לבושי שרד/אורח חיים/תרצו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים תרצו

מג"א סק"ג אינו מצמיח מעובד' דרב חזיא לההוא גברא שזרע פשתן בפורים ולטייה ולא צמח כן הוא בגמ' והפסיד גם הקרן:

ט"ז סק"ב שיתפלל אבל בבית כצ"ל:

סק"ט וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"ב בי"ט אחרון שעולה למנין לפי שאינו י"ט רק מדבריהם מכ"ש פורים דחי' למ"ד דנוהג אבילות מש"ה אפי' לדידן דאינו נוהג עולה עכ"פ:

סק"י לילך לבה"כ. קודם ברכו דעדיין קדושת שבת עליו אלא דאחר ברכו חוזר לביתו משא"כ הכא כיון שפורים במ"ש א"כ כיון שהלך קודם ברכו יהיה שם אחר התפלה ומגילה כמו אם היה בבה"כ מבע"י משא"כ בחול צריך להתפלל ערבית בביתו ואח"כ ילך לבה"כ כמ"ש מ"א בסק"ח:

שם כ"ש בפורים. פי' דאם באמצע השנה התיר מהרי"ל לעצמו לילך קודם ברכו לבה"כ אף שבאים ימי החול ומיד אחר ברכו חל האבילות עליו מכ"ש כשפורים במ"ש דמותר לו לילך קודם ברכו:

סקי"א ישלח מנות. פי' אע"ג דפסק רמ"א בי"ד דיאר צייט הא' אע"ג שהוא אחר יב"ח מ"מ יש לנהוג בו כל חומרי יב"ח מ"מ בפורים לענין משלוח מנות לא מחמירינן:

סקי"ב דינו כשבת. דדין מנות כדין שאלת שלום וכ' שם בי"ד בס"ג דשבת יש מקומות מתירין שאלת שלום לאבל ויש נהגו איסור לכן במקומות שנהגו היתר מנות ג"כ מותר ע"ש וה"ה כאן בפורים דדינו ג"כ כשבת לענין אבילות שרי מנות במקום שנוהגין היתר שאלת שלום בשבת דלדידהו ה"ה דמותר שאלת שלום בפורים לכן גם מנות מותר. אבל הט"ז סק"ג הבין כוונת רמ"א כאן על מ"ש שם רמ"א בס"ב דהאידנא מקילין בשאלת שלום לאבל אחר ל' ואין טעם לזה אם לא שנאמר דשלום שאנו נוהגין לא מיקרי שאילת שלום שבימיהם ע"ש ולכן הוקשה להט"ז דבמנות ל"ש היתר זה לכן כ' שאין לסמוך ע"ז כו' אבל לפי' המ"א א"ש דכוונת רמ"א להתיר מנות בפורים במקומות שמתירין בשבת שאלת שלום לאבל דס"ל שאפי' שאלת שלום שבימיהם הוה מותר בשבת וק"ל:

מג"א סקי"ג כמ"ש סי' תקמ"ח ס"ג. דעשה דיחיד דאורייתא דהיינו אבילות יום א' דוחה עשה דרבים דרבנן דהיינו שמחת י"ט שני א"כ ה"ה הכא דאנינות לאסור בשר ויין הוא דרבנן נדחית מפני פורים שהיא עשה דאורייתא ומכ"ש שהיא גם עשה דרבים ממילא לא הוי צריך ליתן טעם דאבילות היא עשה דיחיד:

סקי"ד וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"ה. ע"ש במ"א סק"ח דבליל יו"ט ב' חייב בכל המצות ע"ש:

ססקט"ו כמ"ש סי' תרל"ה ס"ב בהג"ה. היינו במ"א סק"ו:

סקט"ז חייב אפי' בתפלה. מצדד לומר דאפי' בק"ש ותפלה חייב כיון דבלא"ה צריך להמתין על מגילה ממילא כ"ז שלא שמע המגילה הוי כאינו מוטל עליו לקוברו וחייב בק"ש ותפלה ולבסוף מסיק דמ"מ נ"ל שאינו חייב בק"ש ותפלה כיון דאיסור הקבורה היא רק מחמת מגילה ממילא לענין ק"ש ותפלה ה"ל כמוטל עליו לקוברו:

שם דומיא דפסח זה לא קאי על ק"ש ותפלה אלא אמגילה דלא תימא האיך מצינו מצוה שיהיה האונן חייב בה לזה מביא ראיה מפסח דהאונן חייב בו כל שאינו מת מצוה כמבואר במגילה שם בברייתא דולאחותו:

שם וכמ"ש הרא"ש. זהו ראיה אחרת וכאלו אמר ועוד כמ"ש הרא"ש כו'. היינו בסי' זה בטור הובא ברמ"א בהג"ה ס"ד דאין אבילות נוהג בפורים מטעם דאפי' עבודה בקרבן צבור שדוחה שבת מגילה דוחה אותה כ"ש אבילות דרבנן עכ"ל וזה שייך גם לענין אנינות דמגילה בצבור דוחה אותה:

שם ועוד דהא אין איסור. קשה מאי ראיה מייתי דשם כ' שהאונן מותר לילך לבהכ"נ בשבת ואף בחול אין בו איסור רק מאחר שאסור להתפלל מה יעשה שם עכ"ל. אם כן מה יועיל זה לענין לחייבו לקריאת מגילה ונ"ל שאין זה ראיה על הקודם אלא לפי שכ' תחלה דמגילה בצבור תדחה האנינות ולא תיקשי הא בלא"ה לא יקרא בצבור דאסור לו לילך לבה"כ לכן כ' דאין אסור לילך לבהכ"נ מיהו קשה דאפי' אם היה אסור לילך לבהכ"נ ל"ל בה כיון דמגילה בצבור דוחה האנינות ממילא מותר לו לילך לבה"כ ואולי לרווחא דעילתא כ"כ וצ"ע קצת:

שם ומ"מ נ"ל דפטור וכו'. בתחלה צדד לחייבו בק"ש ותפלה ועכשיו מסיק דמ"מ אין לסמוך על סברא זו והטעם ביארתי בדיבור ראשון מס"ק זה. וסיים דאפי' במגילה אף שאנו מחייבים אותו לקרות מ"מ אינו רק מספק וצריך לקרות גם אח"כ דשמא לא יצא בקריאה הראשונה כיון דבגמ' אין מחלק וסתם קאמר דפטור מכל המצות ממילא י"ל דאע"ג דקי"ל מגילה קודם לקבורה היינו באחרים אבל האונן ישב בדד וידום ולא ישמע המגילה:

שם להחמיר רשאי וכיון דרשאי א"כ הכא חייב במגילה כדי שיקרא בצבור כיון דקי"ל דמגילה קודם לקבירת המת ולכן סיים וא"כ חייב וכו' וק"ל:

סקי"ח לא מצי עביד במועד. א"כ משמע דכוונת הרשב"א ג"כ כך כיון שכ' לישנא דגמ' ממש לכן הקשה דהא באמת ל"ש זה גבי פורים ותי' דאין כוונת הרשב"א ככוונת הגמ' אע"פ שכ' לישנא דגמ' אלא כוונתו כמו שפי' תחלה:

שם אבל כיון דלאידך שרי. ר"ל למאן דס"ל הטעם משום ביטול פ"ו וז"ש הרשב"א וכמ"ד משום ביטול פ"ו ודברים אלו מדרבנן הם כו' ס"ל להרשב"א דאין מערבין שמחה בשמחה אע"ג דילפינן מקרא אסמכתא בעלמא הוא ומדרבנן וכמ"ש הב"י סי' תקמ"ו וע"ש במ"א סק"ד מזה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.