כף החיים/אורח חיים/תרצו

כף החיים ‏ אורח חיים תרצו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] פורים מותר בעשיית מלאכה. ואע"ג דכתיב ימי משתה ושמחה ויו"ט מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויו"ט ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יו"ט לא כתיב. אלא דיש מקימות שנהגו בהם איסור עשיית מלאכה. מגילה ה' ע"ב. ב"י. לבוש:

ב

ב) שם. ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. ובלילה עד הנץ החמה שרי אף במקום שנהגו שלא לעשות. מש"ז או' א' מיהו בתשו' חת"ס סי' קצ"ה כתוב לאמר דגם בלילה אסור יעו"ש:

ג

ג) שם. אין עושין. וע"י עכו"ם מותר. מ"א סק"א. א"ר או' א' א"א או' א' ער"ה או' א' ח"א כלל קנ"ה או' ל"ד. מ"ב או' ב' וה"ה כשאין לו מה לאכול שרי לעשות מלאכה ולתפור בגדי חבירו בשכר דכ"ז שמחה היא לו. א"א שם. מ"ב בשה"צ אות ב' וה"ה אם יש הפסד בדבר דשרי דכל דבר שמחה מותר בפורים. מש"ז או' א' מ"ב בשה"צ או' ג':

ד

ד) מי שהיה בונה ביתו מקודם פורים ע"י עכו"ם כיון דאוושה מילתא יבטל ביום פורים. ב"ד סימן תצ"ה. ברכ"י או' ג' ער"ה שם שע"ת או' א' ובספר חק"ל ח"ב ליו"ד בשיורי א"ח סימן ך' התיר לבנות חנות בי"ד ובט"ו ועשה מעשה יעו"ש ובנין בהכ"נ ודבר מצוה מותר. רו"ח א' י' א' ובספרו מל"ח סי' ל"א או' ל"א:

ה

ה) שם הגה. והאידנא נהגו בכל מקום שלא לעשות. נראה דפרקמטיא מותר כיון ששמחה היא לו. ט"ז סק"א. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ה' אלא שכתב אעפ"י שאנו מדמין לא נעשה מעשה להתיר סחורה בפורים במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אלא שאם עבר ועשה אין ב"ד קונסין אותו אם לא לעשית סייג שלא יפרוצו בעשיית מלאכה וכ"ז תלוי למראה עיני ב"ד יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' ג' ונראה דאם ב"ד שלחו לו להזהירו שלא יעשה משא ומתן ולא השגיח יש לו לב"ד לנדותו. רו"ח או' ב' ועיין לעיל סי' תקנ"ד סעיף כ"ב ובדברינו לשם בס"ד:

ו

ו) שם. והעושה אינו רואה סי' ברכה וכו'. עיין ברמב"ם דמשמע דאפי' במקום שנהגו לעשות אינו רואה סי' ברכה. וכ"כ הרא"ם בשמו בביאורי סמ"ג. אבל בב"י משמע דדוקא במקום שנהגו שלא לעשות. מ"א סק"ב:

ז

ז) שם. אינו רואה סי' ברכה וכו'. משמע סי' ברכה הוא דלא חזי הא שמותי לא משמתין ליה וכן דעת רוב הפו' אבל רב אחא גאון בשאלתות הביאו הגמ"י והרז"ה בס' המאור ובס' או"ח כתבו דמשמתינן ליה. ברכ"י או' ה' ער"ה או' ב' ולענין מעשה הסכים בשכנה"ג (בהגב"י סוף או' ב') שהאידנא נהגו בכל מקום שלא לעשות ואם עשה אין משמתין אותו ואין קונסין אותו אלא שאינו רואה סי' ברכה. שו"ג או' ד':

ח

ח) נ"ל דאפי' לאו"ח לא קנס אלא בעושה מלאכה במזיד אבל בשוגג שהיה סבור שהוא מותר לעשות מלאכה לא ענש בו שוגג כמזיד. שכנה"ג שם או' ג' ואם הוא במזיד אע"ג דאין מנדין אותו כיון שהוא ספק במחלוקת הפו' עכ"ז יש לקונסו כי כל מה שהרויח באותה מלאכה יתן לעניים והכל לפי ראות הדיין. רו"ח או' ג' וכ"כ בספרו מל"ח סימן ל"א או' ל':

