רודף אחר עקבות החכמים ולומדי התורה ולא הייתי צריך לחקור עליך כי כבר ראיתיך שם בעברי ברשך משאלותיך אבין כי אתה ירא את ה' ובמצותיו לדקדק חפץ מאד אכן יען בקשת זה ממני נדרשתי לאשר שאלת נמצאתי לאשר בקשת ומעתה אשים פני להשיב על שאלותיך כאשר יורוני מן השמים:
שאלת בענין מה שקרה בינך ובין קצת יחידים מן הקהל שהיו חייבין לך מן השנה שעברה כח' כפולות זהב הן משכירות למוד בניהם הן משכר המצות אשר הורגלו לקנות וקודם חג הסכות התרית בהם בבית הכנסת שלא תאריך להם רק עד חג הסכות ושאם לא יפרעו לך לחג הסכות משלם לא תחדש עמהם שום תנאי ולא שום שכירות ותלך לבקש לך מנוח אשר ייטב לך עבר חג הסכות ולא פרעוך ומחרת יום שמחת תורה אמרת להם בבית הכנסת שיפרעו לך השמנה כפולות שחייבים לך וענו ואמרו שתאריך להם זמן עד חדש ימים וענית להם שעל תנאי זה תאריך להם זמן הפרעון שיפרעו לך כל מה שחייבים לך משכירות אשתקד עד פרוטה אחרונה וגם מה שיעלה לך בשכירות מהיום ועד שבת תולדות יצחק הבא ראשון ואם ישלימו לך מה שאתה מתנה עמהם עכשיו ילמדו בניהם לפניך בבית הספר ואם לא יתנו לך כל מה שהם חייבים לך עד פרוטה אחרונה תוציא את בניהם ותגרשם מבית הספר ויתנו לך השכר אשר יעלה לך בכל שבת ושבת אע"פ שגרשת את בניהם מבית הספר והם בטלים וענו ואמרו הכל מקובל עלינו ובלב שלם ובגפש חפצה קבלנו עלינו תנאי זה ועבר הזמן שקבעת להם ולא נתנו לך כלום ואתה גרשת מבית הספר אותם התלמידי' שלא פרעו לך אביהם כל מה שחייבים לך מאשתקד הן משנה זו עד שבת תולדות יצחק כי כן קבלת על עצמך בשבועה חמורה ובכח נדוי ועוד בשעת השבירות החמרת עליהם בתנאים שאף אם יחלו התלמידים או אתה חדש או שנים או כל השנה שלא יפחתו לך משבירותך אפילו פרוטה ואותם התלמידים שגרשת היה בהם מי ששהה ב' חדשים ולא החזרת אותם לבית הספר עד שפרעוך משלם וכל מה שבטלו לקחת מהם שכר כל אותן השבתות שהיו בטלים כמו שהתנית עמהם. אחר שפרעוך הרחיבו עליך פיהם ואמרו כי שלא כדין לקחת מהם שכר כל אותן שבתות שהיו בטלים. וענית ואמרת להם כי הדין עמך ואינהו דאפסידו אנפשייהו דכל תנאי שבממון תנאו קיים והבאת להם ראיה ממה שאמרו חז"ל (קדושין סא.) כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי בין בגיטין בין בקדושין בין במקח בין בממכר בין בשאר דיני ממון צריך להיות בתנאי ד' דברים ואלו הן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי שאפשר לקיימו ותנאי קודם למעשה כמו שכתב הר"ם ז"ל (פרק ו' מהלכו' אישות) והארכת לבאר שבתנאי זה שהתנית עמהם נמצאו כל ד' דברים הנזכרים ולכן כל מה שלקחת מהן כדין לקחת ואין בו גזל ולא חמס לפי דעתך ובקשת ממני להודיעך בבאור רחב אם הדין עמך או עמהם ואין רצונך שאודיעך לעשות פשרה בעולם אלא יקוב הדין את ההר כי אם הדין נותן לקחת מהם מה שקבלו על עצמם כבר הוא בידך הכל שפרעו לך עד פרוטה אחרונה ואף ממה שעמדו בטלים ואם הדין נותן להשיב להם שכר כל אותו זמן שבטלו בניהם תשיב להם כי אין רצונך בגזל וחמס זהו תורף שאלתך:
תשובה עם היות שאין דין זה תלוי באותן ארבעה דברים מדקדוק התנאי שכתב הרמב"ם ז"ל (בפר' ו' מהלכות גרושין) וכמו שאבאר. אמנם כדי ללמדך במקום אחר אני מודיע שמה שכתב הר"ם ז"ל שהדקדוקים ההם צריכין אפילו בממון אין הכל מודים לו כמו שכתב הוא ז"ל בפ' ההוא שמקצת גאונים אחרונים אמרו שאין צריך לכפול אלא בגיטין וקדושין בלבד אבל בדיני ממון א"צ לכפול וכו' גם הרי"ף ז"ל כ"כ בתשובה וכ"כ רבינו שמואל ז"ל בפירושיו בפרק יש נוחלין ומה שהקשה הר"ם ז"ל דהא תנאי בני גד ובני ראובן בממון היה כבר תירץ הרמב"ן ז"ל דאין הכי נמי דרבי מאיר מתמן יליף וגם בממון אית ליה הכי אבל אנן לא קיי"ל כרבי מאיר דיחידאה הוא ורבנן פליגי עליה בכמה דוכתי ולא אשכחן דאיפסקא הלכתא כותיה בהדיא דהא אשכחן בדיני ממונות דאפילו גלוי דעתא נמי מהני ביה כדאמרי' בקדושין (מט:) בההוא גברא דבעי למיסק לארץ ישראל וזבין נכסיה ואסתפק לן בגמ' דברים שבלב אי הוו דברים דאלמא גלויי דעתא מילתא היא כ"ש מי שמתנה אע"פ שאינו כופל תנאו שהוא קיים אלא ודאי לא קיי"ל כר"מ. ושמואל דאתקין בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט וכו' לרוחא דמילתא אתקין לחומרא שחשש דילמא איכא דסבר לה כר"מ ואתי לאכשורי לגיטא ושרי אשת איש לשוק והראיה שהרי אף הרמב"ם ז"ל מודה דבעל מנת או במעכשיו אינו צריך לתנאי כפול ולא לתנאי קודם למעשה שכן כתב בפרק זה וגיטא דש"מ במעכשיו הוא דאי בלא מעכשיו אין גט לאחר מיתה ואפילו הכי אתקין ביה שמואל אלא ודאי לרוחא דמילתא אתקין ולא מדינא ומכל מקום אע"ג דלא קיי"ל כר"מ באותן דקדוקין מכל מקום בתנאי שאפשר לקיימו קיי"ל דבעינן ואפי' בעל מנת אם אי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו תנאו בטל בין בגיטין בין בממון כדאיפסיקא הלכתא בבבא מציעא בסוף פרק הפועלים (צד.) כרבי יהודה בן תימא דסבירא ליה הכי וכן נמי תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח כלומר שהמעשה אפשר לקיימו ע"י שליח דומיא דונתתם להם את ארץ הגלעד שהיה אפשר לזכותה להם ע"י שליח אבל אם אין המעשה אפשר לקיימו ע"י שליח כגון חליצה אין שום תנאי מבטלו ואפילו בעל מנת ומההוא טעמא קיי"ל דאין תנאי בחליצה כר' יוחנן דאמר הכי בפרק מצות חליצה (ק"ו.) ובכתובות פרק המדיר (ע"ד.) ואמרי' התם דקדושי ביאה אע"ג דלא אפשר ע"י שליח מהני בהו תנאה לבטולינהו משום דאיתקש הויות להדדי וכיון דמהני תנאי בקדושי כסף ושטר שאפשר ע"י שליח הכי נמי בקדושי ביאה דחדא ילפינן מתרי ולא תרי מחדא והרמב"ם ז"ל לא כתב דקדוק זה בכאן כשאר דקדוקי התנאי אבל בפ"ד מהלכות יבום וחליצה כתב שהחולץ על תנאי אע"פ שלא נתקיים התנאי חליצתה כשרה ולא באר הטעם כמו שבארו בפרק המדיר. ועוד הזכירו בגמרא דקדוק אחר בתנאי בפרק מי שאחזו (ע"ה.) שצריך שיהיה תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דומיא דבני גד ובני ראובן אבל תנאי ומעשה בדבר א' אינו תנאי כגון הרי זה גיטיך על מנת שתחזירי לי את הנייר דתניא התם דמגורשת ומפרש רב אדא בר אהבה התם דאפי' התנה בכל דקדוקי התנאי אפ"ה מגורשת ואין התנאי מועיל לבטל המעשה כיון שהוא והמעשה בדבר אחד דהא לא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן ואע"ג דאתני בעל מנת השתא לא קס"ד דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי דרב אשי הוא דחדית לההוא טעמא ואמר הא מני ר' היא דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי והרמב"ם ז"ל שפסק כר' מאיר והצריך בתנאי אותן הארבעה דקדוקין היה לו להביא גם את זה ואולי הוא סובר דליתא לדרב אדא בר אהבה דהא אוקי רב אשי טעמא דברייתא משום דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ומעכשיו חל המעשה והתנאי קיים ומקיימת אותו ומתגרשת למפרע והרי"ף