ט

ט) ודוקא בגופה של מלאכה שעשה גוף המלאכה ביום הפורים אבל אם המלאכה נעשית קודם הפורים אלא שבפורים סיימה כגון משא ומתן שכבר נגמר מלפני הפורים אלא שביום הפורים נמסר אפי' לדברי האו"ח לית לן בה. שכנה"ג שם או' ד':

י

י) שם. אינו רואה סי' ברכה וכו'. כגון אם שזורע איזה דבר אינו מצמיח. ב"י. אבל הרא"ם כתב שאינו מרויח אבל אינו מפסיד ג"כ. ומשמע שם שגירסא אחרת היה לו בגמ' מ"א סק"ג. א"א או' ג' מ"ב או' ג' ועיין עוד לעיל סי' רנ"א או' ז':

יא

יא) פורים שחל בע"ש כגון י"ד לבני פרזים וט"ו לבני כרכים מותר לגלח לכבוד שבת. ב"ד סי' תצ"ז. וכ"ה דעת הער"ה או' ג' וכ"כ היפ"ל תח"ה אות א' בשם עיני דוד. מיהו בתשו' דבר משה סי' ע"ד חוכך להחמיר בישראל ודוקא ע"י עכו"ם שרי יעו"ש. וכ"כ הרב פה"א ח"א דף מ"ד ע"ד דכן עשה מעשה פה עה"ק ירושת"ו בשנת התק"ה ואסר להם שיסתפרו ע"י ישראל ביום ששי שחל בו פורים יום ט"ו והסכימו עמו בעלי הוראה יעו"ש. וכ"פ הרב בן א"ח פ' תצוה או' כ"א. ועיין לעיל סי' תרפ"ח או' מ"ט:

יב

יב) שם. או אבורנקי וכו'. אילן שצלו נאה כגון אילן שכופפין אותו ע"ג כלונסות ויתידות והמלכים אוכלין תחתיו בימות החמה ומתעדנין בה במיני שמחות. רש"י מגילה ה' ע"ב:

יג

יג) שם בהגה. כגון לכתוב פסקי הלכות. ופשטי מקראות ואגרת שלום ומזכרת חובותיו וכן כל דבר שא"צ עיון גדול. ב"י בשם או"ח. מט"מ סי' תתרי"ו. מ"א סק"ד. ח"א כלל קנ"ה או' ל"ד. מ"ב או' ו' ומ"מ יש ליזהר שלא ימשיך בה ויתבטל משמחת פורים. סידור רב יעב"ץ. מ"ב שם:

יד

יד) [סעיף ב'] אבל לאסור את של זה בזה אינו מנהג. ובדרשות מהרי"ל ה' פורים ובאבודרהם משמע דיש לנהוג כן. וכ"כ הפר"ח להוכיח מדברי הש"ס דהיכא דנהוג בשני הימים הוי מנהג היפך מ"ש הש"ע יעו"ש. אבל הברכ"י או' ז' כתב על דברי הפר"ח הנז' דאין זה הוכחה והכי משתמען דברי הפו' דליכא מנהגא אלא ביום הקריאה וכמו שפסק הש"ע יעו"ש:

טו

טו) שם. אבל לאסור את של זה בזה וכו'. בש"ס משמע דעיירות שיש ספק אם מוקפים חומה מימות יב"נ שפיר הוי מנהג לאסור בשניהם. יא"פ. וכ"כ בי"ע או' ו':

טז

טז) שם. אבל לאסור את של זה בזה וכו'. אבל באבודרהם כתב דאף ביום שני נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה. ד"מ או' א' יא"פ שם:

יז

טוב) [סעיף ג'] יום י"ד ויום ט"ו אסורים בהספד. ומקום שנהגו שביום ז' הולכין על הקבר לקונן אסור בפורים אלא האבל לבדו ילך שם עם חזן אחד ויאמר לו השכבה ואפי' בערב פורים אסור לילך שם שלא יחשבו העולם שאבילות נפסק מחמת פורים. הר"ש הלוי בתשו' חא"ח סי' י"ג. כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' ב' מ"א סק"ה. א"ר או' ג':

יח

חי) שם. אסורים בהספד וה"ה שאסור בבכיה. בית יהודה א"ח סי' כ"ד. ברכ"י או' ח' שע"ת או' ד':

יט

יט) שם. אסורים בהספד ותענית. ודין תענית חלום עיין לעיל סי' תרצ"ה סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

כ

ך) שם. והנשים מענות וכו'. אבל אסורות לבכות ולקונן על מת שיש כמה ימים שמת ומיהו אין למחות בידם דמוטב וכו' בית יהודה סי' הנז' ברכ"י או' ט' שע"ת שם:

כא

כא) שם. נקבר המת לא מענות וכו'. והנ"מ לאינש דעלמא אבל לת"ח בין בחו"ה בין בר"ח חנוכה ופורים מענות ומקוננות כדרכן בחול והר"מ בפניו אבל שלא בפניו לא. ויום שמיעה אפי' רחוקה כבפניו דמי. ש"ע יו"ד סימן ת"א סעי' ה' לבוש. ולענין צדוק הדין וכו' עיין לעיל סימן ת"ך ובדברינו לשם בס"ד:

כב

כב) [סעיף ד'] כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים. מיהו ביו"ד סי' ת"א סעי' ז' כתב בש"ע שם דאין אבילות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו אלא רק דברים שבצנעה נוהג יעו"ש. וכ"כ הכס"א אות ב' דהעיקר כמ"ש ביו"ד סימן ת"א דדוקא דברים שבצנעה נוהג יעו"ש. וכ"כ הברכ"י או' יו"ד דלענין הלכה נקטינן כמו שפסק מרן בב"י יו"ד ובש"ע שם שלא להתאבל דהלכה כדברי המיקל באבל וכן עלתה הסכמת הב"ד סי' תצ"ז וכן הורינו הלכה למעשה עכ"ל. והב"ד השע"ת או' ו' וכ"כ השו"ג או' ט"ז. וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בהגה. וכ"פ הלבוש. עו"ש אות ג' וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לקמן אות כ"ה:

כג

כג) שם הגה. ומ"מ ילך לבהכ"נ וכו'. צ"ע דהא הרב"י פסק בסעי' ה' שלא יצא מפתח ביתו וא"כ הו"ל לכתוב בלשון י"א וכו' מ"א סק"ו. והא"ר או' ו' כתב לתרץ דמ"ש הש"ע בסעי' ה' שלא יצא מפתח ביתו היינו כשיש לו מנין בביתו. וכ"כ הנה"ש או' ג' מ"ב או' יו"ד. ועיין לקמן או' ל"א:

כד

כד) שם בהגה. לשמוע המגילה. אבל תפלת מעריב יתפלל בביתו. מ"ב או' י"א. וכ"כ ח"א כלל קנ"ה או' ל"ו. ועיין לקמן או' כ"ח:

כה

כה) שם בהגה. וי"א שאין אבילות נוהג בפורים וכו'. הב"ח ורש"ל ופרישה העידו שהמנהג להתאבל וכ"כ מהרי"ל ועכשיו גרירי עלמא בתר דברי רמ"א. מ"א סק"ז. וכ"כ לעיל או' כ"ב יעו"ש. ונ"ל דיזהר בכולם חוץ מנעילת הסנדל וישיבה ע"ג קרקע מפני הבריות ומכ"ש שאסור לראות כל מיני שמחות מ"א שם. ח"א שם. מ"ב או' י"ב:

כו

כו) ומותר לאבל אחר ז' על שאר קרובים או לאחר ל' על אביו ואמו להגן בפורים לשמח אחרים וכ"ש אם ילך לנגן לשמחת מצוה דיאה ויאה. זקן אהרן סי' רי"ד. עיקרי הד"ט סי' ל"ו או' כ"ב. פ"ת:

כז

כז) ולענין לקרות האבל המגילה בבהכ"נ אם אין שם אחר בבהכ"נ מי שיודע כ"כ לקרות בדקדוק האותיות ונקידות וטעמים כמותו טוב יותר שיקראנה האבל כמ"ש ביו"ד לענין להתפלל השבתות ויו"ט. תשו' בנין עולם סי' ל"ה. פ"ת. מ"ב או' י"ב:

כח

כח) שם בהגה. אבל דברים שבצנעה נוהג. ויתפלל בביתו ואח"כ ילך לבהכ"נ לשמוע מגילה. טור. וכ"כ בלבוש. מיהו משמע בטור דבשחרית הולך לבהכ"נ לתפלה. מ"א סק"ח. וכ"פ ח"א כלל קנ"ה או' ל"ו. דה"ח או' ב' מ"ב או' י"ג. ועיין לקמן או' ל"א:

כט

כט) שם בהגה. עולה לו למנין שבעה וכו'. ואפי' מת בפורים וכמ"ש סי' תקמ"ח סעי' ב'. מ"א סק"ט. ור"ל דשם כתוב לענין יו"ט שני וא"כ כ"ש לענין פורים:

ל

ל) [סעיף ה'] לא יצא משם וכו'. כ"כ ב"י בשם הרוקח. ונ"ל דבמקום הרוקח היו אוכלין סעודה ג' קודם מנחה אבל לדידן צריך לילך לביתו לאכול סעודה שלישית. ואיתא במהרי"ל כשהיה אבל באמצע השנה הלך במו"ש לבהכ"נ ועמד בפתח בהכ"נ עד שאמר ברכו ואח"כ חזר לביתו עכ"ל ש"מ שמותר לילך לבהכ"נ (קודם ברכו דעדיין קדושת שבת עליו אלא דאחר ברכו חזר לביתו משא"כ הכא כיון שפורים במו"ש א"כ כיון שהלך קודם ברכו יהיה שם עד אחר תפלה ומגילה כמו אם היה בבהכ"נ מבע"י משא"כ בחיל צריך להתפלל בביתו ואח"כ ילך לבהכ"נ כמ"ש מ"א סק"ח. לב"ש) כ"ש בפורים די"א דאין אבילות נוהג. מ"א סק"י. ר"ל כ"ש בפורים במו"ש דמותר לילך שם קודם ברכו ולהשאר שם עד אחר תפלה וקריאת המגילה. והיינו אם אין לו מנין בביתו וכמ"ש בהגה בסעי' הקודם:

לא

לא) שם. ולמחרת לא יצא מפתח ביתו. מיהו ביו"ד סי' שצ"ג סעי' ג' כתב שם בש"ע ואנו נוהגין שבכל יום קריאת התורה יוצא לבהכ"נ עכ"ל ולפ"ז ביום י"ד לבני פרזים וביום ט"ו לבני כרכים שקורין בתורה מותר לילך לבהכ"נ בשחרית. וכ"כ המאמ"ר או' ב' וכ"כ לעיל או' כ"ח. ובמקום שקורין המגילה בשני ישים מספק וביום שני אין קורין בתורה ואין לו מנין בביתו יש להתפלל בביתו ואח"כ ילך לבהכ"נ לשמוע המגילה וכמ"ש לעיל או' כ"ד לענין תפלת ערבית. ואפשר לדעת הש"ע שכתב ואנו נוהגין שבכל יום וכו' ה"ה לקריאת המגילה וכיון שמותר לילך לקריאת המגילה מותר לילך קודם תפלה כדי להתפלל ג"כ עם הצבור ובין בערבית ובין בשחרית מותר. ועיין לעיל סי' תר"צ או' קט"ז:

לב

לב) [סעיף ו'] יש מי שאומר שהאבל חייב וכו'. כ"כ הרא"ש במו"ק בשם ר' מאיר ז"ל ונת' שם הטעם משום דהאבל חייב בכל המצות האמורות בתורה. שו"ג או' ח"י. והא דכתב אותה בש"ע בשם יש מי שאומר אעפ"י שלא הביא פלוגתא בזה בב"י מ"מ כן דרכו של הרב"י סברא שלא מצאה כ"א בפוסק א' כותב אותה נמי בשם יש מי שאומר מיהו ביו"ד סי' ת"א סעי' ז' כתב אותה בסתם:

לג

לג) שם. יש מי שאומר שהאבל חייב וכו'. אפי' תוך שבעה כ"מ בטור וכ"מ ביו"ד שם וכ"כ העו"ש אות ד' מ"ב או' י"ז. וכ"כ במט"מ סימן תתרי"ז אלא שכתב שם במט"מ ודוקא בשר או מעות ישלח. ולא תפנוקים העשויים לשמוח בפורים יעו"ש. וכ"כ בס"ח סי' תשי"ג. מ"א ס"ק י"א. ח"א כלל קנ"ה או' ל"ז. דה"ח או' ג' מ"ב או' י"ח. מיהו בשה"ג פ' אלו מגלחין בשם ריא"ז כתב דאבל פטור משלוח מנות תוך ז' ואחר ז' ישלח בצנעה לאחד מקרוביו או לאחד מן העניים. והב"ד העו"ש שם. ולענין דינא ק"ל כדעת רוב הפוסקים דחייב:

לד

לד) שם. חייב לשלוח מנות. וכ"ש דחייב במתנות לאביונים. ח"א שם דה"ח שם. מ"ב או' י"ז:

לה

לה) שם הגה. אבל אין שולחין לאבל וכו'. אפילו דבר שאינו עשוי לשמוח. מט"מ סי' תתרי"ח. מ"א שם. א"ר או' ח' ח"א שם. מ"ב או' י"ט. ואם האבל הוא עני מותר לשלוח לו מעות דלא גרע מצדקה. מ"א שם. א"ר שם. ח"א שם. דה"ח שם. מ"ב שם. ואפי' לאבל תוך ז' דה"ח שם. מ"ב שם. וה"ה דמותר לשלוח לו דבר מאכל בתורת צדקה רק שלא יהיה של שמחה. א"ר שם:

לו

לו) שם בהגה. כל י"ב חודש. היינו לאביו ולאמו אבל לשאר קרובים כל ל':

לז

לז) שם בהגה. וכמ"ש ביו"ד סימן שפ"ה יעו"ש. כוונתו להורות דבמקום שאין נוהגין אבילות בפורים כמ"ש סעי' ד' א"כ דינו כשבת ומותר לשלוח במקום שנהגו לשאול בשלומו. מ"א ס"ק י"ב. א"א או' י"ב. והיינו דבר שאינו של שמחה ותוך ל' לא ישלחו לו. דה"ח שם. מ"ב או' כ"א:

לח

לח) שם בהגה. אלא א"כ מחל האבל על מנתו. דאין נותנין לאדם מתנה על כרחו. ביאורי הגר"א. מ"ב או' כ"ב:

לט

טל) [סעיף ז'] יש מי שאומר וכו'. כ"כ ב"י בשם או"ח ולפי שלא מצאה כ"א בפוסק אחד כתבה בש"ע בשם יש מי שאומר אעפ"י שלא הביא פלוגתא בזה בב"י וכמ"ש לעיל או' ל"ב יעו"ש ועוד י"ל מפני שכתב לעיל סעי' ד' כל דברי אבילות נוהג וע"כ כתב זה בשם יש מי שאומר:

מ

מ) שם. שאונן מותר וכו'. אונן נקרא כ"ז שלא נקבר המת. ועיין ביו"ד סי' שמ"א כל דיני אונן.

מא

מא) שם. שאונן מותר בבשר ויין וכו'. והגם דכתב הש"ע לעיל סעי' ד' דאבילות נוהג בפורים מ"מ באנינות ס"ל לדיעה זו דאינו נוהג מהטעם שכתב דלא אתי עשה דיחיד וכו':

מב

מב) שס. שאונן מותר בבשר ויין וכו'. דוקא ביום משום סעודת פוריה אבל לא בלילה וצ"ל שמת בערב דליכא שהות לקוברו דאי איכא שהות לקוברו קוברו תחלה ואח"כ יסעוד בבשר ויין בהתר גמור. שי"ג אות ך' ועיין לקמן או' מ"ז:

מג

מג) שם. דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים וכו'. וי"א דאפי' עשה דרבים דרבנן לא דחי כמ"ש לעיל סי' תקמ"ח סעי' ג' מ"א ס"ק י"ג. כלומר דשם מבואר די"א שאין שום אבילות דאו' אפי' אבילות דיום א' והילכך אפי' עשה דרבנן של רבים לא דחי. מאמ"ר או' ג':

מד

מד) שם. ודחי עשה דרבים וכו'. אבל מה שדוחה האנינות כל העשין שבתורם בשאר ימות השנה נראה דהיינו משום דלא חשיב עשה דרבים אלא כגון שמחת פורים שהיא מצוה על כל ישראל יחד אבל שאר מצות כגון ק"ש ציצית ותפילין לא הוו אלא כמצוה דיחיד. א"נ דוקא שמחת פורים דוחה אבילות דאונן ושמח הם שני הפכיים ואם חל עליו אנינות ממילא אינו שמח והילכך כיון ששמחת פורים היא עשה דרבים ואנינות עשה דיחיד דוחה דרבים לדיחיד אבל בעלמא מיד שמת לו מת חל עליו אנינות ונפטר מכל מצות האמורות בתורה. נה"ש או' ד' ועיין ביו"ד סי' שמ"א:

מה

מה) שם. שהם כדברי תורה. ואע"ג דביו"ט שני פסק המחבר לעיל סי' תקמ"ח סעי' ג' דנוהג צ"ל דדברי קבלה עדיף. ועוד נראה דהא דאינו אסור בבשר ויין ודאי דמדרבנן לחוד הוא וידחה מפני שמחת פורים שהוא מדברי קבלה. יא"פ:

מו

מו) שם. בהגה. ונ"ל דדוקא בלילה וכו'. חייב במקרא מגילה ותפלה וק"ש אעפ"י שמתו מוטל לפניו כיון דלא חל עליו אנינות אבל ביום שרוצה לקוברו קבורת מיתו קודם כמ"ש לעיל סי' תרפ"ז קוברו ואח"כ קורא וכו' לבוש. וכ"כ המ"א ס"ק ט"ו דמ"ש בהגה ונ"ל דוקא בלילה קאי אמגילה אבל בשר עכ"פ לא יאכל בלילה יעו"ש. וכ"כ א"ר או' יו"ד. מ"ב או' כ"ד. ומיהו יש מפקפקים בדברי מור"ם הנז' שכתב שחייב במקרא מגילה וכו' בלילה דהא אפי' בליל ירט ב' יש פלוגתא בזה כמ"ש לעיל סימן תקמ"ח או' כ"ג יעו"ש וכ"ש בליל פורים דעיקר השמחה אינה אלא ביום וע"כ כתב הדה"ח או' א' דאונן בפורים בליל י"ד ישמע קריאת המגילה מאחר. וכ"כ מ"ב או' כ"ה. וכ"כ שם באו' כ"ג לענין ליל יו"ט שני דישמע הקידוש מאחר יעו"ש. ומשמע מדברי האחרונים הנזכר אבל מק"ש ותפלה פטור כמו שאר לילי החול אבל ח"א כלל קנ"ה או' ל"ח פסק כדברי מור"ם ז"ל דיקרא ק"ש ויתפלל ומיהו עיין לעיל סי' ע"א סעיף א' דאם יש מי שמשתדל בשבילו רשאי לקרות ק"ש ולהתפלל אפי' בימי החול יעו"ש וא"כ כ"ש בליל פורים:

מז

מז) שם בהגה. אבל ביום שרוצה לקברו קבורת מיתו קודם כמ"ש סי' תרפ"ז וכו' עיין מ"ש שם סי' תרפ"ז דיש חולקים (ר"ל וסוברים מקרא מגילה קודם כמ"ש בדברינו לשם או' י"ג יעו"ש) וכן נוהגין לקברו אחר יציאת בהכ"נ ומ"מ נראה דפטור מתפלה וק"ש. וגם נ"ל דאעפ"י ששמע המגילה בצבור יקראנה שנית אחר שנקבר המת כי תלמוד ערוך הוא דאונן פטור מכל המצות. ואע"ג דאמרינן מקרא מגילם קודם היינו באחר אבל האונן פטור עד שיקברנו. מיהו לפי מ"ש בסימן ע"א דאם רצה להחמיר רשאי (והיינו אם יש לו מי שישתדל בשבילו בצרכי קבורם) אם כן יוצא במה ששמע בצבור דהא עיקר דמקרא מגילה קודם למת וא"כ חייב במקרא מגילה ומ"מ לא יניח תפילין דאיקרי פאר. מ"א ס"ק ט"ז. ור"ל לפי מ"ש בסימן ע"א סעי' א' דאם יש לו מי שישתדל בשבילו ורצה להחמיר על עצמו לקרות ק"ש ולהתפלל רשאי ה"ה דיוצא בקריאת המגילה ששמע בצבור רק לא יניח תפילין דאקרי פאר. מיהו הא"ר אות י"א כתב דלא יקרא המגילה עד אחר הקבורה דהא זמנה כל היום ויכול להניח תפילין יעו"ש אבל ח"א כלל קנ"ה או' ל"ח פסק כדברי מ"א דלא יניח תפילין כיון שהוא יום ראשון לקבורה כדין אבל וכ"פ דה"ח או' א' ולענין תפלה כתב ח"א שם דימתין עד לאחר הקבורה ואז יקרא ק"ש ויתפלל ויקרא המגילה. וכ"כ וה"ח שם. והיינו אם יש זמן אח"כ אבל אם אין זמן אח"כ אם יש מי שישתדל בשבילו רשאי לקרות ק"ש ולהתפלל ולקרות המגילה קודם קבורה כנז' אך אם היה סובר שלא ישאר זמן אח"כ וקרא את המגילה או שמע קודם ואחר כך נשאר זמן טוב לחזור ולקרות אחר כך בלא ברכה כן הוא דעת האחרונים:

מח

מח) שם בהגה דלא עדיף מיו"ט ושבת וכו'. כלומר ביו"ט ב' כשקוברו ובשבת שמחשיך על התחום פטור מכולם כ"ש כאן. מ"א ס"ק י"ז. ועיין לעיל סי' ע"א סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

מט

מט) אסור להודיע אבילות בפורים. פנים מאירות ח"א סי' צ"ט. מל"ח סי' ל"א או' ל"ד:

נ

נ) וחנות שמוכר דברים לצורך פורים ושותפו אבל פותח ומוכר אפי' יום א' לאבילות. משד"ר סוף הסי' מל"ח שם או' ל"ב:

נא

נא) [סעיף ח'] מותר לישא אשה בפורים. כ"כ ב"י בשם תשו' הרשב"א והטעם כתוב שם משום דושמחת בחגך כתיב בחגך ולא באשתך אבל בפורים מותר יעויין שם. והמ"א בסוף הסימן כתב לפי מ"ש רסי' תקמ"ו דק"ל כמ"ד אין מערבין שמחה בשמחה גם הכא אסור לכן יעשה החופה בי"ג עכ"ל וכ"כ הפר"ח דאסור לישא אשה בפורים. וכ"כ העט"ז והברכ"י או' י"ב כתב דהרב מופת הדור כמהר"ר יצחק הכהן זלה"ה עם היות שהיה תלמיד הפר"ח הורה הלכה למעשה לישא בפורים כהוראת מרן. והב"ד השע"ת או' י"ב וכתב וכן פשט המנהג במדינות אלו עכ"ל נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ אם אפשר יש לעשות הנישואין קודם רדי לצאת אליבא דכ"ע ואם א"א מחמת איזה סיבות אז יש לסמוך על המתירין. ואם אפשר יש לעשות סעודת פורים קודם החופה:

נב

בנ) ומ"ש הלבוש לפי מ"ש סימן תרפ"ח סעיף ו' דאין לעשות סעודת פורים בשבת א"כ ה"נ אסור לעשות סעודת נישואין בי"ד כבר דחה סברא זו בד"מ או' ה' וכתב דלא דמי יעו"ש וכן המ"א ס"ק י"ח כתב לדחות סברא זו של הנבוש יעו"ש ועוד דגם בסעודת פורים יש מתירין לעשותה בשבת כמ"ש בדברינו לשם אות מ"ה יעו"ש וע"כ אין לחוש לזה:

נג

גנ) מי שחל יום ז' לאבלותו ביום פורים אסור לו לעשות הנישואין ביום פורים דהרי פורים הוא כשבת דעולה ואינו מפסיק. פחד יצחק ערך אבילות בפורים. בי"ע או' י"ג. עיקרי הד"ט סי' ל"ו או' ט"ל. פ"ת:

נד

דנ) פורים ליל י"ד ויומו אומרים ז' ברכות אפי' ליכא פנים חדשות. גופי הלכות. שו"ג אות ב' במחו' מל"ח סי' ל"א או' ט"ל:

נה

הנ) אשה שאירע ליל טבילתה בפורים לא תאכל בשר ביום פורים אלא תבשיל של בשר. דבר משם סי' מ"ז והעיד שכן הורה מורו הרב מהרי"ד ז"ל יעו"ש שו"ג שם או' ג':

נו

ונ) שם בהגה. וכ"ש שמותר לעשות פדיון הבן. דהא אף במועד שרי. ד"מ אות ה' ועיין לעיל סימן תקמ"ו סעיף ד':

נז

זנ) שם בהגה. מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה וכו'. עיין להב"ח ביו"ד סי' קפ"ב שדחה דברי מהר"י מינץ הללו ועיין גם להרב כנה"ג מ"ש בזה ודבריהם אמת ויציב והירא את דבר ד' ירחיק עצמו מאלו הדברים. כס"א או' ג' והב"ח שם אייתי מתניתא בידים דברי מהר"א ממיץ בס' יראה סי' צ"ו דאסר אפי' בשמחת חתן וכלה יעו"ש. וכן מצאתי שאסר הר"מ לחתן וכלה וכתב שלא יעלה על הדעת שמפני היותם חתן וכלה הותר להם איסור תורה וד"ק באורך הנה הנס בתחלת החידושים הכתובים בריש ס' מעשה רוקח יעויין שם. ברכ"י אוח י"ג. בי"ע או' יו"ד:

נח

חנ) שם בהגה. וכן בני אדם החוטפים וכו'. משעת קריאת המגילה עד ליל סעודת פורים שהם ב' לילות ויום א' תה"ד סי' ק"י. א"ר או' ט"ז. מ"ב או' ל"ב:

נט

טנ) שם בהגה. אין בזה משום לא תגזול וכו'. ולפ"ז מותר לברך עליה. א"ר או' י"ז. מ"ב אות ל"א:

ס

ס) שם בהגה. הואיל ונהגו כך. ואני אומר לא משנת חסידים הוא ושומר נפשו ירחק מזה ללבוש כלאים אפילו דרבנן או לחטוף מחבירו שלא ברשות כי זה הוא שמחת הוללות וכבר כתבנו לשמוח שמחה של מצוה. של"ה דף רס"א ע"ב. א"ר שם. מ"ב שם. וגם בפורים אסור למלא שחוק פיו כמ"ש לעיל סי' תק"ס או' ט"ל יעו"ש:

סא

סא) מה שנהגו ללמוד מס' שכורים הוא איסור חמור. עיין בס' דבר שמואל סימן קצ"ג וי"א בהגב"י ובס' ברית מטה משה דף ג' ובס' כבר לאדן בפי' מס' כלה דק"ח ע"ב יעו"ש. רו"ח או' ח':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---