ז"ל וכן ר"א ז"ל סוברין דאפי' בממון בעינן תנאי קודם למעשה דסתם מתניתין היא בפ' הפועלים (צ"ד.) דתנן התם תנאי שיש בו מעשה בתחלתו תנאו בטל ואע"ג דבגמ' אוקימו לה כר"מ בהא קיי"ל כוותי' אבל בתנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ליתנהו בממון. והרמ"ה ז"ל וקצת מן האחרונים סוברין דאף תנאי קודם למעשה ליתיה בממון דההיא מתני' הא אוקימו לה כר"מ ולא קיי"ל כוותיה. ולכולי עלמא בשני דקדוקין גמרי' מתנאי בני גד ובני ראובן שיהיה התנאי אפשר לקיימו וכן שהמעשה יהיה אפשר ע"י שליח ואפילו התנה בעל מנת אין התנאי כלום אלא בהמצא שני אלו הדקדוקין שאם התנאי אי אפשר לקיימו אינו מועיל לחולשתו לבטל המעשה וכשהמעשה אי אפשר ע"י שליח הנה המעשה חזק ואין כח בתנאי לבטלו ואפילו התנה בעל מנת דהא ההיא דאין תנאי בחליצה בעל מנת היא חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז וחליצה כשירה היא אף אם לא תתן. גם מה שפירש הרמב"ם ז"ל במעשה קודם לתנאי שהתנאי בטל שהוא כגון שהקדים ועשה המעשה בפועל ואח"כ התנה התנאי אבל אם לא עשה המעשה אף על פי שהקדימו באמירה הרי התנאי קיים נחלקו עליו בפירו' זה אלא כל שהקדים בדבור המעשה לתנאי כגון שאמר לאשה הרי את מקודשת לי אם תתני לי מאתים זוז ואם לאו לא תהיה לי מקודשת ואח"כ נתן לה הדינר הרי התנאי בטל דלא דמי לתנאי בני גד שאמרו אם יעברו דהיינו תנאי והדר ונתתם דהיינו מעשה וכן השיג עליו הראב"ד ז"ל. וכן פירשו בתוס' והרמב"ן ז"ל דרך פשיטות. הנה כתבתי לך סברות המפרשים ז"ל ומחלוקתם בדקדוק התנאי כדי להתלמד במקום אחר כי הנדון שלך אינו תלוי בזה אלא בדבר אחר הוא תלוי:
ואני אבאר לך השכירות שעשית עם האנשים ההם מחרת יום שמחת תורה אם אותן תנאים שאף אם יחלו הנערים או אתה בכל השנה והנערים יהיו בטלים שעם כל זה יהיו חייבים לפרוע לך השכירות עם היות שאלו התנאים בלתי הגונים ובמלאכת השם אין ראוי למי שהוא ירא שמים להתנות כאלה כי יניא לבב מגדלי בניהם לתלמוד תורה בהכביד עניהם תנאים שלא כמשפט מ"מ תנאי שבממון הוא קיים שהרי נתחייבו באותן תנאים בין יפרעו לך מה שהם חייבין לך בין לא יפרעו אבל מה שנתחייבו לך שאם לא יפרעו לך הח' כפולות ושכירות חמשה שבועות לשבת תולדות יצחק עד פרוטה אחרונה שיהיו חייבים לפרוע לך שכירות אף אם תגרש הנערים מבית הספר ויהיו בטלים ושלא תחזירם עד שיפרעו לך כל מה שהם חייבים וגם מה שיעלה שכר כל שבת ושבת מזמן הבטלה זה התנאי אף אם קבלו אותו ברצון אינו כלום לפי שזו אסמכתא היא דכל שאמר מילתא יתירתא כי הכא אסמכתא היא ולא מהני כדאמרינן בפרק המקבל (קד.) דהחוכר שדה מחברו והובירה שמשלם לבעל השדה חלקו ממה שראויה לעשות ואין זה אסמכתא דהא לא גזים אלא נתחייב במה שראוי שכך כתב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ואמרו המפרשים ז"ל דתנאי ב"ד הוא ואע"פ שלא נכתב כמי שכתב דמי אבל אם אמר אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי אסמכתא היא ולא קנה כיון דגזים ואמר מילתא יתירתא כדאיתא התם בגמרא וכמש"כ זה הרמב"ם ז"ל (פ"ח מהל' שכירות) ובפרק איזהו נשך (סה:) תנן הלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו וכך היה ביתוס בן זונין עושה ע"פ חכמים ומפרש בגמ' דלמאן דאמר אסמכתא לא קניא מתניתין בדאמר מעכשיו וכל דאמר מעכשיו וקנו מיניה מהני דבהכי מסתלקת האסמכתא אבל בקנין לבד לא מהני ואע"ג דכל קנין קני מעכשיו דאי לא הא הדר סודרא למריה זהו בקנין סתם שחל מעתה אבל במי שמתנה במה שיעשה לאחר זמן אין הקנין חל עתה אא"כ פירש מעכשיו. ור"ת ז"ל הוסיף עוד לומר שאין מעכשיו מסלק אסמכתא אלא בההיא דמשכן לו בית משכן לו שדה שמסר לו שדהו אבל היכא שלא מסר ליד מי שהתנה עמו ככלהו אסמכתות דעלמא אין מעכשיו מועיל בהן אלא קנין בב"ד חשוב. אבל הגאונים לא הצריכו ב"ד חשוב אלא בההיא דפירשו בגמרא בפרק ד' נדרים (כז.) בההוא דאתפיס זכותיה בבי דינא לפי שהב"ד הכריחוהו להתפיסם בידם ושאם לא יבא לזמן שקבעו לו ליבטלן ומש"ה צריך ב"ד חשוב דאלימי לאפקועי ממונא ומהני התם אפי' בלא מעכשיו אבל בתנאי שבין אדם לחבירו אפי' קנין בב"ד חשוב לא מהני אלא במעכשיו ובמעכשיו מהני בקנין אפילו בלא ב"ד חשוב וכ"כ הרמב"ן ז"ל בהלכות נדרים שחבר וכן הר"ם ז"ל (פי"א מהלכות מכירה) וזה דעת רוב האחרונים ז"ל ולכן מה שנתחייבו לפרוע לך שכר בכל שבת ושבת אפילו תגרש הנערים מבית הספר ויעמדו בטלים אם לא יפרעו לך לשבת פרשת תולדות יצחק השמנה כפולות שהיו חייבים ושכר ה' שבועות עד פרוטה אחרונה אין זה השעבוד כלום אלא א"כ נתחייבו בו בקנין ובמעכשיו ואע"פ שכבר פרעו לך הכל ואף שכירות החדשים שנתבטלו ונראה לך שמחלו לך אפילו הכי אין זה כלום וחייב אתה להחזירם דהויא לה מחילה בטעות שהרי היו סבורים שמה שנתחייבו לך יהיה מועיל מן הדין ואינו כן ומחילה בטעות בכיוצא בזה לא הוי מחילה דהכי אמרינן התם (ב"מ סו:) בהלוהו על שדהו דהדרא ארעא והדרי פירי ולא דמי לההיא דמוכר פירות דקל לחבירו קודם שבאו לעולם דאמר רב נחמן דאף משבאו לעולם יכול לחזור בו ואמר רב נחמן מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה משום דמחילה בטעות הויא מחילה הא מפלגינן בגמרא בינייהו דהתם זביני והכא הלואה ופרש"י ז"ל דהא הלוהו על שדהו איכא משום רבית ומש"ה מחילה בטעות לא הויא ביה מחילה משא"כ בההיא דפירות דקל. ור"ת ז"ל פירש בע"א ונדון זה לההיא דהלוהו על שדהו דמי שהרי מפני המעות שהיו חייבים לך והארכת אותם נתחייבו לך בזה ועוד שכבר נראה שלא מחלו לך ברצון אלא מפני האונס שהנערים היו בטלים והוכיח סופם שאחר שפרעו לך הכל הרחיבו עליך פיהם ואמרו כי שלא כדין לקחת מהם שכר זמן הבטלה:
עוד בנדון זה יש טעם אחר שאפילו נתחייבו בקנין ובמעכשיו ונסתלקה האסמכתא עדיין הוא אסור משום רבית שהרי הם מתחייבים שאם לא יפרעו לך לזמן ההוא כל מה שחייבים לך שיתנו לך שכר כל שבת ושבת אף אם תגרש הנערים וזה כל זמן שמעותיך בטלים אצלם וזו רבית גמורה היא ולא דמי לההיא דהלוהו על שדהו דכל שמסתלקת האסמכתא הוא מותר ואין שם משום רבית כמו ששנינו וכן היה ביתום בן זונין עושה ע"פ חכמים דהתם אין שם אגר נטר ליה שהרי אם היה פורע אותו בסוף הג' שנים לא היה נוטל אלא מה שהלוהו וכשעברו השלש שנים ולא פרעו מיד הוא קונה השדה ברגע כמימריה ואין כאן אריכות זמן אלא קנם הוא ולא רבית אבל בנדון זה שהם מחייבים עצמם שאם לא יפרעוך לזמן ההוא שיתנו לך אחר עבור הזמן זוז בכל שבוע ושבוע עד שתהיה נפרע מכל מה שחייבין לך והזוזים ההם של כל שבוע ושבוע זו רבית גמורה היא דכללא דרביתא כל אגר נטר ליה אסור וכבר בארו זה כל המפרשים ז"ל בההיא דהלוהו על שדהו ולכן אחרי שבעל נפש אתה פרוש מאסור והחזיר להם כל מה שקבלת מהם מזמן שכר הבטלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |